געגוע, מי צריך אותו בכלל?

[תמר ויינמן]

געגוע הוא רגש,

רגש הוא משהו שקיים, הוא נוכח, ולא כדאי להתעלם ממנו.

רגש גם לא אומר שעלי לעשות משהו בעקבותיו,

רגשות, הם בדרך כלל כמו גלים, כאשר נותנים להם מקום נוכחות, וממשות, הם יתגברו ואז יתחילו להחלש

לכן, המלצה שלי-

פשוט לתת מקום לגעגוע, לחוות אותו, להזכר בדברים הטובים שחוויתי עם אותה מישהי,

לא צריך לעשות כלום בעקבות החוויה, אלא רק להרגיש,

מאוד עוזר גם לשאול את עצמי איפה בגוף אני מרגישה את הגעגוע, ולתת מקום גם לתחושה הפיזית שעולה בעקבות הרגש.

בדרך כלל, הגעגוע יתגבר, יגיע לאיזשהו שיא- ושם עלול להיות קצת קשה לחוות את עוצמת הגעגוע,

אך לאחר השיא הגעגוע ילך ויפחת, וישאר רק כזכרון

ניתן לפנות אלי באישי, להדרכה מפורטת יותר

בהצלחה רבה

תמר ויינמן

מטפלת בנשים ונערות שחוות טראומות וקשיים רגשיים

0534121351

[מיכל]

מסכימה איתך ממש,

מנסיון אישי,

אך לפעמים משהו קורה [בעיקר אם זה מישהו חי],

ואז חוזרים ברורס מבחינת עוצמת הגעגוע לזמן מסוים,

ככה אני בכל אופן מרגישה…

[רחלי]

געגוע – מי צריך אותו בכלל?

ובכן, לכל רגש יש תפקיד, כמו כל דבר שברא הבורא.

אלא שלעתים הרגש נחווה באופן לא מספיק מאוזן, ואז עולה הצורך לטפל בו, ולסייע בוויסותו.

[מיכל כ]

בס”ד,

יאוו, זה קשה…

עוזר להתפלל עליה או לעשות דברים טובים בשבילה (אם היא לא בחיים)

או להחליט ביום שאת מצמצמת את הגעגוע נגיד לשעה מסויימת – זה נשמע הזוי, אבל זה עובד.

לדוג’ אני לא חושבת עליה ועסוקה כל היום, אבל בשעה שקבעת – למשל שמונה בערב – את נכנסת לחדר וחושבת רק על הגעגוע והכאב שאי אפשר לדבר איתה על זה….

נראה לי כן לנסות לטפל בזה ולדבר על זה.

בהצלחה!

[מלי גנוט]

כמה זמן געגוע הוא הגיוני?

[הודיה אלבאז]

לא חושבת שאפשר לענות על כזו שאלה באופן כללי-

זה מאוד תלוי בסוג הקשר ואיכותי, כמה זמן נמשך הקשר, מה הוא היה בשבילך וכו’

ובכלל- מאוד קשה להגיד על רגשות הגיוני או לא הגיוני, כי רגשות הם לא בהכרח דבר הגיוני…

[עדי דרעי]

.

[toby weinberg]

געגוע הוא אחד הרגשות החיוניים לעבודת השם

אם לא הגעגוע היינו נאבדות לגמרי….

[רוחי דייטש]

מצטרפת לתגובות הקודמות… בדיוק כך.

התחברתי למה שהרבה כתבו כאן,

ואשמח להציע כיוון חשיבה שאולי יכול לעזור במקרים מסוימים. (לא בכל מקרה… וכל מקרה לגופו)

כשגעגוע (לאדם שהוא בחיים) נמשך זמן רב, ובמיוחד אם הוא טורד את המנוחה —<br data-start=”237″ data-end=”240″> יש סיבה לכך.

מאחורי הגעגוע יש בקשה למשהו.

הבקשה של געגוע מסוג כזה, בד”כ היא:<br data-start=”318″ data-end=”321″> <strong data-start=”321″ data-end=”365″>”אני רוצה להרגיש טוב כמו כשהרגשתי אז…”

והוא (הגעגוע) גם יודע לשכנע:<br data-start=”395″ data-end=”398″> <strong data-start=”398″ data-end=”463″>”את לא יכולה להרגיש שלמה / רגועה / בטוב כל זמן ש… לא נמצאת”

ואז החוויה היא — חוסר מנוחה, מחשבות טורדות וחוזרות, וחוסר השלמה עם המציאות.

אז איך אפשר להתגבר?

קודם כל — להסכים לראות את המחשבות שלנו.<br data-start=”602″ data-end=”605″> להקשיב להן רגע באמת, בלי לברוח.<br data-start=”636″ data-end=”639″> לתת להן להיות, ואז לשאול:<br data-start=”664″ data-end=”667″> האמנם?
האם זו אמת? או שזה סיפור שהתרגלתי לספר לעצמי כשכואב לי?

ללמוד לשחרר את מה שלא משרת יותר.

זכרי — לפעמים זה רק בראש.<br data-start=”738″ data-end=”741″> לא תמיד יש שם אמת, אלא הרגל חשיבה שמבקש ריפוי.

אין באמת מישהו או משהו שיכול <em data-start=”818″ data-end=”829″>לגרום לנו להרגיש או לא להרגיש טוב או כל דבר אחר.<br data-start=”868″ data-end=”871″> אולי זה נראה אחרת,

אבל האמת היא שלרוב, חסר מסוג כזה, לא יתמלא אם היא תחזור לקשר.

<hr data-start=”962″ data-end=”965″>

הדרך למלא את הבקשה הזו —<br data-start=”991″ data-end=”994″> להרגיש טוב (כמו אז…)

עוברת דרך שני נתיבים:

1. <strong data-start=”1044″ data-end=”1053″>לבחון – האם אז באמת הרגשתי טוב?<br data-start=”1079″ data-end=”1082″> האם זה באמת הוביל אותי לחיבור לטוב האינסופי?

2. <strong data-start=”1134″ data-end=”1166″>לחבר להכרת הטוב בחיים עכשיו.<br data-start=”1166″ data-end=”1169″> מה טוב בחיי? מה יש לי?<br data-start=”1194″ data-end=”1197″> והרי אף אחד לא חייב לי שום דבר,<br data-start=”1231″ data-end=”1234″> ובכל זאת – יש לי, <em data-start=”1255″ data-end=”1262″>במתנה, את כל מה שאני צריכה לרגע הזה, בדיוק.

<hr data-start=”1302″ data-end=”1305″>

אפשר להעמיק עוד המון ברגשות.<br data-start=”1335″ data-end=”1338″> הרבה פעמים זה יושב על רגשות עמוקים יותר — קנאה, רגשות אשמה ועוד,<br data-start=”1400″ data-end=”1403″> וכדאי לבדוק את זה לעומק.

ולזכור —<br data-start=”1437″ data-end=”1440″> מה שחסר, הוא לפעמים רק בקשה שקטה- להרגיש טוב מבפנים.

בהצלחה רבה בסייעתא דשמיא ❤️

[רוחי דייטש]

משום מה התגובה יצאה עם שיבושים… ולא הצלחתי לערוך אותה…

מעתיקה כאן, מקווה שעכשיו יתקבל היטב 🙂

מצטרפת לתגובות הקודמות… בדיוק כך.

התחברתי למה שהרבה כתבו כאן,

ואשמח להציע כיוון חשיבה שאולי יכול לעזור במקרים מסוימים. (לא בכל מקרה… וכל מקרה לגופו)

כשגעגוע (לאדם שהוא בחיים) נמשך זמן רב, ובמיוחד אם הוא טורד את המנוחה — יש סיבה לכך.

מאחורי הגעגוע יש בקשה למשהו.

הבקשה של געגוע מסוג כזה, בד”כ היא: ”אני רוצה להרגיש טוב כמו כשהרגשתי אז…”

והוא (הגעגוע) גם יודע לשכנע: ”את לא יכולה להרגיש שלמה / רגועה / בטוב כל זמן ש… לא נמצאת”

ואז החוויה היא — חוסר מנוחה, מחשבות טורדות וחוזרות, וחוסר השלמה עם המציאות.

אז איך אפשר להתגבר?

קודם כל — להסכים לראות את המחשבות שלנו.

להקשיב להן רגע באמת, בלי לברוח.

לתת להן להיות, ואז לשאול:

האמנם?

האם זו אמת? או שזה סיפור שהתרגלתי לספר לעצמי כשכואב לי?

ללמוד לשחרר את מה שלא משרת יותר.

זכרי — לפעמים זה רק בראש.

לא תמיד יש שם אמת, אלא הרגל חשיבה שמבקש ריפוי.

אין באמת מישהו או משהו שיכול לגרום לנו להרגיש או לא להרגיש טוב או כל דבר אחר.

אולי זה נראה אחרת,

אבל האמת היא שלרוב, חסר מסוג כזה, לא יתמלא אם היא תחזור לקשר.

הדרך למלא את הבקשה הזו —

להרגיש טוב (כמו אז…)

עוברת דרך שני נתיבים:

1. לבחון – האם אז באמת הרגשתי טוב? האם זה באמת הוביל אותי לחיבור לטוב האינסופי?

2. לחבר להכרת הטוב בחיים עכשיו. מה טוב בחיי? מה יש לי? והרי אף אחד לא חייב לי שום דבר, ובכל זאת – יש לי, במתנה, את כל מה שאני צריכה לרגע הזה, בדיוק.

אפשר להעמיק עוד המון ברגשות.

הרבה פעמים זה יושב על רגשות עמוקים יותר — קנאה, רגשות אשמה ועוד,

וכדאי לבדוק את זה לעומק.

ולזכור — מה שחסר, הוא לפעמים רק בקשה שקטה- להרגיש טוב מבפנים.

בהצלחה רבה בסייעתא דשמיא!

[מירי רוט]

מתגעגעים לרגשות ולא לדמות המסויימת

מתגעגעים למה שהדמות המסויימת מגלמת בשבילי, למה שחוויתי איתה

בעצם אני מתגעגעת להרגיש משהו

והשאילה שצריכה להיות כאן

לאיזה רגש אני מתגעגעת?

כשאני מזהה מה היה שם שאין לי אותו כרגע ויש בי תחושת חסר

אני מחפשת היכן אני יכולה למלא את החסר בדרך אחרת

העולם לא מתחיל ונגמר במישהו אחד

והרגשות אינם מותנים כלל

כשאני יתן מענה לצורך

הגעגוע ילך

וגם אם הוא יהיה לפעמים

הוא לא ישרוף את הלב בעוצמה כזאת

[אפרת שטרן]

לפעמים הגעגוע הוא לרגש מאוד ראשוני, שלא יכול להיות מסופק אחרת:(

[מירי רוט]

לא ממש הסברת את עצמך

אבל אם זה רגש שלא יכול להתממש במציאות אפשר בדמיון מודרך

הדמיון הוא דרך נהדרת לריפוי

[אפרת שטרן]

התכוונתי למחסור ברגש קיומי (אהבת אם).

אצלי דימיון רק מקשה יותר.

[ר. טייך]

כשמדברים על רגש ראשוני

מתכוונים לאחד הרגשות הבסיסים בד”כ של היקשרות כמו שציינה

דמיון מודרך לא נראה לי יעבוד כאן

אלא טיפול יותר עמוק

הכל שאלה עד כמה האבל והכאב מהאומדן

הושלם והפנם או לא

(עונה לעניין של געגוע)

[מירי רוט]

חולקת עליך לגבי דמיון מודרך

ואני אסביר:

הצורך הראשוני הזה הוא הצורך של הילדה הקטנה [אהובה, שייכת, מוגנת]

לא יעזור לתת לאני של היום את הצורך שהייתי צריכה פעם

זה לא הולך להשביע [את הילדה הקטנה! גם היום כל אחת זקוקה אבל תחושת החסר נמצא שם. בעבר]

זה אשליה שכאילו הנה, אני רק יקבל את זה ואני אהיה שבעה

זה רק מצמיא יותר

העבודה עם החסר יכול להתמלא רק

באופן של דמיון

לחזור בדמיון לילדה הקטנה ושם לתת לה מילוי חסרים שונים

הדבר הזה מתאפשר אך ורק בדמיון

ואין כמוהו מרפא עד לעומק של העומק

מי שיש לה חסר כזה

שתנסה ותראה כמה זה מרפא ומרגיע

[כדאי שמישהו מבחוץ ינחה את זה]

תשתפו איך היתה החוויה המדהימה הזאת …

[ר. טייך]

יש עוד דרכים לעשות

את זה חוצ מדמיון מודרך

כל המנגנונים של העתקה והשלכה זה בעצם דמיון

אבל לא דמיון מודרך

דמיון מודרך זה דמיון מודע

וכל המנגנונים הללו שהזכרתי לעיל הם מנגנונים לא מודעים.

ככל שיש חסר ברגש העניין הופך להיות עוד יותר לא מודע

[אפרת שטרן]

אני מדברת מניסיון.

זה לא עוזר. (דמיון מודרך)

כי לילדה הקטנה הזאת, שחסר לה משהו, נוצרו אח”כ הרבה נזקים מעשיים מזה, אנחנו בעולם המעשה, דימיונות לא פותרים בעיות.

הם יכולים, לחזק תחושות קיימות, לא לתת מענה לבעיה כ”F בסיסית.

הרבה דברים רגשיים שאנחנו מקבלים הם מחוות פיזיות או מילוליות, ולא סתם, אנחנו לא בעולם הנשמות.

[מרים ג]

בלי להכנס לנידון דנן, נסיון אישי לא מספיק כדי להגיד שזה לא עובד. נסיון אישי יכול להעיד שזה לא תמיד עובד.

[אפרת שטרן]

נכון, רק שאני דיברתי עם המון אנשי מקצוע.

החל מפסיכיאטרים וכלה במטפלים בתנועה ובמיינדפולנס, ואף אחד לא חשב שזה הכיוון.

[ר. טייך]

מבחינה מקצועית

לא ראינו הוכחה מחקרית שדמיון מודרך בהכרח עוזר

מדברת על הכשרה פסיכולוגית

[משתמש לא ידוע]

h

[משתמש לא ידוע]

אבל כיצד אפשר למלא חסר של בנ”א ספציפי?

[ר. טייך]

בשתי מילים:
להשלים עם החסר

ולמצוא אלטרנטיבה חילופית.

יש עוד דברים

אבל זה על קצה המזלג

[בת-חן כהן]

מטפלות (ומטופלות) יקרות וחשובות,
דעתי האישית שכמעט על שום שיטה לשום נושא אי אפשר להכריע בוודאות שלא תעבוד או
כן תעבוד.

האם נוכל לחקור את כל המטופלים בעולם עם כל סוגי הקשיים ולהוכיח ששיטה X לא
עוזרת לY?

ניראה לי שאפשר להיות פתוחים שהרבה מאוד שיטות יכולות לעזור להרבה מאוד דברים
וסוגי מטופלים, לא?
ואני כמטפלת ראיתי ששיטה Y עזרה במיוחד לZ וכדו’..

סתם הערת אגב / דיוק בניסוח לפי הבנתי..

[חני גלנץ]

מה עם סכמה תרפיה?
ניסית?
כי זה מדהים!

[סירי גולדמן]

לגבי הדמיון, שעוזר או לא לגבי חסרים מהעבר, לא מדברת ספציפית לגבי הנושא שאודותיו מדברים כמו געגוע כי תלוי מאד על מה מדובר, אבל ברמה העקרונית:

הדמיון לו נועד לספק אשליה של סיפוק צורך חסר. בצורה כזו זה עשוי להיות כמו דריכה על פצעים או כמו שתיית מים יבשים.

בדמיון במרבית המקרים אנחנו לא נגיע לצייר אשליה של מציאות אופטימלית ובכלל, בכל אופן בצורה בה אני עובדת, זה אולי אפילו לא ממש יתאים למה שמצטייר לנו כשאנחנו חושבים על דמיון או דמיון מודרך, למרות שיתכן שיהיה בהחלט שימוש בכוח הדמיון.

כשאדם חווה חסר כלשהו הוא חווה כאב כפול: גם את עצם החסר וגם את ‘מה שזה אומר עליו’. כלומר- אם כתינוק הזניחו אותי אז אני מוזנח, לא אהבו אותי, אני לא ראוי לאהבה. וכאן העבודה היא לא לדמיין מציאות שלא היתה – שכן טיפלו בי, אלא לתקן את התפיסה שבניתי בתוכי כתינוק קטן: אם לא הזניחו אותי – זה אומר שאני לא ראוי לאהבה? אני ראוי! לאהבה!! הכי גדולה שיש!!! אלא מה, לידי היה מישהו שלא ידע לראות ולהבין ולהרגיש את זה? מסכן, הפסד כולו שלו, זה אומר עליו – לא עלי!!!

זה כמובן פשטני כמו שזה כתוב כאן אבל זה העקרון שמאפשר לתקן את החוויה הפנימית, מאדם חסר לאדם מלא, שאמנם פגש בדרך גם אנשים שלא תמיד סיפקו את הצרכים שלו (ואולי הם גם היו הכי משמעותיים עבורו – כמו אמא שלו, ולכן הוא בנה לעצמו תפיסת מציאות על עצמו, לפי מה שהם היו), אבל ברגע שנוצרת לנו הפרדה פנימית בין המציאות הטכנית לבין המהות שלנו, ואנחנו מתחברים לאמת ה’ראויה’ שלנו, המציאות הטכנית מאבדת את היכולת שלה ליצור לנו סבל בעוצמה בלתי אפשרית, ונהיית חיצונית לנו – לא נחמדה אבל סבילה. זה בגדול:)

[מירי]

לדעתי-

חסר אפשר למלא על ידי עבודה פנימית,

אבל עבודה פנימית דורשת כוחות

וכוחות- בעיקר מתמלאים בצורה של חוויות טובות,

כמו דמות קרובה ואוהבת וכד’

[אפרת שטרן]

מה הכונה עבודה פנימית? באיזה כיוון?

[מירי]

עבודה פנימית, בקצרה-

לזהות את החסר ואת הרגשות הנלווים אליו (‘אני לא שווה וכד’)

להתחבר אליהם ולכאוב אותם

ואז לשנות את המחשבות למחשבות חיוביות.. (כמו- אני אהובה בכל מצב..)

[אפרת שטרן]

איך את משנה מחשבות?

[מירי]

אחרי שאת מזהה מחשבה שלילית, ומבינה מאיפה היא באה,

לדוג’- ‘אני אהובה רק בתנאי…’, את מכניסה לעצמך- שאת ראויה לאהבה בכל מצב,

בגלל שאת- את. ה’ גם אוהב אותך תמיד- כי את הבת שלו. לא משנה מה.

את מכניסה את זה לעצמך כל פעם שאת מזהה את המחשבה הנגדית, ומנסה להרגיש את זה.

כנ”ל בכל סוג מחשבה..

בהצלחה אהובה!

[אפרת שטרן]

אבל להבנתי זו לא מחשבה,

הצורך להיות אהוב הוא לא מחשבה, הוא דחף הישרדותי.

לפחות ככה זה נשמע לי.

[רוחי דייטש]

צודקת, אפרת!

הצורך להיות אהוב זה לא מחשבה,

אלא צורך הישרדותי שאי אפשר בלעדיה!

רק מה?

לדעתי,

האהבה מוטמעת בנו כחלק מהמהות שלנו, כי לולא כך, לא היינו יכולים לתת אותה!

(אצל ילדים קטנים אפשר ממש לראות את זה. הגדולים כבר התעטפו בשחפ”צים … יש לזה הרבה סיבות למה, אבל זה לא משנה את העיקרון- שבמהות יש בנו אהבה אינסופית)

לכן,

הבעיה האמתית שלנו היא לא שאנחנו רוצים להשיג אהבה

אלא הצורך שלנו בהכרה ואישור.

אנחנו לא מחפשים אהבה, אלא אישור להיות.

והאישור הזה- אם לא קיבלנו אותו מספיק בילדות, אנחנו נחפש אותו בכל מחיר.

הבשורה הטובה היא,

שברגע שאנחנו מבינים את הצורך שלנו בהכרה ואישור,

אנחנו יכולים לתת אותה לעצמנו.

זה אולי קצת עמוק,

אבל מי שתעמיק בזה, ללא ספק-

תגיע לתובנה המופלאה הזו

ולהרגשה מדהימה

שיכולה רק לעזור לה להגיע למה שתמיד חלמה-

להיות מאושרת 🙂

[מירי]

נכון.

אני מדברת על זה שבעקבות החוויה של החסר באהבה ללא תנאי

נוצרה תפיסה- מחשבה שהיא- אני אהובה רק בתנאי ש…

ואותה- אפשר לשנות.

אבל זו רק דוגמא אחת.

[סירי גולדמן]

את צודקת שאהבה בבסיסה היא צורך קיומי, ויש לזה סיבה:

דרך האהבה אנחנו לומדים על הערך שלנו, והערך הוא קיומי לחלוטין – בלי ערך אין לנו מה להיות. ולכן האהבה כל כך קריטית לנו.

אלא מה, האהבה היא אמנם הדרך שלנו ללמוד על הערך, ולא המהות של הערך. והרבה פעמים היא מלמדת אותנו שגיאה – אנחנו לא מספיק אהובים ומכאן נובע שהערך שלנו מופחת, פגום או מותנה. וזו טעות.

לכן בכל מקום שה’ספר לימוד’ שלנו פגום, אנחנו נצטרך לעשות עבודה וללמוד על המציאות האמיתית שלנו, שהיא ערך מוחלט, בדרך שונה. ואגב, ה’ספר לימוד’ הזה תמיד יהיה פגום במידה זו או אחרת, ויש לזה סיבות, מדהימות.

על כל פנים, תמיד תמיד, גם לתינוקת נטושה, יהיה עוגנים של אהבה להתחבר אליהם כי בלעדיהם היא לא תוכל לעשות את העבודה על האהבה, וגם לתינוקת הכי אהובה ורצויה יהיה חסרים שיזקיקו אותה לאהבה. כולנו צריכים לעשות את העבודה הזו, כל אחד במידה שנקצבה עבורו משמים.

[ר. טייך]

ומה תעני לתינוקות שהוריה נטשו אותה?

פיזית או נפשית

[רוחי דייטש]

מצאתי משהו שכתבתי פעם בנושא געגוע… אולי זה לא פתרון, אבל אולי טיפ קטן וחיבוק 🙂 באהבה 🙂

לא היו אלה הימים

כן היו הלילות

לבנים

לא היו אלה הפנים

רק הדמעות

מענים

דמותך כמו עומדת

מולי

ואת מתרחקת, נמוגה

רק רציתי

לראותך

לרגע

רק רציתי

שתראי אותי.

שתראי אותי

כמו שראית פעם

כמו שהאמנתי שראית

האם זה באמת כי אהבתני?

ואולי רק דמיינתי?

אז למה למה

צובט לי הלב

ולמה למה

זה כל כך כואב

הלוואי שלא הייתי

הלוואי שלא היה

הלוואי שאשכח

ואסלח

הלוואי

שאראה את עצמי

כמו שהייתי רוצה

שאת-

תראי אותי.

[Ruchama F]

מרגש מאוד!!ממש נוגע!!.

[רוחי דייטש]

תודה יקרה!

כיף לשמוע ומרגש!

מעריכה שהגבת! מחמם את הלב 🙂

[malkynaiman]

רוחי – איזה שיר מדהים, שווה זהב.

תודה על השיתוף

[רוחי דייטש]

תודה על הפרגון!!!

איזה כיף לשמוע!

מעריכה שקראת והגבת! 🌷

[אפרת הלוי]

וואו איזה שיר עצום.

העלית לי דמעות…

וכל הדיון הזה נוגע…

שד’ ימלא חסרונה של כל אחת!!!

[רוחי דייטש]

אפרת יקרה, תודה!

איזה כיף לשמוע!

מעריכה שהגבת! זה מחמם את הלב 🌻

[מרים סולובייציק]

לפעמים יש געגוע למה שכבר לא יהיה, למשל לבני משפחה שנפטרו, הורים לילדים חולים/מוגבלים שחשבו על תינוק בריא, ולבסוף הגיע להם ילד מיוחד/מתמודד, הם מתאבלים על מה שלא יהיה – ילד בריא.

זה טבעי ונורמלי, צריך לעבד את הצער הזה, רצוי ע”י מטפלת רגשית טובה רצוי שהתמחתה בזה.

[ה]

זה נכון להגדיר געגוע חזק- כחוסר השלמה?

כלומר ברור שאנשים מתגעגעים לדברים שהיו,

אך כשהגעגוע חזק – זה אומר שלא משלימים עם זה שזה איננו,

שהמצב אחר ממה שרצינו…

וכאן המקום לבדוק, למה אני לא מסוגלת לקבל את רצון ד’ ואת המציאות הקיימת,

למה החסר כ”כ מאיים עלי.

[דינה ו]

כתבו כאן שדמיון מודרך לא הוכח.

ממה שלמדתי – זה כן כלי יעיל.

לא תמיד, ואולי לא לטווח ארוך.

מי שחוותה נטישה או חוסרים באהבה ולכן מתגעגעת לאהבה,

הכן צריכה שמישהו יאהב אותה וינסה להשלים חסרים.

וזה לא מדויק לומר שלא ניתן למלא את הגעגוע של הילדה הקטנה.

לא ניתן למלא לגמרי, אך כן יעיל שיהיה מישהו שישלים.

וזה יכול גם להיות מטפלת שעובדת נראה לי לפי השיטה של קוט.

או אם מתאים אז לבקש מהמטפלת לעבוד בשיטה הזאת.

(שיטה מוכרת בעולם הפסיכולוגיה).

זה טיפול שמנסה להשלים חוסרים בין השאר.

[אפרת שטרן]

התכונת קוהוט?

בעיקרון אני מסכימה שדימיון מודרך יכול למלא זמנית את החסר.

אבל לי אישית מפריע שזה מוצג ככלי ל”פיתרון בעיה”.

ולא “כלי להקלה”. יחי ההבדל.

[מירי רוט]

מסכימה איתך לגמרי אפרת שחסר אי אפשר להשלים חסר ב100%

הדמיון הוא כלי מעולה לעזור בהתמודדות עם החסר

התאוריה שעומדת מאחורי הדמיון הוא

שהתת מודע אינו מבחין בין חוויה שהיתה במציאות או חוויה שהיתה בדמיון

ואם נחווה בדמיון מילוי של חסר משהו שם יתמלא

האם זה פותר לחלוטין את החסר?

לא!!!!

ועד פעם לא!!!

הנה שיר שאולי תתחברי לזה

שיר קצר ותמציתי אך לא צריך יותר מזה..

מתאר את החסר כשהוא מציף ורוצה לבלוע את כל כולך

קרקורי רעב קשים

בכיס שלי המון כסף

אבל אני לא מוצאת

איפה מוכרים אהבה

האם אפשר להשלים עם החסר?

אומרים שכן

אומרים שאין ברירה

אני אומרת שאפשר להתפלל על זה חזק חזק

ה’ יכול הכל

באמת באמת

[חני שידלובסקי]

תשובה פחות “טיפולית”, אבל אני חושבת שיש מקום להביא אותה. כל קשר וכל אהבה
בעולם הזה, הם רק דמיון ורק כדי שיהיה לנו מושג עד כמה ה’ אוהב אותנו. כן, הוא
רוצה שנתגעגע אליו, שהקשר הזה יהיה גלוי, שנבין עד כמה הוא מחכה לנו, שנתגעגע
לבית הגדול והקדוש שבו תיגלה אהבתו עלינו.

[כבי אנרגיות]

אני חושבת שזה תשובה הכי טיפולית!!!!

אם נתמקד בקשר עם ד’ ונחבק אותו ונרגיש מחובקים בידיו

אין רגיעה נפשית יותר מזה כי להיות תלויים בסביבה זה נדנד

עם ד’ זה קשר תמידי וחזק הרבה הרבה יותר שווה להשקיע בשבילו!!!

זה הנאה כבר עכשיו זה גאולה פרטית כל רגע ורגע!!!!