“דחו אותי”, איך מתמודדים עם חוויה של דחיה?

[שיינדי אייזנבך]

וואו מלי.

את חווה חוויה מאד מאד קשה,

כאב הדחייה נוגע ברבדים הכי עמוקים בנפש,

הרובד הזה ששואל את עצמי: האם אני שווה?

האם אני בעלת ערך?

האם אני ראויה שירצו אותי, שיאהבו אותי, שיחפשו אותי ויהנו מקירבתי?

זה אחד מצורכי הנפש הכי בסיסיים ועמוקים.

הנפש שלנו רוצה אהבה, כבוד, הכרה בייחודיות שלנו.

אין אדם בעולם שחוויה כזו לא פוגעת בו, לא מערערת את הערך העצמי שלו.

זה קשה.

זה טוב, לשהות בחווייה הקשה, ולתת לגיטימציה לעצמך על הכאב שאת חשה.

לומר לעצמך –

זה כואב. זה קשה. זו חוויה מאד מאד לא נעימה.

לאחר שאת שוהה שם כמה ימים,

וביטאת את זה לעצמך הרבה פעמים, בלי לברוח מהרגש, ובלי לנסות להתרומם מזה בכוח,

את יכולה לנסות להחזיר לעצמך את האמון בעצמך, את הערך העצמי המלא.

אם זה הולך לך לבד, מה טוב ומה נעים.

אם לא, תחפשי בסביבה שלך מטפלת רגשית טובה

לתהליך קצר של עיבוד החוויה וצמיחה מתוכה.

[מלי הרוש]

תודה על המילים הטובות והאנושיות,

זה עזר לי גם להכיל את עצמי ולהרגיש נורמלית במצב הזה!

[מיכל לוין]

וואוו. באמת חוויה קשה!

אני גם חושבת שאת צריכה לתת לעצמך את הזמן להירגע מהחוויה הזו.

באמת דחיה זו חוויה מאוד עמוקה בנפש. ובפרט אם חווית בעבר כבר חוויות כאלו.

את הכי נורמלית בעולם. ועם כזו מודעות והבנה עצמית – את כבר עשית את רוב הדרך.

[מלי הרוש]

תודה לך!!מעריכה את הרצון לעודד ולתת לי תחושה של “נורמליות”