האם יש צדק לכעס על סקר על חיים בצל נרקיסיזם?

[רבקי טייך]

מאד קשה לעיתים לאבחן נרקיסזם

איך בדיוק אישה סטנדרטית שלא מונחת עמוק בתחום

תדע לאבחן שהורה שלה הוא נרקיסזם?

[ה ה]

אני רושמת כאן בכללי אבל הרעיון של הנרקסיזם זה שהוא תמיד יאשים אותך ויקטין אותך וממול יהדיר את עצמו,

הוא גם דואג להשמיץ את הנפגע אצל אחרים ולסכסך בינו לבין אחרים.

ואת יודעת מה זה לא משנה אם זה ממש נרקסיזם או משהו אחר זה משהו שאסור לו להמשיך!

חני אני התוועדתי לנושא דרך הרצאה של אפרת ברזל, רק אז היה לי ביד הוכחה שהשוויגער שלי היא לא בסדר!!!!!

כל השנים ניסיתי להסביר לאחרים למה אני לא מסתדרת איתה וכל התגובות שקיבלתי היו “אז היא אמרה…” תתגברי…

ופעם ראשונה שהבנתי שזה לא זה – זה דבר הרבה יותר משמעותי ממילה כזו או אחרת.

[פסי פישר]

יכול להיות שעד לפני כמה שנים היה צורך בלהעלות את הנושא הזה למודעות, ע”מ שאנשים יפסיקו לסבול,
היום כל הנושא יצא מכלל פרופורציה, איבוד שליטה טוטאלי!!
מרוב מודעות כבר אין מושג של בנאדם קצת פחות נחמד, כל אחד מאובחן מיידית בנרקיסיזם.
נתקלתי אישית במקרים שהתחילו לדבר על אנשים קצת קשוחים– זה יכול להרוס חיים!
צריך להזהר מזה כמו מאש!!!!!!
לא כל אחת שאת לא מסמפטת=לוקה בנרקיסיזם, גם אם היא נפגעת ממנה!!

[ה ה]

לא מסכימה איתך,

אולי הדבר יצא מפרופורציה,

אבל אנשים שסובלים חייבים לדעת על הבעיה ולהכיר בה.

הרבה דברים יצאו מפרופורציה ואף אחד לא חושב להפסיק לדבר על זה למשל: מוגנות ובעיות קשב וריכוז

[פסי פישר]

אם אני נתקלת במילה “נרקיסיזם” כל יומיים, אני מניחה שהנושא במודעות.
נכון שגם בעיות קשב וריכוז נכנסו חזק למודעות ולפעמים העיסוק בזה קצת מוגזם,
אבל אם אמא תחשוד שלילד שלה יש בעיית קשב וריכוז או שהיא תהיה יותר בלחץ בנושא מוגנות, זה לא יעשה לילד שום דבר רע..
לעןמת זאת, אני לא צריכה להסביר מה קורה לבנאדם שמחליטים שהוא נרקיסיסט…
לא נפרט, כואב לי אפילו לחשוב על זה. וזה סיפורים שקורים, לצערי.

[ה ה]

פסי שמורה / רבה מחליטים על כל ילד שני שיש לו בעיית קשר וריכוז ודורשים מההורים לתת רטלין – זה לא נורא?????????????????

שבמקום לתת לילדים גב ועידוד ולבדוק איך מחנכים כל ילד לפי דרכו משליחים הכל על בעיות קשב ומפספסים את הילדים.

אם בן אדם חושב שהוא נרקסיסט – מעולה שיתחיל לחשוב על טובת האחרים ולבדוק אם הוא לא משתלט עליהם ואם הוא יודע לזהות רגשות של הסביבה.

[רבקי טייך]

את צודקת הה

בתור מורה וכאשת מלמד

זה גם לא בסדר

שכל ילד שני יש לו סטיגמה שהוא צריך ריטלין

[פסי פישר]

כשמחליטים על ילד שיש לו בעיית קשב וריכוז כשאין לו זה בהחלט גרוע, לא אמרתי שלא.

דיברתי על חשד, כשחושדים להפרעת קשב זה לא כמו חשד לנרקיסיזם. מזמינה אותך לדמיין את עצמך במצב שחלילה חושדים בך בדבר כזה.

בכל אופן, כל דבר צריך לקחת בפרופורציה, ואין דבר כזה להחליט החלטות שדורשות אבחנה מקצועית לבד.

השאלה שעלתה כאן היא האם יש מקום לכעס על סקר כזה, והתשובה שעניתי היא שכן, כי סקר כזה עלול להביא נשים ובנות לחשוד בהורים שלהן שהם לוקים בנרקיסיזם.

תחשבי על בת שלא מסתדרת עם אמא שלה, יכול להיות שיש ביניהן איזשהו קונפליקט, ואני לא מדברת על צעקות וויכוחים וכו’. סתם, לא מסתדרות. כשזה מגיע לחשד כזה זה לדעתי סוף העולם.

במיוחד שכמו שכתבו- לא תמיד יש דרך לגרום לבנאדם ללכת לאבחון. ככה שזו התחושה שתישאר לבת לנצח.

לעניות דעתי זאת זוועה גדולה.

[מירי סול]

חייבת להגיב-

“אם בן אדם חושב שהוא נרקיסיסט”-אם הוא נרקיסיסט הוא לא יחשוב כך.

חלק מהעניין זה חוסר מודעות טוטאלי, ברמה קיצונית.

נרקיסיסט חי בתפיסה שהוא מושלם. הוא מרכז העולם והכל סובב סביבו.

הוא לעולם לא יחשוב על עצמו כמישהו שיתכן שיש לו הפרעה…

ולעולם גם לא ינסה לתקן את ההתנהגות שלו, כי היא מושלמת…

[ה ה]

בדיוק,

וגם אם כולם יגידו לו את זה , הוא יסביר למה זה לא נכון,

מקסימום הוא יעלב שסתם אבל ממש סתם משמיצים אותו…

[רבקה וינוקור]

אני שואלת את עצמי מה יותר נורא?

בנ”א שלא נחמד לסביבה ונחשד בנרקסיזם

או אדם נרקסיסט שהסביבה שלו עוברת סבל נוראי ולא מוצאת דרך לצאת מהמיצר ללא ידע ואבחון?

העלאת מודעות זה גם להסביר טוב טוב , מה זה התופעה הזו , בשביל בדיוק למנוע “אבחונים” שגויים, לא?

והדבקת סטיגמות זו בעייה קיימת שקיימת בלי קשר למודעות, אולי ההפך…

אולי נפסיק בכלל לדבר על מחלות \ בעיות \ תופעות שליליות

שמא מישהו ידביק תווית כזו או אחרת או יחשוב שחברו חולה \ בעייתי ????

[ה ה]

כל מילה!

[מרים סולובייציק]

האם לא צריך אבחנה מרופא פסיכיאטר בשביל לקבוע אם הבן אדם נרקיסיסט או לא?

[ה ה]

מרים,

אי אפשר להגיד לבן אדם נרקסיסט שהוא לא בסדר ושילך לאבחון,

מבחינתו הוא בן אדם מושלם, כל מה שלא בסדר זה בגלל אחרים…

כך שאבחון כמעט לא מתבצע

[מרים סולובייציק]

בכל מקרה, אי אפשר לאבחן לבד את זה וחובה לראות רופא.

למשל, האמא של הבחור/ה אומרת להם שהמשך המגורים בבית

מותנה בכך שילכו לטיפול (לא מאבחנים הפרעות אישיות לפני גיל שמונה עשרה

ובכלל הפרעת אישיות נרקיסיסטית) ואם לא עוזר, אפשר אולי להוציא

צו הרחקה, ואם זה בן/בת זוג, יכולה להתלונן עליו בפני אנשי מקצוע

שיפנו אותו לפסיכולוג שיעשה לו אבחון פסיכודיאגנוסטי שזה מבחן מקיף מאוד

שבוחן את האינטליגנציה הקוגניטיבית וגם את האינטליגנציה הרגשית

ולפי מבחן זה אפשר לאבחן הרבה דברים באיבחון הזה. אם אין שיתוף פעולה

אפשר ללכת מן הבית להורים או לשאר קרובי משפחה, עד שהבן אדם

יואיל בטובו ללכת לאבחון + טיפול.

יש אנשים שמבינים רק כוח זה השפה שלהם והם מתקשרים רק ככה.

הצלחה רבה!

[רבקי טייך]

אהבתי את הביקורת העדינה שלך מרים

קודם כל –

זה ששמעת הרצאה

או קראת ספר של ליבי קליין

לא מאשר לך לאבחן שהבנ”א סובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית

רק פסיכולוג קליני או פסיכאטר מורשים לאבחן זאת.

מה עוד –

שבשביל לחבר שאלון טוב ואיכותי או בשביל לכתוב סקר

יש הרבה כללים

הסקר שאני ראיתי

לא היה ממצה ומכיל והיו בו הרבה ליקויים

ניכר שהכוונה והרצון היו טובים

אבל אולי לכן זה מובן למה קיבלת הרבה ביקורת

בהצלחה

[רבקה וינוקור]

אי אפשר לאבחן שום בעיה ללא אבחון מתאים 🙂

הבעיה הספציפית עם נרקסיזם זה בדיוק הנקודה של האבחון

נרקסיסט הוא בנ”א מושלם מוצלח, בעל כוח רב ושליטה

לכי תנסי לגרום לכזה אדם ללכת לאבחון…

המודעות זה בדרך כלל בשביל הסביבה , כי הנרקסיסט גורם לכל האנשים הקרובים אליו להרגיש שהם הבעיייתים והם לא בסדר ותמיד אשמים

וגורם שאף אחד לא יבין אותם גם…

אז המודעות זה בכלל בשלב הראשון להביא את האנשים האלה מסביב להכרה שיכול להיות שהם לא הבעיה ויש פה בעיה אחרת…(שיש בכלל אופציה כזו..)

רק מי שחווה את זה על בשרו יכול להבין את עומק הפלונטר נראה לי…

[מירי סול]

תשובה ששמעתי ממטפלת על השאלה הזו:

אכן, בגלל שנרקיסיסט ברוב המוחלט של המקרים לא יגיע לא לטיפול ולא לאבחון- הסביבה היא זאת שמאבחנת אותו.

וכמובן שלא מדובר על אבחנות פיראטיות שכל אחד יכול “לתקוע” על כל אחד, אלא הסביבה היא זו שפונה לגורם המאבחן, מציגה את התסמינים, ומקבלת את האבחנה במקרה שהם תואמים אותה.

[אתי אדלר]

הבעיה היא שנרקסיסטים לא מגיעים לאבחון- הם הכי טובים ושולטים בהכל… לכן רב האנשים שאומרים עליהם נקסיסטים הם “לכאורה” נרקסיסטים

[א ק]

הסקר הזה מופץ במיילים, היום גם לילדות קטנות יחסית יש כתובת מייל,
אני לא סומכת על האבחנה שלהן לגבי ההורים…
ומספיקה הסיבה הזו כדי שההפצה של סקר כזה תהפוך לבעייתית ממש.

[רחל פישביין]

בלי קשר לביקורת שקיבלת – לא נראה לי שאת יכולה להסיק משהו מהתוצאות.

בסקר לא מוסבר בצורה ברורה מהו נרקיסיזם (ומשום מה הוא גם מניח שכל מי שנחשפה אליו היא בת להורים נרקיסיסטיים).

אני מאמינה שיש הרבה שיכולות לזהות את עצמן כמתאימות לענות על הסקר כשההורים שלהן אפילו בטעות לא יכולים להיות מאובחנים כנרקיסיסטיים.

[שירה]

עונה לשאלתך מהמקום שלי,

אני מבינה שהסקר הזה הכעיס נשים מכמה סיבות:

1. לא ראוי “לעשות שוק” מנושא פסיכולוגי עדין כמו נרקסיזם או גדילה בצל הורה כזה.

לענ”ד לא ממש ראוי לעשות סקר אנונימי לציבור הרחב בכלל בנושא פסיכולוגי. מחקר בנושאים כאלה צריך להעשות בצורה מקצועית ופרטנית תוך היכרות עם האנשים ואבחון נכון של איש מקצוע (מי אמר האישה גדלה להורה נרקסיסט? יש גם הרבה נרקסיסטים שחושבים שהשני הוא נרקסיסט והם הקורבן).

מי שנתקל בסקר כזה זה עושה לו תחושה שנהיה “שוק נרקסיסטים” פשוט כל אחד מחליט לו מי נרקסיסט מהדמויות שהוא פוגש בחייו.

ממש לא אומרת שזו היתה מטרת הסקר, מן הסתם הוא למטרה טובה, רק אני חושבת שזו אחת מהתחושות שגרמה לנשים לכעוס מהסקר.

2. כמו שכתבו פה למעלה, המילה “נרקסיזם” נהייתה סוג של טרנד, שאנשים מהפן הלא מקצועי נוטים להשתמש בו הרבה פעמים, גם בשימוש לא נכון, ולטעון שבנאדם מסויים הוא נרקסיסט או עושה מניפולציות רגשיות.
כמובן שבנאדם שאינו נרקסיסט שטוענים שהוא כזה סופג נזק כבד גם מבחינה חברתית, גם מבחינה רגשית עקב תגובת הסביבה, ומי יודע אם לא מעוד בחינות, כמו כל לשון הרע שיכול לעשות נזק בהרבה מישורים ל”ע.

לפתוח סקר אנונימי לציבור הרחב סוג של מעודד אנשים לכתוב את מה שהם חושבים, ויש מצב שיענו עליו נשים שגדלו להורים קצת קשוחים / טראומטיים / כל דבר אחר, והבת תענה כי היא לא יודעת לאבחן נכון שזה לא נרקסיזם.

3. אולי זה דיי דומה לנקודהה הקודמת, אישית הנקודה שהכי קשה לי איתה, במיוחד בחשיפה של כל הנושא הזה-

נשים ובנות (ובכלל כל הקהל הרחב) יכולות לקרוא, לצפות בהרצאות וכו’, בכל מיני נושאים פסיכולוגיים, לאו דווקא נרקסיזם (פשוט זה הכי מדובר כרגע), ולקבל רעיונות לראש ומחשבות על ההורים / בני זוג שלהם.

זה ממש יכול לגרום נזק ל”ע דווקא לאותן נשים ובנות, אפילו אם זה רק במחשבות שלהן והן לא מוציאות את זה, וד”ל.

[שירה אלג'ם]

המדהים הוא שלמרות שאכן יש אינפלציה מטורפת וכל מי שהוא קשוח אז הוא נהיה
נרקסיסט (מדובר באחוז מאוד קטן מהאוכלוסיה, כן? מירב הסיכויים שלא תפגשי אחד
כזה או שתפגשי רק אחד כזה כל החיים) עדיין בסוף אלו שהם כן נרקסיסטים, עדיין
לא יזהו אותם ככאלו 🙂 עם כל המודעות וכו’… כי המניפולציות שהם מפעילים
גורמים לעיוות בוחן מציאות גם אצל הנפגעים ואין כמעט סיכוי לאבחן אותם.

[משתמש לא ידוע]

גם אני בתחילת דרכי בעולם הטיפול חשבתי שאני לא אפגוש בחיים אנשים נרקסיסטים או בכלל הפרעות אישיות למיניהן, ולא תאמיני עד כמה זה נפוץ! היום אני צוחקת על התמימות שלי. לצערי רואים את האנשים האלה כל היום בקליניקות ובחדרי הטיפול, ובעיקר את הילדים של האנשים האלה…

[ציפי פייבלזון]

לדעתי זה סקר שטוב לכל מי שמרגישה מתחברת אליו,

מאד עוזר להיות קשובה לעצמך, ולהבין שאם עברת סבל-זה לא תקין ולא אמור להיות,

להבין איך זה משליך עלייך ביומיום,

והכי חשוב-להבין שאפשר לטפל בזה, ולעצור את ההשלכות על הזוגיות ועל הדור הבא,

רק כמו שאמרו פה- זה עלול לקחת למקומות לא טובים של הגדרות ואבחונים ע”י כל אחד….

ובאמת מה שכתוב שם בסקר- זה לא חייב להיות דוקא בנות להורים נרקסיסטים,

לכן לדעתי זה יכול להיות טוב, אבל לא עם ההגדרה של “נרקסיזם”, שלא תצא תחושה שכל מי שמוצאת שם את עצמה- אות הוא שהוריה עונים להגדרה…

[ריקי ריקי]

ראיתי כאן כמה שחיברו נרקיסיזם עם אופי קשוח/שלא מסמפטים אותו וכו’

נרקיסיסטים הם הרבה פעמים כריזמטיים ואהובים על הכול, ורק הקרובים להם סובלים

בנוסף לפעמים הם מניפולטיביים מה שמתבטא בהתנהגות חנפנית ולאו דווקא קשוחה.

יש עכשיו במוסף המבשר לנשים סיפור בהמשכים על נערה עם קווי אישיות נרקיסיסטיים ועל ההתמודדות של אימא שלה, (מסופר לדוגמה איך היא מוציאה כספים מעבר למה שהרשו לה, פותחת עסק בלי ידיעת ההורים שלה ועוד ועוד) מי שיש לה איך להשיג את הגליונות האחרונים תוכל לקבל עוד מימד על הנושא.

בכל מקרה- הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא אחת הקשות לטיפול ולא תמיד ניתן לטפל בה. מי שחושבת שהיא צריכה עזרה מקצועית, צריכה ללכת לפסיכולוגית אמיתית עם התמחות בתחום + הצלחות מוכחות.

[שירה אלג'ם]

אני מכירה באופן אישי מישהי שמתמודדת נפשית ואחת מאנשי הצוות במוסד שטיפלה
החליטה שיש לה הפרעה אישיות נרקסיסטית (מהכרות קרובה עם אותה אחת – אין קשר!)
עד היום היא לא מצליחה למחוק את זה מהתיק האישי שלה!!! (שלוש שנים) למרות שכבר
כמה אנשים מקצוע החליטו שאין סיבה לכזאת קביעה. אי אפשר לפי הנהלים באותו מוסד
למחוק את השורה “חשד להפרעת אישיות נרקססטית” רק תחשבו כמה היא סובלת מכך. היא
רוצה ומסוגלת להתחתן, כל מי שמבקש את התיק האישי – נרתע ובצדק…..

[רבקה וינוקור]

סיפור עצוב!, ההתנהלות במוסד הזה לקויה!, מבעלי מקצוע הייתי מצפה ליותר…

[שירה גיאת]

מי שמעניין אותה הנושא

הייתי ממליצה לה לראות את התוכנית פתוח של אפרת ברזל בנושא,

ממש מעניין ומלמד על הנושא.

[ד.]

אפשר את הקישור להרצאה?

או אפשרות להעלות לדרייב?

[שרה רייזנר]

מסכימה עם הנאמר כאן.

לאבחן נרקיסיסטים- קשה מאוד.

הם בד”כ (לא תמיד) אנשים כריזמטיים מאוד, מצליחים מאוד עם חברה.

זו יכולה להיות המורה שתלמידותיה “מתוסבכות” עליה, או החברה בעלת ה”כושר רטורי”

שמקסימה את כולם בדיבוריה. לעיתים כושר השכנוע שלהם והמניפולציות שהם מומחים בהם מאוד מטשטשים.

גם לקרבן יכול לקחת הרבה זמן עד שהוא מבין שמשהו כאן לא כשורה.

אחד המאפיינים הוא שחשוב להם להיות מוצלחים, תמיד במרכז.

הם בטוחים שהם הכי יודעים, והכי מוצלחים. (או משכנעים את עצמם בזה)

והם באמת משדרים מוכשרות- גם בחיי חברה, (הרחוקה דווקא)

וכלפי הקרובים להם הם מתנהגים באלימות גלויה או סמויה.

זו החברה שתופסת לעצמה קרבן אחד.

או בן/ בת הזוג, או אחד או יותר מאחד מהילדים שהופכים להיות הקרבן.

לפעמים הורה נרקיסיסט מתנהג יפה מאוד לילדיו, כי הוא רואה בהם חלק ממנו,

ואם הוא מושלם- גם הילד שלו מושלם.

ויש גם כאלה שהפוך- דווקא בילד שלו הוא מתעלל.

בכל אופן “נרקיסיזם” הוא אחד האבחנות החמקמקות ביותר.

ורק פסיכולוג מומחה- דיאגנוסט, יכול לאבחן אותו.

וכמו ששירה כתבה- מסכימה עם כל מילה: בסוף אלו שהם כן נרקסיסטים, עדיין

לא יזהו אותם ככאלו עם כל המודעות וכו’… כי המניפולציות שהם מפעילים
גורמים לעיוות בוחן מציאות גם אצל הנפגעים ואין כמעט סיכוי לאבחן אותם.

ומוסיפה- רק ע”י מאבחן מקצועי.

והמניפולציות שלהם ויכולת השכנוע שלהם יכול לתעתע כל אדם. הם בד”כ נחמדים מאוד, חייכנים, יודעים להגיד את המילה הנכונה במקום הנכון.

[ברכה שטיין]

בקיצור-

מי שמוצאת את עצמה בסיטואציה כאובה לזמן רב

וחושבת שזה בגלל מישהו נרקיסיסט בסביבה שלה

לדעתי

מומלץ לפנות לטיפול

כדי לחיות חיים טובים יותר

וזה לא באמת משנה האם האדם מולך נרקיסיסט או קשוח/לא סימפטי/בעל מידות רעות/אנטי חברתי וכו..

למרות שלפעמים האבחנה מרפאת את הכאב

אבל כמו שנכתב לעיל ע”י החברות- זה קשה לאבחן

אז העיקר לקבל טיפול

בהצלחה

[פסי פישר]

וכאן חזרנו לנקודה.

ובלי נדר זאת פעם אחרונה שאני מגיבה בדיון הזה, כי חוששני שהוא עלול לעלות לי בבריאות.

זה מאד מאד משנה אם הבנאדם הוא סתם “קשוח ואו לא סימפטי” או נרקיסיסט.

זאת משום שההתייחסות להתמודדות עם בנאדם קשוח ולא סימפטי היא איך להתמודד אתו,

וההתייחסות להתמודדות עם בנאדם נרקיסיסט היא לא להתמודד אתו. וד”ל.

שיהיו לכולנו חיים אושר חפים מכל צרה או צער.

[ריקי ריקי]

פסי, למה כתבת שההתייחסות לנרקיסיסט היא לא להתמודד איתו?

לא תמיד יש ברירה, אי אפשר להתנתק מהורה או מילד. גם להתנתק מבן זוג קשה מאוד. יש כאלה שפשוט חייבים להתמודד.

אלה שחייבים להתמודד- צריכים עזרה מקצועית מאוד ואינטנסיבית מאוד כדי לדעת איך לעשות זאת.

[ברכי שוטלנד]

נרקיסיזם זה מאוד קשה לאבחן

וכמעט ולא קרה שנרקיסיסט הלך לאבחון או טיפול, כי ההפרעה שלהם יושב על גדלות, ומושלמות

וכשהם כן הולכים לטיפול, המטרה שלהם זה שונה מרוב מטופלות

הם רוצים רק לשמוע שהם בסדר, והם הכי הכי…………….

ואם המטפלת הצליחה לקנות אותה, יש סיכוי שהיא תרצי לשמוע ולעבוד על עצמה

רק מי שחי קרוב עם בן אדם שיש לו סימפטומים של נרקיסיזם

והוא למד את ההפרעה מקצועי ועמוק (לא רק קריאת ספר וזהו)

יכול להגיד עליו שהוא סובל מזה,

ברכי

[טובה הניג]

שלום לכן

האם נרקסיזם היא מחלה שצריכה אבחון?

בספר ה- <b style=”font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>DSM שהינו <b style=”font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>ספר שמהווה מקור מוסמך להגדרה ולסיווג של הפרעות נפשיות, במהדורה החמישית שלו מחקו את הנרקסיזים כהפרעה. למרות שבמהדורה הרביעית הוא כן מופיע.

הסבר אחד מדוע השמיטו הוא שגילו שמדיי הרבה בני אדם הם נרקסיסטים, אז אולי מיעוט צריך להיכנס לספר, הסבר נוסף שלא מדובר במחלה אלא בהתנהלות שמרוויחה לאדם. (ואנחנו נגיד מידות)

כלומר אין להתייחס בחרדת קודש לאבחון ולקביעה החד משמעית. כן יש לדעת כיצד מנהלים חיים לצד מישהו שרומס אותנו או מוחק את צרכינו.

[רבקי טייך]

טובה

הפרעת אישיות נרקיסיסטית נכנסה בDSM -5

באשכול B של הפרעות אישיות

ערך ההפרעה 301.81

[ה ה]

נראה לי שפספסו כאן את הנקודות הכי חשובות,

אם את מרגישה שליד בן אדם מסוים את תמיד אשמה ולא בסדר – ולא משנה מה עשית או הרבה פעמים כשלא עשית כלום!

אם את מרגישה שאותו אחד אוהב אותך רק אם את עושה מה שהוא רוצה ואת מעריצה ומעריכה אותו

אם אין מקום לרגשות והדעות שלך

אז תבדקי טוב טוב אם לא מדובר על בן אדם עם הפרעת אישיות.

[שרה הל]

יש צדק לכעס

כי המאפיינים שאת כותבת יכולים להיות תואמים גם להורים שאין להם יכולות נפשיות לתת לילדים שלהם את הצרכים הנפשיים שלהם מכל מיני סיבות אבל לא בהכרח שהם נרקסיסטים.

את לא יכולה לאבחן אדם שלא מסוגל לתת לילד שלו מה שמגיעה לו כנרקסיסט (אולי הוא בעצמו בהישרדות?….)

אם את פותחת סקר ובוחנת הפרעה את חייבת להיות מדוייקת מאד באבחנה.

וגם זה לא פשוט בכלל.

[א ש]

אני חושבת שיש מלא בחורות ונשים צעירות שיכולות לראות את הסקר הזה

ולהחליט בעצמם שאחד ההורים שלהם נרקסיסט

בלי שום איבחון רק בגלל שהם לא מדי הסתדרו איתם בחיים

וההורים לא היו הדמויות הכי רגישות ומכילות

לכן הסקר הזה לפי דעתי יעש לו קטע לא כ”כ חינוכי

לתת לילד להחליט לבד אם ההורה שלו נרקסיסט או לא

במיוחד שבאמת היום שלכל בן אדם שני חסר מידות החברה סביבו קוראת נרקסיסט

אפילו בלי לדעת את כל המאפינים של הנרקסיסט

[שרה לרנר]

אפשר להביע דעה?

ואני לא באה להגן על הסקר הזה ספציפית – אני לא מדברת עליו בכלל. אבל בהמשך לדיון שהתעורר:

יש בחברה שלנו המון רתיעה מלדבר על הפרעות נפשיות, מכמה סיבות. אחת הותיקות שבהן – כדי שלא יגיעו לאבחונים בטעות.

דעתי הצנועה בעניין היא שידע אינו הגורם לכך. אם כבר – להפך.

בואו. ילדה בת חמש עשרה שלא מסתדרת עם אמא שלה ומגיעה בעקבות הסקר למסקנה שהיא נרקסיסטית – הייתה, כנראה, מגיעה לאותה מסקנה אחרי קריאת מאמר על הפרעת אישיות גבולית, אנטי סוציאלית, תלותית, ועוד כמה. הגיוני גם שהיא חושדת שהחברה שלידה לוקה בהפרעת אכילה, הילד בן השנתיים של השכנה – באוטיזם, והיא עצמה – בלוקמיה. יש לה אפילו תסמינים ממש דומים לאלו שהיו לגיבורת הספר שקראה אתמול.

אני מקווה מאוד שאף מבוגר רציני לא ייקח אבחנה של בת חמש עשרה לגבי אמה ברצינות.

ידע, בכל נושא, מאפשר להפך – לדייק את עצמנו, ולהבין, למשל, שהעובדה שהשכנה למטה נוטה לדבר בקוצר רוח קל – אינה מעידה על היותה נרקסיסטית, והג’וק שלנו ללחוץ על ידית הדלת אחרי שנעלנו אותה – אינו מעיד על הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית.

הילדה המדוברת תאבחן את אמה במשהו, ככל הנראה. במה? לא משנה כל כך. אולי לכן הפסיכיאטרים אינם קובעים פרוטוקול טיפול על פי הוראותיה.

אבל זה די מגוחך לסרב לכל הנגשה של ידע מסיבה כזו.

[רחל פישביין]

אני חושבת שהרבה מהביקורת היתה על כך שהסקר לא מסביר בצורה מדויקת מהי ההפרעה המדוברת, וממילא במקום לדייק הוא מרחיב את מעגל המאובחנים בטעות.

[שרה לרנר]

לכן כתבתי שתגובתי לא מתייחסת לסקר הספציפי הזה.

[שירה שין]

את צודקת ולכן מצוין שיהיו פסיכיאטרים ואפילו דפי מידע בקופות חולים ובכל המקומות המקצועיים והיום הידע נגיש לכל

מה לא נכון? מה מבלבל?

בדיוק כפי שכתבת. ספרות שמתיימרת להיות מקצועית אבל היא מביאה את הנושאים בצורה מאד שטחית מצד אחד ומצד שני מחברת אל הגיבורים עד כדי שטיפוסים מסוימים יתחילו לחשוד שהמורה המעצבנת בטוח נרקסיסטית ואמא שלה שאוהבת לנקות היא בכלל חולת ניקיון. וכמובן גם סקרים לא מקצועיים. כי כדי לקבל מידע- צריך לנטרל את הרגש והחיבור והסובייקטיביות בעיקר כמדובר בהפרעות נפש (שהיא מפותלת ולרבים יש נטייה גם אם לא הפרעה ממשית). סקרים וספרים בנושאים הללו יש בהם היתכנות לנזק כי הם פונים לקהל רחב ובלתי מוכר, ולא פונים לשכל, אלא ללב.

[מירי סול]

כל מילה!!!

[חני גלנץ]

את אולי צודקת בעיקרון.
(למרות שממש לא בטוח, הצניעות יפה, והיא מידה יהודית כידוע…)
אבל להגיע לילד ולהציע לו עם כפית לפה – אולי ההורה שלך נרקסיסט
זה בכל זאת משהו אחר..

[שרה לרנר]

ראי תגובתי לרחל פישביין.

[הדסה בלוי סטודיו הדסים]

הבעיה שלא מדובר רק בילדות

כל אחת עם ילדות לא קלה ועם כעס על הורים (ולצערנו יש הרבה)

מלבישה על הוריה מושגים שונים שלעיתים קרובות רחוקים מהאמת…

והופכת את המצב ממשהו לא רצוי שצריך לראות איך לעבד אותו

למשהו שרק הם אשמים ואני מסכנה….

יש כאלו מקרים של הורים נרסיסטיים, ובהחלט וצריך להעלות את המודעות

אבל לא חושבת שהדרך היא להשפריץ מידע ולתת לכל אחת את הבמה לאבחן…

כי כמו שהרבה כתבו מי שההורים שלה באמת נרקסיסטיים

משהו מאוד עמוק בה פגוע ומרגיש אשם

והיא לא תשתחרר מתחושת האשמה ע”י קריאה שיטחית של המושגים

[שרה לרנר]

שוב, ודאי שלא נכון לאבחן באופן לא מקצועי.

אבל לא נראה לי שהידע הוא הגורם לזה, אלא האדם עצמו, בלי תלות בידע הספציפי.

[שירה שין]

שוב, שרה לרנר, חושבת כמוך לעניין הידע והניגשות לידע שהוא חשוב ונצרך. כל עוד מדובר בידע מקצועי ונקי. מה אני חושבת שטעות? טעות להתעסק בתחומים של בעיות נפשיות בספרות כללית (אולי בקליניקות שהמטפלות תצענה ספרים למי שהן בטוחות שזה יסייע להן ולא להפך). בדיוק מהסיבה שזה מחבר לגיבורים מעורר הזדהות ועלול לייצר בלבול. וכנ”ל גם סקרים שאינם מקצועיים ושוב עלולים ליצור חיבור דמיוני על סמך מקרים ספציפיים שמועצמים אצל המשיב, שמתחיל לפקפק האם אבא שלי אתמול כשהוא האשים אותי על לא עוול בכפי זה בגלל שהוא בעצם נרקסיסט? (בעיקר נערות עשרה. אבל גם מדובר באופי.)

[ציפי פייבלזון]

אני דווקא חושבת שבקטע של עיבוד התחושות- פחות משנה ההגדרה,

כי לא משנה אם מי שפגע בך היה נרקסיסט או לא- הכאב שלך צריך לקבל מקום, ועיבוד. וכן, לפעמים אדם צריך להרגיש שמבינים שהוא מסכן, גם אם ההורים שלו לא היו נרקסיסטים.

[א ק]

אולי פשוט תורידי את ההגדרה המפלילה של נקיסיסט ותדברי על על קווים כלליים?

מסתבר שיוכל לענות לך על הצורך באותה מידה

[ד.]

שרה לרנר-

אהבתי את התגובה