בשביל מה לאבחן קש”ר במבוגרים?

[תהילה כ.]

לפי הנתונים שאת מעלה נראה שיש סיכוי סביר שיש לך הפעת קש”ר,

האם יש עניין לאבחן בגיל כזה? בהחלט!

לשם מה? לשיפור איכות החיים.

יש שתי אופציות טיפוליות-

1. טיפול תרופתי- נוירולוג או פסיכיאטר ינפיק לך מרשם לטיפול תרופתי, ותוכלי לבחור האם לקחת אותו כל יום, או בהזדמנויות שאת רוצה ריכוז מיוחד, יכולת התמדה במשימה וכד’.

(לגבי הריטלין שגרם לך לתופעות לוואי, האם יש כ”כ הרבה סוגים. בד”כ עם קצת סבלנות אפשר למצוא את הסוג והמינון שהכי יעילים עבורך עם מינימום תופעות לוואי)

2. אימון קשב- יש היום מאמנות קשב רבות שנותנות כלים מעולם הטיפול להתמודדות מיטבית.

בהצלחה!

[רחל ינקלביץ]

היי שפרה.

את שואלת שאלה טובה באמת לא תמיד יש צורך לאבחן בגיל הזה.

אבל ברגע שהתופעות מפריעות לך ביום יום כדאי לך לקבל כיוון מדויק ומקצועי בכדי לדעת איך להתמודד איתן ,

יש היום מענה מעולה ורחב היקף לתחום,אז חבל לסבול.

מוזמנת לכתוב לי באישי ואכוון אותך לגורמים הרלוונטיים.

בהצלחה גדולה!

[! ?]

בהקשר זה אשמח להבין ממישהי שמכירה ויודעת מידע מה ההבדל בין אימון בקשב וריכוז במבוגרים לטיפול קוג פאן במבוגרים או בכלל.

[Ayala Katz]

קוגפאן – שיך למרפאות בעיסוק, ומתמקד בעיקר בפעולות, כמדומני
בעוד אימון קשב הוא נכנס תחת המטריה של אימון (coaching)

[הניה שוורץ]

שלום

חשוב לאבחן הפרעת קשב גם למבוגרים, כיוון שכשאדם מזהה את הקשיים שלו ותולה אותם ואת אי הצלחתו להתמודד איתם בחוסר רצון להשתפר או לעשות, הוא בדרך כלל מפתח כלפי עצמו רגשות קשים כמו כעס אכזבה וכו’ וזה גורם למעגל שלם של מחשבות שליליות כמו ‘אני לא שווה’ ו’לא מסוגל’ וזה מעגל שלא נגמר של שליליות שגורם לחוסר התקדמות וחוסר שיפור ובמקרים מסויימים יכול להגיע עד ליאוש ודיכאון.

כשאדם מאובחן הוא יודע דבר ראשון להפריד: מה שלא מצליח לי לא קשור לאישיותי וליכולת שלי אלא לגורם מסויים שאין לי כרגע שליטה עליו, אבל כן יש לי יכולת לתקן ולשפר אותו על ידי טיפול מתאים. כאן נוצרת תקווה ומוטיבציה. מכאן הדרך פתוחה לשינוי ושיפור.

[שפרה כרמל]

הניה תודה על התגובה

אבל היא לא לגמרי ענתה לי על השאלה
את אומרת שחשוב להבין מה מקור הקושי בשביל למנוע מחשבות שליליות ובעיות רגשיות (באמת יש לי את זה גם)

והשאלה היא
מה זה משנה מה גרם לקושי
הוא קיים וצריך להתגבר עליו

מה ההבדל בין מי שסובל מכל הרשימה שכתבתי ויש לו הפרעת קש”ר למי שסובל מכל הרשימה ואין לו
האם השני כן צריך להרגיש אשמה וחוסר מסוגלות? האם הוא לא צריך להפריד בין הקשיים לבין האישיות?

אשאל בצורה אחרת

נניח שהאבחון לא יראה שיש בעיית קש”ר
אז זה בסדר מחשבות שליליות?
אולי עדיף להתעלם משורש הבעיה ולהתמודד עם הקשיים
(אין לי כוונה לקחת תרופות גם אם יתברר שיש קש”ר)

[תהילה ב]

אני לא מבינה גדולה בזה. אבל ברשותך אשווה את זה לאדם עם בעיית השמנה.

1. יש סיכוי שהבעיה אצלו – הוא אוכל יותר מדי, אבל לא ממש מודע לזה, כי אלו הכמויות שאליהן הוא רגיל או לחילופין – אוכל מעט אבל לא עושה כמעט כושר

2. אולי יש לו בעייה רפואית.

שתי האופציות מביאות להשמנה.

אם הוא יחשוב שהבעיה היא 1 כשהבעיה שלו היא 2 – הוא בעצם יילחם נגד עצמו לשווא. ייתכן שהוא צריך תזונה מאד ספציפית, ייתכן שדווקא המאכלים הבריאים והדיאטטים הם שיוצרים לו את הבעייה וייתכן שלא יעזור לו כלום, לא משנה כמה ינסה.

אם הוא יחשוב שהבעיה היא 2 כשהבעיה שלו היא 1 – הוא בעצם יישאר באותה נקודה ולא יתקדם לעבר המטרות שהוא רוצה. ברגע שהוא יפסול את אופציה 2 הוא יבין שעליו לנקוט בדרך טיפול התואמת לאופציה 1.

מקווה שהובנתי. ואני, אגב, נלחמתי במשקל מאז שהייתי בת 12 ורק לפני שלוש שנים גיליתי שמדובר בכלל בבעיה רפואית שהפתרון לה הוא לא דיאטות קסם והרעבה… ולא שמאז השלתי ממשקלי מאות קילוגרמים, אבל למדתי לקבל את עצמי כמו שאני ולא ליפול למסכנות של: עוד דיאטה שנכשלה.

[שפרה כרמל]

משל יפה והוא מחדד את השאלה

האם בבעיות מהסוג שכתבתי יש שני אופנים לטיפול

אחד לאנשים מאובחנים והשני לא

או שהטיפול זהה בכל מקרה וההבדל הוא רק בהגדרה ובהרגשה

לכן כתבתי שאין לי כוונה להיעזר בתרופות בכל מקרה

[תהילה ב]

מניחה שיש דרל טיפול שונה…

מי שמאובחן – תרופות או אימוני קשב כמו שציעו פה.

מי שלא – אולי עבודת המידות, אולי חקירה למציאת שורש הבעיה (שיכולה להיות עוד דברים רבים חוץ מקשר)

לגבי השאלה שלך על התרופות במקרה של אבחון – שוב אני מביאה לך השוואה. אנשים סוכרתיים הם לרוב עצבנים, נכון? אין לזה פתרון תרופתי. אבל, ואבל גדול, אם את יודעת על מישהו שהוא סוכרתי, את תקבלי את התפרצויות הזעם שלו ביתר הבנה, נכון?

גם ילדי קשר קל להבין יותר מילד שסתם מתעצל לשבת וללמוד. אני מניחה שגם בחיי מבוגר יש משמעות לאמירה הזו: ‘יש לי קשר, תכירו ותבינו שאני מתמודד לא פחות ממכם’. זה גורם לסביבה להכיל ולקבל אחרת.

[שפרה כרמל]

לגבי ילדים את צודקת

לגבי מבוגרים אני חושבת שאמירות כאלו הרבה פעמים מתפרשות כמו בריחה מאחריות

גם אם זה לא נכון במציאות

ולכן לא כדאי להשתמש באמירות האלו

אימוני קשב יכול להיות שעוזרים גם אם אין אבחנה

מעניין לשמוע את המומחיות

[חני]

שמעתי גם על אדם שלא נטל תרופה לדיכאון מהסיבה שלך, אמר, אני מרגיש שזה לא אני, התעקש ‘לחוות’ את הדיכאון בכל כוחו.

אל דאגה בסוף הוא ‘נכנע’ והתחיל לחיות טוב יותר

[שפרה כרמל]

לא דומה וקצת פוגעני

[חני]

לא התכוונתי לפגוע

אבל לא מבינה מה ההבדל

[שפרה כרמל]

התחלתי לענות תשובה ארוכה

אבל בסוף חשבתי שמי שלא חווה את ההרגשה הזאת שהוא הופך למישהו אחר לא יכול להבין

אני רק אכתוב בקצרה

שדיכאון זה מצב זמני והטיפול בכדורים גם אמור להיות זמני ואז אפשר לקבל טיפול ולצאת מזה ולהיגמל מהכדורים לאט לאט ולצאת מהדיכאון לגמרי

והפרעת קש”ר זה לא משהו שאפשר לשנות זה חלק מהבן אדם

וברגע שהוא מפסיק לקחת את הכדור הוא חוזר למצב הרגיל

אפשר ללמוד איך להתמודד עם הסימפטומים אבל אי אפשר להיגמל מהכדורים ולצאת מזה לגמרי

ברגע שמפסיקים את הכדורים ההתמודדות חוזרת

[הניה שוורץ]

חשוב לטפל תמיד במחשבות שליליות, כי לא רק שהן לא תורמות לחיים, הן זוללות אנרגיה שחיונית לנו כדי להתגבר על קשיים ובעיות. ה’יתרון’ של הפרעת קשב זה שניתן לקחת כדורים. מי שנוטל כדור שמתאים לו רואה בדרך כלל שיפור גדול באיכות חייו, לעומת מי שיש לו מחשבות שליליות ואין לו כדור שעוזר לו לצלוח את המהמורה של הקשב וכל הנספחים שלה. אין לי מושג למה את לא רוצה לקחת כדורים, אני מבינה שבעבר התנסית בריטלין וסבלת מתופעות לוואי קשות, ואכן לכדורים שמייצבים הפרעת קשב עלול להיות תופעות לוואי לא קלות, אבל זה רק מפני שסוג הכדור או המינון שלו לא מתאים, צריכים סבלנות עד שמגיעים למינון הנכון ולכדור המתאים ואז ממש מתחולל סוג של ‘קסם’.

למבוגרים שאובחנו בגיל מבוגר בהפרעת קשב אני מציעה ללכת לטיפול, כי בדרך כלל בגיל בוגר הם כבר סוחבים על גבם הרבה מאד כאבי לב שנגרמו מהתמודדות שלהם במשך שנים עם הפרעת הקשב ותגובות הסביבה.

[שפרה כרמל]

הסיבה שאני לא רוצה לקחת תרופות היא לא תופעות הלוואי

את אומרת שיש דרכים למנוע אותם

אלא מתי שאני תחת השפעה של כדור אני מרגישה לא אני

קשה לי להסביר

אולי יש כאלו שיזדהו

[יהודית]

לא מקצועית בקש”ר אצל מבוגרים אבל כן חשוב לי להעיר כמה הערות בקשר למה שנכתב פה:

1. יש כל מיני תרופות לקש”ר ולעיתים אם סוג מסוים “מכבה” את האדם- אפשר לנסות סוג אחר (ריטלין, קונצרטה, אטנט ועוד)

2. יש היום משקפיים לשיפור קש”ר שיכולים אולי לתת מענה , הם לא מחייבים אבחון קודם וממש חדשים בשוק כך שאין עליהם עדיין מספיק תגובות מנסיינים https://www.sparkles-adhd.com/

חשוב לדעת שאבחון קש”ר הוא לא שחור ולבן, זאת אומרת לא מחייב שיצליחו להגיד לך אם זה קש”ר או לא, אין לזה בדיקה רפואית מוחית . זה בעיקר מתבסס על החוויה שלך- אם זה מפריע לך אז לכי לטפל…

מאד תלוי איפה תלכי לאבחון, כדאי לך ללכת לאבחון כדי לדעת, מקסימום – זה לא זה…

מה בעצם מפריע לך ללכת לאבחון?

sparkles-adhd.com

SPARKLES ADHD | ספארקלס - משקפיים לשיפור קשב וריכוז

הכירו את ספארקלס - משקפיים לשיפור קשב וריכוז. פתרון טכנולוגי מותאם אישית, שיעזור לכם להנות מקשב מוגבר, מתי שתרצו ועדיין להיות עצמכם.

[הניה שוורץ]

שמעתי לא פעם מטופלים עם הפרעת קשב אומרים בדיוק את מה שאת כותבת: ‘זה לא אני’, הכדור מכבה אותי’ וכו’ אלו בהחלט כדורים עם תופעות לוואי, לעיתים תופעות לא פשוטות הרבה מעבר לחוסר תאבון ובעיות שינה… ולכן גם חשוב לקחת אותם בהנחיה רפואית מסודרת כדי להיות בהשגחה. בתהליך, כל תהליך, צריך סבלנות. זה ניסוי וטעיה (ותהיה) אבל כשמגיעים לכדור הנכון – התוצאות ממש דרמטיות. אני כמובן לא דוחפת ולא משכנעת אותך לקחת כדור, אני פשוט מציבה את המציאות: כדורים נכונים יוצרים כמו קסם בהפרעת קשב, תחשבי על כך שפתאום תהיי הרבה יותר מאורגנת כך שתוכלי להתחיל מטלות וגם לסיימן וגם לחסוך בזמן כי לא תהיי מוסחת. תוכלי לעבוד שעות ביעילות ולהתקדם הלאה. לא שווה לעבור תקופה קצרה של חיפוש אחר הכדור המתאים ולחיות אחר כך חיים שלמים ביעילות ואיכות חיים?

[Ayala Katz]

בנוגע להתלבטות האם לאבחן או לא.
הפרעת קשב ניתן לראות בסריקות מוחיות, מדובר בהפרעה נוירולגית.
לרוב ההבחנה שלה היא באמצעות מבדקים (מוקסו / טובה וכדו’),
ולאחר מכן – ע”י נוירולוג או רופא אחר המומחה להפרעת קשב (יש רופאי משפחה עם התמחות כזו, או פסיכיאטרים)

קורה הרבה שתסמינים של הפרעת קשב מופיעים על רקע רגשי, פיזיולוגי (כמו תזונה, מחסור בשינה) ועוד.
הטיפול במקרה כזה הוא בגורם,
כמו שבהפרעת קשב הטיפול הוא בייצור הדופמין -ע”י כדור

בנוגע לכדור:
כמו שרשמו למעלה, יש כיום המון כדורים בשוק, הגיוני שהתופעות שחווית עם ריטלין, לא יופיעו בכדור אחר
חבל להתיאש אחרי כדור אחד.

מנסיון שלי כמאמנת קשב –
האבחון מוריד הרבה מאוד אשמה, ןמשחרר, וגורם המון מוטיבציה לשינוי
(במידה וכמובן לא לוקחים את ההפרעה כתירוץ לחיים:)
ואם תאובחני –
תוכלי ללמוד ממחקרים / ספרים מצוינים שיש בתחום
שמספקים הבנה על ההתנהלות, הקשיים, והפתרונות….

יכולה לפנות באישי אם תרצי מספרים של רופאים מומחים להפרעת קשב / המלצה לספרים או למאמנות קשב באזור שלך

בהצלחה רבה!!

[שירה אלג'ם]

נכון, מה הקשר בין דיכאון לקש”ר? קש”ר זה מנוע הוא יכול להוביל לדברים נפלאים
לא תמיד נכון לכבות אותו הרבה פעמים במיוחד בגיל מבוגר נכון ללמוד איך להשתמש
בו. מזכיר לי את הספר היפה של בתיה ענה “עולם נכה”

[טובי מ.]

שפרה יקרה,

המלצתי לך- תתאבחני.

להפסיד לא תפסידי. אין מה

ממליצה ללכת לפסיכיאטר (למרות הצליל המאיים…) בשביל לקבל איבחון מקיף יותר ושולל בעיות אחרות שעלולות להתחפש לבעיית קשב.

–

לגבי טיפול תרופתי-

אני התחלתי עם הריטלין בגיל 20

היה קשההה, וזה לא מילה

עברתי שנה מסייטת עד שהגעתי לכדור הנכון.

מזדהה מאוד עם מה שכתבת לגבי זה שאת לא את,

אבל זה עובר אחרי תקופה שלוקחים בלי פקשושים.

כיום אני ברוך ה’ מסתדרת מצויין עם הריטלין, אוהבת אותי ואותו. ומרגישה איתו הכי אני בעולם.

ויותר מזה-

הטיפול התרופתי, ואימון הקשב והעבודה שלי בנושא,

הביאו אותי למקום הרבה יותר רגוע וטוב.

אני בטוחה בעצמי, מעיזה לנסות, מצליחה ומתקדמת בהרבה תחומים בחיים. דברים שפעם לא האמנתי שיוכלו לקרות.

[! ?]

אשמח לקבל הסבר יותר מפורט לגביי ההבדל בין קוג פאן לאימון לגבי קושי יותר בתיפקוד ניהוליים לא ממש קשב וריכוז.

[ריקי שפיצר]

שפרה, אני ממש מזדהה, גם אני במקום שלך. רק בעקבות העיסוק שלי בחינוך מיוחד ואימון קשב הלכתי לבדוק את עצמי למרות שהיה ברור לי גם ללא אבחון שאני שייכת להגדרה. אבל אני ממש יכולה לספר לך שאחרי שעשיתי את האבחון אבן נגולה מלבי.

פתאום אני כבר לא שופטת את עצמי בחומרה. אני נותנת לעצמי הרבה יותר הכלה. מטענים עצומים של בושה ואשמה התמוססו ואני מרגישה יותר קלילה. עד עכשיו גערתי והשפלתי את עצמי, ועכשיו אני מרגישה גיבורה. מתמודדת בעוצמה. מצליחה למרות הכול. אני הרבה יותר מעריכה את זה.

היום בערב אני מעבירה סדנא על זה ועל כל ההשלכות של זה. תוכלי לשמוע בשעה 20:30 בקו שלי 074-7962143 שלוחה 7

[מירי ירום]

שלום שפרה!

קודם כל חייבת לציין שאני מבינה מאוד את הקושי שלך ואת חוסר האונים הזה, בפרט כשהחיים מתקדמים… מבינה מאוד גם את התחושה הזו של להיות תחת השפעת כדור ולא להכיר את עצמך.

אני ממליצה לך מאוד מאוד לפנות לעזרה עם פרחי באך. ראיתי שכתבת שפרסמת את זה גם בפורום הטבעי אז אני מבינה שאת פתוחה לדברים האלה. הכלי הזה של פרחי באך הוא עוצמתי ויעיל, ובבעיות שציינת שאת נתקלת בהן זיהיתי כבר כמה תמציות שיכולות לעזור. הייתי ממליצה לך לפנות למישהי שעובדת כמובן עם עוד כלים, כדי שהעבודה תהיה איכותית, אבל בהחלט הדבר הזה יכול לעזור ואני ממליצה מאוד. אם את רוצה תפני אליי באישי ואני אתן לך מספרים של נשות מקצוע שיכולות לעזור.

בהצלחה!