מטפלת שהיא גם דמות ציבורית – איך אפשר לדעת אם זה אמיתי?

[מרים מרום]

שושי

אם זה היה רופא שהיה מרעיל את הפצינטים שלו?

היית מרחמת עליו?

מחכה לראות מה יקרה?

מנסה להסביר לו שאסור להרוג?

כתוב שגדול המחטיאו יותר מההורגו – הנשמה שלנו יותר חשובה מהגוף שלנו

חייב לגרש אותה מהמקצוע הזה…….

(שתלך להיות מוכרת… )

צריך לבדוק איך הכי נכון לעשות את זה

וכמה שיותר מהר

כי בינתים היא ממשיכה ללבוש חלוק לבן…………

(אם אני יראה פה שמשהו התקדם – מעולה!

אם לא אני יבין שהיה מסובך מידי ואני יתקשר בלי נדר לרב לשאול איך עושים

תעדכני..

ושושי יקרה!

זה קשה!

תכאבי!

מותר לך, וזה הכי הגיוני בעולם!

זה כואב!

כל הכבוד לך שהעזת להעלות את זה כאן!

את אמיצה!

ועוד משהו:

אל תותרי על עצמך!

אל תותרי לעצמך!

את הכי שווה בעולם!

ילדה יחידה של ה’!

מידי יקרה בשביל להתיאש!

תבדקי מה הכי נכון לך עכשיו

ואיך נכון לך להמשיך

ותעשי את זה

[ה]

רק דבר אחד,

גדול המחטיאו יותר מההורגו – לא קשור לכאן,

היא לא דיברה על חטאים..

[מרים מרום]

הכונה שהרוח יותר חשוב מהגוף

נראלי זה כן קשור לכאן……..

[ה]

במקור זה מדבר על מצוות ועבירות,

על רוחניות ולא נפש

[שושי ג.]

אולי זה לא האמירה הכי מדוייקת לפה, אבל הכוונה של מרים הכי מדוייקת שיש!

היו רגעים שחשבתי שעדיף שהייתה הורגת אותי פיזית ולא ככה פוגעת בנפש.

[מרים מרום]

אוקי

אז זה לא נכון לפה

וזה שלמטפלת הזאת אסור להיות מטפלת את מסכימה איתי?

ולזה שהיא דומה בדיוק לרופא שהורג……..

[ה]

בזה אני מסכימה 10000%

[שושי ג.]

זה מזכיר לי שבאחת הפגישות אמרתי לה שהיא פגעה בי מאד, אז היא ענתה לי שהיא לא הנושא פה, שאני מאשימה אותה אז היא לא יכולה להיות איתי כשאני מאשימה אותה, שמתי כבר אדבר על הכאב ה״אמיתי״ – שלי, שלא קשור אליה והיא בטוחה בעצמה.…

אז עניתי לה שזה הכאב האמיתי שלי, וזה כמו שמישהו יהרוג אדם מסוים, והאדם יבכה ״ אתה הורג אותי!״ וההורג יענה לו:״ זה לא קשור אלי!, אתה מאשים אותי אז אני לא יכול להיות איתך… תדבר על הכאב שלך, שלא קשור אלי אני בטוח בעצמי…״

[מירי כ.]

בלת”ק חלקי.

גזלייטינג. אומר לך משהו?

מזכיר לי כ”כ מה שכתבה “שמחוני”

בפרוג.

לוחצת לך ידיים ומקווה בשבילך, ובשביל הלב היקר שלך, שתתרפאי מהרה,

ושד’ יתן לך המון כוחות!!!

[שיינדי אייזנבך]

אני לא מגינה על שום מטפלת,

בעיקר משום שאני לא מכירה אותה. ולא את שושי, המדווחת עליה.

כמו שהמטפלת צריכה משנה זהירות עם מה שהיא אומרת ומגיבה,

כי היא מתעסקת עם נשמות וזו אחריות עצומה,

גם השומעים צריכים משנה זהירות לפני שקובעים מה יש, מה אין.

יש הלכות בעם היהודי. אי אפשר לפסוק ולהחליט ולתייג מה שרוצים

אם לא ירדת לפרטי פרטים

והבנת את המקרה מכל הצדדים, לעומק.

שושי שואלת: האם זו התנהלות תקינה.

התשובה שחזרה על עצמה: לא. זה לא נשמע תקין.

וגם המליצו – תפסיקי טיפול, תעברי למטפלת יותר מכילה ואמפטית.

יתכן שזו המלצה הכי מועילה שיש.

האם המטפלת נרקסיסטית? האם היא עושה גזלייטינג?

אין לדעת. לא היינו שם. לא חקרנו לעומק ולא הבנו את מלוא התמונה.

אפשר להמליץ לשושי המלצות מועילות גם בלי להגדיר.

ומפה אני באמת פונה לכל אחת שנמצאת בטיפול, או מתכננת אי פעם.

אל תלכו על עיוור. תנו מקום להרגשה, לאינטואיציה.

משהו נראה לך לא נכון? תעלי את זה על השולחן בכנות ולא בתוקפנות.

תגידי: אני רוצה לתאר לך את מה שאני מרגישה.

אם המטפלת מתנערת, ספרי לה שאת לא מרגישה בנוח עם התגובה,

ואת רוצה להתייעץ עם עוד דמות שאת מעריכה, לגבי תחושות הבטן שלך.

ארור מכה רעהו בסתר. תהיי אמיתית.

תתנהגי אליה כפי שהיית רוצה שתתנהג אליך.

[ר. טייך]

כל מילה שיינדי
מצטרפת אלייך

[שושי ו.]

התגובה שלך פחות התאימה כשמישהי משתפת בדבר אישי וכל כך כואב. לא עלה פה שום שם.

משהו בתגובה ההפוכה הזאת מרגיש קצת… לא טוב.

[ר. טייך]

התכתבנו כבר לפני באישי

[תמר תמר]

תגובה שעשויה לגרום לעוד כמה נשים להמשיך דינאמיקה פוגענית בטיפול או

בכל הקשר אחר של מערכת יחסים.

במקרה של דמות פוגענית בצורה ברורה כל כך אין 2 צדדים. יש פוגע ויש נפגע.

הכי חשוב להאזין לתחושות. אם הן מספרות שקורה משהו נורא

הן צודקות, ההתעללות שפותחת האשכול תיארה היא מוסווית וחמקמקה

אך מאד מאד ברורה. היא ניסתה לדבר עם המטפלת כמה פעמים

ולא היה עם מי לדבר, זה רק שיחק למטפלת שמאד ברור שבאופן

מכוון ומתעתע שיחקה במשחקי שליטה פוגעניים שאצל אנשים

נרקיסיסטיים/פסיכופתיים הם ההזנה שלהם, בדיוק כמו שטורף

ניזון מטריפותיו, רק שכאן זה הרבה הרבה יותר מתוחכם ומתעתע.

זה שהפוגעת היתה מטפלת לא מקנה לה תעודת חוסן בפני הפרעה שכזו ולהיפך,

עולם הטיפול והמטופלות משרתות בקלות את צרכי השליטה של מטפלות כאלה.

במקרים של בלבול וערעור כמו שאנשים כאלה יודעים לגרום,

הכי חשוב להקשיב לתחושות ולהאמין להם, בדרך כלל לפי רמת הערעור והקושי

אפשר לזהות עד כמה הפוגע היה פוגעני ומיומן, ועד כמה הפגיעה היתה חמורה.

היא כתבה-אני בטוחה שהמטפלת לא היתה רעה. לי דווקא ברור לחלוטין שהיא היתה רעה. מאד.

לא צריך לדון לכף זכות אנשים שפוגעים גם אם הם מטפלים. זה מה שמאפשר

פחות מודעות, פחות זיהוי, וממילא-יותר פגיעות.

מצרפת כאן כתבה של תמר עבודי מעיתון משפחה בנושא גזלייטינג,

לא חושבת ששם מדובר על מטפלות בדווקא אלא בכללי, אבל יש שם ידע רב, אולי יועיל למישהי-

https://he.mishpacha.com/%D7%92%D7%96%D7%9C%D7%95-%D7%9C%D7%99-%D7%90%D7%AA-%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99

he.mishpacha.com

גזלו לי את עצמי - עיתון משפחה

לכו תכתבו כתבה על תופעה שלא ממש אפשר להגדיר אותה, אי אפשר לתת לה רשימת מאפיינים חד משמעית, קשה לצייר […]

[תמר תמר]

כמובן תגובתי התייחסה לתגובה של שיינדי.

[שושי ג.]

את צודקת לגמרי, אני מסכימה עם כל מילה שלך,

רק שלי- כשאחרים מאשרים לי ובאמת אני יכולה לומר בוודאות שמשהו לא תקין אצלה- זה נותן לי מלא מלא כוח ואמון בעצמי,

ותחושה שאני לא לבד. וברור שבסוף הריפוי וההתבוננות אמורה להיות פנימית, בחוויות שלי, במה זה עשה לי, אבל קודם כל אני צריכה את האישור הזה שמה שקרה זה לא בעיה שלי, וכן- גם לא רק שיחזורים והעברות מחוויות עבר, וכן שהיו המון המון דפוסים מאד בעייתיים,

אז אולי כן מדובר בדמות פוגענית עם מאפיינים מסוימים, ואולי רק בחוסר כשירות למקרים רגישים – אבל מבחינתי, כשמישהי נכנסת לטיפול – מה שחשוב הוא היחס, ההחזקה, האמפתיה.

ולכן, דווקא מהמקום של מי שלומדת טיפול – אני רואה חובה להאיר על המקומות הלא־תקינים, לא ממקום של אבחון אלא ממקום של מניעה, זהירות, ותיקון – גם בשביל מטפלות אחרות, ובעיקר – בשביל מטופלות שעדיין עוברות את זה, ואולי לא מצליחות להבין מה קורה להן.

תודה על הנקודות החשובות שאת מעלה.

[עדי דרעי]

גם זה

5764d5bc-4918-42af-8e91-7bcbdb194d73.pdf 743 KB PDF - Click toצפיה

Options

• העתקת קישור להורדה

[שושי ג.]

רק כדי להמחיש עד כמה ההתנהלות הייתה מבלבלת ופוגעת – אני רוצה לשתף בשתי דוגמאות קטנות אבל כואבות מאוד:

באחת הפגישות, היא שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תתן לי יד. באותו רגע לא רציתי, והבעתי את זה בעדינות.
אבל כמה שבועות אחר כך, כשהייתי במצב קשה במיוחד והרגשתי פגיעה, בודדה ומיואשת – פניתי אליה ואמרתי שאני כן רוצה עכשיו,
והיא ענתה לי: “לא. עכשיו זה לא מתאים.“

אין לי מילים לתאר את הרגע הזה. את תחושת הדחייה, את האכזבה, את הערעור.
היא הציעה – ואז כשהעזתי לבקש ( היא הציעה כמה שבועות לפני) והייתי ברגע קשה במיוחד – קיבלתי סירוב, בלי הסבר, בלי הכלה.
הייתי מרוסקת.

וזו לא הייתה הדוגמה היחידה.
מהרגע הראשון, היא שידרה זמינות. אמרה לי שאם אני צריכה – תמיד אפשר לכתוב לה מייל.
ואז, כשהייתי במשבר אמיתי, אחרי שלא הגעתי לפגישה כי הייתי מאושפזת – היא שלחה לי את ההודעה הבאה:

“היות שאני כבר שבועיים יושבת ומחכה לך לטיפול (לא הודעת שאת לא מגיעה).
לא מצאתי דרך אחרת להעביר לך את המסר,
לכן חורגת ממנהגי וכותבת לך בפעם האחרונה:
נתתי בך אמון וחיכיתי לך בשעה שלך
וכן – אפשרתי לך לכתוב מיילים שיסייעו לך
אבל מעכשיו לא אוכל, כמובן, לשמור לך יותר את השעה הקבועה
וכן לא אקרא יותר מיילים שמגיעים ממך. את משתמשת בהם להרעלת הקשר, לצערי.
התקשורת היחידה בינינו תוכל להיעשות רק דרך הטלפון
לצורך קביעת / ביטול פגישות בלבד.
(כמובן רק לאחר הסדרת החוב שלך גם על הפגישות שלא ביטלת ולא קיבלתי במקומך אף אחת).
אל תנסי לענות למייל זה כי לא אוכל לקרוא אותו.

מתארת לעצמי כמה קשה לך –
…

ולא. לא מדובר בשכחה שלי. היא ידעה היטב שהייתי בבית חולים.
וההודעה הזו – במקום אמפתיה או דאגה – הייתה שיא של נוקשות, ניתוק, חוסר הכלה. נטישה ברגע הכי פגיע.

אחר כך היא התקשרה ודרשה שאכניס לה כסף במעטפה על הפגישה שלא הגעתי עד ליום למחרת- כדי שהיא תראה דמי רצינות… וכשבכיתי שהייתי בבית חולים ואני חייבת עזרה דחוף , אז היא ענתה שהיא מתפלאית על חוסר האחריות שלי ושהיא תראה לפי אם אכניס את הכסף תוך יום או לא- אם נוכל להמשיך וניתקה את השיחה! ( ובתחילת הקשר היא אמרה כל הזמן שהיא בכלל לא שמה לב על הכסף, שאשלם מתי שאני רוצה וכו׳)

וזה רק חלק קטן מההתנהלות…
אני באמת מנסה לראות את המורכבות, לא לתייג סתם.
אבל כשאני רואה שוב ושוב את הדפוסים – אי אפשר להתעלם.
זו לא טעות אחת. זה דפוס.
וזה דפוס שגרם לי לנזק אמיתי.

[תמר תמר]

מזעזע.

דוגמאות שאפשר לתבוע אותה עליהן.

דבר ראשון אסור להציע לה לתת יד,

בטיפול מקצועי אסור למטפלת לגעת.

דבר שני התכתובת מלאת האיומים הזו…

סחיטה רגשית במיטבה.

תשמרי את כל התכתובות איתה שישמשו לך הוכחה אם

תרצי להוכיח שכל זה קרה, או לתבוע.

וכמובן, כצעד ראשון מציעה לך לחסום אותה במייל כדי ליצור ניתוק רגשי ממנה,

אל תתני לה לשחק בך יותר. זהו זה.

[ג. א.]

מצמרר

מחרד

מכווץ

לא נתפס

זה רחוק מטיפול תקין כרחוק מזרח ממערב

[שושי ג.]

שיינדי יקרה,

קראתי את תגובתך כמה פעמים,

היה לי ממש קשה וכואב לקרא אותה כי הכתיבה שלך הזכירה לי עד כמה ניסיתי כן להביא את הדברים, כן להניח על השולחן.

כמה פעמים ניגשתי בכנות, באומץ, ברצון אמיתי להבין, לא לתקוף.
כמה קיוויתי לתיקון, להקשבה, לאמת, לקשר מרפא.

ובדיוק שם… נפגעתי עוד יותר.
דווקא במקום הזה, שניסיתי להתמסר, לתקן, להכיל, להסביר —
דווקא אז ההגנות שלה עלו. דווקא אז הבלבול התעצם.

הייתי כןאבת ואמיתית. והתגובה שחזרה שוב ושוב הייתה, שאני רואה דברים עקום, שאני בעייתית, שאני עושה לה עוול.

ואני שואלת בכאב — אם גם כשהבאתי הקלטות, תיעוד מדויק, פנייה שקטה, ציפייה לצעד מקרב — זה לא עזר, אז מה עוד יכולתי לעשות??

לא רציתי להכאיב לה, להחפיש או לפגוע. לא רציתי לקבוע שהיא נרקיסיסטית.
רק רציתי שמי שאמורה להחזיק מרחב בטוח, מאפשר ומכיל , תוכל לראות אותי.

אני כותבת את זה כי ברור לי שגם את באת ממקום אמיתי.
הלוואי שנצליח כולנו לייצר מרחבים של אמת. של ריפוי. של הקשבה אמיתית.❤

[היידי בת ההרים]

היי

אני לא יודעת מה באמת עבר שם בחדר הטיפול

אבל , אני כ”כ מזדהה.

זה לא קרה לי ב”ה , אבל קרה לחברה טובה שלי.

ועד היום הלב שלי מלא בכאב שאני נזכרת מה היה שם.

זה כ”כ כואב.

והרגשה של אובדן אמון , כאב מטורף ובלי סוף של דמעות וקושי

אני פשוט מבינה אותך

זה יכול לקרות לכל אחד , וממש לא אומר עלייך שאת הבעייתית שבחרת כזאת מטפלת

את בסך הכל רצית לעזור לעצמך וללכת לטיפול ואז קרה מה שקרה.

אם את קוראת את השורות האלה

אני חייבת לומר לך שאת גיבורה , ואת בסדר גמור עם מה שעברת ואיך שעברת

זה פשוט עוד ניסיון שד’ בחר לנסות אותך

זה כ”כ כואב להרגיש את כל חוסר האונים, אובדן אמון , כאב, האשמה עצמית והרגשה שהלב פשוט נשבר לרסיסים

אבל , את בסדר איך שאת עם מה שאת עוברת

כי מה שעברת זה עוד אחד מהנסיונות שאי אז לפני שהגעת לעולם ד’ בחר לנסות אותך בהם

חזקי ואמצי!! ד’ איתך , את תעברי את הנסיון הזה ותצאי חזקה ממנו עשרת מונים !

תזכרי את זה! מלא הצלחות!

[only_daughter]

מרגישה חייבת לכתוב כאן: גם אם אותה מטפלת כן מצליחה ועוזרת במקרים אחרים, ברגע שההתנהלות שלה היא כזו רק בחלק מהמקרים – ממש אסור לה להיות מטפלת. והיא בעייתית. אני כותבת זאת כתגובה למה שכתבה שושי – “לא בקטע להאשים…” ולמה? למה לא בקטע להאשים? ברגע שהיא גורמת לך נזק, ופוגעת בך בצורה שאת מתארת – יש כאן דמות בעייתית. וצריך לברוח ממנה כמו מאש. וממש במקום לשאול סמכות תורנית מה עושים.

מחזיקה לך אצבעות, שושי… את מדהימה איך שאת נותנת מקום לרגשות שלך, שומרת על המקום שלך, מרגישה בסדר עם עצמך ולא מאפשרת לערער אותך. איך את ככה מצליחה? אנשים אחרים, ולצערי גם אני, בקלות נופלים למקום הזה של חולשה, הרגשת אשמה, נחיתות ועוד. לצערי הייתי במקום הזה, עמוק עמוק עמוק. הייתי בקשר עם דמות מסוימת במשך 4 שנים (!), דמות שהרסה אותי נפשית, אמללה אותי ופגעה בי, ורק לאחר שהקשר הסתיים התחלתי לקלוט מה היה שם. איך היא השתלטה עלי, מחקה אותי, ערערה על השכל הישר שלי, גרמה לי לתלות מטורפת ועוד. היו לי איתותים פה ושם תוך כדי הקשר, אבל לא הייתי מסוגלת לקלוט. היא סובבה אותי ממש.

ואת מצליחה כך להתבונן על דברים מבחוץ כביכול, לתת אמון בעצמך ולהצליח לעשות הפרדה. הלוואי שהייתי מצליחה…😞

[שושי ג.]

אני קוראת את מה שכתבתן, וזה מחזק בי עוד יותר את התחושה כמה חשוב היה לי לשתף.

גם אני, למרות כל התיעוד, ההתייעצות, ההבנה שכמעט כל איש מקצוע שאיתו דיברתי זיהה כאן פגיעה – עדיין מרגישה לפעמים בלבול, כאילו אולי אני זו שלא ראתה נכון, אולי היא באמת בסך הכול רצתה טוב, אולי זה רק אני שסתם מגזימה… אבל אז אני נזכרת לא רק בעובדות – אלא בתחושות. בערעור. בכאב. בחוויה של בדידות מוחלטת ברגעי שבר. נטישה ואמירות שמחקו אותי. בהיפוך תפקידים. בתחושת אשמה על עצם זה שאני פגועה.

נראה לכן שזה קל?! זה פגיעה ברמה שלא ניתן לתאר אותה, זה מבלבל ברמה שלא ניתן לתאר אפילו!! וכן- זה נראה אולי שאני מאד מאמינה לעצמי ובטוחה שזה לא היה תקין, ובאמת יש לי את החלק הזה מאד חזק בתוכי. במיוחד לאחר שחקרתי המון ולמדתי את הנושא, ובעזרת הקלטות ותיעודים שכל מי ששומע מזדעזע… – אז ברור שזה היה טיפול הרסני ומשחזר טראומות במקום לרפא אותן.

ועדין- לא אשקר שאפילו במהלך ההתכתבות בדיון פה עלה לי ספק כזה ״ אולי לא? אולי אני באמת כותבת פה דברים על מטפלת שבאמת מדהימה וטובה??…

וזה בדיוק מה שקשר כזה עושה – גורם לך לפקפק בעצמך, לא לדעת מה באמת קרה, ולאבד את הקול שלך מבפנים.

אז אני נלחמת על הקול הזה. נאבקת כדי להאמין לעצמי.
וכותבת – כדי שאף אחת לא תרגיש את מה שאני הרגשתי. לבד.

[תמר ס]

ממ-מה???

עד עכשיו נשארתי כצופה מהצד, אבל זה הקפיץ אותי לגמרי.

קראתי את ההודעה ששלחה לך, אותה ‘מטפלת’ והתכווצתי פיזית ממש. לא, שושי, זה לא תקין.

זה

לא

תקין!

היא לא תקינה.

את תקינה.

צאי לרפא עצמך.

חיבוק!

[אסתר פת]

כי לפעמים, הזהירות הזו היא מה שהפוגע משתמש בה כדי להמשיך בשקט.

המשפט הזה כל כך נכון ועצוב

מניסיון אישי, לפעמים דווקא ההקפדה היתרה בציבור שלנו, יכולה לתת מרחב לפוגעים להמשיך

מה שאני אומרת זה שחשוב מאדדדדדד לשמור על הלשון ולא להוציא שם רע

אבל להבין שהצד השני של לתת לפוגע להמשיך להזיק-הוא לא פחות חמור וקריטי

זה כמו שבפיקוח נפש בשבת לא מחמירים כי כל החמרה היא קולא ב’ונשמרתם מאד לנפשותיכם’.

כמו שצריך להיזהר ולא לומר משהו רע בלי מחשבה

ככה צריך להיזהר לא למנוע דיבור שעשוי לעצור פוגע

ותמיד אפשר לשאול רב אם יש שאלה

[הדר Hadar]

שושי, רוצה לומר לך תודה על האומץ והכנות

אני קוראת ונחרדת. הלב שלי מתכווץ מהכאב שאת מתארת ומהניסיון הנואש להגיע, להיות כנה ואמיצה, להראות פגיעה, לחשוף ולקבל בתמורה שתיקה, נוקשות או שלילה.

הכאב שלך אמיתי.

התחושות שלך לגיטימיות.

אני לא בטוחה, אבל יש לי תחושה שאני יודעת במי מדובר…

ולצערי גם לי הייתה חוויה ש… בואי נגיד, מאוד מזכירה את מה שתיארת.

שלחתי לך עכשיו הודעה בפרטי.

[הדר Hadar]

הדברים שכתבת ממשיכים להדהד בי.
וגם אצלי, לצערי, הייתה חוויה שלא קל לתאר, עטופה ב״עטיפת זהב״ של כתיבה מרגשת ומילים גבוהות, אבל בפועל זה הרגיש הפוך לגמרי.

כל כך הרבה זמן חשבתי שאני סתם מגזימה, שלא הבנתי נכון, שזו בטח אני…

[חני שידלובסקי]

לא משנה אם המטפלת מאובחנת כנרקיסיסטית או לא, או עם משהו אחר. המטרה של
הטיפול היא לתת כוח, להעצים, לחזק, לקדם. אם הוא משיג מטרות הפוכות מאלו הוא
אסון וצריך לברוח ממנו כמה שיותר מהר!

[שיינדי אייזנבך]

כן, רבקי טייך, לזה התכוונתי.

ההתנהגות נשמעת מאד מאד קשה ולא מתאימה למטפלת רגשית.

שימי לב שושי ו. שכולם ממליצות לך להפסיק טיפול במיידי,

כי זה נשמע הכי נכון והכי מדויק.

התכוונתי לומר, שהתפקיד של השומעים זה לא ‘לתייג ולהעניש’ את המטפלת,

אלא לתת כוח ודרבון לנפגעת להיזהר ולהגן על עצמה.

לצערי, זה חלק מהגלות, הפגיעה מאנשי מקצוע לא מקצועיים.

זה קורה כל הזמן בחדרי הניתוחים, ובחדרי הפסיכיאטרים והפסיכולוגים,

ובבתי חולים.. ובחדרי לידה.. וגם במקומות פחות כואבים –

בחנויות, עם אדריכלים, מהנדסים, אינסטלטורים, מייבאים…

חלק מהגלות המרה.

ור’ נחמן אומר, שלפני הגאולה הכללית יהיה לכל אחד הגאולה הפרטית.

למצוא מטפלת אמפטית, מתאימה, ואנושית זה בהחלט גאולה פרטית.

[שיינדי אייזנבך]

מרים מרום,

אני מרחמת על המטפלת שחווים אצלה חוויות קשות כאלה,

אני לא מרחמת עליה מ’שיימינג’ שיעשו לה.

אני מרחמת עליך, אם את תהיי זו שתעשי לה שיימינג.

על דאטפך אטפוך, וסוף מטיפיך יטופון.

זו לא חכמה גדולה, להיות המקל שמרביץ אנשים,

ואפילו אנשים שמגיע להם.

משלמים על זה מחירים אישיים כבדים.

אלוקים יבקש את הנרדף, אפילו שהוא רשע.

[הדסה ש]

חשבת פעם איזה שיימינג עושים לחנויות שמוכרות מכשירים פסולים?

אפילו בלי שישבו איתם, שמעו את המניעים שלהם, לא בדקו איתם מה העבר שלהם ועל מה זה יושב….

אולי לא צריך חכמה גדולה להיות המקל שמרביץ לאנשים ואכן האלוקים יבקש את הנרדף וכו’

אבל אני לא יודעת מה כן צריך כדי לקחת מקרה שאינו משתמע ל2 פנים, התעללות ממשית ולכתוב שנדרשת זהירות.

מחילה, אבל זה לא מתקבל על הדעת.

היו פה בעבר דיונים עקרים על זהירות ממטפלים שעוררו סערה רבה ואני ברמה האישית יצאתי נגד ההכללות שמכלילים בהם מטפלים, רובם המוחלט הם אנשים טובים שרוצים לעשות טוב, תהיה ההכשרה שלהם איזו שתהיה.

גם מקרים של מטפלים שהמשיכו לטפל כשלא היו תוצאות אפשר עוד להבין, הם חשבו שזה תהליך אולי, הם טעו אולי אבל הם לא התעללו.

כאן מדובר על משחק ציני ברגשות של מטופל, משחק מתמשך, שיטתי.

אין לו לגיטימציה ואי אפשר לתת לו אותה, גם לא בשם הקודש

[מרים מרום]

תודה אסתר!

[מרים מרום]

אני מתפוצצת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מתפוצצת!!!!!!!!!!!!!!!!!

אם אני עכשיו רואה מחבל שהולך להרוג את הילדה שלך (חס ושלום)

והמחבל הזה יהודי – שומר מצוות אפילו

אבל הוא עומד עם סכין ביד או רובה

היית רוצה שמרים מרום החמודה והמתחשבת

תעצום עיניים

ותאומר:

אני לא רוצה שאלוקים יעשה לי מידה כנגד מידה

המחבל יהיה קשור וחבול – יכאב לו

ואז הוא יצעק מרה לה’

וקרוב ה’ לנשברי לב……

אוקי

המחבל הרג את הילדה החמודה (שבחסדי שמים בסוף התברר שזו ילדה ערביה ולא ילדה שלך…)

עכשיו אני יכולה לומר

זהו

הילדה מתה…

אני לא לידה יותר

לא רואה עוד את המחבל הורג

לא רוצה להכשל בשינאת חינם

לא רוצה להיות רשעית שמדברת לשון הרע

(בסך הכל יכול להיות שהכוונות שלו טובות והוא פשוט לא כל כך יודע מתי אמורים להשתמש ברובה…….)

מפחדת שאלוקים ינקום בי שאני מצילה ילדות שלו…..

מפחדת על השפעות לא טובות שיהיהו לי עם אני ישתכשך עם רוצח

לא רוצה להתקרב

נותנת לו להרוג ילדות………..

[ברוריה]

שיינדי

האמת, קשה לי (באופן אישי) לקרוא את התגובות שלך

זה כמו אדם שפוגע מ.

ולומר, אנחנו לא יודעים מה הסיפור,

חלילה לא להוציא עליו שיימינג

והוא ממשיך במעשיו

זה פשע!!!

זה לא תעמוד על דם רעך!!!!!

אסור!!!!!!

לשתוק

יתכן שנתבע גם על אלו ששתקו ולא הוציאו שיימינג בשם המושגים החילוניים האלו

אסור לתת לבנ”א לפגוע בעוד אנשים

ואת ‘נפשי הצלתי’ וברחתי!!

ואעצור כאן… למרות שיש לי עוד הרבה מה לכתוב

האמת, לא הייתי מצפה לכזו תגובה ממטפלת….

אולי צריך להבין מה זה חווית הפגיעות הזו כדי להבין מה קורה כאן….

ואיך להתייחס לזה

[הדר Hadar]

מסכימה איתך ברוריה.

ושושי-

אני לא מכירה אותך אישית, אבל קראתי כל מילה שלך והלב שלי פשוט מתכווץ.

ולא יכולתי שלא לכתוב…
כי אני כן מכירה את הכתיבה של אותה מטפלת- הכביכול ״יפה״, ״רוחנית״, מלאה ״תובנות״…
וזה בדיוק מה שמכאיב כל כך.
כי זו כתיבה שיודעת לכתוב בשפה גבוהה, במילים על חמלה ונפש וריפוי, אבל בפועל?
כשהלב נשבר באמת, כשאת מבקשת יד, כשאת מביאה כאב אמיתי -פתאום אין שם כלום.
רק קור, שתיקה, נוקשות, או האשמה.

וזה כל כך מבלבל.
כי את שואלת את עצמך: “איך יכול להיות שמישהי שכותבת כל כך עמוק – מתנהגת כל כך הפוך?”
אבל אולי דווקא זה הסימן הכי ברור:
שמשהו שם לא באמת מחזיק. שהשפה היפה היא רק עטיפה…
וכשאת מבקשת יחס אנושי, פשוט, אמיתי- את פוגשת קיר.

אז אני רק רוצה לומר לך: את לא מדמיינת. את לא מגזימה.
הפער שאת מרגישה – אמיתי. הכאב – אמיתי.
ואת לא לבד.

ורק אוסיף,
שככל שאני מעמיקה- גם בכתיבה שלה אני מגלה עוד ועוד מקומות שמעוררים בי חוסר נוחות.

בהתחלה, זה אולי נשמע מרגש, נוגע, מקצועי
אבל כשקוראים בין השורות… יש שם לא מעט מסרים סמויים שמטשטשים גבולות, שמעוררים סימני שאלה לא קטנים…

את גיבורה!

שה׳ יתן לך כוח וינחה אותך לעשות את הדבר הנכון ושתגיעי לריפוי עמוק ואמיתי!!

הדר.

[מרים ג]

ברוריה, אפשר לדעת על אלו מקורות הלכתיים את מתבססת?

[cohenbatya]

אני קוראת את השיח מהצד המתעניין

ואני לא מאמינה

האומנם?

העולם רע?

טוב, לא העולם,

דמויות מסוימות… רעות? רעות ממש!?

רוע? לבחור ברע?

למי מדווחים כאלה דברים?

[רותי בן אדיבה בן אדיבה]

התלבטתי המון אם להגיב או להימנע

מתחילה בך- שושי היקרה

הסיפור שלך, מצמרר וכואב

מגיעה לך כל החמלה והערכה שבעולם

על התהליך שעברת ועודך עוברת.

מאמינה שכמו שמצאת כוח לשתף כך תמצאי כוח להמשיך הלאה ולדאוג לעצמך.

וכל המגיבות באשר הן. אני חלוקה גם בתוך עצמי עם קריאת התגובות.

מצד אחד, הכל נכון, כולכן צודקות. אסור למטפלת פוגעת להיות מטפלת.

אסור לאישה שמתוארת בתיאורים הנ”ל להמשיך בתפקידה.

אבל במקביל—

כקהל המאזין לסיפור כואב של צד אחד

מותר לנו למחות ולכאוב את החוויה.

להזדעזע מתיאורים קשים -כשמדובר במקרה אנונימי

אם היא הייתה מוסיפה שם לשיתוף שלה (של המטפלת ההיא)
לכולנו היה אסור בתכלית האיסור להאמין לו.

לא כעידוד פגיעה ולא כהתנערות מאחריות ולא כהגנה אובססיבית על קהילת המטפלות

למרות שפעמים רבות אתן חוות אותנו ככאלה…

פשוט כי כך זה בהלכות לשוה”ר.

וככה זה כשבאים לדין תורה- ”שמוע בין אחיכם… ושפטתם צדק”

חובה עלינו לשמוע את הצד השני בשביל לקבוע עובדות ולהיווכח שהחוויה של המטופלת היא לא סובייקטיבית אלא מציאות בשטח.

הכתבה של תמר עבודי חשובה מאוד למטופלות וגם לנו נשות המקצוע

זה מעורר, זה מדייק, וזה עוזר גם למטופלת להבין את חשיבות הגבולות בטיפול

שגם הם לא פעם נחווים כלא רגישים ולא מתחשבים על אף שמטרתם להגן על נפש המטופל.

מאחלת לנו המטפלות להיות תמיד נאמנות למוסר ולאתיקה הלכתית ומקצועית.

ולנו המטופלות לחוות תהליכים מיטיבים ופורצי דרך, לדעת לעצור כשצריך ולהרפות כשניתן.

”שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה”

בשורות טובות וגאולה- אמן!

[ג. א.]

אבל במטוטא, זה לא נשמע התנהלות תקנית של שמירת גבולות ואתיקה

מהתוכן פה זה נשמע ממש פגיעה!

ונקודה נוספת:
שושי בחרה פה להביא את הכאב שלה

ולכן אנחנו פה בלי לדעת את שם המטפלת נותנות לה את מלא התמיכה והמרחב להביע את הכאב ולהאמין לו

וכל עוד היא הביאה את זה בצורה אנונימית בלי שם המטפלת אין בעיה גם להעלות השערות

ברגע שהיינו נדרשות ליישב את הענין למעשה, עם שמות, כמובן שהיינו מחויבות לשמוע את הצד השני

אבל אנחנו לא

אנחנו פה כרגע כתמיכה לשושי וכל עוד אין פה שמות – לא רואה בעיה הלכתית לתת לה מלא התמיכה כרגע בלי לנסות להצדיק את הצד השני

מאמינה שכמו שהיא נשמעת ובמיוחד כאחת שלומדת טיפול אחרי שתקבל את התמיכה שהיא צריכה, היא תדע כבר בעצמה לקום מהשברים, לבחון את המקרה מכל צדדיו בעצמה או בעזרה חציונית ולהכריע מה לעשות

אבל זה – כבר לא תפקידנו…

[ה]

אף אחד לא ביקש מאיתנו להיות בית דין

ואין לנו סמכות להיות בית דין,

לא באנו לקבוע את עונשה של המטפלת.

גם כשהילד שלך חוזר בוכה שמישהו הרביץ לו ברחוב את אומרת לו – אני לא יכולה לדעת עד שאני שומעת צד שני???

מאמינה שאת מחבקת אותו ומסבירה לו בדיוק איך להתגונן ממי שפוגע בו, גם בלי לדעת מיהו ומה המניעים שלו.

[מרים ג]

אתן כל הזמן חוזרות על הטענות האלה. שיינדי לא אמרה את זה לשושי. היא אמרה את זה למגיבות.

לא ראיתי בתגובה שלה שום זלזול או חוסר אמפטיה, או חוסר הבנה למה ששושי סיפרה.

אי אפשר לפמפם את הטענות האלו שוב ושוב, ולהפוך בן אדם שקול וחכם מאד (לפי הכרותי מכאן) לאכזרי ומגן על אכזרים רק בגלל שמעז להעלות על הכתב את דעתו הלגיטימית בהחלט.

[ה]

אולי כי אתן לא נפגעתן ממטפלים כאלו

ואנחנו כן?!?!

[שושי ו.]

את באמת לא מבינה???

כשמישהי כותבת בקהילת כתיבה ספרותית פרסומת לעסק שלה מיד מראים לה ת’כיוון

גם כאן!

כשמישהי מבקשת עזרה ועונים לה בצורה כזאת חסרת הקשר ואמפטיה

אנחנו מגיבות כך

[שושי ו.]

אני גם חושבת שחלק מהמטפלות שהגיבו פה בצורה כזאת

הספיקו כבר להתחרט על זה כמה פעמים. במיוחד על תגובה אחת באמת הזויה שקראתי מקודם.

אז אנא, אל תצדיקי אותן

[ח מ]

בעקבות תגובות שנראות חוסמות, אטומות ומלאות ברחמים על המטפלות, תגובות שמנסות להשתיק את הנפגעות – החלטתי להגיב, ואדגיש: <b style=”font-family: inherit; font-size: inherit;”>מה שנכתב כאן לא פונה לאף אחת באופן אישי, לא מטפלת ולא מטופלת.

יהיו כאן נשים שיראו בכך תקיפה אישית – אחדד: תגובתי, למרות חריפותה, מלאה בכבוד לכל אחת ואחת שכאן!

יש כאן כאלו שמגיבות תגובות מעוותות ופוגעניות כפליים. ההטפות על “לשון הרע” ו”הוצאת שם רע” (לא אכתוב ציטוטים מסוימים, את זה אתן יכולות לקרוא לבד בדיונים האלו) רומסות ברגל גסה את הקול של הנרדפת האמיתית – המטופלת שנפגעה.

כשאתן מנסות לכסות על כשלים אתיים חמורים בציטוטים מקצועיים ותורניים, אתן בעצם מעניקות לגיטימציה לפגיעה.

האם זו הדרך היהודית שאתן מייצגות? להתעלם מסבל, להשתיק ביקורת, ולהתחבא מאחורי אמירות רוחניות ו”מקצועיות” כדי לא להתמודד עם עוול? זהו עיוות של הצדק!!

לא כל מי שמדברת על פגיעה עושה “שיימינג”. לפעמים היא פשוט נלחמת על עצמה, בעיקר כשהיא לא חושפת את שם המטפלת הפוגעת או משנה את הפרטים כדי למנוע זיהוי

האיומים השמימיים זה ניסיון בוטה להפחיד, לזעזע ולהשתיק את אלו שמעיזות לדרוש צדק.

מי אתן, שתקבעו מי הרודף ומי הנרדף כשאינכן יודעות מה היה באמת???? מי אתן חושבות שאתן???? אתן יכולות לאבחן מורכבויות ופתולוגיה לפי כתיבה בפורום אינטרנטי??? עד כמה אתן עפות על עצמכן?????

בסיפור הזה, כך נראה, המטופלת היא הנרדפת, והאמירות שלכן רק מחזקות את תחושתה שהיא צריכה לשתוק ולסבול. זו לא חוכמה גדולה להגן על הפוגעים ולזרוק בוץ על הנפגעים בשם החוכמה והמקצועיות!!

התגובות שלכן הן פגיעה נוספת במי שזקוקה לתמיכה, לא לשיעורים מתנשאים על מוסר או לאיומים. מי שמגוננתעל עוולות בשם ה”מוסר הדת והמקצועיות”– היא הפוגעת האמיתית בערכים הללו.

תגובה שמבטלת כאב עמוק וטראומה, היא לא פחות ממזעזעת!! כשמטפלת פוגעת בנפש, זו “פשיעה” רגשית. וכן, יש לנו מה לעשות עם זה – לחשוף, להגן על אחרים, ולדרוש אחריות! הדרישה לשמור על שתיקה ולהתמודד “בסתר” מול הפוגעת, כשהנפגעת אולי מרוסקת וחסרת אונים, היא חסרת כל פרופורציה.

הטענה ש”כאן לא המקום” לדבר על כשלים אתיים בטיפול היא ניסיון להטיל צנזורה פסולה, אם לא בפורום שמאגד מטפלות – אז איפה??

האם אתן באמת חושבות שעולם הטיפול הוא מקשה אחת של קדושה וטוהר, נקי מכל פגם, וכל ביקורת עליו היא “הוצאת שם רע”? גישה כזו היא לא רק נאיבית, היא מזיקה, שכן היא מנציחה שתיקה ומאפשרת לפוגעים להמשיך לפגוע ללא מענה.

בתקווה לטוב

חותמת בדם וכאב.

[ברוריה]

אם כבר משהי כתבה אז אכתוב גם

שקראתי משהו אחד של האשה הזו

ועוד לפני ששושי בכלל העלתה את הסיפור שלה

הזדעזעתי

כיוון שהיא מתארת טיפול בצורה שכל מי שלא למדה טיפול מקצועי

כל מטופלת

תראה בזה תהליכים מרגשים ומדהימים

אבל כשאני קראתי הזדעזעתייייי

ואפילו כתבתי על זה באשכול אחר בצורה עדינה עוד לפני ששושי פתחה פה משהו

כי יש שם טעויות קריטיותתתתת בקשר מטפל- מטופל

זה לפחות בכתיבה שלה

והיא מתארת ככה כתהליך מדהים ושינויים

כשהיא עוברת שם על אתיקה בסיסיתתת

ברמה שפוגעת בטיפול, במטופלות

ברמה לא בריאה

והיא אפילו לא מבינה שם, לא יכולה להסביר

אבל כאילו מתארת תהליך מדהים של בנות שעושות תהליך מדהים

עם מטפלת שעושה כל טעות אפשריתתתת!!!!

מטפלת שמעבירה תהליכים בצורה שתוך כדי פוגעת בבנות אחרות

בקיצור, על כללל!! תהליך בספר שם אני יכולה להצביע על

בעיה מהותית!! ממש בתהליך.

זה ממש הפריע לי, שחשבתי לפנות אליה.

שחשבתי כמה בנות שקוראות את זה חושבות אח”כ שכך זה תהליך

וכל זה לפני ששושי העלתה את הסיפור שלה.

כך שעצוב שאני רואה המלצות כאלו שמתלהבות מהכתיבה (אין לי שום נגיעות אשיות איתה, לא מכירה אותה משום צומת חוץ ממשהו אחד שלה שקראתי)

כשהן לא מבינות כמה זה לא נכון וכמה הן עלולות בעקבות כך לא לזהות קשר טיפול לא נכון ופוגע

כי בסיפור זה נשמע כ”כ כיף…

המטפלת ממש הופכת כמעט להיות מטפלת סיעודית-ברמה הרגשית – של המטופלת

וזה רק חלק מהבעיות

[שושי ו.]

הי ברוריה לא מובן

על מי את מדברת?

[ר. טייך]

את נכנסת כאן לספק לשוה”ר

[ד.]

יש כאן תיאורים ממש קשים!

נורא לחשוב שיכולה להיווצר טראומה מטיפול!

[תמר תמר]

בודאי שיכולה להיווצר טראומה מטיפול

ויותר מזה, הוא המקום בו מטפלת הכי יכולה לפגוע כמובן רק אם היא פוגענית,

מכיוון שזה המקום שהטפלת נחשפת רגשית תוך אמון עמוק במטפלת

היא חושפת חלקים בה שיתכן והיא לא משתפת עם אף אחד אחר

זה מצב של אינטימיות רגשית עמוקה,

וכל פגיעה במרחב הזה כמוה לא פחות כפגיעה פיזית,

ומאידך היא חמקמקה הרבה יותר וקשה יותר לזיהוי.

זה לפגוע במקומות הכי יקרים וקדושים, המקומות הכי אישיים מבחינה רגשית

ועצם השיתוף האישי הוא מתכון בטוח לאנשים חולי שליטה כמו נרקיסיסטים/פסיכופתים,

שמקבלים גישה לנפשו של האדם ומנסים לעשות בה כרצונם ולהרוס.

אם יושבת שם ממול המטופלת מישהי פוגענית כמו המתואר, זה יכול לחולל נזק עצום,

ומכאן הקריאה לא להצדיק בשום צורה פגיעות שכאלה

בדיוק כמו שאנו לא מצדיקים פגיעות אחרות בטענות של “לשון הרע”,

אם יש אישה שהיא בור ברשות הרבים ומזיקה לנפשות, איך נוכל לאפשר את זה

ולא למחות? התורה מצוה לצאת ולמחות נגד מעשים שלא ייעשו

ולפגוע באופן מכוון שכזה במטופלת, זה מעשה שלא ייעשה.

שושי לא הביאה את שמה, אין כאן שיימינג על דמות שמכירים

אבל מהסיפור שלה נשמע שהרבה מאד עברו כזה דבר אצל דמויות שונות-

זו תופעה שקורית, ואסור לעצום עיניים ממנה.

מטפלת היא לא אלוקים ולכן כל מטפלת וגם הטובה ביותר יכולה לשגות,

אבל מטפלת שמזיקה באופן מכוון

ומתעללת רגשית-זה המקום למחות. לעצור את זה. לא לנסות להגן עליה באופן שהיא

תוכל לפגוע בעוד נפשות. התורה מקדשת את החיים וכך גם אנחנו, טיפול פוגעני

יכול להרוג נפשות, גזלייטינג יכול להרוג נפשות, ואסור לנו לשתוק. אסור,

אסור לרחם על אנשים שפוגעים, זה בדיוק מה שמכשיר את הפגיעות,

במיוחד כשהן מתחבאות מאחורי דמויות שנראות נפלאות-זה בדיוק הכשרון של הפוגעים האלה,

הם יפגעו תוך כדי שהם נראים כבאים לעזור, או הם יעזרו כדי לפגוע בהמשך ולרכוש שליטה

שהיא החמצן שלהם.

[רותי ל]

אאוצ’
קראתי את כל ההתכתבות מתחילתה עד סופה
ואאוצ’

דבר ראשון
אני מסכימה מאוד!! עם מה שסירי גולדמן כתבה
ההגדרות יתנו לך איזשהו אישור שבאמת היא לא בסדר
אבל בפועל ההגדרות לא בהכרח משנות כמו להבין שהיא באמת היתה לא בסדר
ואל משנה איזה כותרת תשימי לזה…

זה דבר ראשון לדעתי
דבר שני
לפי דעתי
באופן עקרוני חייבת להיות זהירות לפני שמדביקים לבנאדם את הגדרת “נרקסיסט”
אבל ברגע שיש סימן שאלה אפילו קטן
לא להתעלם ממנו ולבדוק את זה…
אבל תנו לי לשער שלא פה המקום לשים את סימן השאלה… וד”ל…
זהירות נדרשת וחייבת להיות!!
לא כל בנאדם מעצבן או שמביע חוסר אמפתיה, אדישות, האדרה עצמית וכו’…הוא נרקסיסט!!

בכל מקרה,
אני חושבת שקומי ותעזבי את המטפלת הזו…
במיוחד אחרי שקראתי את המייל ששלחה לך אחרי שלא הגעת!!

מלא מלא מלא כח!!!
צריך הרבה אמונה עצמית וכח להתמודד עם זה!
תחזיקי חזק!

[שושי ו.]

מעניין אם המטפלת הזאת כבר קראה כאן את השרשור

[הודיה מזלטי]

ואם היא קראה, את חושבת שהיא “תחזור בתשובה?”

אנשים כאלה יתקפו או יתעלמו

[leahro]

אני קוראת את הדיון בהחלט נושא כאוב מאד מאד

אין לי מילים לתאר את התחושות שעברו בי כשקראתי

רציתי להתייחס לנקודה שמדובר בדמות מפורסמת
מבלי להכיר אותה רציתי להביע את דעתי

א – אני חושבת שבנושא הזה פרסום הוא לא כ”כ רלוונטי כי זה נושא דיי אישי ולכן פחות תשמעו את האנשים שיתנו לכם אינפורמציה אמיתית

ב- יש אנשים שיש להם הרבה כריזמה והם אולי אפילו מאד חכמים בעלי קליטה מהירה ויודעים להתנסח וכך הם בונים סביבם הילה ושם ובאמת לאמיתה אין להם התאמה לטיפול

בכל אופן אני חושבת כשנמצאים בתוך התהליך מאד קשה לו לזהות את זה

אבל דבר ראשון בנ”א צריך להקשיב ללב שלו בלי קשר למה שכולם…

[שושי ג.]

לא נראה לי שהיא קראה, וגם אם כן אז לא נראה לי שזה היה משנה.

בהתחלה עוד הייתה בי איזו תקווה שאולי אם היא תקרא, משהו בה יתעורר. אולי תבין. אולי תצליח קצת לראות, ואולי אפילו להרגיש כאב.
אבל ככל שעובר הזמן, ואני מכירה את הדפוסים- אני מבינה שזה כנראה לא יקרה.
אם היא תקרא – סביר להניח שהיא לא תראה בזה שיקוף כואב ולב פצוע או פתח לחשבון נפש, אלא דווקא תכעס.
היא תגיב באכזבה, עלבון, ואפילו זעם – איך העזתי לכתוב ככה?
היא תגיד שאני מוציאה דברים מהקשרם, שלא הבנתי אותה, שלא ראיתי את כל הטוב שהיא נתנה לי – ואיך אני בכלל מעזה להציג אותה ככה.

והכי כואב?
שהיא באמת תאמין בזה!!
היא באמת תרגיש שהיא הקורבן.

אני כותבת את זה לא מתוך ניחוש – אלא כי אני כבר מכירה את הדינמיקה הזו מקרוב.
ניסיתי להסביר, ניסיתי לשקף. הבאתי עובדות, תיעוד, שיקופים מדויקים – אפילו תמלול של פגישה שלמה שבה כמעט כל תגובה שלה הייתה מנותקת, נטולת אמפתיה, מבלבלת, מתעתעת, פוגענית או מזלזלת.- היא לא ראתה בזה שום בעיה. להפך – הרגישה מותקפת. כעסה. התרחקה.

וזה מה שמקשה כל כך
אנשים כאלה, במיוחד כשיש להם כריזמה, יכולת שכנוע וקהל מעריצים, מצליחים לשכנע גם אחרים, וגם אותנו – שהבעיה היא בנו.
ככל שהמראה שאת מציבה מדויקת יותר – כך הם נבהלים יותר,
ככל שאת מתקרבת לאמת – כך הם מתגוננים חזק יותר.
הם משדרים החוצה דימוי מושלם, מלא ידע, חמלה, מקצועיות.
וברגע שזה מתערער – אפילו לרגע – זה מערער להם את כל הזהות שהם בנו לעצמם.
ואז, במקום לקחת אחריות – הם צריכים להחזיר שליטה.
אז הם גולשים למניפולציות, לגזלייטינג, להכחשה, להאשמה, למילים יפות שיסבירו למה את הבעיה.

ככל שאנחנו מתקרבים לאמת ורואים אותם יותר – כך הם מעבים את ההגנות.

כי זו בדיוק ההגנה,
היא חייבת להחזיק את עצמה בתודעה שהיא טובה, מיטיבה, מושיעה – וכל ביקורת נתפסת כאיום על הזהות הזו.
ואז היא תעשה הכל כדי להשיב את השליטה – גם אם זה אומר לדרוך עלי, למחוק רגשות, להאשים, לערער מציאות.

וזה הרגע שבו אני נותרת לבד, מבולבלת, מקבלת גם את הפגיעה וגם את ההאשמה עליה.

זה מה שכואב כל כך.
לא רק מה שקרה בטיפול- אלא זה שגם אם תכתבי, תצעקי, תראי שחור על גבי לבן- זה לא יחדור.

אז לא, אני לא חושבת שהיא תקרא ותבין לצערי. ( אני עם דמעות בעיניים שאני כותבת את השורות האילו)