המטופלת משפיעה על המטפלת?

[חני שידלובסקי]

נתקלתי בכזה מצב. ואז? מה בדיוק מעניין אותך לשמוע?

[א.]

אולי לא דייקתי בשאלה,

מכירה מקרוב מישהי כזאת וזה מקשה עליה להיות אוטנטית בטיפול, היא מדברת הרבה על ההרגשה של הקריעה בין החוץ המלא בטוב לבין הפנים – הנפש הכאובה.. היא עברה חוויות קשות, אבל היא טיפוס ששומרת לעצמה את הקשיים ומראה חיוכים בחוץ, לא סובלת לבקש עזרה, גם כשהיא צריכה, מסתדרת תמיד להיות בצד שנותן לאחרים ומאד לא אוהבת להיות המקבלת, קשה לה להיות בעמדה החלשה

זה מתסכל ומייאש אותה, והיא משערת שקשה לטפל בה בגלל זה…

האם באמת זה ענין של סבלנות והיא תגיע למצב שתצליח לאחד בין כל החלקים בלי להיבהל?

האם היא אמורה בשלב מסוים להגיע למצב שהיא מסוגלת להכיר בקשיים ובחולשות ולא להרגיש שחרב עליה עולמה אם היא בעמדת המקבלת?

איך לעודד אותה?

היא בטיפול דינמי,

תחכימו אותי

[Heni .]

כן

טיפול דינמי זה המקום הנכון .

אם היא אצל מטפלת טובה , יש חיבור טוב בינהן, יש בה מוכנות לתהליך ארוך ואומץ לפגוש את העומקים …

שיהיה בהצלחה!

[Heni .]

הייתי ממליצה להעלות את הסוגייה הזו מול המטפלת .

נשמע שזה המוקד בטיפול

[חני שידלובסקי]

מעבר למה שנכתב כאן, שזו סוגיה שצריכה לעלות בטיפול, חשוב לשים לב לכוחות שלה.
למרות שהיא “עברה חוויות קשות, אבל היא טיפוס ששומרת לעצמה את הקשיים ומראה
חיוכים בחוץ”, כדבריך, את שמה לב כמה עוצמה יש לה? אני מכירה הרבה אנשים/נשים
שעברו חוויות קשות ולא מצליחים להעלות חיוך דל על שפתותיהם. ומה שאת צריכה
לשדר לה בתור חברה, שעצם המודעות שלה לקום ולעשות מעשה, ללכת לטיפול ולעזור
לעצמה, היא משהו מאד גדול ומגיעה לה הערכה עצומה על כך. לא כל אדם מסוגל לעשות
תהליך עם עצמו, והיא נמצאת במקום הזה. כמה זה לא מובן מאליו! וכבר חז”ל אמרו
“אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים”.
מקווה שהועלתי.