הלוויה, פעם ראשונה בחיי.

[פצצת אנרגיות (כוכבה)]

דבר ראשון ישר הלאה לי הלם שלא היית בעוד לוויות

היה לוויות של רבנים גדולים בשנים האחרונות

ואני בתור בחורה כבר הספקתי להיות בהמון לוויות לצערי

דבר שני הזכיר לי את הלוויה של סבתא שלי

שישבתי כל השבעה אם אמא שלי כי אין לאמא שלי אחיות בארץ שישבו איתה

אז ישבה לבד וכדי שלא תהיה במצב הקשה הזה לבד נשארתי להיות צמודה אליה

וכ”כ הרגשתי את הצער איתה מזה שזהו אין לה אב ואם להישען עלייהם פה בעולם

כבר התחלתי לדמיין שגם לי יום אחד אולי זה יקרה ונכנסתי למרה ממש שחורה

לאט לאט ב”ה יצאתי מיזה והתחלתי להישען על הקב”ה שהוא האבא והחבר לחיים הכי מושלם שיכול להיות!!

ובאותה שנה גם היה לנו סדרה שלדבר אם ד’ אז זה מה שגם דחף אותי לנסות את זה

למרות שבהתחלה נורא התנגדתי והייתי מהבנות שאמרו שמה זה סתם מורה ברסלבית קיצונית וכו’

והיום אני נהנית כל רגע פנוי מדיבור עם ד’ במיוחד בלילה לפני השינה

[אסתי האי]

תודה על התגובה שלך!

לגבי הלוויות של רבנים – מאתגר אותי להיות במקום הומה אדם.

בהלוויות האלו תמיד השתדלתי להתחבר איכשהו מרחוק.

זוכרת כמה זמן נשאתי בליבי את האבל על הרבנית קנייבסקי….

הייתי בהרבה מאד ניחומי אבלים…..לצערי מגיל ממש צעיר…ומיומנת….גם עם השנה הרבויה שעברנו….

כל אחד עושה מה שהוא יכול..

תודה על מה שספרת בחוויה שלך עם אמא שלך.

נשמע כבד! אבל מינפת את זה למקום גבוה.

דיבור עם ה’ זה הריפוי האולטימטיבי!

שנזכה לגאולת עולמים ובשוורת טובות!

[ש ו]

דבר ראשון שהרגשתי- שאת מדהימה!

מחוברת לעצמך ויודעת להגדיר מתוך מודעות וכנות…