

טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
אני והכאב
-
אני והכאב
ליבי חבוט ומפורר,
כמו ציפור שבורה.
צונח מהעננים,
אל הרצפה הקרה.
הלב שלי פיסות פיסות,
כמו מכתב שנקרע בזעם.
רק שאת עצמי קרעתי אני,
גם עתה,גם פעם.
הלב שלי מנופץ,
שבור לחתיכות זעירות,
כמו זכוכית חדה,
כל רסיס נושא איתו זיכרונות.
נפצתי אותו בעצמי,
בידיים רועדות,
בלי מילים,בלי מבט,
רק עם בכי ודמעות.
חשבתי אז במוחי,
שאולי אם אכאיב לעצמי,
אהיה מוכנה לכאב ,
כבר לא יסדק לי הלב.
ברגליים חשופות,
פוסעת על רסיסים.
כל פסיעה,כל צעד,
שוב ושוב נפצעת.
איבריי העייפים
כָרְכּו חוטים סביב ליבי,
מגן מפני חיצים,
אך כלאו את נפשי.
והותרתי את עצמי בתווך,
נקרעת בין השברים.
כמו חיה במטווח,
מעלי חיצים נורים.
רציתי לאחוז את הכאב.
להרגיש שהוא שלי.
אך כמו צונאמי שואב,
הוא בלע את כל כולי.
עכשיו כבהמה אבודה,
שמחפשת את עצמה בעצמי.
בתוך הלב אני לכודה,
אך אין לי מקום בתוכי.
מה אומרות?יש דרך להציל את עצמנו מהכאב?יש מגן לצער?להקדים רפואה למכה?
או…לחכות שהכאב יבלע אותנו ולנסות להיחלץ מתוכו?
Log in to reply.