השאלה השבועית לדיון- שתיקות בטיפול. איפה זה פוגש אתכן?

[שולמית אורלנציק]

איזה נושא חשוב! תודה חנה, בעבר שתיקות הפחידו והלחיצו אותי מאוד! מה גם שאני טיפוס חותר למטרות, עשיתי עבודה ממש על לשהות שם,לתת למטופל את הזמן ולחכות לאיתות מצידו שאמשיך, היה טיפול ששתקנו יחד 40 דקות! ובטיפול הבא המטופל לא סגר את הפה…

כנראה לפעמים צריך את הזמן הנקי הזה ובדגש על נקי בלי לערבב רגשות של כעס או חרדה

[חנה ביין]

מדהים!

[הודיה אלבאז אלבאז]

וואו, חתיכת נושא.

אני יכולה להגיד שאני כמטפלת מתחילה מאוד נלחצת משתיקות שנובעות מכך ‘שנגמר לנו על מה לדבר’.

כשאני מרגישה שהמטופלת זקוקה לשקט או שיש רגע שהשקט יפה לו אני בסדר עם זה.

אבל אם אני מרגישה שקט של ‘מבוי סתום’ אני נלחצת ומחפשת המשך בדבריה הקודמים של המטופלת.

אשמח מאוד לשמוע על שקט ממטפלות מנוסות יותר.

[רחלי]

וואו! שתיקה בטיפול זה החלק שאני כמעט הכי מתחברת אילו.

יחד עם זה אני מזדהה איתך, הודיה, כשמרגישה מבוי סתום, ותקיעות, זה מלחיץ אותי, ואז זו שתיקה מסוג אחר…

ברשתוכן, משתפת אתכן במילות שיר של אהרון בס, בנושא:

שתיקה

היא דרך מעולה

לספר על עצמך

דברים

שרק הלב

יכול לשמוע

ועוד משפט סיום משיר (האיש היושב במערה): “כמה יפים הם הדברים שלא אמרת…”

[תמי וכסלר]

תקשורת אינה תלויה רק במלל.

בשתיקה התקשורת לא נעלמת. היא עובדת בפסים אחרים.

כשהפה שותק, קולות אחרים מדברים. ועושים עבודה.

כל זמן שלא מפרים את השתיקה, מאפשרים לקולות אלו לפעול.

”מים שקטים חודרים עמוק”. שתיקה היא גם חלק מתהליך חילחול והטמעה, שלא יגיעו ליעדם כשמדברים.

[מיכל כ]

שבוע טוב, אני רוצה להגיב דווקא מהמקום השני – של מטופלת, בעבר כשהייתי מטופלת היה המון שתיקות מהצד שלי, ופעם המטפלת שהיתה לי פשוט דיברה איתי על זה, וגם הוסיפה מה היא מרגישה כשאני שותקת ולא כ”כ משתפת פעולה, אני זוכרת שאמרתי לה שזה מקדם אותי מאוד – ונותן לי לעכל את הדברים שהיא אמרה. וזה באמת היה כך. כך שגם מהמקום הזה אני חושבת שזה זמן לעכל את הדברים שדיברנו וגם באמת לחשוב בלי לחץ איזה נקודות אני רוצה להעלות. והיום מהצד השני של מטפלת – נראה לי שגם נכון לשתוק אבל אם זה מתארך – פשוט לדבר עלזה, לפעמים אני שואלת – את רוצה שנמשיך לשתוק או שיש נושא שאת רוצה להעלות? נוח לך עם השתיקות או שאת מרגישה מיזה לחץ? ולפעמים אני מספרת על עצמי שאני הרבה פעמים שותקת כשאני שקועה במחשבות – האם אצלך זה גם כך? אבל בגדול אני חושבת שכשזה מתארך חשוב לדבר על זה – זה גם נושא. בהצלחה רבה!

[ר.]

מזדהה איתך מאד ומסכימה עם כל מילה.

דווקא כמטפלת נח לי עם השתיקה בדרך כלל, אך כבר קרה פעם שלא זיהיתי נכון את המצוקה של המטופלת בזמן אמת ועד היום זה כואב לי הזיכרון הזה…

חשוב מאד להיות עם יד על הדופק , להיות מחוברת מאד לעצמך ובאמת להציף את זה בשיח כאשר את מרגישה לא בנח או כשהשתיקה מתמשכת מאד.

כמובן שאלו שעובדות באמצעות תרפיה (כמוני…) זו הזדמנות טובה להציע עבודה בחומר , לצייר את השתיקה וכו’

[רותי בן אדיבה]

השאלה הזאת נפלה אלי משמים!

התגובות של כולן מדהימות אחת אחת.

בחרתי לשתף מתוך פגישה שקטה שהייתה לי..

שתיקה היא חולשה

וגם כוח

יש בה בושה

ומשהו נוח

שתיקה היא אמת

שקשה לגלות

שתיקה היא כיסוי

מעבר לגבולות

שתיקה מעלה

חרדות עמוקות

שתיקה מועילה

לפתח חוזקות

שתיקה היא סיפור

שעוד לא סיפרת

ושתינו ידענו

שככה אפשרת

לסייד בתוכך

את סדקי האשמה

לתת לי לטעום

את טעם המאומה

שהתחוללה באוויר

הסמיך שביננו

רגשות ריחפו

ואיכשהו היינו

ביני לבינך

כמו מלחמה

מי שתעז

להיות ראשונה

לשאול על מה?

לגעת באדמה

שתקתי כמוך

פחדתי להעלם

השקט שלך

האמת, מאיים

השליטה בידייך

המרחב כולו

נתון לבחירותייך

בעצם למה לא?

כי מה אני בשבילך

בין שתיקה לשתיקה

איך אעזור לך?

את קצת מעיקה…

מתי והאם

את עדיין רוצה

האם יש פה חיבור

או תחרות מלחיצה

את מנסה לשדר לי

חוסר עניין

אני מחזירה לך

מבט מסוקרן

את רוצה לנצח?

אני לא כל כך

האמת לגמרי

שחיפשתי אותך

איכשהו בילינו

בדרמה הזאת

למדתי לאהוב אותך

דווקא כזאת.

[ריקי גרין]

כמטופלת, רוצה להציע זוית נוספת לשתיקות. בעבר הייתי נבוכה בשתיקות שלי. שמתי לב שלעיתים אנשים קוראים לי בשמי,כי חושבים שהתנתקה השיחה או שאני לא איתם, ואני בסה”כ הייתי עסוקה בעיבוד/עיכול או חשיבה על הנאמר.
כיום קיבלתי את עצמי,זו אני, וזה קצב החשיבה והעיבוד שלי.וזה בסדר גמור. אבל האם אתן,כמטפלות,מספיק עם אבחנה לקצב של המטופלת, לצורך שלה להיות כמה רגעים בשקט עם עצמה,לעכל לעבד? וכשאני מדברת על קצב,אני מתכוונת לא רק לקצב של התקדמות הטיפול, אלא ברמה הבסיסית יותר-קצב התפיסה שלה,העיבוד ,החשיבה,ההתישבות של הדברים בשכל (ורק אח”כ בלב).זו יכולה להיות אישה נבונה מאד,אלא שגלגלי המח שלה נעים בקצב שונה משלכן… 🙂

[רחלי]

ריקי, מזדהה עם כל מילה שלך, גם כן מתוך זוית של מטופלת. לפי דעתי, אחת האיכויות שחשוב שתהיה למטפל זה להתאים את עצמו לקצב, ליכולות, לצרכים של המטופל. כשהמטופל זקוק לשקט, עם לעיבוד ועם מסיבות אחרות, מצופה מהמטפל שיהיה קשוב לצורך, ולעתים כשהמטפל ממלא את השקט במלל, הוא עלול לפספס…

[הדסה בארי]

אני אומנם לא מטפלת רגשית

אלא מלווה ויועצת בתעסוקה

שהמטרה היא לכוון להתקדמות מדידה

בכל אופן במקרה של שתיקה קצרה, כמובן לחכות בכבוד ובסבלנות

אם השתיקה מתארכת או שנראה שהמטופלת לא הבינה את השאלה

לפעמים זה יכול להיות אפילו שלא שמעה היטב

אז הייתי מנסה לשאול את השאלה שוב

במילים אחרות, בשדה סמנטי יותר פשוט

או בצורה מחולקת יותר מבחינה תחבירית

אם עדיין קשה

אני מציעה רעיון לתשובה בתור הצעה

“}חשבתי שאולי. תגידי בבקשה אם הבנתי נכון ש..”

לרוב גם מי שמתקשה בהבעה מצליחה לסרב, להסכים או לדייק

[מרגלית פרן]

ענין השתיקות בטיפול מזכיר לי מאוד

מה שהיה לי עם הבן שלי לאחרונה.

שיעול מאוד להתאים לנו כמטפלות.

בן בשידוכים (ב”ה התארס).

מאוד הפריע לו כשהיו שתיקות בזמן הפגישה,

אמרתי לו שממש לא ילחץ, הבחורה היא בחורה עמוקה,

והיא חושבת על הדברים שאמרת

תן לה את הזמן שלה,

תן לה לעבד נתונים.

כך הוא למד להסתכל באור אחר על השתיקות

וזה ב”ה מאוד הועיל.

[חיה ברג]

אני רק מאבחנת ויועצת, לא עוסקת בשתיקות דינאמיות

אבל חייבת לשתף מהמקום כמטופלת

אני הייתי לפעמים כלואה בתוך שתיקה

שילוב כנראה בין בושה, פחד להחשף וקושי שפתי

סבלתי מכל רגע

חיכיתי שהמטפלת תגאל אותי מזה…

[תמר חנוך]

שתיקה בעיניי זה גם סוג של דיבור שלא נשמע

אומנם זה יכול להלחיץ אבל עצם ההקשבה לשקט

התמיכה בו יכולה להכיל את המטופל הרבה מעבר

אני כמטפלת נפגשת לא מעט עם שתיקות

ולמדתי עם הזמן שהשתיקה מגלמת בתוכה תוכן נסתר

וחבוי של המטופל שמולי

ואני פשוט נותנת את הזמן…

והשתיקה הזאת היא לפעמים חלק משמעותי בתהליך.

[אחוה]

מה הבעיה שהמטפלת תשאל את המטופלת

אם השתיקה טובה לה? נכונה לה?

או שהיא צריכה שם משהו אחר?

כי אצל כל אחד זה אחרת

אחת רוצה קצת שקט ועיבוד

השניה רוצה גאולה ומילים

תנו להן לבחור מה נכון להן

ותהיו שם בשבילן

איפה ואיך שהן צריכות ורוצות אתכן

[miri f]

את צודקת אחוה, ואני מאמינה שכל מטפלת מגלה רגישות ומבררת מה זה בשביל המטופלת שלה… זה ברור.

השאלה היתה שונה- מה זה בשבילנו כמטפלות, איפה זה פוגש אותנו ואיך מרגיש לנו באופן אישי.

זה לא דיון פרקטי של מה לעשות ומה לא…

כתבתי על זה בעבר ומענין אם עוד מטפלות מסכימות איתי, הדיונים האלו, לדעתי, יותר מתאימים לקבוצת המטפלות הסגורה… האמת שאולי אפרט שם למה אני חושבת כך…

[חנה ביין]

הבעיה אחוה שהמטופלת מגיעה לטיפול בשביל לצאת מדפוס שהיא משחזרת באופן לא מודע ולכן המטפלת לפעמים תאתגר את מה שהיא תופסת כ”נכון לה”

זה ההבדל המהותי בין טיפול לייעוץ

זה כמו שנשאל ילד כמה ממתקים מתאים לו לאכול היום, וכמה נכון לו

בטיפול המטפלת היא המבוגר האחראי , והמטופל מבחינה נפשית יכול להרגיש שנכון לו מאד לדבר / לשתוק אבל זה לא באמת בריא לו או מקדם אותו, יש טכניקות טיפוליות שלמות סביב שתיקה.

על זה אנחנו מדברים

כמו”כ אם המטפלות מרוכזות בריצוי הצרכים של המטופלות שלהן, אז זה כבר לא טיפול אלא יותר כמו קשר חברי נחמד, שחברה שואלת – איך את צריכה אותי

בטיפול המטפלת מחזיקה את הסיטואציה באופן שהיא חושבת על ההשלכות הנפשיות העמוקות של כל צד- מה שהמטופלת לא כשירה לעשות ולא אמורה לעשות.

מה גם שהאחריות היא שלנו ולא של המטופלות.

ואביא דוגמא קיצונית – אם יש מטופלת שחושבת שנכון לה לחבק אותי – זה אומר שבאמת זה נכון לה?

וודאי שלא.

כמו”כ לעניין זה.

וכיוצ”ב

[חנה ביין]

מירי הוצאת לי את המילים מהפה

אני חושבת שיש כאן באמת טווח נרחב של תפיסות לנושא של שתיקה

וחשוב לחדד

מטפלים משתמשים בשתיקות בטיפול- זו חלק מהטכניקה הטיפולית

אנחנו לא מחפשים דרכים “למנוע” שתיקות מביכות,
או “לשתוק רק לפי מה שמתאים למטופלת”

ולא מדברים על מצב שהשתיקה נובעת מעיבוד איטי יותר וכו’ זה נושא אחר שמטפלות בוודאי ערות לו.

אלא

להשתמש בשתיקה עצמה כחלק מהאינטראקציה

בדיוק כפי שעושים שימוש במילים.

הנקודה היא שבזמן השתיקות –

אנחנו תמיד בכל מיני דילמות שקשורות לאיך להשתמש בטכניקה זו, עד כמה, וכד’

והן יכולות להיות מציפות… או אפילו לגרום לנו לא להשתמש בהן נכון, וכד’

לכן הנושא עלה לדיון כאן.

בתודה לכל המגיבות ובתקווה להבנה.

[שולמית אורלנציק]

אני רוצה לשאול מה עושים אם הפגישה מתחילה עם שתיקה, איך אני מתנהלת?