געגוע

[ש ו]

ואו. נוגע ומביע מאד יפה וכואב…

נשמעת אשה מיוחדת…

[מנגו ❤]

ו ו א ו .

אין לי מילים

את מדהימה.

[מירי כ.]

מזדהה כל כך!!!

[פצצת אנרגיות (כבי)]

וואו חנה מאלפת!!!!!!!

אהבתי את התוכן נכון בטירוף!!!!!

יפה שידעת לשים את היד על הנקודה!!!!!!

חידדת לי נקודות בנושא!!!!!!!!!!!!!

בהצלחה בחיים מקווה שמצאת עוד אנשים שיעריכו אותך!!!!!!!

ותזכרי תמיד להעריך את עצמך מעצם היותך את אם החולשות ואם הכוחות

מעצם היותך חלק אלוק ממעל את מרוממת יותר!!!!!!!!!!!!!

אנשים אמיתיים? לא מושלמים

טעויות עושים, נכשלים לפעמים

מושלמים? דמויות בדויות

לא קיימים, רק בחלומות

אך כל אחד מיוחד במינו

עם כישרונות וקסם פנימי

אל תשווי את עצמך לאחרים

המסלול שלך שונה ומיוחד

מה שחושבים עליך? לא משנה

רק הדעה שלך חשובה באמת

אמונה עצמית היא המפתח

להצלחה, לאושר ולשמחה

אז קבלי את עצמך כמו שאת

עם החסרונות והיתרונות

אף אחד לא מושלם

זה מה שיוצר אותך ייחודית כל כך

אז קדימה, תרימי ראש

ותני לעצמך כנפיים לפרוש

האמיני בעצמך ותגשימי חלומות

כי את מיוחדת, אין ספק בכך!!!!!!!!!!!!

[יונית]

אפשר להבין משהו? למה “נעלמת מחיי”? היא נפטרה? עזבה איכשהו? או שסיימתם טיפול כמו שצריך?

סליחה שאני לא מזדהה או משהו כזה. אני חושבת שיש גם סיומים אחרים…

[חנה ש]

אני לא מפחדת מפרידות, אלא ממה שיכול לקרות אחכ שמישהי שכל כך אהבת הופכת לזרה ואז את מבינה שאיבדת אותה…

מבינה??

[ריקי אבנהר]

נגע בי 💗

תיארת יפה כל כך…

[חני שידלובסקי]

נהניתי מהפוסט, היו לי גם שאלות. אך לא אני כתבתי אותו.
מה שמטריד אותי עכשיו זה מי הצליח/ה לשלוח הודעה מהמייל שלי.

[פצצת אנרגיות (כבי)]

לא הבנתי מישהי כתבה משהו כאילו בשמך?!

איפה? איך? מה?

וואו הלחצת אותי אני הולכת לבדוק שכל מה שכתוב שכתבתי זאת באמת אני…

[חנה ש]

למה את חושבת שזה מהמייל שלך? יש עוד חנה בעולם כנראה…

[לאה ס]

😲 משהי שלחה מהמייל שלך???

תבקשי עזרה משירי, מהסיפור בהמשכים..

גם היא חוקרת עכשיו את הענין הזה😂…

[שולמית אורלנציק]

בתור מטפלת, זה מציב לי רף גבוה

להיות כזו שנזכרים בה בכזה געגוע

להיות זו שהופכת אותך למשהו כ”כ מיוחד שמתגעגעים אליו

משהו כמו איך שאנחנו בימים הנוראים, מרוממים יותר

כן אני מתגעגעת לעצמי ביום כיפור, אני כמו מלאך

מה שנותן לי כוח בימים רגילים זה ההבנה שהיופי שלי

הוא דווקא להיות בן אדם, בשר ודם

ועם כל זה אני מתגברת,

משתדלת לקחת את כל הצידה מהתחושות הגבוהות שחוויתי ולממש אפילו טיפה בחיי המעשה

כך גם את כל פעם שתחושי בגעגוע השורף שתיארת אותו באופן כ”כ נוגע ואמיתי

קחי משקפיים מגדילות לאיך את היום בזכות המטפלת המדהימה שהייתה לך.

[פצצת אנרגיות (כבי)]

באמת נזכרים בך נשמה!!!!!

את מטפלת מדהימה!!!!!!!!!!

[רעות Reut]

וואהוו,
כל מילה נוספת מיותרת,
כואב, נוגע ומספר שיש לך הרבה עומק

[חנה ש]

תודה על התגובות

[מ מש]

רק אני חושבת, שקשר שיש לו כזו השפעה שלילית אחרי הסיום שלו

הוא לא קשר בריא ?

אני לא כ”כ מבינה בנושא אבל רואה מטפלת שכותבת שרוצה כזה קשר עם המטופלות ?

[אביגיל כהן]

געגוע הוא לא רגש שלילי.
אני חושבת שאם יש געגוע זה מראה כמה שהקשר היה טוב.

[פייגי פלדמן]

חנה!!!!!

הכתיבה שלך כ”כ אמיתית ומרגשת

ונוגעת עמוק עמוק בלב!

וכנות- כמה שתהיה מרה, היא יותר מתוקה ממלוחה…

התובנות הבהירות שהגעת אליהן לא מאפיינות בכלל מצב של הצפה כמו שאת מתארת בכזאת מתיקות!

‘ליהנות מכאב כדי לא להימחק’- זו הגדרה אדירה למצבים שמנגנוני ההגנה שלנו מחשבים רווח מול הפסד.

וזה אומר שאת נמצאת היום במקום אחר לגמרי!

שעשית עבודה פנימית ורצינית, ובחרת להביא לעצמך מרפא לכאב קורע של פרידה וחסר!

בטוח שזה לא הגיע בבום…

יכולה לשתף אותנו עוד?

למה היא נעלמה פתאום מחייך?

איך הרגשת בהתחלה כשנקרעת בין רגשות סותרים ומבלבלים?

כשעדיין התנגדת בתוכך לסיום?

מי היה לצידך כשמתת ונאחזת בחיים כדי לקום שוב ושוב?

[חנה ש]

פייגי תודה על המילים הטובות והעידוד.

אנסה לענות אפילו שמלחיץ לענות על שאלות כאלו בפורום הזה.

למה היא נעלמה? כנראה סיבה אישית שלה כי אני לא יודעת לא קיבלתי תשובה.

איך את חושבת שהרגשתי? (לי אין מילה אחרת חוץ מזוועה)

היה לי הרבה תמיכה והקבה עוזר.

אבל הרגשתי מאוד לבד באוקינוסים של כאב.

ושוב המון תודות על הפירגונים.

זה מחמם את הלב

[יונית]

חנה. כואב לי. כואב לי לדעת שהיא אכן נעלמה וזו לא היתה מטפורה.
עכשיו אני מבינה למה יש כאב עמוק כל כך בפרידה הזו.

מטפלת היא דמות כל כך משמעותית, ונראה לי שכשהיא נעלמת זה בערך כמו להתאבל על הורה. אולי אפילו יותר.

השם יתן לך כח. הוא מקור הכח. תישעני עליו.

הייתי רוצה לכתוב לך פה הרבה אבל אני לא יודעת אם זה יהיה טוב או רע. אז אני רק מרגישה אותך. מאד.

[שרי הפקות אולפן]

מזדהה איתך לגמרי, זה קרה גם לי…. שבשיא הטיפול המטפלת נאלצה לעזוב…. זה היה קשה עד בלתי אפשרי, עברו למעלה משנתיים והגעגוע עדיין צורב, אבל מה שאני כן יכולה לומר שייצרתי התנגדות לא נורמלית להמשיך טיפול אצל מטפלות אחרות, הסיפור הזה יצר בי מעיין חסימה נוראית כזו… אני פוחדת להקשר שוב ולהיעזב לפתע…

לכן כ”כ הזדהתי איתך….

[רותי בן אדיבה]

וואו זה מרגש, נוגע ומלא בכאב.

אני יכולה לשתף ממקומי כמטפלת שבמקרים מסוימים סיום הטיפול הוא סוג של אילוץ

בגלל דרישת ההורים (במקרה של קטינה), בגלל הפסקת מימון ואף בגלל סיבות מהותיות אחרות (לא כאן המקום להרחיב).

ואז הפרידה גם אם נעשית באופן הכי מקצועי עלולה להחוות כנטישה נוראית ובלתי נסבלת.

ובכלל כל סיום של קשר טומן בחובו חוויה של אבל מסוים על מה שהיה ולא עוד.

אני מציעה לך לקחת את כל המתנות שקיבלת שם בטיפול, את האישור למי שאת, את החמלה כלפי עצמך, את האומץ להיות אוטנטית – קחי אתך את כל זה והיי כזו למען עצמך.

הטמיעי את מבט עניה של המטפלת בעינייך, תמשיכי להתבונן בך באותה רכות ואהבה, קבלי מתוכך כוחות שהיית רגילה לקבל ממנה.

הרי המתנה הכי טובה שקיבלת שם זה את העצמי הראוי שלך- אל תשאירי את כל היופי הזה כזיכרון- הוא מגיע לך ביושר גם אחרי.

בהצלחה רבה ❤