הקושי ללכת לטיפול

[רבקי טייך]

לדעת שהן עוזרות לעצמן

לא?

אחרת באמת למה להחשף?

אם באמת המטפלת היא טובה

אז אני אסכים להחשף

אם לא – לא

[מירי וקסברגר]

מנסה לענות פה גם למטפלות ,”שמפצחות” את קהל היעד. וכן למי שמתענינת בכדאיות ללכת לטיפול.

אני חושבת שמי שיש לו בעיה ורוצה לפתור אותה,בהתחלה מתבייש להחשף

לאחר מכן כשזה מציק וכואב יותר ,אז מתחילים לחפש איש מקצוע שיעזור לפתור.

לאחר מכן עולה בעית העלויות הגבוהות…. (או שפונים למחנכת /רבנית שיכולים לתת עיצה ולא תמיד מענה מקצועי,אבל תמיד מומלץ)

והנקודה הקריטית בכל אופן לטעמי,שלא הולכים לטיפול(אחרי השלבים הנ”ל) זה שבאמת מי אמר אחרי שאני יוציא כסף-זמן-כח(גם נפשי,וחשיפה) האדם שהלכתי אליו יהיה מדויק עבורי? ופה העבודה למצא מישהו שמתאים לסגנון,לשפה הבינאישית בהתאמה ספציפית למטופל, ובאמת לוקח זמן עד לפתרון,שלפעמים הוא חלקי(ועדין זה הישג משמעותי!)

אמרה לי פעם אשת חינוך חשובה שהרבה שומעים את ההרצאות שלה,שהיה לה בעיה לאחד הילדים וניסו הרבה מטפלים ושיטות עד שהגיעו לפתרון.(זה לא זבנג וגמרנו,הלכתי לטיפול ונושעתי)

צריך לזכור- הקבה מנהל את העולם אנחנו בעולם עושים השתדלות ועוד השתדלות,מאמינים בהשם ובוטחים בו שאחרי ההשתדלות שכוללת בעיקר תפילה(עם דמעות של אמא!) תבא ישועה.

דבר חשוב לאמהות, לא כל דבר לרוץ לטיפול רגשי לילד,לפעמים הדרכה טובה וטיפולים משלימים מספיק.

בגיל ההתבגרות,נוטים לשלוח לטיפול,צריך לבדוק היטב שהמטפל יר”ש,ולהזהר בזה שיש מטפלים/מטפלות ששומרים על דסקרטיות ואינם משתפים את ההורים,ובכמה מקרים שמעתי שאמנם הילד/ה קיבלו העצמה אבל הגיעו איתה למקומות מאד לא ראויים!

מקווה שהועלתי וסליחה על האריכות

[מירי רוט]

אני חושבת שמי שמתמודדת עם קושי המצריך טיפול

אולי בטוחה שזה רק כי היא בעייתית או חריגה ושזה מבייש לדבר על כך

כיון שהרגשות שיש לה מול זה הם אישיים מאד והיא מתחבטת בהם

רק בינה לבין עצמה בד”כ מה שמגביר את החשש או הפחד להיחשף

כמטפלת אני נפגשת עם זה כל הזמן

ואני רואה את זה כאנושי כל כך. כולנו בני אדם!

כולנו חוות פחד, חוסר אונים, רגשות אשמה ועוד קשת רחבה של רגשות קשים

וזה הכי בסדר כל מה שאנחנו מרגישות ולגיטימי להרגיש אותם

ואף אחת לא כאן כדי לשפוט!

אני בטוחה שאם אישה תרגיש שהיא בסדר גמור גם אם… ושהחומרים שהיא תביא איתה לחדר הטיפול

לא יגרמו לתמיהה או זלזול

אלא המון כבוד למי שהיא באשר היא

זה יתן לה את הכח לבוא ולהיעזר

כי כל אחת ואחת ראויה להרגיש טוב!

[מלכה קופטייל]

מצטרפת לנ”ל, ורוצה להוסיף מניסיון:

כשהכאב גדול מנשוא, הקשיים האחרים מתגמדים – והאדם פונה לקבלת עזרה.

למרות שלפעמים הגורם הזה לא מחזיק מעמד זמן רב מידי,

כי כשהמטופלת מקבלת מעט כוח – היא כבר לא נמצאת במקום המאוד כואב…

ואז שוב אזור הנוחות ממשיך לנדנד

וקל מאוד לחזור אליו… 🙁

בכל מקרה, צריך הרבה כוחות נפש ותעצומות בשביל להתמיד, וגם: להאמין ולקוות שיהיה טוב יותר.

[חגית ב]

אני ראיתי שעובד להציף את הכאב.. להעלות אותו למודע,
לפעמים נח לנו להדחיק ולהעלים את הכאב (כשזה הולך) ואז נוטים לחשוב שהכל בסדר

מכירים משפטים כמו “לא שזה מפריע לי אבל….”

“לא שנפגעתי אבל זה ממש מרגיז/אבל היא עצבנה אותי”

“לא אכפת לי שתעשה מה שהיא רוצה אבל..”

ועוד כאלה…

אז כשמנסים בצורה עדינה או בפרסום להעלות את הרגשות והמחשבות שאנחנו כן מרגישים אבל לא תמיד מתמודדים איתם, זה לדעתי יכול לגרום להגיע לטיפול.

[חני שידלובסקי]

אחת הבעיות להגיע לטיפול היא הסטיגמה שיש על אלו שהולכים לטיפול ועל זה שזה
עלול להזיק בעתיד. אם נפתור את בעיית הסטיגמה השלילית, לאנשים יהיה יותר קל
להגיע לטיפול.

[משתמש לא ידוע]

יש מישהי מעוניינת לתת לי כמה כלים להתגבר על משבר כלשהו בפרטי

תודה לכל העונות….

[חנה א]

יש תהליך בשלות שהמטופלת צריכה לעבור בעצמה ועד שהיא לא תיהיה שם, לא יעזור מה תגידי לה, היא צריכה להגיע לרגע שלהישאר עם כל ההתמודדות והבלגן שיש לה בפנים כואב וקשה יותר מהמחיר של להיחשף,

זה לא סותר את זה שהיא תבדוק את המטפלת שלה בכל מיני דרכים:

את המקצועיות שלה, האמינות, והתקשורת האישית שנוצרה, המטופלת צריכה לעמוד במבחנים בכבוד מבלי להיבהל, ויכול להיות שאחת הדרכים שהמטופלת בודקת כמה היא יכולה לבטוח ולסמוך על המטפלת, ואחת מהדרכים זה שהיא מביעה חשש מלהיחשף, אומרת ולא אומרת, בורחת מהנקודה כשהיא כן רוצה בעצם מאד, לפתור אותה, אז קודם כל יש טיפול בהתנגדויות, חוץ מזה אפשר לשקף לה:” אנחנו קרובות כבר לנקודה, ממה את חוששת? מה יכול לתת לך ביטחון להיחשף? האם את זוכרת פעם שפתחת את הלב ולא קיבלת יחס? או חלילה יותר- חטפת?, או להגיע לתת מודע אם אין מספיק מידע- זה הטיפול בעצמו, שהוא קדם הטיפול שאליו היא הגיעה כמטרה.

( הרבה מאד פעמים טיפול יושב על קשרים בין אנשים, וזה מגיע רבות לנושא של אמון, -הנה תחילתו של הטיפול..)

[יעל שטיינבך]

ייקל עליה ללכת למטופלת ממקום רחוק יותר, ולעיתים ממגזר שונה. כל השאר זה אחרי.

[חנה ביין]

זו טעות נפוצה היא שבטיפול צריך לחשוף תוכן

אני פוגשת את התפיסה הזו בקרב כל כך הרבה נשים

ואז הן באות לטיפול ומגלות שהרבה יותר חשוב

מאשר לספר את הסיפור הזה

שהן חשבו שהוא מהפכני

וזה לומר מה מרגיש להן כאן ועכשיו

ולספר למה חששו לספר אותו

ואיך חששו שיגיבו

ומה זה עושה להן שמגיבים להן ככה ולא ככה

ומה המשמעות של החשיפה שלהן עצמן – לעצמן וכו’.

ולכן הרשי לי להציע לך פרדיגמה חדשה:

בטיפול לא צריך לחשוף תוכן !

צריך להיות איפה שאת

לקדם את הרווחה הנפשית שלך

(הרגשה, תפקוד ומערכות יחסים)

ולפתח אותך לאדם טוב יותר

אם את בחוסר ביטחון ובמקום שצריך הגנה- אז הטיפול שם

אם את במקום שרובץ עליו תוכן שצריך לשחרר- אז הטיפול שם

וכמטפלת פסיכודינמית- אני מאמינה שיש מתחת לסיפור הזה פחד עמוק יותר.

(כמה מה יקרה אם יכירו אותי באמת, איך אני ביחסי קירבה עמוקים מול האחר, ועוד המון אפשרויות) וכו’ וכו’

בהצלחה

[שירה ג]

את האמת חלום חיי ללכת לטיפול,

רק שזה מ-ד-י יקרררר!!!!

ולא מצליחה לראות את עצמי משלמת על זה

לצערי😔

[שיינדי פשקוס]

היתה לי מטופלת מיוחדת, אשה כבת 30 שאמרה לי הטיפול זה הפינוק שלי !!!

הערצתי אותה על כך!

[רבקי טייך]

במידה ויש צורך

קופות הצדקה ממנים את העלויות

אפשר לפנות בפניה אישית

אפילו רק דרך רב השכונה

אני הפנתי ככה הרבה

[נועה יחיאל]

נכון שירה,

גם אני תמיד חשבתי ככה,

שהטיפולים יקרים מדי וכו’ …

אבל כשרציתי באמת להתפטר מהבעיה

הייתי מוכנה לשלם כל מחיר

גם שלא הייתה לי ודאות שזה יפתור לי את הבעיה,

לפחות רק לנסות.

וזה שמעתי מעוד נשים,

שהן לא בטוחות שאפשר לפתור את הבעיה,

וגם אם כן לא ע”י טיפול – אז למה שישלמו?

(ואני חושבת- שלא באמת רצו להיגמל מהבעיה, היו להן רווחים משמרים)

לפעמים עוצמת הכאב חזקה יותר מהקושי ללכת לטיפול (המחיר, החשיפה, הבושה ועוד…)

אבל, אם את באמת רוצה להתפטר מהבעיה,

או לפחות בטוחה שטיפול יעזור אפילו להקל מעט- בטוחה שתלכי על זה!!

[רבקי פורהנד]

זה לא רק פחד מללכת לטיפול, זה גם פחד ללכת ולהתאכזב. להתחיל תהליך אל הלא נודע. והרי אם משהי יודעת שהיא תשלם כמה אלפי /עשרות אלפי שקלים והבעיה תפטר איכשהוא יימצא הכסף, אבל חוסר הבטחון, הפחד שאולי זה לא יקרה, סיפורים ששמעו ווכו’, כל אלו יוצרים חששות ברורים וגם מובנים וכאן צריך הרבה אומץ פנימי, חיבור וגם אמונה. הטיפול מתחיל בעצם הרצון ללכת והיכולת ללמוד גם מהקשיים שבדרך.

[חני שידלובסקי]

יש קושי – פחד לצאת מהאזור המוכר והבטוח, גם אם הוא קשה ובכלל לא נוח ובכלל לא
בטוח.

[מלכה קופטייל]

הייתי מסכמת את התגובות הנ”ל עם של חני שידלובסקי יחד:

הקשיים הכלליים בדר”כ נובעים מהפחד מיצירת השינוי עצמו – יציאה מאזור ה”נוחות” (הייתי קוראת לו אזור ההרגל, בדר”כ הוא רחוק מלהיות נוח…)

או אפשר לקרוא להם בשמם הפרטי: ת י ר ו צ י ם

לא סיבות….

וכשאנחנו שם, בדר”כ קשה לנו מאוד להכיר ולהודות בעובדה שאלה תירוצים ולא סיבות…:(

מבחינה כלכלית לדוגמא: אמרה לי פעם מישהי – אני קונה את הדבר הזה, יותר זול מפגישה עם פסיכיאטר זה בטוח…

לא נכנסת להגדרות ולניואנסים של המשפט הזה, רק מבחינה רעיונית, מה שצריך יש.. כוח, זמן, אמצעים וכו’.

פסח כשר ושמח!

[גילה שפירא]

לדעתי, קודם כל הבנה שכולן מתמודדות עם אותן דברים בגדול.

וזה שמישהי מסכימה לדבר על זה רק מעלה את זה למודעות

לא באמת מייצר את הקשים.

ברור שככל שיש אמון רב יותר במטפלת יותר קל לשתף.

[מירי כ.]

אני חושבת שיקל על נשים ללכת לטיפול

אם הן תדענה שמחכה להן שם אישה טובת לב, שאינה שיפוטית.

(הלוואי!)

אחת שתכיל אותן, תבין, ותעזור ברגישות הראויה.

[אושרת ישראלי]

לגבי שליחת ילדים ונוער לטיפול-מנסיון שלי

אחרי שנפלנו בפח עם אחד הילדים עם פסיכולוג שרק גרם למצב להיות יותר גרוע (טיפול של שנה וחצי)

לפעמים יותר טוב שההורים יקבלו הדרכה מקצועית איך להתנהג עם הילד

ושהטיפול יעבור אליהם עם הדרכה והכוונה

אצלנו זה מה שעזר

ולגבי נשים שצריכות טיפול-שימי לב בפגישה הראשונה על מה היא מתמקדת על העבר או על מכאן ועכשיו,

האם היא נותנת שעורי בית משמעותיים,האם היא מתרגלת אתך את הכלים על בעיות משמעותיות מהחיים שלך כדי לראות תוצאות או שהיא עושה לך סימולציות והדגמות על כל מיני דברים שלא קשורים כדי לתרגל ,

וסוחבת את הפגישות עד אין קץ, חובה לברר לפני כמה פגישות לדעתה זה יקח עד שיראו שינוי,

עברנו את העידן של להפרד מכמה מאות שקלים רק בשביל לספר למישהו מה עובר עלינו.

[רותי בן אדיבה]

אני חייבת לציין עוד צד שלפעמים קשה לנו כמטפלות להעריך אותו כאופציה מקבילה לתמורתנו.

אך לפעמים יש תחליף מאוד ראוי ויעיל לטיפול רגשי/ נפשי. כמו:

יציאה לבילוי עם חברות, נסיעה לים, טיפולי פנים אצל קוסמטיקאית לשיפור הביטחון והנראות, חוגים מגוונים ומעשירים, סדנאות והדרכות ממוקדות וכד’..

לא תמיד אישה חייבת למהר ולפנות לטיפול ע”מ להשיג רווחה נפשית.

לטיפול פונים בעיקר בעתות משבר ומצוקה כשבאמת מרגישים הכרח, מי שמתפנקת על טיפול כנראה היא מהמעטות שהארנק שלהן דיי תפוח…

בוגר ואחראי מאוד מצידנו כמטפלות לכוון אישה שמגיעה כדי לטעום אצלנו את החוויה הטיפולית למקורות כוח נוספים רלוונטיים עבורה בעלויות נמוכות יותר.

[ריקי שפיצר]

כל מה שאמרו כאן נכון. ועוד כמה נקודות שיכולות לעזור:

1. אם את חושבת על עצמך עם הבעיה עוד 5 שנים, איזה מחירים את משלמת עליה בינתיים? עד כמה מ-1 עד 10 זה מפריע לך?

2. אם את חושבת על עצמך ללא הבעיה מעכשיו, אלו השלכות יש לזה? ועוד 5 שנים איך תיראי בעקבות זה? עד כמה מ-1 עד 10 זה משמעותי בעינייך?

3. אלו החיים שלך. למה זה חשוב לך להיות אחרי זה כדי להצליח כבר עכשיו בחייך ולהרגיש מסופקת יותר?

4. ללכת לטיפול מראה עלייך שאת חזקה ולא להיפך… וזה עצמו ראוי להערכה. הבעייתיים ביותר הם אלו שלא חושבים שצריכים טיפול והכול יסתדר מעצמו. ושהסביבה שלהם תעבוד על עצמה. וזה הבעיה שלהם.

ואם מעניין אותך לקבל ממני כוח וכלים למקום שבו את נמצאת כרגע, את מוזמנת לכתוב לי באישי [email protected]

ריקי שפיצר- מאמנת רגשית MA מאסטר NLP מומחית למצבי תקיעות וחולשה,

ומכשירת מאמנות קשב וריכוז.