דיון על הגישה…

[רותי ל]

שלום רותי,

קראתי את דברייך בעיון.

מסכימה איתך מאוד מצד אחד.

אך מצד שני אומרת לעצמי שיש נשים ואנשים שיש להם תהיות ושאלות…

לך הדברחים ברורים? לי הדברים ברורים?

נהדר.

מי שברורה עם הדרך שלה- שתזקוף גב ולא תכנס לדיונים שיכולים להכניס אותה לבלבולים חסרי טעם:(

מי שבכל זאת יש לה שאלות, בשכל או ברגש (אמונה- שכל. בטחון- רגש. אדם מאמין באמת הוא אדם מרגיש אמונה- נקודה למחשבה… לא מערערעת על זה שלכולנו יש תקופות מורכבות עם שאלות..) מוצאת לנכון להעלות את תהיותיה במקום ציבורי. ענין שלה. מיש רוצה שתתחבר ותקרא ואפילו תענה.

אם את שואלת אם זה בכלל נכון וחכם להעלות תהיות בהקשפה במקום שקוראות בו אלפי נשים?

נושא לדיון נוסף…

[ה ה]

לא נראה שרותי התכוונה לדיונים שמבררים השקפה,

היא מדברת על דיון שבו מישהי רושמת על דבר שהוא אסור / בעייתי, ואז מגיעות תגובות שבהחלט מקררות את האמבטיה…

אף אחת היא לא פוסקת הלכה,

אבל גם אף אחת לא יכולה להתיר דברים שנאסרו ולכן הדיון הזה מאוד מאוד מאוד חשוב.

תודה רותי שהעלית את הנושא.

[רבקי גרינוולד]

רותי, את צודקת בהחלט, ואנא הרשי לי להוסיף על דברייך:

א. השיח המאפשר, מטשטש הגבולות, מערער הסמכויות, המתעקש להישאר לא חד משמעי- הוא לא פחות מאסון. זה ענן שמערפל את הבהירות ההשקפתית שלנו ובחסותו אנו רואים אור כחושך וחושך כאור.

ב. העיוות הגדול הוא שכל אחד רוצה שיכילו אותו אבל אף אחד לא פנוי להכיל אחרים… אהבה אמיתית ופירגון אמיתי, נמצאים רק אצל מי שדבקים במידותיו של הקב”ה.

ג. הדבר שהכי מפחיד בשביל מישהו עם שאלות, הוא לקבל תשובה שניתן לשאול אודותיה “ואולי לא?”. האבסורד הוא שאנשים מעדיפים תשובות כאלה על פני תשובות שתאלצנה אותם לעשות מסירות נפש.

אני כמעט מרגישה שהצטרפתי אחרייך לדגל של “מי לה’ אליי” 😀

[meravhod]

מצטרפת! מי לה’ אלי!

[אפרת שטרן]

האמת שלא ראיתי אף פעם עירעור על יסודות האמונה.

אולי לא הבנתי למה את מתכוונת

[רחל פישביין]

רותי, התיאור שלך מגדיר במדויק את אחת הבעיות הקשות באינטרנט וברשתות החברתיות בפרט.
עם כל המאמץ להימנע מלהגיע לשם, גם קדם הוא כבר רשת חברתית לנשים חרדיות.

הרבה יותר קל לשווק את הצד המכיל, המקל, המבין שכולם רק בני אדם, ושיש הרבה צדדים לכל מטבע, ואין כזה דבר אמת אחת וכו’ וכו’, וקשה מאוד להתמודד עם הטענות האלו.

אני לא רואה שום סיכוי לשנות את המצב, מלבד להימנע לחלוטין מדיונים בנושאים רגישים.

וגם זה לא יעזור במאה אחוז. אפשר להכניס את סימני השאלה האלו גם בתגובה תמימה לנושא תמים.

[רבקי גרינוולד]

האינטרנט והרשתות הם <b style=”background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>הסימפטום.

אנחנו בדור האחרון.

כמה קל לחוש היום עונג של קירבת ה’, וכמה קל לעשות צעדים גדולים בעבודת ה’ מה שלא היה בדורות הקודמים

וכנגד זאת כמה שחורים הם הכוחות שמקדמים את כל האג’נדות הרעות, רעות!!! שסוחבות את העולם אל חידלון (הרי הם יודעים להגיד מה לא, אין להם הצעה חלופית, רק למרוד בכל המוכר והידוע עד שהעולם יתפרק)

למה הרבה יותר קל לשווק את הצד המכיל והמקבל? כי זה מאפשר לאנשים להצדיק את עצמם ולהשתיק את המצפון. בחסות ה”אני מסכן אני אומלל אני סובל מ…, מגיע לי כל ההבנה שבעולם” האדם יכול ליצור איזה תירוץ שיחפוץ לאיזה מעשה שיחפוץ, הוא הרי אומלל=מגיע לו שיבינו אותו=אסור להגיד לו כלום=מותר לו לעשות הכול בלי שישפטו אותו ויאללה, בלגן

[מירי]

קראתי, ומעריכה את העלאת הנושא!

חושבת שיש מקום להפריד בין:

1. נושאים שבהם אנחנו מדברים על הלכה ממש, שחור-לבן

2. נושאים שבהם יש חילוקי דעות מובנים בין המגזרים השונים

ביחס לנושאים מהסוג הראשון – להבנתי אין מקום לדיון. מה שאסור הוא אסור. נקודה. אותה תורה שמצווה עלינו ואהבת לרעך כמוך, היא זו שקובעת לנו גבולות מאוד ברורים וקשיחים בהרבה מאוד נושאים, ולא, אין סתירה בין השניים.

ביחס לנושאים מהסוג השני – ככל שפורום הוא רחב יותר, וכולל קבוצות אוכלוסיה מגוונות יותר, באופן אוטומטי יש פחות מקום לאמירות נחרצות וחד משמעיות, כי מה שאצלי הוא שחור, יכול להיות שבקהילה אחרת הוא לבן. ופה, המקום של הפתיחות והגמישות חלילה לא נועד לערער מישהי מהמקום שבו היא נמצאת, אלא אמור להגיע ממקום של הבנה שיש שוני בין הקהילות השונות, ולכל קהילה יש את הדרך שהורו לה רבותיה, וצריך להכיר בזה. כי לחיות בתפיסה שהדרך שלי היא היחידה הנכונה – זה גם בעייתי

[תהילה ב]

קראתי. יש לי הרבה בעד, אבל אני אסכם רק את המחשבה הסופית שלי בנושא, כי אני לא חושבת שיש טעם ליותר מזה.

מדובר בפורום פתוח, כן? מה שאומר שסוגי המגזרים והקהילות פה חוגגים, אולי לא תמצאי דתיות, אבל כל מי שמגדירה את עצמה חרדית (ולא בהכרח מתאימה לזה לפי דעתך או דעתי) – עלולה להיות פה.

לשם הדוגמא, ואני לוקחת דווקא אחת נפוצה, בלי רצון להתלהם אלא רק להציג מצג מקובל והגיוני.

אני נגד פאות, ועולות פה הרבה שאלות על פאות, פאניות, תסרוקות וכו’ (באמת שלא מבינה בזה, תשלימו את הוכו’ לבד). בכל אופן, מן ההיגיון – שזה לא המקום שלי לבוא ולהגיד: מה זה פה? פאות? ה’ ישמור!

לא המקום. יש כאלו שזה מקובל אצלם, בדרגת חומרה כזו או אחרת, אז אני מבינה על אף שקשה ואני לא אביע את דעתי הנחרצת בדיוק כמו שלא אחמיא לחברה שהתחדשה בפאה (גם אם היא תתפנפן לי איתה ותנסה למשוך מחמאה, קרה לי…)

עכשיו בואי נחשוב מה יקרה אם אני כן אצא נגד זה (ותקחי את זה לכל מקום – כשרות, הלכה, צניעות בנושאים אחרים) – תבוא מישהי אחרת ותגיד לי (סליחה על ההגזמה, מזהירה מראש): מה, את ממליצה על מטפחת? את לא בסדר! רק שאל עם משולש!

אני די בטוחה שהתגובה האוטומטית שלי תהיה לצחוק או לסובב אצבע (לא בתגובה, ביני לביני). ופה הקאצ’ – זו בדיוק התגובה של ההיא שיצאתי על הפאה שלה (אלא אם היו לה מחשבות על מטפחת והתגובה שלי גרמה לה לשקול).

בקצרה – פורום פתוח מכיל מגוון דעות, וכל עוד מישהו מההנהלה לא בא ואמר – על נושאים X אסור לדבר, על נושאים Y מעיפים ועל נושאים Z מקבלים נקודות בונוס – אין מה להמשיך ולהתנגח בזה.

הובנתי?

[מ ל]

מניחה שהיא לא התכוונה לכאלו נושאים, אלא לנושאים שרוב ככל גדולי ישראל מכל המגזרים והעדות יצאו נגדם,
ואין צורך לפרט מהם, ובנושאים האלו- היא צודקת 100% ויותר
זה פורום חרדי פה, מי שמחפשת משהו אחר-לא אמורה למצוא את זה פה

[תהילה ב]

צודקת 100%. אבל כל עוד אין מישהו שמרים את הכפפה ואוכף את זה – אין מה לעשות.

מלבד כמובן לדווח… אולי כדאי שנלמד פשוט ללחוץ על הכפתור הזה? זו די המטרה שלו…

[חיה]

מכיוון שפותחת הדיון כתבה את דבריה בצורה קצת מרומזת, (ובלי סתירה- גם במילים חדות וברורות) אני מרשה לעצמי לומר את דעתי בהתאם למה שהבנתי:

לא מדובר כאן רק על נושאים השקפתיים כמו פאה ומכללות שבהם ההשתייכות הקהילתית היא משמעותית מאד, ואז אולי יש מקום לטענות כמו- זה פורום פתוח, כל אחת באה ממקום שונה, וכו’

אלא הרבה לאווירה הכללית שנהייתה.

כמה פעמים מפרסמים כאן שירים של בנות-עשרה מתוסבכות שמאשימות את ההורים בכל התלאות שהן עברו, והתגובות הן “וואו” “מרגש” כי הרי צריך לתת ביטוי ומקום לכל-כל התחושות שעולות בבנות המסכנות, כדי שלא תגמורנה ברחוב…

או עוד דוגמא שעולה לי עכשיו, על אחד הקליפים שפורסם פה לאחרונה ומכונה “חרדי”, אבל תסלחו לי- הוא היה כזה מגעיל, ורק אחרי 20 תגובות של “וואו איזה הפקה” “מטורף” מישהי כתבה שזה לא הוגן להעלות כזה קליפ בפורום חרדי. (ואגב מחקו אותו- ולא בכדי…)

בקיצור, נראה לי שבתחומים האלו- שנתונים יותר להרגשת הלב, ופחות לפסיקת רב כזה או אחר, קצת פחות הכלה והבנה אינסופיים יכולים לעזור.

מקווה שכיוונתי לדעת הכותבת, אבל גם אם לא- הרווחתן את הפנינים שלי😅

[שירה אלג'ם]

תהילה, רק תרשי לי לומר לך בקריצה שיהיו כלאו שיגידו לך: מה מטפחת? זה בכלל לא
צנוע לצאת עם זה החוצה זה בייתי…. וזה לא בשביל לפתוח פה דיון נוסף אלא
בשביל לחדד את הדוגמא המצוינת שלך.

[תהילה ב]

בדיוק. לקחתי בחשבון שיגידו את זה 🙂

[שולמית אורלנציק]

רותי, אני מכנה את הנושא שהעלית כ: פשרנות למול עקרוניות

מפני שהנושא הזה עלה פה, בפורום טיפולי, אני לא חושבת שהתכוונת להשקפה או עניינים רוחניים אלא לנושאים שנוגעים באתיקה טיפולית

ובזה לדעתי, יש כן מקום לגישות סלחניות יותר, בהם חשוב לבדוק כל דבר לגופו של עניין ולא להיות “ראש בקיר”

כי כך למדתי, להתייעץ, לבדוק אולי במקרה כזה זה שונה?

לדוגמא המורה שלי דיברה על נתינת מתנה למטפלת, זה אסור!(מבחינה מקצועית כמובן)

מצד שני כשמטופלת מביאה לך ברצון טוב ובהרגשה שיש לה הזדמנות להיות פעם אחת במקום הנותן,

זה יהיה מאוד לא יפה לא לקבל את המתנה.

[הודיה אלבאז]

אני חושבת שיש עניין נוסף שצריך לקחת בחשבון

אנחנו קהילה ענקית, אנונימית והטרוגנית

ואנחנו כותבות את האמוציות והמחשבות שלנו, ולא אומרות אותן.

ואז נעדרת האינטונציה וכל אחת מאיתנו קוראת את המילים בהטעמה שלה, לפי אמות המידה שלה וכו’ ויש עניינים שאולי משתבשים קצת באמצע.

כמו הבדיחה על ההוא שלא ידע לקרוא עם המכתב מהבן שלו למי מכן שמכירה..

אישית אני יכולה להגיד שכמה פעמים כתבתי תגובות ולא הובנתי נכון ואז קיבלתי תגובות זועמות שעם התוכן שלהם- בעצם הסכמתי לגמרי…

שאלה נוספת היא כמה אמוציות מאפשרים להכניס לכאן-

אני רואה שהרבה דיונים סוערים ביותר רק בגלל שהתגובות נכתבו מהבטן ולא מהראש, ואולי שיקול הדעת היה מבולבל קצת באותו רגע. מאידך שיתופים מגיעים מהבטן בד’כ וכנראה זו גם מטרת הפורום.

עוד שאלה-

הרבה פעמים עולות פה שאלות מאוד רחבות שאין באמת אפשרות לענות בכזה פורום פתוח ובלי מספיק מידע ספציפי. ואז מתוך הרצון הטוב לענות תשובה בכל אופן כל אחת מנסה את כוחה ולא תמיד הדברים עולים יפה ואז אפשר לראות דעות קיצוניות או סותרות שבאמת מבלבלות. ואולי לכזה מצב צריך לעשות מה שעושים בטיפול כשעולה צורך מהמטופל לחריגה מהסטינג שבאמת לא תועיל (רק שאלה בין המפגשים, רק שתי דקות שיחה וכד’)- לא להתפתות לחריגה, ולהציב ברור את הגבול ששומר על כולם.

מקווה שהפעם הובנתי…

[meravhod]

אז ככה…

אנחנו חיים בתקופה של הסתרה, דברים ברורים לא ידועים או נראים מוטעים – זו עובדה!

השאלה היא מה’ רוצה מאיתנו?

אם אני פותחת נושא לדיון – אני צריכה לוודא שאין בו פתח להחטיא חס וחלילה.

אם אני רוצה להגיב זה אפילו קריטי יותר, למה?

כי התגובה נותנת כח לשאלה. אם מישהי העלתה משהו שלילי וראיתי את זה – אני מחוייבת מבחינת ‘לא תעמוד על דם רעך’ להבהיר לה שטעתה.

אם אני לא בטוחה – אדרבה! אכתוב ‘לא בטוחה’.

לתגובה יש כח.