געגוע, מי צריך אותו בכלל?

[תמר ויינמן]

געגוע הוא רגש,

רגש הוא משהו שקיים, הוא נוכח, ולא כדאי להתעלם ממנו.

רגש גם לא אומר שעלי לעשות משהו בעקבותיו,

רגשות, הם בדרך כלל כמו גלים, כאשר נותנים להם מקום נוכחות, וממשות, הם יתגברו ואז יתחילו להחלש

לכן, המלצה שלי-

פשוט לתת מקום לגעגוע, לחוות אותו, להזכר בדברים הטובים שחוויתי עם אותה מישהי,

לא צריך לעשות כלום בעקבות החוויה, אלא רק להרגיש,

מאוד עוזר גם לשאול את עצמי איפה בגוף אני מרגישה את הגעגוע, ולתת מקום גם לתחושה הפיזית שעולה בעקבות הרגש.

בדרך כלל, הגעגוע יתגבר, יגיע לאיזשהו שיא- ושם עלול להיות קצת קשה לחוות את עוצמת הגעגוע,

אך לאחר השיא הגעגוע ילך ויפחת, וישאר רק כזכרון

ניתן לפנות אלי באישי, להדרכה מפורטת יותר

בהצלחה רבה

תמר ויינמן

מטפלת בנשים ונערות שחוות טראומות וקשיים רגשיים

0534121351

[מיכל]

מסכימה איתך ממש,

מנסיון אישי,

אך לפעמים משהו קורה [בעיקר אם זה מישהו חי],

ואז חוזרים ברורס מבחינת עוצמת הגעגוע לזמן מסוים,

ככה אני בכל אופן מרגישה…

[רחלי]

געגוע – מי צריך אותו בכלל?

ובכן, לכל רגש יש תפקיד, כמו כל דבר שברא הבורא.

אלא שלעתים הרגש נחווה באופן לא מספיק מאוזן, ואז עולה הצורך לטפל בו, ולסייע בוויסותו.

[מיכל כ]

בס”ד,

יאוו, זה קשה…

עוזר להתפלל עליה או לעשות דברים טובים בשבילה (אם היא לא בחיים)

או להחליט ביום שאת מצמצמת את הגעגוע נגיד לשעה מסויימת – זה נשמע הזוי, אבל זה עובד.

לדוג’ אני לא חושבת עליה ועסוקה כל היום, אבל בשעה שקבעת – למשל שמונה בערב – את נכנסת לחדר וחושבת רק על הגעגוע והכאב שאי אפשר לדבר איתה על זה….

נראה לי כן לנסות לטפל בזה ולדבר על זה.

בהצלחה!

[מלי גנוט]

כמה זמן געגוע הוא הגיוני?

[הודיה אלבאז]

לא חושבת שאפשר לענות על כזו שאלה באופן כללי-

זה מאוד תלוי בסוג הקשר ואיכותי, כמה זמן נמשך הקשר, מה הוא היה בשבילך וכו’

ובכלל- מאוד קשה להגיד על רגשות הגיוני או לא הגיוני, כי רגשות הם לא בהכרח דבר הגיוני…

[עדי דרעי]

.

[toby weinberg]

געגוע הוא אחד הרגשות החיוניים לעבודת השם

אם לא הגעגוע היינו נאבדות לגמרי….

[רוחי דייטש]

מצטרפת לתגובות הקודמות… בדיוק כך.

התחברתי למה שהרבה כתבו כאן,

ואשמח להציע כיוון חשיבה שאולי יכול לעזור במקרים מסוימים. (לא בכל מקרה… וכל מקרה לגופו)

כשגעגוע (לאדם שהוא בחיים) נמשך זמן רב, ובמיוחד אם הוא טורד את המנוחה —<br data-start=”237″ data-end=”240″> יש סיבה לכך.

מאחורי הגעגוע יש בקשה למשהו.

הבקשה של געגוע מסוג כזה, בד”כ היא:<br data-start=”318″ data-end=”321″> <strong data-start=”321″ data-end=”365″>”אני רוצה להרגיש טוב כמו כשהרגשתי אז…”

והוא (הגעגוע) גם יודע לשכנע:<br data-start=”395″ data-end=”398″> <strong data-start=”398″ data-end=”463″>”את לא יכולה להרגיש שלמה / רגועה / בטוב כל זמן ש… לא נמצאת”

ואז החוויה היא — חוסר מנוחה, מחשבות טורדות וחוזרות, וחוסר השלמה עם המציאות.

אז איך אפשר להתגבר?

קודם כל — להסכים לראות את המחשבות שלנו.<br data-start=”602″ data-end=”605″> להקשיב להן רגע באמת, בלי לברוח.<br data-start=”636″ data-end=”639″> לתת להן להיות, ואז לשאול:<br data-start=”664″ data-end=”667″> האמנם?
האם זו אמת? או שזה סיפור שהתרגלתי לספר לעצמי כשכואב לי?

ללמוד לשחרר את מה שלא משרת יותר.

זכרי — לפעמים זה רק בראש.<br data-start=”738″ data-end=”741″> לא תמיד יש שם אמת, אלא הרגל חשיבה שמבקש ריפוי.

אין באמת מישהו או משהו שיכול <em data-start=”818″ data-end=”829″>לגרום לנו להרגיש או לא להרגיש טוב או כל דבר אחר.<br data-start=”868″ data-end=”871″> אולי זה נראה אחרת,

אבל האמת היא שלרוב, חסר מסוג כזה, לא יתמלא אם היא תחזור לקשר.

<hr data-start=”962″ data-end=”965″>

הדרך למלא את הבקשה הזו —<br data-start=”991″ data-end=”994″> להרגיש טוב (כמו אז…)

עוברת דרך שני נתיבים:

1. <strong data-start=”1044″ data-end=”1053″>לבחון – האם אז באמת הרגשתי טוב?<br data-start=”1079″ data-end=”1082″> האם זה באמת הוביל אותי לחיבור לטוב האינסופי?

2. <strong data-start=”1134″ data-end=”1166″>לחבר להכרת הטוב בחיים עכשיו.<br data-start=”1166″ data-end=”1169″> מה טוב בחיי? מה יש לי?<br data-start=”1194″ data-end=”1197″> והרי אף אחד לא חייב לי שום דבר,<br data-start=”1231″ data-end=”1234″> ובכל זאת – יש לי, <em data-start=”1255″ data-end=”1262″>במתנה, את כל מה שאני צריכה לרגע הזה, בדיוק.

<hr data-start=”1302″ data-end=”1305″>

אפשר להעמיק עוד המון ברגשות.<br data-start=”1335″ data-end=”1338″> הרבה פעמים זה יושב על רגשות עמוקים יותר — קנאה, רגשות אשמה ועוד,<br data-start=”1400″ data-end=”1403″> וכדאי לבדוק את זה לעומק.

ולזכור —<br data-start=”1437″ data-end=”1440″> מה שחסר, הוא לפעמים רק בקשה שקטה- להרגיש טוב מבפנים.

בהצלחה רבה בסייעתא דשמיא ❤️

[רוחי דייטש]

משום מה התגובה יצאה עם שיבושים… ולא הצלחתי לערוך אותה…

מעתיקה כאן, מקווה שעכשיו יתקבל היטב 🙂

מצטרפת לתגובות הקודמות… בדיוק כך.

התחברתי למה שהרבה כתבו כאן,

ואשמח להציע כיוון חשיבה שאולי יכול לעזור במקרים מסוימים. (לא בכל מקרה… וכל מקרה לגופו)

כשגעגוע (לאדם שהוא בחיים) נמשך זמן רב, ובמיוחד אם הוא טורד את המנוחה — יש סיבה לכך.

מאחורי הגעגוע יש בקשה למשהו.

הבקשה של געגוע מסוג כזה, בד”כ היא: ”אני רוצה להרגיש טוב כמו כשהרגשתי אז…”

והוא (הגעגוע) גם יודע לשכנע: ”את לא יכולה להרגיש שלמה / רגועה / בטוב כל זמן ש… לא נמצאת”

ואז החוויה היא — חוסר מנוחה, מחשבות טורדות וחוזרות, וחוסר השלמה עם המציאות.

אז איך אפשר להתגבר?

קודם כל — להסכים לראות את המחשבות שלנו.

להקשיב להן רגע באמת, בלי לברוח.

לתת להן להיות, ואז לשאול:

האמנם?

האם זו אמת? או שזה סיפור שהתרגלתי לספר לעצמי כשכואב לי?

ללמוד לשחרר את מה שלא משרת יותר.

זכרי — לפעמים זה רק בראש.

לא תמיד יש שם אמת, אלא הרגל חשיבה שמבקש ריפוי.

אין באמת מישהו או משהו שיכול לגרום לנו להרגיש או לא להרגיש טוב או כל דבר אחר.

אולי זה נראה אחרת,

אבל האמת היא שלרוב, חסר מסוג כזה, לא יתמלא אם היא תחזור לקשר.

הדרך למלא את הבקשה הזו —

להרגיש טוב (כמו אז…)

עוברת דרך שני נתיבים:

1. לבחון – האם אז באמת הרגשתי טוב? האם זה באמת הוביל אותי לחיבור לטוב האינסופי?

2. לחבר להכרת הטוב בחיים עכשיו. מה טוב בחיי? מה יש לי? והרי אף אחד לא חייב לי שום דבר, ובכל זאת – יש לי, במתנה, את כל מה שאני צריכה לרגע הזה, בדיוק.

אפשר להעמיק עוד המון ברגשות.

הרבה פעמים זה יושב על רגשות עמוקים יותר — קנאה, רגשות אשמה ועוד,

וכדאי לבדוק את זה לעומק.

ולזכור — מה שחסר, הוא לפעמים רק בקשה שקטה- להרגיש טוב מבפנים.

בהצלחה רבה בסייעתא דשמיא!