אפרוחית, למה לא בכית?!

[מרים סולובייציק]

בשנה שעברה קרה לי מקרה חריג.

היתה לנו הפסקה של כחצי שעה בין מוסף למנחה של יום כיפור, הלכתי הביתה (דרך של 5-10 דקות לכל צד) אמרתי לעצמי אני אשכב 5 דקות ואחרי זה אמשיך להגיד תהילים עד למנחה. תכל’ס, נרדמתי לגמרי, כשהתעוררתי התפלצתי! ישנתי שעתיים וחצי!!! מהר נטלתי ידיים והתפללתי מנחה ברגע האחרון, ואז רצתי לבית כנסת וראיתי שהם כבר בסליחות של נעילה. עמדתי מיד שמונה עשרה והתפללתי – השם יודע מה חשבתי בזמן שהתפללתי בזמן שאני לא ידעתי בעצמי מה אני אומרת בכלל, הספקתי בקושי את ברכת כהנים.

איזה שנה גרועה היתה לי אחרי זה!!!

מלחמה, מחלה שהתבטאה אצלי בכאבים איומים שלא יכולתי לאכול / לשתות כי התנועה של הקיבה במהלך העיכול, הזיזה עצבים בגב וזה גרם לי לכאבי תופת, כל פעולה פשוטה גררה אחריה כאבים עצומים, הייתי צריכה כדורים חזקים כדי להתגבר על זה. וכל זה נמשך שבועיים לפחות!!!

אחר כך בעלי נפטר, ואחרי זה גם אמא שלי.

אני לא יודעת חשבונות שמים אבל כנראה שהשינה ביום כיפור בזמן כל כך קריטי, אולי רומזת על כך.

שיהיה לכולנו גמח”ט. ושהשנה הזאת תהיה שנת פעמי הגאולה.

[ה ה]

מרים,

אולי מכיוון אחר,

לתפילות שלך יש הרבה השפעה בשמים,

ואם היית מתפללת הקב”ה היה שומע את התפילות ומונע את האסונות של שנת תשפ”ד,

אך בתוכנית האלוקית כך נגזר וכך היה צריך להיות, אז הקב”ה מנע ממך את התפילה?

כמו אצל משה רבינו שד’ אמר לו שלא יוסיף להתפלל כי כך גזרה חוכמתו העליונה שלא יכנס לא”י.

שתדעי כמה את והתפילות שלך שוות!!

[מרים סולובייציק]

היה לי הרהור כזה, אבל גם אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש ביטלה אותו בשאלה ששאלה אותי: את חושבת באמת שהתפילות שלך כל כך משפיעות? זה לא גרנדיוזי מדי? היא הסתכלה עלי כמו על הוזה, מדמיינת. (הרבה פעמים אנשים המתמודדים עם בעיה נפשית באמת הוזים ומדמיינים, אבל פה היה כן מקום לזרום איתי.) אני מרגישה כל הזמן שהשם איתי, אפילו על בלטה עקומה במדרכה ברחוב אני מודה לו על שרק כמעט נפלתי ולא נפלתי ממש. אבל אני נכנסת לספקות בשל אנשי מקצוע דומות להנ”ל ולכן אני תוהה לעצמי כמה זה אמיתי.

ואולי זה כפירה לחשוב שהתפילות שלי לא שוות, כי כמו ששמעתי מהרב לווינשטיין שליט”א שאמר בהרצאה שכל התפילות מתקבלות בשמים רק לא כולן נענות באותו עניין ממש, או באותו זמן וכדומה. אז אין “תפילה לא שווה”. יש תפילה שנענית לאחר זמן, או בעניין אחר, כיוון שבעניין שבו התפללתי זה לא היה לטובתי, אז השם שומר את התפילה לפעם אחרת או לדבר אחר.

[ה ה]

אני לא יודעת מיהי אותה אישה בתחום הנפש,

אבל בזה היא לא צודקת בכלל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

(אולי היא מבינה רק בתחום הנפש אך לא ברוחניות – בנשמה)

אפילו תפילה של הרשע הכי גדול בעולם שמתפלל לד’ באמת – מתקבלת וחשובה לפני אלוקים.

תפתחי כל ספר שמדבר על מעלת התפילה,

אפילו כתוב שכל השתוקקות ורצון של אדם אפילו שהוא לא מבטא אותה בשפתיים – נקרא תפילה, אז תפילה בבית הכנסת בימים נוראים של אישה צדיקה כמוך, וודאי שהקב”ה משתוקק אליה והיא משפיעה המון!!!!!!!!!!!!!!

[מרים סולובייציק]

ולמה כתבתי את הנ”ל כי קורה שאי אפשר לכוון ו/או להתפלל כי יש אילוצים, אז צריך להשתדל לפחות להגיד את כל המילים בלי לרחף, והמסקנה שלי היא לא ללכת לישון אחרי מוסף כדי לא לעבור עוד פעם כזה סרט.

[תמי אפשטיין]

מרים, זו מסקנה שאינה לפי ההלכה.

לא מדברת כרגע על ההרגשה שלך (שהיא קשה, ואין לי איך לעודד, רק לכאוב איתך ולהפלל שתזכי לטוב בכפל כפליים), אלא על המציאות.

אין שום בעיה ללכת לישון ביום הכיפורים. זה אפילו לא כמו ר”ה, שאז כתוב שמזלו יישן.

מי שצריך לישון ביוה”כ – חובה שיעשה זאת. לפעמים גם על חשבון תפילה. המצווה ביוה”כ זה לצום. הרבה לפני להתפלל.

אוי ואבוי אם מישהי תיקח את המסקנה שלך, ותקיש לעצמה כשהיא במקום שהיא כן זקוקה לשינה ביוה”כ

[מרים סולובייציק]

לא אמרתי שזה הלכתי, אלא אמרתי שלא כדאי ללכת לישון כדי לא לעבור פעם נוספת את אותו סרט, לא אמרתי שצריך או שחייבים, אלא מהניסיון שלי לא כדאי, בשבילי, לעצמי.

[משתמש לא ידוע]

ואפשר גם לבקש מד’ שיעזור לי להתפלל אליו

שיכוון אותי למילים הנכונות

לדבר איתו על זה שקשה לי להתפלל ח-ז-ק ואני רוצה להתפלל יותר טוב

ומניסיון אישי זה עוזר אני כל פעם מבקשת לפני התפילה תפתח לי את הפה והלב

כמו שאומרים לפני שמונה עשרה “ד’ שפתי תפתח ופי..”

[משתמש לא ידוע]

מרים יקרה!

נראה לי שממש חבל שאת ככה סוחבת על הגב (או על הכרית) שלך את כל הסבל שעמ”י עבר השנה.

המלחמה היא חלק מתוכנית אלוקית שמטרתה להביא אותנו מתוקנים יותר לביאת משיח.

וכנראה שגם הפטירה של הקרובים אלייך היא חלק מאותה תוכנית.

אם זה שהתפללת או לא זה לא קשור!!

את עשית את שלך – התפללת היטב שחרית, מנחה לא התפללת כי היית “אונס” נרדמת, מה לעשות?!

לא עשית את זה בכוונה.

והכאב שהרגשת כשהתעוררת הוא ההוכחה.

ברור שיש לתפילות שלנו כוח לבטל את הגזרות.

אבל אחרי מעשה?!

צריך להרגיש שהכול בידיו!

הוא המחליט!

הוא הנותן!

והוא הלוקח!

הוא ורק הוא!

תעוררו!

הקב”ה אוהב אותנו בלי סוף – – –

(סתם מעניין לדעת שהלכתית הגודל של הסוכה צריך להיות 2 אמות על 2 אמות על אמה, אם תסתכלו על היד שלכם תראו שזה בדיוק הצורה של היד כשהיא מחבקת מישהו [היד עצמה מחולקת ל2 חלקים שווים 2 אמות על 2 אמות ובסוף הכף יד בדיוק חצי מהגודל של הזרוע: אמה אחת.] הווה אומר כשאנחנו נכנסות לסוכה אנחנו מחובקות בידיים על הקב”ה!)

תאמינו בטוב הוא יבוא.

[מרים סולובייציק]

מה ענין שמיטה להר סיני?

מה הקשר בין מה שכתבנו על מנחה ונעילה לבין גודל הסוכה?

[שרי הפקות אולפן]

אני מושבת שהיא רצתה להדגיש את אהבת ה’ אלינו ובכך היא המחישה לנו את זה….

ה’ אוהב אותנו תמיד, גם אם התפללנו או לא, התכוונו או לא, הוא אבא שלנו ורוצה רק טוב!!

והכללללללל, כל מה שהוא עושה, בין אם נראה לנו שהוא רע בשבילינו, ובין אם טוב, הוא מגיע ממנו באהבה אין סופית!

[מרים סולובייציק]

אבל לא הבנתי מה הקשר לגודל הסוכה?

[שרי הפקות אולפן]

היא הביאה משהו מהמקורות, היא הסבירה שגודל הסוכה הוא כגודל יד שמחבקת, אני אומר את האמת גם אני לא ממש הבנתי…

[שרי הפקות אולפן]

חושבת, סליחה

[שולמית אורלנציק]

מרים יקרה!

המחשבה שמפני שישנת באה עלייך כזו שנה היא מחשבת פיגול אמיתית!

מה עשית?

חיללת את יום כיפור?

אכלת גלידה?

סה”כ נתת לגופך העייף והחלש, מהצום מנוחה!

איזה שופט חסר רחמים חי בקירבך!

ה’ מנהיג אותנו לפי איך שאנחנו מנהיגים אותו

הסתכלי עליו כאבאלה טוב שרוצה בך, אוהב אותך תתתתתתתמיד, אהבת עולם!

מה אבא עושה כשרואה את ילדתו נרדמת מחולשה?

מלטף אותה, מכסה אותה בשמיכה ואומר לה:

אני רואה אותך אהובה, כמה את רוצה להספיק ולנצל את היום הגדול שהבאתי לך

אבל אני רואה כמה את חלשה אז תשני מאמי, אני מקבל את התפילות האילמות, הרדומות

העיקר אני רואה את הרצון שלך!

שנזכור כולנו כמה הוא אוהב

כמה הוא רב הסליחות!

ובעל הרחמים

[חני]

הגישה שלך שולמית ממש מתאימה לי ולדור שלנו

אבל

אבותינו לא התייחסו ככה לדברים

ההסתכלות שלהם הייתה יותר דומה למה שתיארה מרים

דוגמאות

כשהכריזו בבי”כ “אלול” נשים בעזרת הנשים היו מתעלפות (מפחד, כן)

הדגש היה על אימת הדין, פחד אמיתי ממשפט בפני המלך

באופן כללי לא היה “אסור” כמו היום לדבר על הגיהנום ו “מי שאומר שהקב”ה ותרן יוותרו בני מעיו”,

תלוי בגיל של כל אחת פה כמה היא שמעה את הדברים האלו.

כנראה לדור שלנו זה פחות מתאים והתורה לא השתנתה רק שאנחנו שמים את הדגש על החלקים המתוקים לנו.

אבל בעלי כל הזמן אומר שאסור לשכוח גם את הצדדים האלו ושלא יגדל פה דור שמקבל רק הידודים ויש רק גן עדן ופרסים.

[תמי אפשטיין]

חני, אלו שני דברים נפרדים.

הדורות שהיו מתעלפים באלול (וכבר ר’ ישראל סלנטר מתאר את הירידה ברוחניות בדורו…) זה נבע מיר”ש.

לא עידוד ולא כלום. יראת שמים טהורה, שהלוואי ונזכה לה.

הלקאה עצמית מיותרת, תוך ‘הבנת’ חשבונות שמים – זה לא היה חלק מהסל.

ידוע הסיפור על תלמיד הגר”א ששמע מרבו שיחה על הגיהנום ונפל למשכב. כשסיפרו זאת לגר”א, הוא ענה: חבל שהוא לא יודע מה המעלה של גן עדן.

לבוא ולהשתמש רק במקל (גיהנום) זה הפך התורה. הקב”ה קל רחום וחנון. כן, גם בשנה הזו, גם בקושי ובשכול. הקב”ה לא מעניש אדם על כך שישן ביום הכיפורים. בוודאי לא בכאלו עונשים. אדם יר”ש יודע מה ההלכה (לצום) ואיך לנהוג בא.

ובכל מקרה, כשמדובר על אונס גמור, כפי שעולה מהסיפור של מרים – אין הקב”ה בא בטרוניא עם בריותיו

[חני]

תמי

לא יודעת מה את אומרת על אונס גמור

שאלה

אדם שחסרה לו יד אחת

האם יקבל שכר על הנחת תפילין שכמובן לא הניח כל חייו?

תשובה – “לא”

מה הוא אשם?

מסכן

גם חסרה לו יד וגם לא יקבל שכר על תפילין?

מה לעשות זאת האמת

קשה , נכון?

ככה אישה שלא הייתה בבי”כ (כן, גם האמא לילדים מהאשכולות האחרים)

מה לעשות זאת האמת

אז לא נחשוב על זה, נחזק בעצמינו מחשבות אחרות

כי אם נחיה עם כאלו מחשבות נשתגע ואז בכלל לא נוכל לקיים מצוות ולהמשיך לעבוד את ה’

אבל אם כבר מדברים על זה אי אפשר לשקר ולעוות את ההשקפה

בקשר למרים, אין שום הוכחה שבדיוק ברגעים שנעדרה מביה”כ היה אפשר לשנות את הגורל וכן זה כבר תחום של חשבונות שמיים ועדיף שלא להתעסק עם זה.

בדיוק כמו בדור הקודם, גם כשדיברו הרבה על פחד וגיהנום אדם שלא היה לו את הידיעה שיש גם שכר, אהבת של ה’ אותנו ורחמים, עבודת ה’ שלו לא היתה מושלמת

כך גם היום אדם שרק יודעה שהכל אהבה חמלה שכר ופרסים בלי לדעת שיש גם עונש והוא קשה, עבודת ה’ שלו לא מושלמת.

[רות סויסה – עיבוד תוכן/כתיבה שיווקית/עריכה והגהה]

כל פעם שאני נתקלת ב’קדם’ בדיונים הרואיים כמו כאן

זה פשוט מצחיק הייתי אומרת

שנשים מתעסקות בנושאים שגדולים ממידותיהן.

זה נטו לשיקולי הלכה(כמה אישה צריכה להתפלל ומי)

נטו לחשבונות שמיים(מה נחשב מצווה שלימה, כמה אונס, כמה כוונה)

לדעתי לא שייך לא לקהל היעד ולא בפלטפורמה הזו.

ולהדגיש שפותחת השרשור העלתה נושא כ”כ רלוונטי

והוא נפתח למקומות כאלו.

[תמי אפשטיין]

חני, אדם שאין לו יד – יענש ע”כ שלא הניח תפילין?

מרים מרגישה שהיא נענשה כי לא התפללה. על זה הגבתי.

ואמא שלא מתפללת בבית הכנסת מקבלת שכר עצום. זה לא אונס, זה התפקיד שלה. היא לא מועלת בו

[חני]

למה עונש? ההלכה אומרת לו לא להניח תפילין

אישה מקבלת שכר עצום על הטיפול בילדים במסירות למרות שהיא רוצה ללכת לבי”כ

אבל לא שכר על תפילה בבי”כ

את לא יכולה לומר למרים בכזו נחרצות ש ה’ לא העניש אותה בדיוק כמו שגם מרים לא יכולה לומר בנחרצות ש ה’ כן העניש אותה.

אף אחת מאיתנו לא יודעת חשבונות שמים

בעיקרון זה גם לא “עונש” אלא אפשר לחשוב על זה כ”תוצאה”

אבל בפירוש אני לא חושבת שבריא לחשוב ככה, ממש לא, אני עצמי מתרחקת מאוד מכאלו מחשבות

[רחל פישביין]

ההלכה גם אומרת שאדם שנרדם נחשב אנוס.

אז למה יש לך צד שמישהי תקבל עונש על כך שלא התפללה כי נרדמה?

[חני]

את שואלת למעשה או בשביל הפילוסופיה?

[רחל פישביין]

לא הבנתי את השאלה.

גם את מודה שאדם שלא מניח תפילין כי אין לו יד, לא ייענש על כך כי הוא אנוס.

מה ההבדל לדעתך בין המקרה הזה לבין מקרה של אישה שלא התפללה כי נרדמה, ואיך זה קשור להשקפת הדור?

[חני]

אני לא מצליחה להבין מה גורם לנשים פה להתחמק מהאמת הפשוטה

תפילות יו”כ משמעותיות לכל השנה ברמה קריטית

ומי שהפסידה, לא משנה מה הסיבה, הפסידה

לא עונש

ולא שכר

ואף אחת לא יכולה לדעת מה תהיה התוצאה של זה

[חני]

תיקון

לא רק התפילה ביו”כ אלא כל העבודה ביום הזה

צום

וידוי

[רחל פישביין]

א. אף אחת לא ניסתה להתחמק, זו ההודעה הראשונה שממנה אני מבינה באופן ברור את הכוונה שלך.

ב. ואם זה נכון, אז מה? מה אישה אמורה להגיד לעצמה במקרה שנרדמה והפסידה תפילה או ששמרה על הילדים ולכן לא התפללה? ומה אישה מהדור הקודם היתה אומרת לעצמה באותו מקרה?

[חני]

נשים מהדור הקודם לא היו סולחות לעצמן וכל השנה היו מסתובבות בפחד מה תהיה ההשלכה של ההירדמות שלהן

אני רק משארת, כן? אבל זה הכיוון פחות או יותר.

נשים מהדור שלנו, כל אחת שתמצא את מה שמדבר אליה, אלי הכי דיברה התשובה של שולמית אורלנציק.

מה שמרים כתבה הייתה בשבילי ‘הבלחה’ של דמות האם היהודיה מהעבר ולסתור לגמרי את הרגשתה, לדעתי, לא נכון

[ה ה]

חני

שכר מקבלים גם על הרצון ולא רק על העשייה

מרים רצתה וכיוונה,

אבל באונס גמור לא יכלה.

<font color=”#847b4f”>מחשבה טובה מצרפה למעשה, שנאמר: (מלאכי ג, טז) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה’ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה’ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה’ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, מאי וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ? אמר רב אסי: אפילו חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.</font>

[תהילה ב]

יש לי קרוב משפחה שמקיא ומתעלף בצומות. הפתרון שלו ליו”כ (ואל תשפטו בבקשה, אני בעצמי לא סגורה לגבי זה, יותר חסרת מילים): הוא לא ישן שלושה ימים ברצף לפני כיפור ובצום עצמו הוא פשוט… עושה השלמה, כלומר ישן את כולו 😓

[ה ה]

למה את לא סגורה,

הדבר הכי חשוב ביו”כ זה לצום – זה מצוות היום,

ומי שאין לו דרך אחרת לצום אלא כך – אז זה מה שהקב”ה רוצה ממנו,

גם אם זה לא נראה לנו מתאים..

[תהילה ב]

נכון. ידוע שהצום הכי חשוב, יותר מהתפילות.

אבל מההיכרות האישית שלי עם הבנאדם, אני לא חושבת שהוא ניסה שיטות כמו: כדורי צוםקל וכאלה, אלא פשוט הרים ידיים…

[תהילה ב]

מה שאני באה להגיד זה שיש סיבה ויש סיבה (ואת המקרה הנ”ל אני לא שופטת כי לא יודעת אם זה נכנס בגדר אנוס או לא).

אם מישהי הלכה לנוח כשהיא מותשת מצום, עמדה שעות על שעות בתפילה, חשבה לשים ראש רק 5 דקות בשביל שיהיה לה כוח להמשך ונרדמה ליותר זמן מזה – לחלוטין נשמע אנוס. לא חושבת שיש מה להלקות (זה לא שהיה אפשר לכוון שעון מעורר לרגע הקימה וגם אם תגידו שיש שעון מכני – אני נמנעת מהשימוש בו עקב החשש מהתקף לב).

[תמי אפשטיין]

חבל שאת שיפוטית. שאלת רב? מי אמר לך שהוא לא שאל?

כאחת שעברה ימי כיפור עם היפראמזיס (בחילות והקאות יתר בהריון), תדעי שזה לגמרי לא פשוט כמו שזה נראה.

הרבה פעמים זה נכנס להגדרה של חולה שיש בו סכנה וכו’.

הלכות יום כיפור חמורות. כל כך חמורות, שאין לנו שום יכולת לדון בהם. רק פסוק ומורה הוראה שמכיר את הנקודות הספציפיות.

[תהילה ב]

אני דווקא אמרתי שלא שופטת. ואם לא היה ברור – הוא לא טיפוס שישאל רב, אם נדייק – שומר על המינימום. אני מתבסס על ההיכרות שלי איתו… לא שוללת שום מצב דומה או אחר כמו שציינת.

[רות סויסה – עיבוד תוכן/כתיבה שיווקית/עריכה והגהה]

קודם כל –

עיצומו של יום מכפר

שתיים –

עפ”י ההלכה

הצום הוא העיקר

שלוש – יש גזירה שנגזה ואין לנו שום מושג למה קרו דברים
לצערנו יש אנשים שמחללים את יום כיפור

ולא קרו להם אסונות

ויש אנשים צדיקים מאוד

שקרו להם אסונות.

אז אין לנו בכלל יכולת הבחנה ושיפוט למה קרו דברים

אלא לשאוף ולהשתדל ליותר טוב.

[שולמית אורלנציק]

יש מטרה ויש אמצעי

מהי המטרה של הפחד שהיה לדור הקודם, אימת הדין?

להתקרב, לחזור בתשובה, להיות טובים יותר

וזה התאים להם! זה היה האמצעי שלהם

היום האמצעי הוא לדבר אל הלב, להדגיש את האהבה

כדי להגיע לאותה מטרה בדיוק!

כדי שנוכל בכלל לעשות צעד אחד כדי לשוב

ידוע שמה שהיה בדורו של ר’ עקיבא נחשב כמעשה גדול

בדורינו מגיעים לזה ע”י נטילת ידים פשוטה!

לא באתי להוריד מיראת הדין אלא לחדד את האמצעי של הדור שלנו (ושל בעלך..)שמתאים להגיע למטרה.

[חני]

אני ממש כתבתי את אותם דברים

המטרה היא אחת = התורה לא השתנתה

התאמה לדור, זו גם הגישה שמתאימה לי, עבודת ה’ מיתוך אהבה ורצון לקירבת אלוקים ובחירה בטוב

[שולמית אורלנציק]

דרך אגב אני כבר סבתא, ממש לא צעירה כמו שנראה לך

[חני]

אגב, אני צעירה, ממש לא סבתא כמו שנראה לך… 😆

[avivayrushalmi]

ואאוווו קודם כל הדיון פה מדהים! איזה נשים יש פה!

כל מה שמעניין וחשוב כ”כ זה עבודת ה’ ויראת שמים טהורה

כל אחת הביאה את הגישה שלה את המקום ממנו היא עובדת

ןאני בטוחה שכל אחת יכלה להתחבר ולמצוא משהו חדש להתחבר אליו, ולגדול.

רוצה לשתף במשהו פשוט ואמתי ששמעתי על נושא הפחד באלול

פחד הוא רגש מאד קשה לאדם ואוטומטית מגיעים מנגנוני ההגנה שלנו

שלושת ה-f

בריחה מלחמה קיפאון

כולנו מפחדים מאימת הדין השאלה מה עושה לנו הפחד?

בדורות עברו הפחד היה חזק אך גם הנעימות ואהבת ה’ היתה חזקה, היה איזון

ולכן היה להם מספיק כוח כדי להילחם להתפלל ולצעוק על השנה החדשה

והם זכו ל”גילו ברעדה”

ובדורות שלנו שיותר חלשים אם לא נחזק את אהבת ה’ אלינו בכל מצב ולכל דרגה רוחנית

נוכל ח”ו להגיע למקום לחוץ מהימים האלה, לקיפאון או רצון לברוח

כולכן צודקות

הפחד חשוב ויש לו מטרה לקרב אותנו לאבא אבל לא נשכח שזה אבא!!

ונוכל לשמוח ברוגע ובשלוה מהאהבה העצומה של אבא אלינו בכל זמן ובכל מצב

[פ. ג.]

רק תגובה קטנה – ל @hanig

מי שנשארת בבית ולא הולכת להתפלל בכל סיבה שהיא –

לא תקבל שכר על תפילה בבי”כ (כנראה , אם כי מי שאוכל בתשיעי נחשב כאילו התענה תשיעי ועשירי אז אולי גם מי שנשארה בבית/ לא התפללה/לא צמה מסיבה נכונה תקבל שכר כאילו כן עשתה זאת)
אך גם מי שהולכת לבי”כ לא תקבל שכר על ההישארות הנכונה בבית

[מנגינת רקע]

משהי יודעת לעזור לי עם הקונפליקט שיש לי.??

אני אוהבת להתפלל ואוהבת את הקב”ה – אבל במהות התפילה קשה לי לבקש בקשות אישיות.

אני מאוד מחוברת לה’ – ובטוחה בכל הלב ובלב שלם!!! שמה שה עושה זה מאהבה!!! וזה לטובה !!!

ולכן קשה לי לבקש בקשות אישיות-

כי בכל מצב שבעולם וכל מה שיהיה איתי – זה מה’ שאוהבת אותי – זה הרגשה שלי, אצלי בעצמות – וריתי את זה באור גדול דווקא בקשיים שלי.

למשל בבקשות הכי מרגשות שכל הבית כנסת רועד מבכי, אני מתפללת יחד עם כולם, אבל לא מרגישה שזה מעומק עומק הלב – כי ה’ גזר גזרה – זה כנראה מרב מאהבה שלו – גם אם אני לא רואה את זה

החיים מאוד מאושרים לחיות ככה!! וזה נותן המון כוחות לזכור את זה בתוך דברים שנראים קשים מאוד (מצבים בריאותים קשים, רווקות מאוחרת)

[ה ה]

אלוקים רוצה שתבקשי ממנו

יש דברים שמוכנים בשבילך אבל כל עוד לא תבקשי – לא תקבלי – לא חבל???

הקב”ה מכין לכל אחד את מה שנגזר עליו, אבל התפילה היא כמו ברז – אם לא תפתחי את הברז – קריא תתפללי – לא תוכלי לשתות את השפע

בנימה אישית – האם גם מאחרים את לא מבקשת שום דבר כי אלוקים קבע מה יהיה ואין לך רצון לשנות?

תנסי לחשוב למה את לא מבקשת מאלוקים? את מפחדת להתאכזב? חוששת שלא מגיע לך? כדאי לך לשבת עם עצמך ולנות להגיע פנימה להבין מה מנהל אותך..

[חני]

היה פה מישהי שהגיבה באשכול אחר על משהו מהדורות הקודמים (אולי הגאון מוילנה) שהיה בסיום התפילה פונה במילים שלו לרבש”ע ואומר אני התפללתי כמו שציוית אותי אבל אם רצונך לעשות אחרת מהתפילה שלי אנה אל תפנה אליה

משהו כזה

[avivayrushalmi]

את כ”כ צודקת שזה חיים רגועים ובעיקר בטוחים הכל טוב לנו כך

וזהי באמת דרגה מאד גבוהה אשריך!!!

אבל מצד שני הקב”ה רוצה את הקשר איתנו רוצה שנדבר שנבקש

הוא אבא! ולא רק מנהל העולם.

שמעתי מהרב יוספי משל על מלך, שבתו הנסיכה שמעה כל הזמן את המשרתות אומרות אדוני המלך…

והיא התרגלה גם לדבר כך וזה כ”כ כאב לאבא המלך את הבת שלי!!

אבל הבת לא הבינה, עד שפעם אחת ביציאה מן הארמון שלח המלך כלבים שיקפצו עליה

הנסיכה כ”כ נבהלה וצעקה אבאאאאא

והמלך שמח את זוכרת שאת הבת שלי ואני פה בשביל לשמור עליך!!!

ועוד משהו קצת עדין ותבדקי אם הוא מתאים לך.

פעמים רבות קשה לנו לבקש דברים אישיים לעצמנו ואנו מעדיפים לסמוך על טובו של ה’

מאשר לבקש ולהתאכזב מאבא ולהרגיש שהוא לא שמע אותנו.

וזהי עוד דרגה באמונה לבקש להתחנן לרצות ואח”כ להאמין בכל אופן שזה הטוב

[אביגיל כהן]

בקשר לקבלת שכר/לא קבלת שכר של נשים שהולכות/ לא הולכות לביה”כ,
אדם מקבל שכר על הפרישה כשם שמקבל על העשיה.
ז”א אם אדם נהג תמיד לעשות מצוה כלשהיא, והגיע למצב בוא הוא נאלץ לפרוש ממנה כי עומדת לפניו מצוה אחרת
שע”פ ההלכה הוא מחויב לעשות אותה. הוא מקבל בדיוק את אותו שכר כשם שקיבל על העשיה!!!! (חוץ מהשכר על המצוה האחרת…..). לתשומת ליבכן.
על תפילת נשים כתוב שמעלתה בדיוק כמו תפילה בציבור!!! אני לא מביאה מעצמי זה דברים שכתובים במקורות.
ועל כל העניין של שכר ועונש, כשמדברים על אהבה יש איזושהיא תחושה כאילו אנחנו מתעלמים מהפחד.
אבל אסור לנו לשכוח שגם שמדברים על עונש וכו, הכל הכל הכל הכל נעשה באהבה!
היראה האמיתית היא יראת הרוממות- יראה שבאה עם אהבה עצומה. בדרך להגיע לדרגה הזאת יש את יראת העונש כי אנחנו בנ”א שחיים בעולם הזה וצריכים לעבוד בהדרגה.
הקב”ה לא עושה איתנו חשבונות, אם תצליחי מעולה, תקבלי גן עדן, אם לא כרטיס כניסה לגהנום.
הקב”ה לא רק אבא טוב, הוא גם מלך טוב! הבריאה כולה היא טוב. הרע שאנחנו רואים הוא רק כתוצאה מהסתרות שבתוך ההסתרות.
גם העונש הוא לטובתינו, גם הגהנום לטובתנו. כל מה שהוא עושה זה באהבה עצומה שאין לנו כילודי אישה שום יכולת לתפוש אותה.
אנשים שחיים באהבה אמורים לחיות עם כל האמת, להכיר בה. יראה לא סותרת אהבה בשום אופן, פשוט כי גם השורש שלה הוא אהבה. וזה המטרה הסופית שלנו שאנחנו מבקשים בהרבה חלקים בתפילה- שנזכה לעובדו באהבה.
אני יודעת שכתבתי מאד חלקי, ואולי גם מבולבל. זה נושא ארוך מאד ואין לו גבול.
רק מעוררת אתכן לבדוק שלא תפספסו משהו בדרך. תחיו עם האמת כולה אל תפחדו ממנה, היא טובה.

[avivayrushalmi]

מדהים, ונכון הכי שיש!!

[שולמית אורלנציק]

תפילה משנה טבע!

גם אם נגזרה גזירה על בן אדם

התפילה יכולה לבטל אותה!

לכן חשוב כ”כ לא להפסיק להתפלל!

כל זה מדובר על לפני…

ואחרי שקרה מה שקרה אז צריך קבלה ואמונה שמה שנגזר הכי טוב בשבילנו.