• טיפול יעוץ אימון והנחיה

  האם באמת אפשר להאמין שלב פגוע רוצה לפגוע בחזרה? מילים אחרונות לפני שהלב נעלם.

  פורסם ע"י נעמי כ"ץ כ"ץ  כללי on 13/08/2025 ב10:43 am

  בעקבות הרבה בקשות באישי. פותחת דיון חדש בתגובה שכתבתי עם הוספה קטנה.

  יקרות ואהובות,

  אני פונה אליכן בזעקה שקרועה ממעמקי נשמתי: האם באמת, אתן יכולות לחשוב שמטופלת, שאהבה את המטפלת שלה בכל נימי נשמתה, שנתנה לה את כל אמונה – רוצה לפגוע בה? לדבר עליה לשון הרע וללכלך עליה? האם נראה לכן שהיא תהיה מסוגלת לתבוע אותה גם אם זו הדרך?

  המטופלת זועקת עכשיו בדם ליבה: “כואב לי!!! אני נקרעת פה!!! אני מתבוססת בדמי!! ואין לי מי שיעזור לי!!! תראו אותי, תחזיקו אותי, כי האדם שחשבתי שהיה בשבילי, שהכיר כל פינה בנפשי, שחשבתי שאהב אותי, ככה כמו שאני – בגד בי!!! קחו אותי, נכון אני לא מכירה אתכן, אבל אני חייבת, חייבת עזרה ועכשיו!! כי אני נעלמת, מתפוגגת בכאב הזה!”

  מטפלות יקרות, האם אתן מכירות את תיאוריית ההתקשרות? האם יש לכן מושג מהו גודלם של קונפליקטים פנימיים שמפרקים אדם מבפנים, כשהוא נקרע בין אהבה חזקה לכאב בגידה בל יתואר? האם אתן יודעות, ולו במעט, מהו דיסוננס קוגניטיבי שממוטט את כל עולמה של נפש כשהיא נבגדת על ידי מי שאמור היה להיות המגן והמחסה שלה?

  כשנפש אדם נשברת לרסיסים, לחלקיקים קטנטנים וכואבים, בקשר שהיה אמור להיות המקום הבטוח שלה – הצורך הנואש לדבר על הפגיעה אינו רצון להשפיל ולנקום. זו זעקה קיומית, אחרונה, לאישור המציאות המדממת שלה.

  במקרים של פגיעה כה קשה ואכזרית, שנעשתה על ידי דמות טיפולית שהייתה אמורה לרפא, כשמטפלת גורמת לך לפקפק בנפשך, בשפיותך, באמת הפנימית והטהורה שלך – הדיבור החוצה הוא הדרך היחידה, הדרך האחרונה, הנואשת ביותר, להרגיש שאת לא משתגעת. זהו רצון עז, נואש, קורע לב, לקבל אישור רגשי – שאחרים יבינו, יאמינו, ויאשרו את הכאב המייסר הזה שאין לו מילים, כאב ששורף את הנשמה.

  לכן, כשמטופלת משתפת את סיפורה, ועוד כשעושה זאת בעילום שם, מתוך רסיסי כוחות אחרונים שנשארו בה – זו קודם כל זעקה כנה לעזרה, זעקה ממעמקים עבור נשמתה המרוסקת, וגם אזהרה אמתית, קורעת לב, מתוך דאגה עמוקה וכנה, כדי שאף אחת אחרת לא תיפול לתהום הזו.

  לנסות לאבחן אותה ולהטיח איומים שמימיים, בלי להבין את התהום הפסיכולוגית העצומה שמאחורי הדברים – זה להפגין חוסר הבנה מזעזע, בלתי נסלח, בנפש האדם ובמה שקורה כשטראומה חודרת ובולעת כל פינה בנשמה, משאירה אותה מדממת וריקה.

  אתן יודעות מה זה להיות “אסירת תודה”? האם הייתן פעם במקום הזה? שהלב מתכווץ מכמיהה פשוטה, נואשת, רק כדי להגיד למישהי תודה? השתוקקתן פעם להגיד למישהי שהיא הייתה יקרה לכן, שהייתן מלאות באהבה כלפיה, ולא איפשרו לכן? והמילה הזו, ‘תודה’, נשארת כלואה בפנים, צורבת ושורפת, רודפת אתכן ללא מנוח. כי אתן אמנם אסירות תודה, אבל הלב שלכם אסיר בכאב.

  לנסות להתאושש מפגיעה כזו -אם אפשרי בכלל, לוקח המון המון זמן וכאב.

  האם אנחנו יכולות, כבנות אדם, ובמיוחד מי שהבטיחה לרפא ולעזור, לעמוד מנגד מול כאב כזה, ולהחמיץ את גודל המצוקה והצורך שמאחורי כל מילה ומילה, מאחורי כל טיפת דם ודמעה שזולגת?

  עזר לך? 👍

  נעמי כ"ץ כ"ץ  הגיבה לפני 4 שעות, 1 דקה 1 חברה · 0 תגובות
• 0 תגובות

התחברי כדי להגיב