השתתפת פעם בקבוצה טיפולית?

[חמדה צוברי]

השתתפתי במשך שנה בטיפול מסוג זה, זה עמוק מאד את חווה כל אחת מבנות הקבוצה, השיח עצמו מעלה לפעמים נקודות שלא היו מסוגלות לדבר או מחדדות הרגשה דרך ספור של השניה,

גם אם את לא מהמדברות את יוצאת עמוסה, המטפלת יודעת לטפל יותר עניני, אח”כ נוצר שיתוף של תחושות ודיוקם,

בין חברות הקבוצה נוצר אמון ברמה גבוהה. יש גם הרבה דמיון מודרך שפותח לכל אחת באופן אישי, ושוב עצם השמיעה של רגש אוטנטי נוגעת ועושה רק טוב!

[טובה הניג]

אני מעבירה כבר כמה שנים סדנא טיפולית בסמינר החדש.

היא נקראת: לרפא את הקשר.

דרך תרפיה באומנות חווים ריפוי קשרים וגילוי האני בצורה חוויתית ומיוחדת.

כל משתתפות הסדנא מדווחות על שינוי פנימי עמוק וחוויה ייחודית.

כעת אני פותחת גם במסגרת פרטית. מומלץ ביותר.

חווית ההכלה של קבוצה עוצמתית הרבה יותר מטיפול פרטני.

[חיה שנדורפי (בוכלהטר)]

השתתפתי בעבר בקבוצה של פסיכודרמה – ואכן התובנות, התחושות והרגשות שצפו היו מעל ומעבר לכל דמיון. העבודה היתה מועילה ויעילה ומאד מאד חזקה.

[רותי בן אדיבה]

תודה על התגובות

בהחלט מעורר מחשבה כי היו מעטות שכתבו לי בפרטי שזה היה חושפני מידי והן נפגעו שם…

[רות רוט]

לדעתי, תלוי מה מטרת הקבוצה, מי המנחה ומי המשתתפות. וכמובן הציפיה והנכונות
איתן הגיעו. (אחת שתכננה להיחשף שם, מול אחת שחשבה שהיא תשתתף ותשתוק…)
יש הבדל בין קבוצה טיפולית ממש, לטיפול בקושי נפשי, לבין קבוצת תמיכה (שבהחלט,
זה סוג של קבוצה טיפולית) או השתתפות בקבוצה טיפולית כחלק מלימודים / סטאז’ /
תפקיד.

[רותי בן אדיבה]

טוב עכשיו תורי לפרט-

בהכשרתי למדתי הנחיית קבוצות בפסיכודרמה וטיפול פרטני.

אך בפועל אני עובדת היום רק בטיפול אישי.

לאחרונה אני חושבת על גיבוש קבוצה טיפולית לנערות בסיכון

אך חוששת מאוד

אין לי ניסיון עשיר בתחום

צריך לדעת להחזיק קבוצה ברגישות ושמירה על כולן…

דיוק, הכלה, שיקוף, העלאת תכנים מהתת מודע ל’קול קבוצתי’ וכו’

מדובר בנערות שאני עובדת איתן בפרטי וחלקן מעוניינות להשתתף בקבוצה.

אני מודרכת כמובן ורוצה לקפוץ למים אך חשוב לי לדעת כמה היו שותפות לטיפול קבוצתי ונפגעו בו ומדוע?

למה לדעתכן חשוב שהמנחה תהיה מודעת ורגישה בעיקר?

הקבוצה שאני חושבת לגבש היא לטיפול קבוצתי דינמי בפסיכודרמה.

בלי מטרות טיפוליות תחומות וקבועות מראש.

המשותף לכולן שהן נערות בנות 16+ שמתמודדות עם דילמות קשות בין ההישארות במסגרת לבין הבריחה ממנה.

אם חלקכן מוכנות להרחיב יותר גם בפרטי אודה לכן מאוד!

[חיה זיו ורטנשטיין]

החשש שלך מובן ובריא

הוא בריא כי בשביל זה נוצר חפד – להניע אותנו מלעשות משהו שעלול להיות מסוכן.

בעיניי, כן, זה עלול להיות מסוכן.

זה לא משחק, זה אוכלוסיה בסיכון, והן לא המקום להתנסויות על תחום חדש שלא למדת.

אני במקומך הייתי מעבירה את הקבוצה בשיתוף עם עובדת סוציאלית (לפחות הקבוצות הראשונות)

מאוד מקובל היום במכונים ציבוריים, הנחיית של שני בעלי מקצוע שונים, כל אחד נותן את הפן שלו.

ולשאלתך –

כן.

אפשר להפגע מהנחייה לא טובה.

כמו כל טיפול לא מקצועי או לא מיטיב – החוא לא לא עוזר. הוא הורס.

עברתי כאלה ועברתי כאלה.

[EFRAT MAHARSHALL מהרשל]

החשש שלך מפתיחת הקבוצה הוא מובן ונראה לי מלווה כל אשת טיפול בהתחלה.

אם את רוצה לעשות את זה, ובצורה מקצועית,

תמשיכי לחפש את התשובות שאת צריכה. להתמקצע, אולי להיות בסטאז’ אצל מטפלת מנוסה.

מאוד חשוב שתהיי מנחה מיומנת.

בנות בסיכון, ובגיל העשרה בפרט, יכולות במהלך הטיפול הקבוצתי לחשוף את עצמן, לספר דברים בקבוצה שאח”כ יכולים להזיק להן, או שהן תתחרטנה על מה שהן סיפרו.

לפעמים הן יכולות לפתוח בקבוצה נושאים שמוקדם מידי בשביל לפתוח, או שהן תחזורנה הביתה בלי מענה וזה יכול לגרום להן למשברים ולטלטלות.

כמנחה, את צריכה לגבש את החוזה הקבוצתי, לדבר עליו במפגש הראשון, על כללי הקבוצה. מה כן ומה לא.

ולדעת להיות רגישה ולנווט את הדברים, לסגור נושאים שעוד לא הגיעה זמנם או שאינם מתאימים לדיון בקבוצה וכו’

לדעת לומר למשתתפת: את מעלה נושא חשוב מאוד ונראה לי שכדאי שנדבר עליו אח”כ באופן פרטי..

תצליחי!

[חנה ביין]

רותי הצפת נושא חשוב

אענה ברמה העקרונית ואתן עצה מעשית פרקטית

1. טיפול פרטני וטיפול קבוצתי אילו הכשרות שונות לחלוטין

לא פעם מגיעה אלי מודרכת שמתעסקת בטיפול ורוצה לפתוח קבוצות

קבוצות זה דבר אחר, מהות העבודה אחרת, רמות ההצפה והסיכונים אחרים

הכול פשוט אחר. גם ההדרכה שונה.

יש גם הרבה מאד סוגים של עבודה טיפולית קבוצתית החל מסדנאות כמו שהוזכרו כאן

קבוצות תמיכה, קבוצות התפתחות, דינמיקה קבוצתית ועד לטיפולי עומק וקבוצות טיפול אנליטיות.

בעיני – חובה ללמוד טיפול קבוצתי כהכשרה נפרדת מטיפול פרטני (ולא קורס בודד בתוך תכנית לימודים)

(זאת גם הסיבה שהנושא של טיפול קבוצתית אף פעם אינו כלול בתכניות לימודים שהייתי מגבשת לאורך שנים עבור כל מיני מקומות- בתחום הטיפולי הפרטני- כי מדובר בהכשרה נפרדת. ותמיד כך הדרכתי סטודנטיות בנפרד על קבוצות ועל פרטני).

2. עצה מעשית ופרקטית-

אם זה תחום שמעניין אותך ללמוד הנחיית קבוצות – אוכל לכתוב לך באישי רעיונות איפה ממליצה ללמוד את התחום.

אני מכירה באופן אישי מדריכות מעולות מומחיות לטיפול קבוצתי שיכולות לעזור לך להבין איפה את מול זה ומה נכון לך. במיוחד יש לי רעיון למישהי מעולה בשבילך מתחום הפסיכודרמה.

דבר אחרות נערות בסיכון זו אוכלוסייה מורכבת בפני עצמה צריך להבין טוב טוב מה האינטרס שלהן בקבוצה כזו ומה רמת היכולות הנפשיות לשאת תהליך כזה- לכן נכון לראיין לפני כן את מי שתהיה שם, במידה וזה יתקיים.

שאלה אחרונה – מה עומד מאחורי הרצון שלך לפתוח את הקבוצה? אולי יש דרך נוספת לעשות את אותו הדבר במסגרת הכלים של הפסיכודרמה.

בהצלחה

[מרים זילברמן]

אני השתתפתי לאחרונה באיזה קבוצה טיפולית – של תרפיה באומנות לתחום מאד מוגדר שרציתי לעבוד עליו.

היתרונות בזה- שיש הרבה הדהוד לרגשות ותחושות שלא ידעת שקיימות ומובאות לטיפול.

לפעמים עצם זה שמישהי מביאה משהו ומטפלת לעצמה זה עושה לך את העבודה.

ובכלל עצם הצפת נושא בין נשים נורמטיביות נותן איזון לתחושות ולרגשות המשתוללים בפנים.

אבל מה, ריכוז קבוצה לדעתי זה תפקיד מרד רציני שמי שאין לה נסיון שלא תיגע בזה. אני רושמת מהתרשמותי מהמטפלת שהעבירה את זה , כמה זהירות ואחריות בכל בדל של דבר שהועלה בקבוצה וכמה כבוד לכל אחת עם שימת גבולות מאד ברורים להתנהלות תקינה מקצועית ויעילה.

כללים כמו לאילו נושאים אין מקום בקבוצה, רמת הקשר האפשרית בין הנשים מחוץ לכותלי הקבוצה מדרך הטבע שנוצר. ועוד

דברים מאד מהותיים שמשליכים ישירות על הטיפול וכל ההחזקה של כל אחת ואחת.

בנוסף היתה עוד עוסית שעבדה אתה שהיתה איתה לסכם בכתב וגם להיות אוזן נוספת ולדיון והתיעצות על ההוויה וכל מה שקורה.

כיום לאחר חוויה מאד חיובית אני יודעת לאמר שלא אלך לכל קבוצה ללא ידיעה מי המטפלת וכמה מקצועיות יש בה לעצם נגיעה בנושא הקבוצה ובכלל לידע איך לנהל קב מה טיפולית.

בנות מתמודדות לגבי המסך מסגרות זה כותרת להרכבים ומורכבויות שמלווים אותם וזה קצת שם כולל לבעיות שעלולות לצוץ.

אם את יודעת שאת יכולה בוודאות לגעת רק בנושא הזה ולא לתת לזה לגלוש לסיבות שמביא אותם לשם או שיש לך יכולת לגעת בדברים אז מעולה. מנגד חובה גם לאפשר לכל בת יעוץ אישי עם המנחה.

בנוסף בדרך כלל ברוב קבוצות הטיפול יש לכל משתתפת מטפלת פרטית שהיא עובדת איתה ויכולה לגעת בנושאים שנגעו בה שעלו בקבוצה ואי אפשר לרדת לרזולוציות שהיא צריכה. זה תנאי חובה.

[ריקי אלבוים גרפולוגית]

שבוע טוב רותי.

השתתפתי בעבר בכמה קבוצות טיפוליות.

זה היה מאד עמוק.

מרחב של צמיחה, גדילה ותהליכים עוצמתיים.

הקבוצה משמשת כ”מיני קוסמוס” משקפת את ההתמודדויות שבעולם.

שיתופים שנוגעים בי ומעלים דברים שלא ידעתי לומר בעצמי,

תמיכה והדהוד מקבוצה שיש לה עוצמה.

משהו חשוב בעיני שלא היה בכל הקבוצות.

תוספת של מטפלות שליוו את הקבוצה.

הקבוצה היתה של 10-12 נשים,

מטפלת מיוחדת שהנחתה ועוד 3 מטפלות מדהימות שליוו את הקבוצה.

כל משתתפת קבלה חצי שעת שיחה אישית בשבוע, מהמלווה שלה מלבד למפגש הקבוצתי.

הן יכלו לתת מענה תוך כדי ולשים לב, אם מישהי היתה זקוקה למענה אישי.

אם תרצי אשמח לפרט לך עוד בפרטי.

[רותי בן אדיבה]

תודה רבה על התגובות מעורר לחשיבה מעמיקה מחדש.

אגב, הנחתי בעבר (בסטאז’ שלי) קבוצה לנערות בשיתוף עם עוסי”ת מתמחה והיה לי מאוד קשה אם כי למדתי הרבה.

לימודי במלכות התמקדו בעיקר בטיפול קבוצתי בפסיכודרמה ולכן לדעתי אינני זקוקה להכשרה ספציפית בנושא.

אכן, החלטתי להימנע מפתיחת קבוצה בשלב הזה כיוון שאני מחפשת להצטרף כאָסִיסְטֶנְטית למנחה בפסיכודרמה אך לא מצאתי כזאת מלבד אצל המדריכה שלי לשעבר שהסכימה לצרף אותי לקבוצה חילונית מעורבת מה שלא רלוונטי בשבילי.

אם מישהי מכן מכירה מנחת קבוצות בפסיכודרמה מנוסה ומומלצת שרוצה לצרף אסיסטנטית- אשמח מאוד לקבל על כך מידע.

תודה לכולכן.

לשאלתך חנה-

אני חושבת שהרצון שלי מגיע מהלמידה שהייתה לנו, יעקב לוי מורנו ממציא ומפתח השיטה הגדיר אותה כטיפול אישי במסגרת קבוצתית וזה עיקרון היעילות שלה כי לקבוצה יש כוח מרפא. כמו שציטטתי לעיל: ‘לפעמים בטיפול קבוצתי אפשר לעשות מה שבטיפול פרטני אפשר רק לדבר עליו’. אני עצמי בניתי את אישיותי הטיפולית דרך הקבוצה שבה למדנו והתנסינו ואני מאמינה בכוח ובתרומה של השיטה הזו. הטיפול הפרטני בפסיכודרמה הוא תולדה שהתפתחה עם השנים והשתלבה בעולם הטיפול הפסיכודינמי

אני מרגישה שההכשרה שלי הייתה מספקת אם כי אני מוכרחה להתנסות קודם ככוח מסייע בקבוצה וכמובן להיות מודרכת. אולי יש כאן עוד כמה שלמדו במלכות, מסכימות או מסתייגות מהדברים – אודה גם לתגובתכן.

[שיינדי פשקוס]

שבוע טוב רותי,

מציעה לך להתחיל עם הנחיית קבוצת פסיכודרמה שאין לה מטרה כללית.

בעבר הנחיתי קבוצת פסיכודרמה לנשים (בכל הגילאים) במתנ”ס השכונתי.

פירסמתי את זה כסדנא לטעימת פסיכודרמה ככלי לחיים.

הנשים נהנו מאד והיה בהחלט תהליך עומק מדהים.

גם אני נהניתי מאד. זה גם דרש זהירות ומקצועיות, והרבה עמידה על כללי סודיות נוקשים,

(כי בחיפה כולן מכירות את כולן…)

אבל אני חושבת ששווה להתחיל בזה כדי לרכוש מיומנות בהנחיית קבוצת פסיכודרמה מבלי לקחת סיכונים מיותרים.

אם תרצי מידע או רעיונות, בשמחה.

בהצלחה רבה

שיינדי

[ברוריה]

ת’אמת שקראתי כבר מזמן התלבטתי אם להגיב

בכל אופן שמה פה את דעתי לא יודעת אם נכון תעשי עם זה מה שאת רוצה

להרגשתי, קבוצה טיפולים לבנות בגיל ההתבגרות (ועוד, כל שכן שהן נערות מתמודדות)

זה סיכון גדול מידי.

קבוצת תמיכה אולי… זה עוד נושא לבדוק

אבל קבוצה טיפולית אני חושבת שיש בעיה קודם כל עם זה

שבגיל ההתבגרות יש המון מאפיינים שזה ממש עלול להזיק

הן עוד פחות מסוגלות (לדעתי) לעבד באמת את הילדות שלהן

למול ההורים, הרבה פעמים הן בשלב שכועסות ורואות תמונה מאד מצומצמת

לא כמו מבוגר שרואה

כל הסיפור של ההורמונים גם כן מקשה על יכולת השיפוט וההבנה העמוקה

הן יכולות לתפוס סיפור של מישהו אחרת לשכפל לעצמן כי יש להן יותר דחפים ופחות חשיבה ואחריות על ההשפעות של הדברים

הצורך שלהן בעצמאות שחזק יותר לפעמים אפילו מהרצון להגיע ליעד מסוים בחיים

הרצון לנקום באופן עיוור גם כן חזק יותר , לכן בתהליך אישי יש יותר אפשרות לכוון

אבל בקבוצה קשה יותר, את פחות יודעת לאיפה כל אחת לוקחת את זה

פחות יש לך שליטה על הדברים ועיבוד נכון עם כל אחת ואחת שלוקחת את זה קיצוני יותר בגלל הגיל…

ועוד בקיצור אין לי כוח לפרט

אבל לדעתי והרגשתי זה הגיל שהכי מסוכן לעשות קבוצות אפילו עם ילדות אפשר יותר מאשר בגיל הזה

שיש בו המון דחפים וחוסר איזון

בהצלחה במה שתעשי

[רחלי]

גם אני לא הגבתי עד כה, ואחרי התגובה של ברוריה, החלטתי להוסיף מנסיוני.

השתתפתי בכמה קבוצות, ועל בשרי חוויתי שאם אין הכשרה מספקת ואמיתית, נעשות טעויות הגורמות לנזק יותר מתועלת. ושמדובר בקבוצות במסגרות לימודיות שונות, מהן תהליכיות ומהן קבוצות הדרכה. לצערי הרב, יש מנחות שמרגישות בטחון רב מידי לנהל קבוצות כאלה, למרות שהכשרה שלהן לא מספקת, (ושוב, חשוב לי להדגיש שמדובר על מסגרות לימודיות מוכרות), והן עושות שגיאות אתיות ומקצועיות רבות מכדי להכילן. וכפי שכבר צוין כאן, הזהירות הכרחית!