בלתי מספיק כלום!!! קלף לכבוד התעודות.

[אפרת הלוי]

סליחה.
הכותרת היתה אמורה להיות
בלתי מספיקה כלום…

[מיכל חיים]

אפרת יקרה

מבינה את ההרגשה הזו מאוד, רוצה להספיק עובדת קשה ונשארת מתוסכלת…

רוצה להאיר נקודה למחשבה שאולי תעזור להתמודד עם הרגשות הללו

מגיל קטן התרגלנו שבשביל להתקדם צריך ביקורת (אחרת איך נדע?)

לדג’ כשילדה קטנה נקרה לה אסתי. משתובבת ואמא אומרת אסתי כך לא מתנהגים היא מפנימה קודים חברתיים. כשאסתי הקטנה גדלה קצת והיא עומדת מול צלחת העוגיות כשאמא ישנה. ואין מי שיאמר לה לא לקחת בלי רשות אז היא פשוט מתחילה לומר לעצמה: ‘אסתי אסור לקחת’. זה עזר לה, וכשאמא קמה ושבחה אותה, אסתי הבינה כי המבקרת הפנימית שלה ממש עוזרת לה ובזכותה מעריכים אותה.

כנראה שמאז היא ממשיכה לשמוע בקול המבקרת גם כשזה קשה תובעני לא ראלית שוחקת… אסתי יודעת שחייבים לשמוע בקול אותה מבקרת, אחרת איך אפשר להיות טובה????

אבל כשנבדוק עם אסתי נגלה את המחיר הכבד שהיא משלמת ע”כ שהיא שומעת בקולה -רגשות אשמה תסכול דכדוך חוסר חשק וכ’ נבין כי אולי הגיע הזמן ‘לפטר’ אותה ולהתחיל להסתכל על ההספקים על מה כן הצלחתי לעשות היום! ולהתמלא אנרגיה וחשק שגרמו לי לעוד הצלחות?

וכך אני יכולה להתקדם ולהספיק מבלי לשלם את מחיר המבקרת