געגוע עמוק מדי…

[רבקי קליין]

טלי היקרה!
זה מרגיש כמו תלות יתר.
המטפלת שכחה את הגבולות שחייבים להיות בן מטופלת למטפלת וגרמה לך להיתלות בה בצורה כזו שעכשיו שנאלצת להפסיק את מרגישה ככ רע בלעדיה, ברור שרצוי לטפל במצב ולא להשאיר אותו ככה.
ממליצה על תוכנית 12 הצעדים לשיחרור התלות ונתינת כוחות להמשיך בלעדיה.

הרבה כח יקרה!

[טליה שיינפלד]

מה זה 12 הצעדים אם יורשה לי?

אני חסרת ישע לחלוטין גם לפסיעה של צעד ראשון

תודה רבה

[מיכל]

אם הכוונה לתוכנית שתים עשרה הצעדים שאני מכירה (זו: https://www.hamichlol.org.il/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%A9%D7%A8_%D7%94%D7%A6%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%9D) לא נראה לי שהיא מה את צריכה עכשיו.

אני דווקא הייתי חושבת על מעבר למטפלת טובה. שתדע לעזור לך גם בנושא שבשבילו פנית לטיפול מלכתחילה וגם בנושא הזה של הקשר הלא תקין (לכאורה) מול המטפלת הנוכחית.

זו דעתי כחברה. לא כאשת מקצוע בתחום. הרבה כח!

hamichlol.org.il

תוכנית שנים עשר הצעדים) – המכלול

תוכנית שנים עשר הצעדים) – המכלול

[טליה שיינפלד]

איך אני הפשוטה בעם קשורה לאלכהוליסטים אנונימים?

תנו צעדים אחרים פליז..

[רבקי קליין]

בואי לפרטי אני אסביר לך

[טליה שיינפלד]

באתי במלוא קלוני

ראשית תודה על תגובתך,סוג של עמו אנוכי….

עכשיו, אני באמת עובדת עצות.נשמעת משונה אבל אני סובלת מכל הלב😒

כל כך, עד שאני נתקפת חרדה במחשבה עליה. אין לי מנוח כלל

תני לי קצה קרחון.. וכל המציל נפש אחת מישראל–

[מירי כ.]

ליבי אתך.

מצד אחד אנחנו רוצות שהמטפלת תתחבר אלינו.

תהיה אתנו לגמרי, ותהווה חברה שלנו.

ומצד שני זה גורם לנו לרע כל כך…

זה גורם לנו לאבד מחשבה אישית.

להיתלות בה.

וזה קשה כל כך!!!

מבינה אותך…

חושבת שמטפלת שתבין אותנו, תרגיש ותכיל,

אך בד בבד תשמור על כללים של טיפול ומסגרת,

תעזור לנו להחלים באמת.

מרגישה אותך…❤

[ר. ט.]

טלי יקרה

ראשית חשוב לי לכתוב לך שהכאב והגעגוע כלל לא "משונים"

הכי הגיוני , אנושי וטבעי

אני בכל אופן גם מאוד התגעגעתי למטפלת(ואפילו כתבתי ושתפתי כאן בפורום)

כן יכולה לשתף שכעת ממרחק של זמן הגעגוע ממש שוקע

(לא יודעת אם זה מנחם אותך כרגע😉)

מה שכן אולי חכמות ממני תדענה להגיד האם הקושי שלך הוא כי משהו במערכת יחסים לא היה תקין או כאב וגעגוע לקשר עמוק שנאלץ להסתיים

[רותי כהן מאמנת – להתפרנס מהתחום שאת אוהבת וטובה בו!]

טלי יקרה,

אכן כמו שכתבו לך כאן כמה.. הקושי שלך נשמע הגיוני טבעי, ולא פשוט בכלל

זה תופעה מקצועית מוכרת, יש טיפול המוגדר לעזור בפרידה נכונה מהמטפלת, במידה ומשהו שם קצת איבד את הגבול

אבל

הייתי ממליצה לך בשלב ראשוני, לבדוק בעצמך האם את נדרשת לעזרה חיצונית

או שיש בך מספיק הכח לעזור לעצמך

ניתן להתרשם מצורת הכתיבה שלך והיכולת להביע את עצמך כך מעל במה זו, כאחת שיש בה כוחות נפש.

תבדקי אם מתאים לך לקבוע פעם ביום

פגישה רשמית עם עצמך, סגרי חדר באופן שאת מרגישה הכי פתוח ופרטיות הנדרשת לך

ותתחילי לשוחח ועדיף בכתב

תהיי שם הכי אוהבת, הכי מכילה, אמפטית ביותר לטלי ולכל הרגשות הלא פשוטים שאת מתמודדת איתם

דברי איתה, תקשיבי לה, תשאלי אותה מה טלי? מה את רוצה? מה חסר לך?

תקשיבי לה, תני לה להתבטא, למה את מתגעגעת? תני מקום לכל הרגשות האלה ששוצפים בתוכך

תני להם מקום שם זמן

את יודעת הכי טוב מה את צריכה

תני את זה לעצמך, כן גם פיזי את צריכה חיבוק את צריכה אמפטיה את צריכה הבנה הכלה

יש לך אותך!!!

ואת עוצמתית עם כוחות נפש גדולים כמו גם העוז והאומץ להעלות את ההתמודדות שלך כאן מעל במה זו

תנסי.. יום יומיים.. אם הוקל לך מעולה תמשיכי, זה לא יהיה הכי קל שיש זה לא פותר את הכאב והקושי

אין הוקוס פוקוס אנחנו בעולם של עבודה, זו עבודת החיים שלך כרגע, תהיי קשובה לה תני לעצמך כח

אם את מרגישה שלא. אין לך כח לבד זה ממש גדול עליך ואת צריכה כח ועזרה של אשת מקצוע חיצונית

אז תעברי אליה, אבל לנסות בטח כדאי.

בהצלחה יקרה. הרבה כח בימים מאתגרים אלה!

ואל תשכחי תפילה, יש לך אבא אוהב ששומע אותך… ועכשיו קרוב מתמיד

רותי

[דינה רייכמן]

טלי , קראתי את מה שכתבת, תיארת געגוע שורף ותחושות קשות בעקבות עזיבת הטיפול . זה נשמע ממש ממש קשה!
כשתיארת את הטיפול סיפרת על תחושות עוצמתיות מאוד שעלו בך בטיפול. תיארת תחושה של התמזגות. תחושה של קרבה חזקה ושאין דיסטנס. ולאחריה אם הבנתי נכון – קטיעה מהירה של הטיפול.

בטיפול נוצר קשר בין מטפל למטופל, ומטופלים שונים חווים את הקשר בעוצמות שונות – תלוי במבנה הנפשי שלהם, בחוויות קודמות של היקשרות ואולי בעוצמת החסר עימו מגיעים לטיפול. עצם העובדה שהמטופלת מרגישה עוצמות רגש חזקות יכולה בהחלט להיות תקינה.
האם דיברתם על החוויה החזקה הזו בטיפול? האם לרגשות האלו היה ביטוי מעשי?
כמו שאני קראתי את הסיפור לא הצלחתי להבין אם תחושת חוסר הדיסטנס היתה שלך מתוך תחושת הקירבה הגדולה שחשת, או שהיו בטיפול גם התנהגויות ממשיות של חוסר דיסטנס (ומצד מי). נראה שחלק מהמגיבות הסיקו שהייתה התנהגות לא אתית, אבל לא קראתי בסיפור שלך תיאור של התנהגות לא אתית של המטפלת.

אין מספיק נתונים, לדעתי, כדי לקבוע אם היתה תלות יתר. צריך לדעתי יותר להכיר אותך ואת הסיפור שלך, להבין מה קרה בטיפול, באיזה שלב בטיפול היית? (יש שלב בטיפול שהתלות יכולה להתגבר אבל אחר כך להתמתן, זה בהחלט יכול לקרות בשלב של כמה חודשים אחרי תחילת הטיפול, אחרי שהתבססה תחושת אמון, והמיתון של זה עשוי להיות תהליך ארוך).

תלות יתר נוצרת, ככל הידוע לי, כאשר המטפל משתמש במטופל כדי למלא צרכים הרגשיים של עצמו. בד"כ זה יתבטא בהתנהגויות או אמירות שאינן אתיות. אלו מקרים נדירים בעיניי, ובכל אופן כאן לא סיפרת על משהו כזה.

מה שכן שמעתי זו חוויה חזקה של קטיעה. הוכרחת לעזוב את הטיפול, ואולי זה היה בשלב מוקדם מידי? בשעה שהרגשות היו בשיא והכל פתוח. ולא ברור אם זה בגלל המטפלת או המטופלת, או נסיבות שאינן בשליטה.

נשמע לי שאולי לא היה מספיק זמן לעבד את הפרידה, תהליך עיבוד פרידה יכול לקחת זמן, וכשלא היה את מרחב הזמן הזה זה בהחלט יכול להסביר תחושות מאוד קשות שעולות. פרידה היא חוויה מאוד חזקה, וככל שהקשר היה יקר כך הפרידה קשה יותר. אם היו חוויות קודמות של פרידה שהיו לא פשוטות ועדיין לא עובדו, זה יכול לחזק את הקושי.
מה שנשמע לי זה שכדאי למצוא את הדרך לעבד את הפרידה, כדי לאפשר לנפש לסגור בצורה נכונה את הדברים.

כמובן שאם עוד בטיפול עצמו היו דברים שמעלים שאלות – צריך לבדוק את זה ויותר לעומק. חשוב להקשיב לתחושות. אבל התחושה העוצמתית של הגעגוע לבד לא נותנת לדעתי מספיק אינדיקציה על הטיפול עצמו, אלא יותר על התגובה הפנימית לאופן בו הטיפול נחתך, וגם את זה אני כותבת לא בוודאות.

נראה כי כל עוד אין נתונים ולא ברור שהיו דברים כאלו – חשוב לא למהר ולהסיק מסקנות על הטיפול – זו פניה שלי לקוראות ולמגיבות.

[שושי ברוינר]

טלי יקרה
קשה להרגיש געגוע למישהי שיודעת עליך הרבה, נתנה לך תמיכה, וגם זה נשמע חברות חזקה….
ממה שכתבת לא הצלחתי להבין האם זה רק קשר לא נכון שגורם לך לתלות בה, או שגם לא גמרת את הטיפול, ואת פשוט זקוקה לה כי הדברים פתוחים. וגם לא ציינת כמה זמן עבר מהטיפול. בסוף טיפול מטופלת עומדת על הרגליים שלה ואז עושים תהליך של פרידה. אם סיימת את רב הטיפול, ולא הספקתם לעשות פרידה, יש סכוי שגם גורם הזמן יעזור לך להרגע מהגעגוע,
בכל אופן, מטופלת לא אמורה להרגיש חברות של "בלב ונפש" עם המטפלת שלה, ולא "מקשה אחת", כך שזה נשמע שהגבולות לא מספיק נשמרו. אם זה נכון- אז לא יעזור לחזור אליה, כי זה כמו מים מלוחים שמצמיאים יותר.
זה נשמע שכדאי לך לחפש מישהי אחרת שתעזור לך גם בסיום הטיפול, וגם לעמוד על הרגליים שלך ללא תלות.
ליבי איתך-

[סירי גולדמן]

טלי, כתבת:

עד כדי איבוד הדיסטנס והריטואל של תן וקח,

נהיינו כמקשה אחת. חברות בלב ובנפש הכי הכי שיש

זו הבעיה, והיא כמובן לא תלויה בך…

אם הגבולות הנכונים היו נשמרים לא היה נוצר כזה מצב כואב.

ליבי איתך.

ולשאלה האם לחזור אליה – לכאורה זה ימשיך לדשדש במקום הלא נכון, ומתי שהוא את הרי תרצי להיות אחרי זה. לכן גם אם את מרגישה צורך לעבד את הפרידה הזו בליווי מקצועי (ויש סיכוי סביר שיש בזה אכן צורך, מכמה וכמה סיבות) כדאי לך למצוא מישהי מקצועית באמת שתלווה אותך, ושיהיה בס"ד לתועלת.

הרבה הצלחה וכוח!