האם יש סיבה לדאגה או חשש?

[מיכל וילמן]

רעות יקרה,

יש לך ילד מדהים!!!!!

כ”כ מודע לקושי שלו

ומדבר על זה

ומוצא לעצמו את המקום שעוזר לו לדובב את הכאב

לעניות דעתי: את לא צריכה לדאוג בכלל מהקטע הזה

כן חשוב לבדוק, היכן לתת לו את החסר האישי שלו

ההליכה שלך עם הקטן למעון, רק מעצימה את החסר

אבל אם תצליחי לתת לו את החסר במקום אחר, זה יירגע.

(שימשיך להרגיש את אהבתך כמו שהיה פעם כשהוא היה יחיד ומיוחד)

נקודה נוספת:

שהוא ירגיש שהוא יכול לתנות בפניך את כאבו

כשיש לו קושי וכאב וחסר – שירגיש שיש לו מי שמוכן ומסוגל לשאת את הכאב שלו.

הרבה נחת

מיכל

[רבקי ד]

רעות, יש לך בן שנשמע מתוק ואינטלגנטי!

הקושי נשמע לי לגיטימי, טבעי שילד ירצה לקבל יחס ופריוולגיה שיש לאחיו, במיוחד אם הוא קטן ממנו.

נראה שהוא כ”כ מודע לעצמו ומצא דרך מדהימה להביע את הקושי ולבטא אותו.

שימי לב, הוא בחר תמונה שלך! זוהי ההזדמנות שלך להיות איתו בחוויה ולפתח אותה, לשמוע מה שיש לו לומר, להזדהות איתו, לתת מקום לתסכול ולרצון הלגיטימי כ”כ.

ואז ייתכן שיהיה יותר פנוי לשמוע הסברים הגיוניים למקרה שציינת.

חשוב מאד שמעמדו יהיה משמעותי ולתת לו דגש על זכויותיו בבית, יכולותיו וכישוריו כמו: לך אמא מרשה כך וכך…, אתה כבר יכול לעשות מה שאחיך עדין לא, אתה כבר מצליח, רק לגיל שלך זה מתאים וכו’.

באופן כללי, המקום ההשלכתי, בצורה של דרמה ומשחק, מאד טבעי וקיים בגיל הצעיר, אל תחששי מזה, להיפך, תוכלי להיות איתו בחוויה, להתעניין ותופתעי כמה שתגלי על עולמו העשיר…

המון נחת!

[שיינדי פשקוס]

רעות יקרה,

באמת יש לך ילד מדהים שיודע לדבר על מה שמציק לו.

תודי לה’ על כך.

הרבה אמהות מרגישות שהילד שלהן סובל ולא יודעות למה.

אני הייתי מציעה לדבר פעם אחת כאילו לעצמך כשהוא כמובן שומע, ולומר:

“אמא מרגישה כל כך עצובה. בכל בוקר אני יוצאת עם — ומרגישה שבבית נשאר — עצוב.

הוא גם רוצה לצאת איתי, וגם אני כל כך הייתי רוצה לצאת איתו.

אבל מה לעשות שהגן שלו עדין סגור?!

ועצוב לי שהוא עצוב מזה…

מה אפשר לעשות?! ” (בנימה של מתלבטת ולא נואשת)

ואז פשוט משאירה את זה בחלל.

יתכן והוא יציע בעצמו הצעה…

בהצלחה

[סטודיו פלפלת]

אני הייתי מציעה לדבר פעם אחת כאילו לעצמך כשהוא כמובן שומע, ולומר:
אפשר לשאול למה לא להגיד את זה לילד פשוט? בגובה העיניים
למה באוויר….🤔 למה לא ללמד את הילד שאם משהו מפריע אז אנחנו מנהלים
דו שיח, כנה ומכיל.. שכל אחד ידבר לעצמו.. נשמע לי חוסר תקשורת.
אם הילד עושה את זה… ניחא.
אבל למה שההורה גם יעשה את זה… אנחנו רוצים ללמד את הילד
לדבר עם האדם ש”הפריע” לנו, ולא לעצמנו…
כמובן שיזה יכול להיות כדרך נוספת עמ”נ להבין ולחקור את מחשבותיו ורגשותיו של הילד
אבל לא במקום תקשורת ישירה…
לא?

[חנה פרג' – מתכונישי ספר מתכונים אישי משפחתי]

יש משהו שאת לא פונה אל הילד ישירות, אז יותר קל לו למצוא את הפתרון.

כמו שמספרים לילדים סיפורים על תופעות שאנחנו רוצים לעזור לילד עצמו, הוא מזדהה ונותן פתרון, או מעלה רגשות, ואם היית אומרת לו באופן ישיר, היה ננעל או אפילו לא מבין על מה מדובר.

[reut cohen]

וואו ממש תודה על התשובות המרגיעות שלכן, הבאתן לי נקודות למחשבה ממש תודה רבה!!