געגוע

[סירי גולדמן]

חנה, כואב כואב כואב.

עברת התמודדות קשה, והדבר היחיד שאני אומרת לעצמי מול המילים שלך, שאם ד’ שלח לך נסיון כזה הוא יודע מה שהוא עושה – יש לך כוחות להתמודד עם זה וזה טוב לך בצורה כלשהי שאיננו יכולים לדעת. אחרת הייתי מתקשה להמשיך אחרי קריאת הדברים שלך.

לגבי המטפלת הדבר היחיד שעוזר לי לדון אותה לכף זכות זה משהו כמו ארוע בריאותי חמור שמנע ממנה להמשיך, אחרת אני לא מוצאת דרך לסנגר עליה. אבל בואי נעזוב אותה, בסדר?! אם נתרכז בך, כי את הענין כאן-

כשהיא התבוננה בך ככה, מה הרגשת מולה? הרגשת קיימת? הרגשת ראויה? הרגשת שווה? הרגשת אהובה? אם תתמקדי רגע במה שהרגשת .תוכלי להגדיר לעצמך את זה במילים. ועכשיו-

מה נתן לך להרגיש את זה? נכון, המבט שלה היה הערוץ דרכו פגשת את ההרגשה הזו. אבל מה באמת (וחבל שאין כאן אפשרות להוסיף הדגשה בקו תחתי…) נתן לך את ההרגשה הזו? שזו אמת!!!

אמת שאת אהובה! אמת שאת ראויה! אמת שאת שווה! אמת שאת קיימת, בעלת ערך, רצויה! אם זו לא היתה אמת לא היית מרגישה את זה, גם לא מול אלף מבטים…

אז-

קחי את האמת הזו! היא נשארת אמת גם אם אין מי ש’מפעיל’ אותה מולך עכשיו!!! את שווה, ואהובה, וראויה,

תסתכלי רגע במראה – יש לך באזור?! את רןאה את האשה ששם? מצליחה לראות כמה היא שווה וראויה? עומדות לי דמעות בעינים, משתוקקת שתצליחי לראות את האמת הזו, בעצמך. הלוואי.

באהבה!

סירי

(ולאלו ששאלו אם אין בזה בעיה מבחינה מקצועית – קודם כל חנה באמת כותבת שהתהליך נקטע באמצעו. מעבר לזה ישנן שיטות שמתבססות יותר על קשר מטפל-מטופל, כמו הגישה הדינמית, שבהן זה יותר עלול לקרות בשלבים מסוימים, אבל בסיום תהליך נכון, שממשיך נכון ומסתיים נכון – זה לא אמור לקרות, כמובן. ישנן גם שיטות שעובדות אחרת, ומלכתחילה מתבססות יותר על מציאת הכוח ישירות בתוך האדם, כך שבכל שלב בתהליך הוא מחובר יותר לאמת הפנימית הזו ופחות נזקק ל’תיווך’ של המטפל. לכל שיטה יש את המעלות שלה ואת האנשים שהיא יותר מתאימה להם, כך שגם מי שחוששת ממצב כזה יכולה למצוא את התהליכים שמתאימים עבורה. מדגישה – לא מדבר על תהליכים קוגנטיביים התנהגותיים או שיטות אחרות שמלכתחילה לא נכנסות למקום הרגשי אלא על תהליכים רגשיים לגמרי, אבל תהליך העבודה מבוסס ועובד בדרכים אחרות)

[חנה ש]

תודה רבה רבה סירי❤

תודה רבה כולן❤️❤️❤️

אתן נותנות כוח בתגובות שלכן.

[חנה ש]

תודה רחל❤️

תודה שאת כואבת איתי

תודה לכל אחת שנכונה להביע השתתפות.

זה באמת לא פשוט לי.

וקצת חששתי לשתף…