דרוש אמון בדחיפות!

[ש ו]

אולי תסקלו אותי באבנים

אבל ההצעה שלי- תקחי לך במקביל אשה חכמה שאוהבת אותך- חברה או משהו כזה.

תשפכי באוזניה את החוויות וכו’

ותמשיכי את הקשר ההדרגתי עם המטפלת. (אי אפשר להתחבר בלחץ…)

[אלישבע חמד- סטודיו פנטזיה]

למה שיסקלו אותך, חלילה 🙂

אני גם חושבת כמוך, לשפוך את הלב אצל אשה חכמה שיודעת להקשיב.

נכון שזה לא כמו טיפול, אבל עדיין לא שמעתי על חוק שנותן בלעדיות למטפלות…

[בת-חן כהן]

שלום f7518751 🙂
אם הבנתי נכון מהדברים שלך,
את מרגישה שאפשר לדבר את הדברים עם המטפלת, אך לא מתוך חיבור כמו שהיית רוצה
או כמו שהיה בטיפול הקודם.

חושבת שיכולת בכלל לשתף בתחילת טיפול, מראה שיש התחלה טובה ובסיס טוב לקשר
ביניכן, והרבה תקווה שבעתיד בעז’’ה תוכלי לשתף כמו שאת רוצה.

מבינה שהאירועים שקורים עכשיו בהווה, מציפים ואת מרגישה צורך להיעזר במטפלת
כדי לעבד את מה שקורה.
ואז שווה לחשוב,
מה יקרה אם תספרי והעיבוד לא יהיה רגשי ומושלם? מה עושה לך המחשבה הזו?
האם אנחנו חייבים לשתף בחוויות רק באופן מחובר כדי לקבל מענה ממי שמולנו
ולהרגיש הקלה?
והאם אנחנו צריכים להיות מסוגלים תמיד לדון במה שעובר עלינו מתוך בחינה רגשית
מעמיקה, או שזה בסדר לפעמים להישאר בשכל?
ובכלל איך המחשבה שאני מדברת עם המטפלת, אבל אנחנו עדיין לא נוגעות בעומק
החוויה אלא ברובד השכלי מעשי שלה?

לי יש מחשבה כזו,
שהנפש שלנו משתמשת באופן טבעי במנגנונים אוטומאטיים בריאים, ואם לוקח לה זמן
לייצר אמון ולהרגיש נח ובטוח להיפתח, יש לזה סיבה ושווה להקשיב לה. זה מנגנון
טבעי ובריא.
אח’’כ בהדרגה אנחנו מתחילים להוריד את ההגנות ששומרות עלינו, וזה טוב מאוד.
הייתי מציעה לך לא להאיץ בעצמך, ולמרות הרצון לרוץ קדימה להשתהות עדיין, את
כבר תדעי כמה…

ועוד דבר-אולי זה נשמע כבר לעוס, אבל זה באמת בסיסי:
שווה לדבר עם המטפלת את מה שהעלית פה.
פעמים רבות כשאנחנו מדברים על דברים שקורים בקשר, זה אמנם קשה בתחילה, אבל
בהמשך ’שובר את הקרח’ וקצת מוריד את העוקץ מהקושי של ההתחלה, אחר כך פעמים
רבות זה מאפשר לנו יותר להביא את עצמינו ולהוריד קצת הגנות.

כתבתי כמה הגיגים שעלו לי בראש, מקווה שמתאים למה שהתכוונת ועוזר במשהו.
בהצלחה רבה!

[חני]

הלוואי והיה “פתרון קסם” לרכישת אמון

וואי, כמה שאני מזדהה איתך על החוויה הזו

תודה ששיתפת

מחזיקה לך אצבעות

[מיכל וילמן]

א”א לזרז תהליכים של הנפש…

הלחץ רק יתקע את זה עוד יותר

אז אין ברירה… תני לזמן לעשות את שלו ובידיעה שזה לא יהיה הכי מושלם בהתחלה

המון הצלחה!

[מרים סולובייציק]

היו לי עו”סיות שמיד נפתחתי אליהן וסיפרתי להן דברים אישיים מאוד, וממש התחרטתי על זה, כי הן עשו בזה שימוש לרעתי, ותמיד יכלו להגיד, “את בעצמך אמרת כך וכך”.

הן לא האמינו בי כמו שאני האמנתי בהן. לדוגמה: הספר שכתבתי היה מבחינתן דבר שנבע מדמיונות ומחשבות שווא. כאשר הן אמרו לי, שאם אני רוצה להכין ערב השקה, הכל חייב להיות באחריותי ובמימון שלי בלבד, אמרתי להן שלא ביקשתי טובות מאף אחת, היו 2 מדריכות שכן נטו להאמין בי והשתדלו לעזור לי ככל יכולתן בעריכת הספר. אחת מהן אפילו הפעילה את כל הבנות (השותפות שלי לדירה) שיסדרו את הסלון וחברות שלי (שלא קשורות לדירה) הכינו ארוחת ערב מושקעת, גם העו”סיות הגיעו והיו בשוק ובהלם שאכן הספר יצא לאור. (אחת מהן נתנה לי להבין שהיא לא קונה את הספר כי לא נראה לה מספיק מעניין כדי להקדיש לו זמן).

אז למדתי לקח לזהות מי באמת רוצה את טובתי, ולפני שאני נפתחת לפני מישהי אז אני עושה לה מבחנים סמויים שהיא לא שמה לב אליהם, רק אני, וככה אני בטוחה אם זה לטובתי.

דיברתי בשבעה על אמא שלי עם המנהלת של הדירה וסיפרתי לה מה שעשתה לי עו”ס מסוימת, וגרמה לה להאמין לה שאני באמת לא בסדר בכל סיטואציה בחיים ושאני בעייתית, והמנהלת קנתה את הלוקש והאמינה לה. אבל בשבעה שהיא באה לנחם אמרתי לה את הצד שלי והיא מאוד הצטערה בצערי, ונראה לי שהיא גם למדה מזה לא להאמין ישר לנשות המקצוע שהיא מעסיקה ולמדה לבדוק יותר לעומק.

תודה על סבלנותכן לקרוא את כל האורך הזה שכתבתי, זה היה חשוב לי להביא את הצד הזה של הדברים.

[תמר]

ב”ה

מאד מבינה מה שאת אומרת, לא נכון ללב להישפך כך פתאום באוזני כל אחת, גם אם היא מחויבת לסודיות. צריכים לעשות זאת בהדרגה.

מאד מסכימה עם מה שאמרו מעלי ובכל זאת, מאמינה שאם העלית שאלה היא בגלל שאין לך למי לפנות כרגע, ויש לי הצעה שונה ומקווה שתעשה לך טוב.

דמיני לעצמך אישיות שאת מאד מאמינה בדרך שלה (לי אישית עולה הדמות של מרן תמיד, את יכולה כל דמות שאורח החים שלך מקרב אותך אלי’ה והיא מלאת חמלה ואהבה גדולה ורצון לעזור) שבי ותכתבי כביכול עבורה מכתב שבו תשתפי כל מה שאת מרגישה ותנסי להוסיף לך זוויות הסתכלות חדשות תוך כדי, כדי לחוש שבאמת הצלחת לגעת בנושא מכל ההיבטים. תחשבי תוך כדי באמת להקל מעליך את המשא ולהעביר אותו לכתפי אותה דמות.

אחר כך, שבי ותחשבי איך אותה דמות היתה רוצה לענות לך – להשתתף ולבכות איתך על הקושי? אולי רק להסתכל בעיניך ולהזדהות עם הכאב שעברת? אולי עצה טובה, או ברכה או כל מעשה אחרר שיכול להקל עליך ולעזור כעת.

זה כלי מעולה שעוזר מאד וגם לי מאד בעבר וזמין בכל פעם שהשתמשתי בו ברוך השם ולא רק לי.

אחרי הכתיבה והשיתוף, תוכלי לשמור את המכתב או לחתוך לחתיכות קטנות או לזרוק. תעשי איך שאת מרגישה שנכון לך. בהצלחה ובשורות טובות. שהשם יתברך ישלח אליך את הדמות הנכונה והמתאימה עבורך ובעזרת השם תצלחי את הקושי והתקופה וכל קושי בחים בהצלחה גדולה. וכל עמ”י.

מרים, מה שאת מתארת הוא מאד עצוב ומעיק, הן עשו שימוש לא הוגן במה שסיפרת להן ולא נשמע שיצאו מגדרן כדי להיות איתך היכן שחשת שאת נמצאת. זה קשה מאד. במיוחד זו שאחרי שכבר ברוך השם הוצאת את הספר, טרחה להדגיש שהיא לא מתכוונת לקרוא אותו כי הוא לא מענין אותה. היא נשמעת לא נעימה ולא מקצועית. אשריך שאת יודעת לקום מהעבר ולהתקדם ולהמשיך קדימה. זה מראה על גדולה. תצליחי בעזרת השם.