מטפלת שהיא גם דמות ציבורית – איך אפשר לדעת אם זה אמיתי?

[אביגיל קולר]

התיאור שלך ממש כואב.

זה שכולם מהללים דמות טיפולית, לא אומר שהדמות הטיפולית ההיא מתאימה לך.

אבל, מה שהכי בריא, בשלב הראשן, זה פשוט לפתוח את זה עם המטפלת.

לספר לה איך את מרגישה. זה חלק מהטיפול. גם אם הטיפול איננו דינמי.

כשאנו עובדים בטיפול על סכמות והרגשות מסוימות, כמו תחושת ניכור, הדומיננטית בחיי המטופל.

די ברור שזה יעלה גם בטיפול בקשר שבין המטפל והמטופל.

ומלבד החלקים המושלכים בטיפול. אם ההרגשה הזו ממשיכה. ואת מרגישה שזה לא רק חלקים המושלכים על המטפל.

וזו תחושה המלווה אותך בטיפול. ניתן לסיים את הטיפול אצל המטפלת ההיא. ולבחור סגנון מטפלת המתאימה לך יותר. כמו שיש סגנונות שונים של בנ”א, יש סגנונות שונים של מטפלים וסגנונות שונים ש מטופלים. השאיפה היא, שכל מטפל יצליח להתאים את הגישה והסגנון לכל מטופל ספציפי המגיע אליו. אך אם זה לא קורה, ניתן לסיים את הטיפול ולפנות למטפל מתאים.

בהצלחה רבה!

אביגיל קולר

מדריכה למטפלות רגשיות

[שושי ג.]

אבל במקרה הזה לצערי , אני לא חושבת שמדובר רק בתחושת ניכור או השלכה טיפולית.
גם לא רק באי־התאמה בין סגנונות.

זה היה קשר טיפולי דינאמי מאוד משמעותי, עמוק, ובסופו – גם מאוד פוגעני.
אני בעצמי לומדת טיפול כבר כמה שנים ומכירה את מה שאת מתארת שמוכרח להיות בטיפול השלכה של המטופל על המטפל, וכן העברה של רגשות,

אבל מה קורה כשאני בוכה על כאב והמטפלת במקום להכיל, אומרת שתגובותיי קיצוניות?

כשהיו דברים שבאמת קרו בטיפול עצמו ובקשר בינינו, היא הגיבה בזלזול שהכל זה שיחזורים…., ונמנעה מכל לקיחת אחריות, היה כשל גדול באמפתיה וכשהרגשתי בודדה היא אמרה שאני אולי לא קולטת מה זה טיפול….

בנוסף נאמרו אמירות קשות ופוגעניות וחילופי תפקידים, היא אמרה לי שהיא נתנה בי אמון…. שהיא נתנה לי המון וזה לא משביע אותי, האשימה אותי המון וערערה לי את תחושת המציאות… אמרה שהיא שלמה עם עצמה, שהיא לא קשורה לנושא, שאני מרעילה את הקשר ועוד….

כשאמרתי לה שאני מבינה את שתינו ואני לא מרגישה שהיא מבינה אותי בכלל- היא ענתה : אף פעם לא ראיתי שאת מבינה אותי, תסבירי״…. על דברים שקרו היא אמרה שלא קרו, כשאמרתי לה שאולי היא טועה אז היא אמרה שהיא בטוחה בעצמה ושאולי אלך למטפלת אחרת אם אני רוצה….

בקיצור- אין סוף לדוגמאות למרבה הצער והכאב.

[שושי ג.]

חשוב לציין שאני משתפת את כל זה לא ממקום של האשמה ח״ו, אלא פשוט כדי להאיר שיש גם מקרים כאלה שמצריכים הרבה עדינות והבנה, גם מצידנו כעוסקות בתחום הטיפול.

[c .]

מזדהה איתך מאד…

אולי אפילו זו אותה מטפלת, אני מאד מתחברת לתיאור.

זה מאד קשה!

ותהיתי לעצמי גם- מה עושים במצבים האלה. זה באמת הזוי ומבלבל מאד לגבי העצמי שלי. אולי אני פה הלא בסדר, ממציאה, וכו’ כי באמת כולם מהללים ומולי יש משהו כל כך לא כמו בתיאורים.

אז אין לי איך לעזור לך, חוץ מלהזדהות. זה מורכב וקשה…
אשמח גם לשמוע תגובות,

כרגע מתאוששת ממקרה כזה 🙂

[שושי ג.]

תודה על התגובה! זה מאד עוזר ונותן כוח התגובה וההרגשה שאני לא לבד בזה…( לא שאני רוצה שעוד מטופלות יעברו כאילו חוויות קשות ח״ו, אבל אם זה כבר קרה, אז יש משהו מרפא בלשתף ולראות שאת לא היחידה)

גם אני עוד מנסה להתאושש, זה קשה ממש

מאחלת לך הצלחה ענקית והמון כוח!! בעז״ה שתגיעי לריפוי עמוק ואמיתי ושתמיד יהיו סביבינו אנשים טובים שרואים אותנו וגורמים לנו להרגיש טוב.

[שושי ו.]

היא ממש לא נשמעת מטפלת

אולי טיפוס יותר חיצוני, מה שאת מסבירה על דמות מפורסמת וכדו’

אבל אין לה את הבסיס של מטפלת טובה, אפילו לא מיוחדת או משהו

כמובן, שאין לי מושג מי ומה רק מהדוגמאות פה זה ממש בולט.

אנשים שנתנו לך המלצות עליה היו אחרי טיפול או שהתלהבו מהרצאות וכדו’? כי זה יכול להסביר,

מה שברור שאם את חווה תחושות כאלו בחדר הטיפול אז גם את זו רק את – ומהתיאור שלך ממש לא נשמע כך,

את חייבת להפסיק אותו כי הוא לא מועיל לך

[מרים מרום]

זה נשמע ממש כואב!

סמכת על מישהי – והיא איכזבה אותך….

מה עשית אחר כך?

לפי מה שאת מספרת

נשמע שהמטפלת ממש לא בסדר

ואסור לה להיות מטפלת…..

נראה לך היא ככה עם עוד מטופלות?

אמרת שבהתחלה היה קשר עמוק – בהתחלה זה כן הרגיש לך בריא

ורק אחר כך היא נהיתה ככה או מההתחלה זה היה גרוע?

ובקשר לאיך מתאוששים, לדעתי

תשאלי את עצמך מה יעזור לך

את תגיעי לתשובה הכי מדויקת לך!

אולי יש כאן מישהי אחרת שיודעת לענות עוד משהו?

[שושי ג.]

תודה רבה על ההקשבה והמילים שלך, האמת שזה באמת היה קשר מאוד עמוק, ודווקא בגלל זה כל כך קשה להסביר אותו.

כי זה לא היה גרוע מההתחלה – להפך. בהתחלה הרגשתי שהיא רואה אותי, מכילה, נוגעת במקומות שכמעט אף אחד לא הגיע אליהם. הייתה תחושה של חיבור אמיתי. היא אפילו שידרה המון חמלה, עזרה לי מאוד בכמה שלבים, ואני מודה לה על זה.

אבל ככל שהקשר העמיק – משהו התחיל להשתנות.
התחלתי להרגיש פחות ופחות מובנת. כאילו אני מתאמצת להחזיק את הקשר, ולא משנה כמה אני מביאה את עצמי – זה לא מספיק טוב.
ככל שהראיתי פגיעות – כך היא התרחקה.

ברגעים הכי קשים – במקום תמיכה או הכרה, קיבלתי שתיקה, נוקשות, לזול והאשמה.
פתאום הכל הפך ל”תגובה קיצונית”, ל”שיחזורים”, ל”בעיה שלי”…
והיא? תמיד מחוץ לסיפור. שלמה עם עצמה, “נתנה מספיק”, “עשתה מעל ומעבר”, “את לא רואה את זה”… ״ את עוד תודי לי בעולם הבא ותראי שצדקתי״…

היו גם מסרים כפולים ומתישים: מצד אחד “אני איתך”, מצד שני “את צורכת יותר מדי”, או “את תלותית”. ״ את לא קולטת״ ,״ אני לא אהיה איתך שאת מאשימה אותי״…
זה יצר ערעור מטורף.
הרגשתי שאני לא מבינה איפה הגבול. שאני מאבדת ביטחון בעצמי.
ובאמת, בדיעבד – כל זה מאוד תואם דפוסים של קשר עם מטפלת עם מאפיינים נרקיסיסטיים:
חוסר עקביות, היפוך תפקידים, הימנעות מאחריות, גזלייטינג, השלכה, ניתוק רגשי ברגעי שיא של כאב…

וזה פשוט שבר אותי.
במיוחד כי האמנתי לה. כי קיוויתי. כי נלחמתי על הקשר.
וכשהעזתי לומר שכואב לי – הוצגתי כלא־מאוזנת, מתקיפה או תובענית.

האם היא ככה עם כולן? אין לי דרך לדעת.
אבל אני מרגישה אחריות לשתף – כי הפער בין מה שהיא מקרינה החוצה לבין מה שקורה כשנכנסים פנימה עמוק לתוך הקשר – הוא עצום.
וזה משהו שיכול לפגוע מאוד! במיוחד בנפש רכה שכבר חוותה פגיעות.

איך מתאוששים מזה? זו באמת שאלה…
אני עוד לא יודעת. אני עדיין אוספת את השברים ומתפללת לטוב.
אבל זה שיחה כזו – מקום שבו אפשר לדבר בלי שמיד יאשימו או יכחישו – זה כבר צעד קטן של ריפוי…

[תמר תמר]

כל טיפול שגורם להרגיש ערעור ויש סימני אזהרה שמדובר בדמות פוגענית-

לא משנה כמה תעודות והמלצות יש למטפלת וכמה היא ידועה,

פשוט לקחת את הרגליים ולעזוב, זה לא טיפול אלא שליטה/פירוק, המטופלת

משרתת את צרכי השליטה של המטפלת ה”כל יודעת”.

[שושי ג.]

כתבת מדויק, זה באמת בלבול מטורף,

כשהתחילו הסימנים – חוסר אמפתיה, הכחשה של רגשות, האשמה חוזרת, בלבול סביב גבולות – עוד ניסיתי לשכנע את עצמי שזו אני, שזה בטח לא נכון, שבטח יש סיבה מקצועית, כי היא תמיד אמרה לי שהתייעצה ושהיא בטוחה ושהיא מתפללת שאבין ונוכל להמשיך… וגם אמרה שזה שאני מרגישה לא נראית או לבד זה בגלל חוויות עבר שלי והיא כותבת גם המון ומדברת על מטופלות מרוצות ותהליכים מרפאים שלה… תמיד היא כותבת על הקשבה, הכלה, ריפוי וכו׳ ומתנהגת הפוך… ( אחד הרגעים הקשים היו שיום לאחר פגישה טעונה וקשה מלאה באמירות שיפוטיות ופוגעניות היא פרסמה כתבה על כמה מה שכל אחד צריך זה פשוט שיראו אותו, שלא ישפטו…- זה שבר אותי!!)

ככל שהמצוקה גברה – והתגובות נהיו קרות, מזלזלות, ואפילו פוגעניות – משהו בי נשבר.
ובאמת, כמו שכתבת, זה כבר לא טיפול. זה כבר קשר שמעורר טראומה נוספת, ולא ריפוי. ( תמיד אני אומרת חצי בצחוק חצי בעצב שלא רק שהלכתי כל שבוע למקום שהרס לי את הנפש- עוד שילמתי בשביל זה…)

הכאב הכי גדול אולי, זה שהרגשתי שאני הופכת למישהי שאני לא.
במקום לצמוח, הלכתי ודעכתי…

[תמר תמר]

עצוב עצוב, ברור שזו היא ולא את,

לחוות כזה דבר

במקום שאמור להיות הכי בטוח, זה ניצול כפול.

היא הזיקה לך ואת לא אשמה אלא היא.

שלחתי לך הודעה באישי

[c .]

העניין בדברים האלה, שזה לא מבטל את היותה מטפלת טובה.

אני יודעת על כאלה שמצליחים איתה, והקשר מצוין, והיא מקצועית ברמות!

יכול להיות שעוררתי לה משהו אישי, או שנגעתי לה בדיוק בנקודות החלשות שלה…

היא בן אדם, וזה יכול לקרות

אם היא ממשיכה בטיפול כרגיל, ולא מעלים את זה וחושבים על מטפלת אחרת וכו’ זה כבר לא בסדר…

אצלי לקח זמן, אפילו שהעליתי איתה את זה! לקח לה זמן גם לומר- זה לא מתאים, אנחנו צריכות להפסיק.

אז אני יודעת שהיא הייתה קצת לא בסדר איתי
אני לא אלך ואומר את זה, ואגיד שהיא לא מקצועית, חושבת שזה היה חד פעמי… לא מבטל אותה!
אבל כן חושבת שאעמוד על זה שנגמור יפה, גם אם לא עכשיו ממש… יש בי הרבה רגשות כמו כעס ופגיעה, וכן- צריך לפתוח את זה מולה, ולסגור את הסיפור כמה שיותר בסדר.

ממליצה לך גם- לדבר איתה הכי פתוח ולומר הכל.. בלי לוותר לך או לה.

אני אומרת את זה גם לעצמי… כי עדיין לא עשיתי את זה (גמרנו, אבל לא בצורה יפה) ושכן העליתי את הדברים לא דיברנו על זה בצורה יפה בכלל. חושבת שזה בגלל העניינים שלה- מה שזה עורר בה.

את צריכה לעמוד על זה שאת תצאי מהסיפור הזה עם נפש לא פגועה

ותתפללי למצוא אנשים שנכונים לך, ויכולים לרפאות את מה שעברת

[שושי ג.]

ממש מבינה אותך… וגם אני, כמו שאת מתארת, ניסיתי לפנות אליה בצורה הכי רגישה, כנה, אוהבת – ממש מתוך רצון אמיתי לשיח בונה.

לא באתי בטענות, לא דרשתי. רק שיתפתי איך הרגשתי, איפה כאב לי, מה הייתי צריכה ממנה ולא קיבלתי.

אבל לצערי הרב, התגובה שלה הייתה הפוכה לגמרי ממה שיכול היה לרפא:
במקום הקשבה או אמפתיה, קיבלתי האשמות, פרשנויות, ואפילו ביטול של הדברים שלי.
היא אמרה ש”הכול שיחזורים, שהיא נתנה המון ואני משתמשת בזה להרעלת הקשר, שאני מתקיפה אותה– בקיצור: היא ניתחה אותי במקום לראות אותי.

וזה היה הרגע שבו הבנתי שזה לא טיפול שמחזיק מרחב אמיתי, אלא טיפול שמפחד מהכאב – ומגיב אליו בהגנות של כוח, במקום באמפתיה. וזה לקח לי זמן להבין ולהאמין לעצמי, אפילו הקלטתי פגישות ושיחות ויש לי גם תיעודים של הודעות ממנה שכל פעם שעולה לי הספק אז יש לי הוכחות…

וזה כל כך מבלבל, במיוחד כשהמטפלת היא דמות שמעריכים ואוהבים אותה מבחוץ.
אבל כמו שכתבו פה – לפעמים דווקא המקומות האלה הם הכי מסוכנים.

[c .]

וואי זה כואב בטרוף… אני בדיוק במקום הזה. אין מילים שיתארו את הכאב….

אני- פשוט מחכה שיעבור קצת זמן, ואז ניפגש לשיחת הבהרה/ הבנה/ סיכום נורמלי
חושבת שהזמן ייתן גם לה וגם לי מחשבות חדשות
מקווה…
לא מוצאת פתרון אחר 🙁
אבל זה קשה ברמות… מבינה אותך לגמרי

[שושי ג.]

מבינה אותך כל כך…
גם אני קיוויתי שזה מה שיקרה – שהזמן ירכך, שתהיה שיחה אמיתית, שנוכל לסגור את זה בצורה אנושית, או לפחות מכבדת…

אבל לצערי – אצלי זה לא קרה.
אפילו כששלחתי מכתב פתוח, כן, אוהב – לא קיבלתי אפילו תגובה.
וזה מה שהכאיב לי הכי הרבה – השתיקה.
התחושה שמול כל הכאב והפגיעות – היא פשוט סגרה דלת.

ברור לי שכולנו אנושיים, ושאף מטפלת לא מושלמת – אבל כשאין שום לקיחת אחריות, ואין מקום לרגש – רק נוקשות או הסברים תיאורטיים – זה לא טיפול, זו תחושת נטישה.

מאחלת לך באמת שיקרה ביניכן תיקון! לפחות ברמת שיחה.
ושיהיו סביבך אנשים שכן יראו אותך. 💔

[ע אלון]

לבי איתך.

כל מה שכתבת מאפיין נרקיסיזם. כולל השלב הראשון שבו האדם נראה ‘הכי’ שאפשר.

זאת הדרך שלהם לבנות את הקרקע ממנה ישאבו לאחר מכן החיים.

וכן, ההערצה החיצונית, ההילה שתמיד נראית בחוץ, הוא זה נותן לה את הביטוח שברור שהבעיה בך ולא בי.

וגם זה חלק מהתעתוע והתחכום של אנשים כאלו.

מחזקת את ידייך להתנתק כמה שיותר מהר והחלטי, ובלי להתנצל או להסביר, בלי מכתבים או בקשות סליחה,

זה פשוט לא יעזור.

ועוד יותר מזה,

הנפש שלה חוגגת על זה שאת נושאת עכשיו פגיעה, כאב והרס שכל כך קשה להחלים ממנו.

בשבילך, וגם בשביל לעצור את ההשפעה שלה, בבקשה, חפשי לעצמך מקום בריא אחר.

[אסתר פת]

לא נשמה, זה לאאאאא נכון

לא יכול להיות שהיא מטפלת טובה ורק איתך היא שגתה

כשמטפלת טובה, הדברים האלה לא קורים ככה

יכול להיות משגים, אבל זה מעבר למשגים

זו התנהלות

מטפלת טובה, ששגתה- וזה בסדר כי היא גם בן אדם, תעשה הכל בשביל לתקן, תקשיב באמת, תתנצל, תנסה להבין מה הרגשת ואיפה האחריות שלה העניין

ולעולם לא תזרוק את זה על שיחזורים או עלייך

זו לא מטפלת טובה! זו לא מטפלת בכלל

זו אולי מאמנת, יועצת או משהו אחר, מקסימום

תאמינו לעצמכן, גם כשמדובר במישהי שמוכרת וכביכול יש לה שם והערכה

ומאחלת לכם להירפא מזה ולצאת מהחוויה הקשה הזו בטוב, כי זה כואב. זה במקום הכי רגיש שבא לנסות לתקן ועבר שוב חוויה שוברת

הלב שלי איתכן🙏

[שושי ו.]

היא ממש לא מטפלת טובה! גם אם עם אחרים כן.

אם יש אמא נרקסיסטית שמתנהגת כך לילד אחד (יש כזה דבר)

אז היא אמא טובה? לא!

כנל במטפלת. היא צריכה להיות במקום שלם אם עצמה ואם המטופלת מפגישה אותה בתוכה עם מקום בעייתי, אז היא בעייתית

[תמר תמר]

לפי התיאור שלך לא מופקע שהיא נרקיסיסטית

אחד המאפיינים של נרקיסיזם זה ליצור תחושת ערעור אצל מי שמולם

ולתת מסרים סותרים, לעולם לא להתנצל ולשדר תחושת מושלמות,

ואת יודעת מה לא משנה מה ההגדרה שלה או איך היא עם אחרות

אין ספק שהיא התנהגה איתך באופן פוגעני ולא ראוי.

[c .]

מבינה אתכן לגמרי! אבל לא לגמרי מסכימה. כמה שאני פגועה וקשה לי וכו’…
אני מכירה שתיים שהיא ממש עוזרת להן! מעל שנה כבר.
אם לדוגמא היא אופי מסוים, ולי הוא לא מתאים… אז ביננו זה לא מתאים
היא יכולה לעזור להרבה אנשים אחרים! להציל להם את החיים
לי- לא.
היא לא הייתה בסדר שלא עצרה את זה לפני, ועל זה היא צריכה להתנצל וכו’
אבל היא בהחלט יכולה להיות מטפלת מקצועית וטובה
ואני מקווה שהמקרה איתי יעורר אותה מול אחרים- שתחתוך כמה שיותר מהר אם היא לא מתאימה להם.

[שושי ג.]

אין לי מושג על מי את מדברת,

אבל מה שאני חוויתי לא היה סתם חוסר התאמה בסגנון – אלא התנהלות שהייתה לא מקצועית ולא אתית, כזו שגרמה נזק ממשי, רגשי ונפשי.

וזה לא רק הכאב, אלא גם התגובה שלה כשהבאתי את הכאב הזה , שלא הייתה בבחינת “מצטערת שלא הצלחתי ללוות אותך”, אלא הייתה מלאה בהאשמות, ביטול, סילוף המציאות ופרשנויות פתולוגיות כלפיי.

היא אולי יכולה לעזור לנשים אחרות – הלוואי –
אבל אדם עם נטייה נרקיסיסטית שלא לוקח אחריות על פגיעות, אלא משליך אותן חזרה על המטופלת – לא אמור ללוות תהליכים נפשיים עמוקים, כי הוא עלול לשחזר את אותו נזק גם במקומות אחרים.

אני מאחלת לה לעבור תהליך של מודעות והתעוררות,וגם שדברים כמו מה שקרה לי כן יהיו קריאה עבור אחרות להיות קשובות לעצמן, גם מול דמות מוערכת כלפי חוץ

[ע אלון]

את מדברת על שלך, והיא מדברת על שלה…

כנראה שיש הבדל כמו בכל דבר אחר.

מה שבטוח הוא שזה לא מה שמטפלת אמורה לעשות מול שום מסר שמטופלת מביאה איתה.

בטח לא אחת שנחשבת לטובה ומקצועית…

[רבקי איגר]

כואב לקרוא את התיאורים שלך

זה ממש תיאור של מטפלת נרקסיסית.

יש לה את היכולת להחצין את עצמה קרי מפורסמת

להתקשר אלייך רגשית כי היא בעלת רגש

לגרום לך תלותיות כי היא שתלטנית

ולבסוף לדרוך עלייך כי בתת מודע היא מצאה אותך קורבן

לתאוה שלה.

זה גם מאד ברור למה היא מצליחה עם הרבה אחרות

כי זה גם מאד תלוי בטיפוס שלך כמה נתת לזה מקום.

לדאבונינו זה קיים היום הרבה בשוק

צריך לזהות את הנרקסיסטיות ע”י בדיקה

מכמה סוגי מטופלות ולא רק דרך אחת

כמובן שבבדיקה גרפולוגית ומורפולוגית אפשר לזהות את זה ברור.

כרגע את אוספת את השברים

וזה מה שאת צריכה לעשות

בהמשך את צריכה למצוא מישהי עם לב רחב

לא מפורסמת אבל עם הכלה אמיתית

כי אצל הנרקסיסיטים ההכלה כובשת אבל היא רק חיצונית.

אני מאמינה שאם תדעי בברור

שהבעיה היא אצלה ולא אצלך

היא לך הרבה יותר קל.

[מיכל ❤ עמר]

יש מה לעשות ואיפה לקבל תשובות וכח.

מי שמעוניינת לפרטים במייל michalib123 בגימל

[א. י.]

וואו, ליבי איתך

מאחלת לך שתצליחי להתאושש

אני חושבת שזו ממש שאלה לרב, יכול להיות שצריך לפרסם את השם שלה כדי שאחרות לא ינזקו…

[שושי ג.]

הכאב באמת עמוק. לא רק על מה שהיה, אלא גם על הידיעה שיכול להיות שזה קורה עם אחרות, בלי שאף אחת מזהירה.

הבנתי שיש מקרים שבהם יש מצווה לפרסם, כדי למנוע נזק עתידי, אבל רק כשנעשה בזה שיקול דעת, ברגישות, ובכפוף לכללים ההלכתיים והחוקיים.

אני ממש מתלבטת על זה, כי מצד אחד – לא רוצה שמישהי אחרת תיפגע.
ומצד שני – לא רוצה ליפול למקום של חשבון אישי. אלא לפעול באמת לשם שמיים ולשם תיקון.

אז אני בינתיים מתפללת שאעשה את הדבר הנכון. לא יודעת..

[שפרה]

יש אפשרות חוקית לעצור המשך של כזה טיפול?
לא הגיוני שהיא עוד תמשיך לטפל ותפגע באנשים….!!

[ר. טייך]

לא
אם אין לה תואר טיפולי

אז לא

[dinaalter123]

לא כל אחד שיודעת להרצאות או למדה המון ויש לה ניסיון ……יודעת לעזור -צריך להבין שטיפול ריגשי זה שליחות והדבר ראשון חייב להיות קליק טוב בין מטפל למטופל וצריך גם לבדוק כשמתחילים איך היא עובדת תהליך של כמה פגישות ? כי יש מטפלות לצערי הרב שמנסות למרוח את הטיפולים לכמה שיותר פגישות בשביל כסף אני אישית למשל מקבלת בד”כ ל4 פגישות אחד לשבוע ואחרי כל פגישה בודקת אם יש התקדמות ואחרי חודש בודקת מול המטופלת אם השיגנו את המטרות ואם יש עוד איפה להתקדם ואז משחררת לפי המצב שנזכה תמיד להיות שליחים טובים לילה טוב -דינה אלטר

[רחל אוסטר]

היה לפני תקופה שרשור שמאוד מזכיר את מה שכתוב כאן

גם בשרשור ההוא כתבו על מישהי שהיא כותבת כתבות מאוד חזקות ומשכנעות

שהיא מרצה וכו’.

אולי צריכים להקים איזו ועדה מטעם רבנים. שאפשר יהיה להפקיד שם שמות – מקום שאפשר לסמוך עליו. ואפשר לקבל ממנו המלצות. ולדווח שם על מקרים מורכבים.

זה עצוב מידי שזה קורה.

זה קורע מידי וכואב מידי.

אני מכירה נשים שהלכו לאותה מטפלת. אחת נבנתה ואחת נהרסה.

אבל אין ספק – שהמטפלת הזו שאני יודעת אישית שהיא מקצועית מאוד. יש לה מאפיינים קשוחים יותר. ומי שהיא מאוד עדינה או רכה. היא לא מתאימה לשם. או לפחות צריכה לדעת מראש מה מצפה לה.

ובלי שיהיה גוף מוסמך.

אנחנו ממש משלמים מחירים כואבים מאוד.

[ר. ט.]

ליבי איתך

כ”כ כואבלקרוא את זה , אני פעם נפגעתי ממטפלת ובפגישה אח”כ דיברנו על כך והבנו אחת את השניה.

זה היה לי מספי קשה לא מסוגלת לדמיין חויה כמו שאת עוברת

כל הכבוד לך על הזהירות ,השמירה על כבודה והרצון לא ליהיות מונעת ע”י חשבונות אישיים

כן חושבת שיש מקום לשאול רב האם לפרסם את השם של המטפלת ע”מ שלא יגרם עוד נזקים חמורים כאלו לנשים נוספות

הרבה הרבה כוח!!!!!!!

[שושי ג.]

וואי, עולות לי דמעות לעיניים רק מלקרוא את המשפט שכתבת שדיברת עם המטפלת על הפגיעה והיא הבינה אותך… הלוואי שגם שלי הייתה מבינה שפגעה…

כמה שהפגיעה קשה וכואבת, הרבה יותר כואב ופוצע זה שמי שפגעה אפילו לא מכירה בזה… שהיא ממשיכה הלאה כאילו כלום, מטפלת באחרות, כותבת, מצליחה, ואני נשארת לדמם לבד, ובעיניה אני עוד איזה מטופלת תלותית ובעייתית והיא פעלה בצורה הכי מושלמת שיש…

[ג. א.]

שושי יקרה, אני איתך!

אין לי הרבה מה להוסיף רק שאת גיבורה ואמיצה ובעלת מידות ממש

מהתיאור שלך נשמע שעברת תקופה מאוד לא פשוטה, מאוד מאוד

בטיפול עלולים לחוות כשלים אמפטיים לא מעטים אבל הענין הוא לשוחח על זה ולמנף את זה

לבדוק איפה זה פגע ולמה ומה אפשר ללמוד מזה,

אבל מהנסיון שלי – כזאת עבודה אף פעם לא נעשתה ביננו לפני שהיא נתנה ים של הבנה לכאב שלי, התנצלה, הסבירה את המקום שלה בעדינות ונועם, ונתנה את מלא המרחב לכאוב ולכעוס – וזה התקין!

(מטפל אמור לבוא לטיפול כמו מיכל ריק שיכול להכיל רק את המטופל, כמו דף נקי ולבן, ואת הפגיעות שלו – לנהל מול ההדרכה בצורה תקינה…)

ליבי איתך, מרגישה אותך ממש, מחזיקה לך אצבעות

מקווה בשבילך שתמצאי מזור לכאב הכל כך חותך הזה,

שהנפש שלך תמצא מקום מיטיב ונכון,

ואדון הכל יחבוש וירפא לך בצורה המדויקת והנכונה לך!

[שיינדי אייזנבך]

היזהרו עם הנרקיסיזם.

אסור להאשים מישהי בנרקיסיזם, או לרמוז שיתכן שהיא כזאת,

כשלא שמעתן את הצד השני, לא ראיתן אותה, לא נכנסתם לעובי הקורה.

אסור לשפוט בלי לשמוע את שני הצדדים.

ובעיניי, יתכן שמדובר פה במטפלת שעדיין לא למדה לקבל ביקורת.

זה מאיים עליה. מפחיד אותה. גורם לה אולי להרגיש חסרה, קטנה, מושפלת.

יתכן שלימדו אותה ש’כל מה שהמטופלת מביאה זו השלכה

ולא צריך לקחת ללב או לקחת את זה אישי’,

ויתכן שהיא מרגישה כל כך יודעת ומנוסה, ונערצת ומקבלת מחמאות

שהיא לא מאמינה שהיא יכולה עוד לעשות טעויות….

לא חייבים להיות נרקסיסטים כדי ליפול באחד הבורות האלו.

צריך לאמן הרבה הרבה את שריר הענווה והקבלה

ומי שלא מתאמן… נהיה מאובן.

[שושי ג.]

באמת מסכימה איתך שצריך להיזהר ולא למהר להדביק תוויות,

ועדיין – לפעמים, כשמטופלת מתארת לאורך זמן חוויה עקבית של חוסר אמפתיה, הטלת אשמה, התכחשות למציאות והפניית כל קושי אליה – לא מדובר רק בחוסר ניסיון בקבלת ביקורת או באי־הבנה טיפולית, אלא בדפוסים שהם בעייתיים מאוד, גם בלי לקרוא להם בשם.

הכאב שלי נובע לא רק מהפגיעה, אלא גם מהתחושה שלא היה מקום לאמת הרגשית שלי.
ניסיתי שוב ושוב להביא את הקול שלי, באהבה, בכבוד – ודווקא שם נחוויתי כבעייתית, או לא קולטת טיפול. זה שבר אותי.

אני בטוחה שהמטפלת הזו לא רעה, אבל כן נבנתה בה עיוורון, או חסימה, שמסוכנים מאוד במקצוע של טיפול.
וזה לא עניין של האשמה, אלא של אחריות, כמו שציינתי פה כמה פעמים.

וכן – כולנו יכולים ליפול בבורות של אגו או של הדחקה. השאלה היא האם אנחנו מוכנים לראות את זה, להרגיש, לקחת אחריות, לתקן.

[שושי ג.]

ואת יודעת כמה זמן לקח לי להאמין לעצמי? עד עכשיו זה קשה, ויש רגעים שאני אומרת לעצמי אולי זה לא נכון? אולי היא עוד תתנצל פעם ותבין? אולי יום אחד היא תתעורר ותראה אותי באמת?… הלוואי.

אבל למזלי כשהתחלתי לקלוט שמשהו לא ככ תקין- התחלתי לתעד, בתחילה- בשביל להראות לה ולהבין יחד, וכשראיתי שזה רק מחריף את המצב,- אז זה בשביל עצמי, כדי להזכיר לעצמי שאני לא מדמיינת….

ואפילו כשהכאב היה בלתי נסבל, וההתנהלות שלה הייתה מרסקת, פניתי לעורך דין ויש באמת אפשרות לתבוע אותה, אבל שוב- איני יודעת מה הדבר הנכון לעשות, מה השם רוצה שאעשה וגם איני רוצה לפגוע או להכאיב לה או לפעול ממקום של נקמה ח״ו…

[ה]

היזהרו עם ההזהרות על סטיגמות,

אתן לא מבינות שאתן מגינות על אנשים פוגעניים????

אתן ממשיכות את ההכחשה על הסבל שאנשים עברו!!!

דייייייייייייייייייייייייייייי

הגיע הזמן שכל אדם שפוגע יהיה מחוץ למחנה,

שאם הוא ירצה להצדיק את עצמו שיביא הוכחות לזה שהוא לא נרקסיסט ולא בעל הפרעה אחרת

לא הגיוני שאנשים נפגעים, ולא נותנים להם להכיר בפגיעה שלהם

אני בעד להכריז על כל בן אדם בעייתי ופוגעני כנרקסיסט – הוא לא אמור לקבל שום הגנה מאף אחד בעולם.

[only_daughter]

מה הקשר? לא כל בן אדם בעייתי הוא דווקא נרקיסיסט. לא חסר בעיות.

[ה]

נכון,

אבל דיברו כאן על מקרה שזועק נרקסיסטיות,

וגם אם נגיד זה בעיה אחרת וקראו לה בטעות נרקסיסטית – אז מה קרה?

היא לא פוגענית? – היא כן!!!

אז הגדירו אותה בשם לא נכון במקום פוגען א’ פוגען ב’

[ה]

אני מאמינה שיקפצו עלי אבל,

אני חושבת שצריך ליצור מצב שכל מטפלת תיתן כתב יד לבדיקת גרפולוג לפני תחילת הטיפול.

כשנותנים למישהו לטפל בנפש שלנו – חייבים לדעת עם מי מתעסקים

[סירי גולדמן]

שושי,

אפשר לכתוב לך משהו?

תאמיני לעצמך!

עוד פעם?

ת א מ י ני ל ע צ מ ך !!!!!

זה הכי חשוב, יותר מכל דבר אחר.

גם בלי תיעודים. גם בלי הוכחות, פשוט תאמיני ללב שלך, שנפגע.

נעזוב רגע אותה, מבחינתי שתהיה פצצה של מטפלת שמושיעה את כל העולם,

מספיק שאת נפגעת בתהליך מולה כדי לקום ולעזוב!

נכון, יש מצב של שחזור פגיעה, ולכן מי שקורה לה שוב ושוב שהיא חווה פגיעות בטיפול יש מקום לבדוק, מול המטפלת אצלה היא נמצאת או מול המטפלת הבאה אליה הגיעה מה קרה לה בתהליכים הקודמים, אבל אם אין לך סיבה לתלות את הפגיעה בדבר כזה (קרי – זו פעם ראשונה שאת פוגשת את זה) היית מנסה לא יותר מפעם אחת! להביא את זה מול המטפלת, אם זה פותר את המשבר טוב ואם לא – זהו, נגמר.

לא רק שהנפש יקרה, אלא שאנחנו יותר מידי נותנים אמון באינסוף תאוריות במקום בלב, בהרגשה, בעצמנו.

ההרגשה שלך היא הדבר הכי אמין שקיים.

זה לגבייך.

לגבי לפרסם או לא, כמו שציינת, זה נושא לשאלת רב, ואני יכולה רק לציין שאלו שכותבות לאו דוקא מקבלות רק אהדה. אולי בלי להיות ב’קישקע’ של עולם הטיפול זה נראה ככה, אבל מבפנים יש בהחלט כאלו מפורסמות מאד שלא הייתי חולמת להפנות אליהן אף פעם.

ונחזור אליך?

אני מסופקת אם היא הכתובת לתיקון. מצד אחד אם זה ילך זה יכול להיות חוויה מרפאת, אבל מכיון שהסיכוי שזה לא ילך נשמע גבוה, הייתי מחפשת ערוצי תיקון אחרים. הרי מה אנחנו עושים כשיש חווית פגיעה קשה מול אדם שכבר לא נמצא כאן בעולם? יש דרכים לעבוד על ריפוי הפגיעה בלעדיה, וספק אם היא תהיה פרטנרית לתהליך מיטיב, אז אם לה אין את האפשרות – את צריכה לסבול?? מגיע לך לחוות תיקון וריפוי של המקום המחריד שאליו הגעת בליוויה הנדיב – בין אם היא הביאה אותך לשם בכוונה ובין אם בטעות, בין במודע ובין שלא – זה לא משנה, את הנושא ולך מגיע להרגיש אחרת.

בבקשה, תעבירו את המסר הזה לכל אחד שאתן פוגשות, בטיפול או שלא, אולי טיפול זה אחד המקומות הקריטיים ביותר אבל לא היחיד – תאמינו לעצמכם!!! לעולם אל תפקפקו בעצמכם!!! רק לא זה…

המון הצלחה, ס”ד וכוח!

[דינה ו]

אני מאמינה שמאוד כואב להיות בצד שנפגע, וצריך גם מספיק ערך עצמי כדי להגיע לכך שהמטפל טועה.

וטוב שהגעת למקום הזה שמבין שהבעיה היא במטפלת, כי תחשבו שעוד עשרות יכולות להיפגע ממנה ולחשוב שהם האשמות, והמטפלת צודקת, וצריך לקבל את הביקורת של המטפלת וכו’.

לגבי האבחון …לא כולם מאמינים באבחון גרפולוגי…, מחקר שנערך על אסירים לא מצא הבדלים בין ציון היושר שהתקבל באבחון גרפולוגי של אסירים ולא אסירים.

ואם נציע אבחון מקיף יותר, מטפלים לא ירצו לחשוף אותו כדי לשמור על הפרטיות.

[שושי ברוינר]

שושי יקרה, ליבי איתך.
כשמישהי מגיעה לטיפול היא בעמדה מאד רגישה. עצם המקום של מטופלת מול המטפלת- יוצר בתחילה סוג של תלות זמנית, וגם בתחילת טיפול בד”כ מגיעים במצב של טעינות רגשית, כך שכל מילה של מטפלת, תנועה בפנים שלה ותחושות שהיא נותנת, משפיעים על המטופלת לטוב ולמוטב. זה זמן רגיש, המטופלת זקוקה בזמן הזה לכ”כ הרבה הכלה, וראית הטוב שבה, שקשה לה לשמור על עצמה ברגעים שבהם היא כ”כ נזקקת, ועל המטפלת לתת הגנה למטופלת.
כאשר קורים דברים לא טובים בטיפול (בלשון עדינה), לוקח הרבה יותר זמן למטופלת להבין שאכן יש פה איזו בעיה, כי היא לא נמצאת בביקורת הרגילה שלה, אלא במקום שבו היא מקבלת ממנה, ובטוחה שהיא מוגנת, ולכן היא לא מזהה בקלות, אלא נוטה ליחס לעצמה את הקשיים.

אז כן, מה שאת מתארת נשמע רחוק מאד מטיפול טוב והגון. חשוב שתזהי זאת ולא תמשיכי להסתובב סחור סחור. מטפלת היא בנ”א, והיא יכולה לטעות, אך מה שאת מתארת, לא נשמע טעות חד פעמית, וגם אני לא שומעת שהיא לקחה אחריות וניקתה אותך ממנה.
אל תתיאשי, זה לא מיצג טיפול. יש הרבה מטפלות טובות, ואת יכולה לתת לעצמך את הטוב שמגיע לך.

[רבקי איגר]

מי שלא נפגע מנרקסיסט לא מבין את זה נקודה.

הנרקסיסטים מוצאים את האנשים הרגישים והמכילים

שאפשר לדרוך להם על המצפון עליהם הם מוציאים את הרוע שבהם.

כמובן שא”א לשים עליה סטיגמה מסיפור של צד אחד אבל שאלת רב צריך להיות כאן אסור להתעלם ולהצטדק

שזה לשון הרע כי אם היא כמטופלת חוותה את החוסר רגישות ויותר את האטימות והחוסר הכלה אז מטפלת אסור לה

להיות גם אם יש לה ידע מטורף כי היא עדיין לא עשתה הפרדה בין החיים שלה לחיים של מטופלים.

כשמדובר במטפלת רגשית אז זה כואב מתסכל ושובר אבל מה עושים כמדובר במטפלת זוגית נרקסיסטית

שהורסת בתים בגלל הנרקסיסטיות שבה? והן קיימות בשוק ועד שאין מי שעושה למעשה ומחרים אותן

דרך הרבנים הן הספיקו בחיים שלהן הרבה מאד ל”ע.

אז לדעתי תגשי לסמכות שאת נותנת בה אימון שיבדוק את העניין לעומק ויעשה למעשה לא מתוך מניעים אישיים אלא

ממקום אובייקטיבי.

בקשר לאבחון גרפולוגי- אין מצב שמטפלת תתן לך את הכתב שלה כדי שתאבחני אותה

זו סתם הייתה אמירה שלי כגרפולוגית ומורפולוגית שאפשר לראות נרקסיסטיות בכתב ובתווי הפנים.