ואז היא התחילה להאשים את אמא שלי

[הדסה ש]

בעקרון טיפול נכון מתעסק בחוויה של המטופל מול ההורה, לא בהורה עצמו.
אני לא מטפלת בכלל בכלל, אבל אם את מתארת מצב שבו את מוצאת את עצמך מגוננת על אמא שלך…
אני הייתי עוזבת טיפול כזה.

מעניין לשמוע חוות דעת של מטפלות מקצועיות.
ושילת, קחי בחשבון שדווקא ממטפלות מקצועיות לא תקבלי כנראה חוות דעת חד משמעית, דווקא בגלל שהן מקצועיות והן לא שמעו את הצד השני הן לא תמהרנה לפסול או לתייג, ואולי אפילו תטלנה ספק בהבנה שלך את הדברים, וזה מובן והגיוני ונדרש….

[אחוה]

אני לא הייתי עוזבת טיפול
אם מתעורר דפוס הגנה על ההורים

הייתי עובדת בדיוק על הדפוס הזה

ילד לא צריך להגן על ההורים שלו

וממש מסכימה עם זה שמותר למטפלת לתאר מציאות של מה תקין ומה לא

זה המקום לשתף את המטפלת בחוויה שזה מעורר בתוכך

ובצורך שלך להגן על ההורים

זה דפוס מוכר לא צריך להבהל או לברוח
בתאור של המילים שציטטת בשמה
לא נשמעת בכלל האשמה
רק תאור מציאות
ולדעתי זה חובה לומר למטופלת את האמת

גם אם היא קשה לשמוע אותה

וגם אם היא מציפה

כמובן להיות בזה ביחד בכל מה שצף וקשה

בהצלחה

[הדסה ש]

ככה? במילים האלה?
הורה לא אמור לנהוג כך וכך?
הייתי מצפה שהמטפלת תבין שזה נוצר מהתנהגות מסוימת של הורה שלא התאימה לה, לא לשפוט את ההורה.

[אחוה]

נגיד אני לא רואה בעיה בלהגיד

‘הורה לא אמור להכות את הילד בגלל שהוא עייף ובלי סבלנות’

זה בעייתי בעינייך שיגידו את זה?

‘הורה לא אמור להשכיב את הילד שלו לישון באלימות’

זה אסור להגיד את זה? זה שיפוטי?

בעיני ‘להגיד הורה לא אמור לצרוח עליך בגלל טעות שעשית’

‘הורה לא אמור להתעצבן עליך בגלל שהבאת תעודה לא מושלמת’

בעיני זה דברים שחייבים להגיד

כי יש דברים שהם גבול אדום

והורה שעבר אותו

הילד צריך לדעת את זה

שזה מעבר לגבול האדום

ילדים נושאים איתם כמויות של אשמה בעקבות כל מיני ארועים כאלה ואחרים

לא מאשימה אף הורה

אבל כל הורה עשה עושה ויעשה טעויות

כאלה אנחנו

אנשים

[נ ש]

המטפלת היא שומרת תורה ומצוות?

כי אם כן זה ממש ממש מוזר…

אני הייתי בקרוס ייעוץ והזהירו כל הזמן בעינין ההורים וגם אם באמת הם טעו אז לדעת איך לומר את זה ואם בכלל לומר..

אולי יעזור לך להגיד לה?

או לבלוע ולסנן?

ועוד שאלה האם באמת החרדה שלך קשורה איכשהו להורים? או שזה ברעיון לא קשור אליהם? כי היא לא אמורה להתמקד בהם , זה לא המטרה שלשמה באת אליה…

בהצלחה רבה!

[אסתר פת]

שילת, הייתי אומרת לך לפתוח את זה מולה. להגיד לה שאת מרגישה לא בנוח שהיא מבקרת את אימא שלך

בכללי אני חושבת שמטפלת טובה מתמקדת במטופל, ולא בהאשמות של מי גרם למצב, אבל אולי לפעמים יש גלישות גם למטפלת מקצועית, משהו שהיא מאד הזדעזעה ממנו וגרם לה בספונטני לבקר את אימא שלך

בכל מקרה, תראי איך היא מגיבה לך כשאת פותחת את זה איתה, שם לדעתי המדד אם היא מטפלת טובה או לא

תצליחי בעז”ה

[ר. טייך]

מוסיפה את נקודת מבטי גם כמטופלת בעבר וכמטפלת בהווה

התפקיד כמטפלת הוא לתת כלים לבניה עצמית
לעיתים חלק מהכלים הללו הוא לשים לב שחוויות שהמטופל חווה הם לא תקינות
מצד שני, ללכת ולהדביק לאדם תוויות כמו :”ירשת את ההתנהגות הלא תקנית הזאת מאמא שלך”
הוא משפט לא מקצועי בעיני וגם לא אתי
המטרה היא לא למצוא אשמים
אלא לשפר את איכות החיים של המטופל.

לכן- אם נתייחס לסיפור רק לפי הגרסא הזאת

השיח עם המטפלת לא אמור לכלול האשמות של הורים.
כמו כן, מעלה נקודת תהיה נוספת

מצד אחד את מעלה גם טיפול עומק “גרם לי להכיר את עצמי ….”(לא מצטטת מדויק)
בטווח מאד קצר של פגישות

תוך 4 פגישות להגיע לכזה עומק טיפולי?

משהו כאן לעניות דעתי לא כ”כ נשמע לי

בהצלחה

[אלישבע חמד • סטודיו פנטזיה]

ממקום של מטופלת-

מה יעזור עכשיו להאשים את האמא? למי זה יתרום?

חוץ מכעס ושנאה, זה יתרום משהו? יקדם לאנשהוא?

כאילו אפשר לשפוט מישהו, באיזה מצב הוא היה, ולמה הוא עשה את זה. ‘אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו’

זה בסדר לפתוח דברים, בסדר להבין מאפה זה מגיע, ולנסות לטפל.

לא בסדר– להתבוסס בהאשמות ולהיתקע עם זה.

[אפרת שטרן]

לפעמים זה יכול להגיע ממקום של לתת תוקף לגבול שנחצה.

לא יודעת מה התיאור פה.

אבל להגיד לילד שעבר התעללות- הורה לא אמור לעשות כך וכך, או היא לא היתה בסדר- זה חיוני כדי לתקף את החויות שהוא הפנים כחלק מהחיים- כחויות שלא מגיע היה לו לחוות.

כמובן זה תלוי סיטואציה, לא הורה שהיה קצת עצבני.

כך שקשה לפי סיפור מבחוץ לשפוט, בכל מקרה לפתוח מול המטפלת אמור להיות מוצא טוב.

[שושי ברוינר]

שילת- כל כך קשה היה לך ללכת לטיפול, לחכות לו, ובסוף להתאכזב….
במהלך טיפול, אנחנו מגיעים לרוב להתעסק עם קשרים עם דמויות משמעותיות, ואמא בראשן. בד”כ אמא היא הדמות הכי משמעותית והכי משפיעה על הילד, ןלכן הקשר הזה הרבה פעמים מגיע למרכז הטיפול.
אני לא יודעת מה אמרה לך המטפלת. לפי איך שאת הרגשת בטיפול, היא האשימה את אמא שלך, ושמה עליה את האחריות על הקשיים שלך.
יתכן שכן, ואז זה לא מוביל לשום דבר, כי מחיפוש אשמים לא מתקדמים באופן אישי, וגם לא בתפקוד יותר נכון בחיים.
יתכן שהמטפלת דברה על הקושי שלך עם מה שקרה עם אמא. הכוונה היא לעזור לך לזהות מה היה מאד לא נכון לך והשפיע עליך לא טוב.
אין הכוונה שמאשימים את אמא שלך, אף אחד לא יכול לשפוט אדם אחר. צריך להבין מה היה המצב הנפשי שלו, באילו אתגרים הוא עמד, אילו משאבים היו לו, וכו’… כמו שחז”ל הקדושים אמרו לנו, אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו.
המטרה היא להבין איך המצב השפיע עליך. כשאנחנו מבינים מה קרה לנו בעקבות דברים מסוימים בחיים, אנחנו יותר יכולים לקשר את מה שקורה לנו בפנים , לחוויה שעברנו , וזה התחלה של יציאה למקום בריא. תתארי לעצמך שבמקום לדבר על אמא שלך, היינו מדברים על ארוע שקרה בלי אשמת אף אחד, תאונה וכד’ שהשפיעה על חייך. אותו דבר מדברים על אמא שלך, שתכונה מסוימת בה, או אמירה מסוימת שלה, גרמה לך לקושי.
מקווה שהסברתי מספיק טוב. בכל אופן, זה נושא שצריך להעלות אותו איתה, ולהבין למה היא התכוונה. אם זה מקום שופט את אמא- ברור שזה לא נכון, אבל יתכן שהיא תוכל להסביר לך את מה שאני אמרתי, ותבקשי ממנה שתדייק יותר בניסוח של המשפטים, כדי שתוכלי לשבת שם רגוע ולא ח”ו לשמוע משפטים שצורמים לך.

[shilatshilat]

תודה לכל העונות.

ההקשר היה קלוש, וגם אני העלתי אותו והיא רכבה עליו. שם התחיל הספק שלי.

נניח(שוב, דוגמא): חשוב לך שאמא שלך תהיה מרוצה ממך בכל שלב, ולכן הגוף שלך מפתח חרדה מגנבים, כי אפילו שאת מבינה שזה שטויות, אמא שלך חושבת שגנבים זה מפחד וחשוב לך שתיהיה מרוצה, אז את גם מפחדת מגנבים כדי להשוות קו עם אמא שלך…

האמת ככל שאני חושבת, היא גרה בעיר נדחת ממש, אני נוסעת באוטובוס אליה כמעט שעתיים, יורדת בצומת חשוכה, וצריכה ללכת בדרך חשוכה ודי מפחידה כ10 דקות. היא עצמה בסטטוס מחכה לילדים שנים, בית חשוך מאוד, שקט, קצת מוזנח אפילו, ומידי פעם תוך כדי טיפול שומעים מואזין מרחוק…

חושבת שכל הקונספט הזה יוצר לי חוויה לא טובה, וכל מה סיפרתי זה קש ששבר…

מצד שני שוב, אני מרגישה שהדרך שם נכונה ואפילו התחילה להביא תוצאות.

מצד ראשון שוב, כל החוויה שם לא מידי נעימה לי.

לא מצליחה להחליט אם נכון להמשיך ללכת לטיפול שמרגיש לא נכון, אבל ללא חשק כי החווית מעטפת לא נעימה בכלל… אשמח לדעת מטפלות מה נכון לעשות במצב כזה

[ר. טייך]

אם את מרגישה שהטיפול לא נותן לך חוויה נעימה
(לא חוויה של קשר מטורף או תסבוך אלא לנפש שלך עכשיו יותר רגוע ונעים וזה נות לך כח להמשיך בחיים)
אז זה נקודה אדומה שמאותתת על צורך בסגירת טיפול.

אבל –

וכאן אני שמה נקודה חשובה

לפעמים אנחנו מתחילים טיפול לוקח זמן לכרות ברית טיפולית עם הדמות המטפלת (לראות שהיא מבינה אותי, זורם לי איתה נעים לי היא נשמעת לי וכו )
ואז שמתחילים לפעמים לגעת בנקודות עמוקות של הנפש אחד מהמנגונים שלנו זה בריחה
ז”א יכול להיות שהגעת לאיזה טריגר שמאיים עלייך וכרגע הנפש שלך מנסה לתרץ לך תירוצים למה המטפלת הזאת לא טובה וכו ולמה בעצם את צריכה להפסיק

זאת נקודה חשובה שצריך לתת עליה את הדעת.

אני אשתף במקרה בטשטוש פרטים:
ילדה בת 13 שפוגעת בעצמה _(פוצעת וכו )
צוות בי”ס טוען שזה בגלל קשיים בית ספריים
בשיחה עם פסיכולוגית בי”ס לאחר תקופה (8 פגישות שבועיות) מתברר שההורים אנשים עסוקים מאד באחד האחים הקטנים שדורש המון התעסקות עם רופאים וכו.

לאחר חודשיים וחצי הילדה מסרבת לפגוש את הפסיכולוגית בטענה שיש לה אף מכוער וקול מעצבן.
אם ננתח את המקרה :
אין כאן האשמה של הורים אלא ניתוח גורם
ואחרי תקופה כאשר מתחילים לעלות התכנים הקשים והמאיימים על הנפש
הנפש מייצרת התנגדויות

שמה לך את המקרה לא בשביל שתקחי את זה ב100% אלא בשביל להרחיב את ההבנה
ולהתחבר למקרה שלך

בהצלחה

[סירי גולדמן]

הייתי מתייחסת לענין מכיוון שונה.

נניח שאין הלכות כיבוד אב ואם, נניח שאין רגש שמקשה לקבל ביקורת על הורים, עדיין, האמירה ‘הורה לא אמור’ היא לא מדויקת.

כי אמור או לא אמור, זה קרה…

האמירה היותר מדויקת, שאני נוטה להניח שאליה התכוונה המטפלת גם אם כשלה בהגדרה המדויקת, זה ‘ילד לא אמור לשמוע…’ כשהכוונה היא למקום של הילד. לא יודעת על מה מדובר, אבל נניח לביקורת? לתת ל’ילד שבנו’ לשמוע שהוא טוב, ולא נכונה הביקורת אודותיו – היא לא אמורה להיות! למה האמא כן מבקרת? סיפור שלה, ויש לה סיבה, זה בטוח. אבל לילד – זה לא נוגע, הביקורת ‘לא שלו’.

לגבי להמשיך או לא זו באמת דילמה שכמו שאת כותבת נוגעת בהרבה נקודות שקשה לדעת מה המשקל של כל אחת מהן ומהן הסיבות החיצוניות לעומת הפנימיות, כך שאין לי שום עצה בענין, רק (או לא רק:)) איחול – שד’ ינחה אותך בעצה טובה!

[תמר ויינמן]

שילת יקרה.

תודה שהבאת פה דילמה חשובה ונוגעת

דבר ראשון חשוב לדעת מה ההכשרה של אותה מטפלת

אני מכירה מטפלות שעובדות עם כלים מדהימים!! ויש תוצאות מעולות למקרים רבים אצלם

אבל או שהן יותר הוליסטיות, או שיש להם כלים מעולים – אבל לא את בסיס ההבנה הטיפולית

וכך מתקבל טיפול שמצד אחד הוא מעולה ממש- ויודע לפתור הרבה מאוד סימפטומים ובעיות.

מצד שני, עלולים להתקל במצב לא כל כך נוח בטיפול, שבו המטפלת מתנסחת בצורה שלא נוחה למטופלת (מה שעלול לקרות בכל טיפול!) או עלולה לחתור להגיע לנושאים בהם היא יודעת טוב לטפל.

בהחלט יכול להיות שבאמת יהיה לך טוב לטפל דוקא בהתנגדות וכו’.

אבל אולי כן כדאי לך לודא קודם האם את בכלל מעוניינת בכך

אם תעלי את הנקודה שהבאת פה מול המטפלת כמו שהרבה כאן הציעו, תבדקי איזה תגובה את מקבלת

אם זו תהיה תגובה מבינה, מקבלת, ותגיעו להבנה מה נכון לך לעשות- מעולה!!!

אבל – אם התגובה תהיה – אני אומרת לך שזה מה שטוב לך, או חייבים לטפל בזה קודם, חייבים להכיר בזה שזה גרוע וכו’, יכול להיות שזה בגלל מה שכתבתי בהתחלה ( במידה ולא מדובר בשרלטנות וכו’…. לא נכנסתלזה ) בהחלט יכול להיות שזה פשוט חוסר במידע טיפולי. ושם יכול להיות שתוכלי פשוט לעמוד על שלך שאת רוצה טיפול ממוקד בלי להכנס לענייני ההורים – וזה בהחלט אפשרי!!!

אני כותבת את זה מנסיון .כי נתקלתי בהרבה מקרים כאלו (שוב לא נכנסת למה דעתי ומה צריך להיות וכו’, זה לא קשור לפה…) אולי זה יעזור גם לך שילת.

הרבה הצלחה!!!

[מיכל חיים]

שילת הלב שלי איתך

מבינה אותך מאוד

רציתי להאיר נקודה

המטפלת ניסתה להבין ממה נובע הפחד

וכמו שאת כותבת היא ‘האשימה’ את אמא שלך

‘האשמה’ כנראה יצרה בך התנגדות

ומצאת את עצמך מגינה על אמא בצדק רב

ה’ לא נתן להורים שלנו וגם לא לנו ילדים

רק אחרי שאנו מושלמים

וזה לא במקרה וכמובן לא בטעות

זה בשביל שאנו נצמח ונעבוד על הקשיים שלנו

לכן לא משנה בכלל מה אמא שלך עשתה

היא לא בחרה להרע לך בכוונה היא רצתה להיות האמא ההכי טובה שיש

משנה מה היה בחוויה שלך איזה ‘אמונות’ ודפוסי חיים סיגלת לעצמך מהחוויה הזו

ואני מאמינה שהמטפלת שלך עובדת איתך על זה

רק תזכרי שממש ממש אין מה להאשים (כל אחת רוצה לילדים שלה את הטוב ביותר)

אלא להבין מה היה כדי להתקדם

המון המון הצלחה