אתגר למטפלות (ולא רק…)

[שפרה]

הידברות.

היה כאן כאב מצד אמא, וכאב מצד ללי.

לדבר מה כאב, להרגיש אותו,

מתוך אמון שהצד השני לא רצה שכך ארגיש.

עם הרבה אחריות על הצעד שעשיתי אני,

או שלא עשיתי- כי זו הבחירה שלי!!

לתת אמון בשני שרוצה לעשות רק טוב.

גם לי.

ואז לדברר את הכל מחדש,

ולהגיע למסקנות בעתיד.

בהצלחה!!

[מרים ש]

וואי, איזו דילמה הכי אמיתית…

אז בתור אחת שלפני שניה הייתה בגיל הזה…

ואני הכי מבינה את הצד של הבחורה, אבל היום גם כ”כ מבינה את הצד של האמא…

חושבת שהנכון היה לפתוח את זה בשיח פשוט אמא ובת.

בערב ברוגע, אחרי שאמא רגועה, ואחרי שהבת עברה את המבחן.

על ארוחת ערב טובה, ופשוט לפתוח את זה.

לספר לבת כמה אני האמא וויתרה רק כי היא אוהבת אותה ודואגת לה. להזכיר שהמטלות של הבית זה לא העול של הבת אבל לפתוח את העינים ולהשתדל לראות גם את הצרכים של הבית.

מהמקום הכי אוהב שיש.

ופשוט לבקש, פעם הבאה שיש הזדמנות כזו, מאד ישמח את האמא ויכבד אותה, שיחת עדכון

[מרים ש]

ברח לי ההמשך…

שיחת הבהרה מכבדת בין שתיהן וככה שתי הצדדים יוצאים מורווחים.

חושבת שזה הא’ ב’ התקשורת בין שתי הצדדים

[מרים סולובייציק]

אני חושבת שמראש האמא והבת צריכות לסכם ביניהן מתי היא עוזרת בבית (כן! גם אני כשהיו לי מבחנים הייתי צריכה ללמוד בצורה של ניצול זמן ובשאר הזמן לעזור בבית) ואם לא, מה היא עושה בזמן שאמא שלה שחררה לה, וכמה מזה היא יכולה לכלול במנוחה/הליכה עם חברות לקניות וכו’.

[אילת בריטמן]

איזה יופי של תגובות

כשאני נתקלת בדילמה או קונפליקט (לא רק אז, אבל כאן זה מה שרלבנטי) אני שואלת את עצמי מה הצורך של כל אחד. כולן, אני מניחה מכירות את פירמידת הצרכים של מאסלו אבל בדרך כלל אנשים שפונים לייעוץ או טיפול מגיעים בגלל צורך רגשי שלא מתמלא או שנפגע ולכן אני מתמקדת בצרכים מהסוג הזה.

ככלל, יש לנו מעט צרכים רגשיים. כלומר, יש כמובן הרבה מאד (חסכים בעיקר)אבל כשמחפשים את העומק שלהם, לא את הביטוי של הקושי בסיטואציה אלא ממה הם נובעים שם הם מועטים.

מה הם הצרכים הרגשיים?

– אהבה

– קבלה

– תיקוף של חוויה

– שלווה

מזמינה אתכן לקרוא שוב את הדילמה שלמעלה, לבדוק מה הצורך של אימא ומה הצורך של ללי ודרך האיתור שלו לחשוב איזה מענה כל אחת מהן צריכה.

אשתף בהמשך מה שאני כתבתי

מחכה..

שוב תודה על תשובותיכן המחכימות!!