איך מלמדים ילדה שליטה עצמית

[EFRAT MAHARSHALL מהרשל]

אמא יקרה מאוד,

כדי לעזור לבת שלך,

אני אתן לך כמה טיפים להתחיל איתם:

(יכול להיות שהבת שלך מתקשה לנהל את הרגשות שלה ואינה מצליחה להתמודד עם תסכולים=ויסות רגשי)

א. תגשי לטפל בזה מהמקום הטוב והבטוח- האם יש לה מקום חיובי בבית בדרך כלל? האם התקשורת ביניכן חיובית על פי רוב? אם כן, נהדר. תספרי לה במה היא טובה וכמה שאת מרוצה ממנה , תפרטי ותביאי לה דוגמאות מעשיות מהשטח. תני לה תפקידים מדי פעם -ואם יש לה כבר- תכינו ‘טבלת מחמאות’.

תציירו בדף לב גדול ובכל פעם שהיא מבצעת תפקיד/עזרה- תוסיפו שם בועה שמספרת על המעשה הטוב שלה.

ב. תדברי איתה על ‘התופעה’: שמתי לב שלפעמים כשקשה לך או כשאת כועסת את צועקת הרבה /מדברת לא יפה

וכו’- תתאימי את המילים לבת שלך ולסיטואציות שאצלכם.- בצורה עניינית ולא שיפוטית. תספרי לה את זה בלי לצפות לתגובה שלה ומבלי לצפות שהיא תסביר את עצמה ולמה זה קורה לה.

ג. הדגישי את הגבולות: אני מבינה שלפעמים יש לך בעיה ממש גדולה ו-גם כשיש בעיות פותרים אותם בצורה נעימה.

כשאת עצבנית- את עדיין צריכה לדבר יפה. וכו’. אי אפשר לצעוק וכו’

ד. הציעי לה כלים: “כשאת קמה בבוקר עצבנית או כשקורה לך משהו אחר את יכולה לבוא ולדבר. את יכולה להסביר לי מה הבעיה ואני אנסה לעזור לך”.

מה שהכי עוזר לילדים :

שיקוף- לספר להם מה קרה להם

תיקוף- לתת תוקף לרגשות

כשהיא מתפרצת על משהו- את תגיבי בצורה עניינית וכמה שאפשר רגועה,

למשל: אני רואה שחזרת כועסת מהכיתה. אולי קרה לך משהו מעצבן אולי את מרגישה מאוד לא נעים…

את יכולה לבוא לספר לי .

או: “אני רואה שאת היית באמצע המשחק ופתאום מוישי לקח לך. זה נורא מעצבן.”

“את ביקשת ממני עכשיו לקנות משחק חדש ואני לא הרשיתי. ולכן את כועסת מאוד.”

אלו כמה טיפים להתחלה,

יתכן שאם הקושי משמעותי יותר, תצטרכו הדרכה יותר מפורטת.

הרבה הצלחות,

א. מהרשל

“עוגן להורים”

מדריכה מקצועית לבעיות התנהגות וויסות רגשי של ילדים

[כבי אנרגיות]

איזה תשובה יפה ומפורטת אהבתי!!!!

אני יוסיף משהו קטן שלא נאמר כאן ונראלי גם עוזר בשליטה

לשחק עם הילדה בכל מיני משחקי קופסא ולנצח אותה…

אם המון פעמים זה מתבטא שהיא מתפרצת גם במשחק

אז ככה לאט לאט היא לומדת להפסיד בלי להתפרץ…

בהצלחה בכל!

[EFRAT MAHARSHALL מהרשל]

אולי התכוונת לאמן אותה בהדרגה להתמודד עם כללים

ועם החוויה שלא תמיד היא מנצחת?

כי אנחנו בוודאי לא רוצות להעצים את התסכול שלה..

ואז יהיה נכון לתווך ולשקף לפני המשחק, תוך כדי וגם לאחריו,

ובהדרגה לצרף ילדים נוספים למשחק

ולהטרים לה לפני: מי הולך לנצח? מענין.. אולי את, אולי אני… כל פעם מי שיוצא…

יש עוד כמובן..

[כבי אנרגיות]

אה ברור

סורי פתאום אני קולטת שלא היה מובן…

תודה על הדיוק!!

[אפטריסטית אלופה!!]

לדעתי זה משהו שמקנים אותו עם השנים

ברור שיש דרכים והכל

אבל בסופו של דבר זה עבודה של הבת

ולאט לאט היא תבין שלא נחמד לידה שהיא צועקת

צריך לעזור לה אבל השינוי מגיע ממנה

וסתם ככה אם זה במיוחד שהיא חוזרת מהלימודים

אולי פשוט משהו בלימודים מרגיז אותה מישהי מציקה לה

ואת כל העצבים והתסכול היא מוציאה בבית

[מירי]

יש לי ילדה כזאת בדיוק

בת 5

אצלה ספציפית מסתבר שזה הרבה נובע מקושי בגן (גן מאוד מאתגר חברתית, ובתור הילדה הקטנה בגן, היא לא מספיק מוצאת שם מקום להתבטא, אז הכל מתפרץ לה בבית)

אבל עדין, כל עוד אלו הנתונים, זה בהחלט מאתגר אותנו בבית…

מוסיפה על התגובה המפורטת והיישומית של אפרת, מהניסיון שלנו –

* קודם כל (והכי קשה…) – לשמור על רוגע

לא לתת להתפרצויות שלה לנהל אותנו.

רואה את זה בצורה מאוד ברורה – כמה שאני מצליחה יותר לשמור על רוגע, ההתפרצויות מתמתנות ונרגעות הרבה יותר מהר. אי אפשר להתעצבן על קירות…

* מתחבר לסעיף ג’ בתגובה של אפרת, עם חידוד קטן – אני הרבה אומרת לה: אני מבינה שאת רוצה להגיד לי משהו, אבל לא מצליחה להבין / לא יכולה לשמוע / לא מתאים להגיב בצורה כזו. אני אשמח שתגידי לי את אותו דבר בצורה רגועה ומתאימה, ונראה איך אפשר לעזור ולפתור את הבעיה. מוצאת את הצורה הזאת כיעילה יותר מאשר אמירה כללית בסגנון: לא מתאים לדבר ככה. לא מתאים? לא מענין אותה. אבל אם הגישה היא לא ממקום מחנך (גם זה חשוב, אבל לא בזמן אמת), אלא ממקום טכני – בבקשה תגידי בצורה שאני אוכל לשמוע, זה עובד הרבה יותר טוב

[אסתר פת]

לדעתי דבר ראשון זה להבין ממה זה נובע

כי צורת הטיפול בזה תהיה לפי השורש:

זה יכול להיות בעיה בוויסות החושי

קושי בדחיית סיפוקים

קושי רגשי כלשהו בגלל תקופה שעוברת עליה

קושי לבטא את עצמה ואת הצרכים שלה/מה שמציק לה

סתם טמפרמנט סוער

חיקוי של הסביבה

ברגע שברור מה הנקודה שממנה נובעת ההתנהגות הזו, יהיה קל יותר להתאים את הטיפול המדויק

אמן שנצליח לחנך את הילדים כל אחד לפי דרכו

לעזור להם לגדול בטוב ובשמחה

ולראות רק נחת מהם!

[מיכל וילמן]

ילדים עם התפרצויות וסף תסכול נמוך, חווים מצוקה מאד קשה ומתקשים לעזור לעצמם

המטרה שלנו , לא להעצים את זה שהם לא בסדר – כי אז זה מפיל אותם עוד יותר עמוק…

אני עובדת עם ההורים/ האמא, על מענה רגשי עמוק של הבנה – שעוזר לילדה להירגע, עוזר לה לא להיבהל וממתן את ההתפרצות והסיפוטמים שלה.

הנה כמה נקודות של הכוונה לשלב הראשון של ההתפרצות:

נסי להבין את הכאב שלה ולהיות איתה בכאב, גם כשאת לא נותנת או מספקת לה את מה שהיא ביקשה, (כי הגעת למסקנה שזה לא נכון, לא טוב וכו’), אז היא תרגיש שלא מבטלים את רצונותיה ותחוש מעט הקלה וכבוד למה שעולה בה ולמי שהיא, זה מאד מיקל את ההתפרצויות.

אמנם, הקושי כאן הוא להכיל, כאשר אנחנו כבר מצפים מהילד מגיל מסוים שיתנהג אחרת.

אבל מה לעשות… הילדה כעת, בגיל רגשי נמוך. חשבי מהו הגיל שהיה מתאים לה יותר כעת? והתיחסי לגיל הזה.

תני לה את ההבנה שהיא זקוקה לה, ואל תיבהלי. הרוגע שלך הוא רדאר עמוק בשבילה שאומר לה: זה בסדר. זה לא מסוכן. אני לא לבד. ועוד.

(כדי להצליח לתת לה הבנה ורוגע, יש צורך לבדוק עם עצמך מהן התחושות שלך ומה מבהיל אותך וכו’, ואז קודם את תירגעי ואח”כ תוכלי להשפיע עליה)

בהצלחה

מיכל וילמן

מנחה טיפולית, מומחית לילדים רגישים

מעבירה סדנאות. עורכת קורסים. יועצת פרטנית.

[שפרה]

ברגע שאת מבינה על מה זה יושב,

את יכולה לעזור לה באמת,

ואז- ממילא יפסקו-יפחתו הקשיים….

אם זה נטו- קושי בדחיית סיפוקים,

יש נאת מבחן המרשמלו….

תנסי אותו.

[saraber]

תודה רבה לכל המגיבות
ריגשתם אותי , מי כעמך ישראל , ישבתם וכתבתם תשובות מפורטות ומיוחדות
תודה רבה !!