התחייבות לסדרת מפגשים

[ה]

תנסי לפנות להגנת הצרכן – תשאלי אותם.

[חני י]

איך פונים?

[ה]

https:// http://www.gov.il/he/service/filing_a_complaint_to_fair_trade_authority

[בת-חן כהן]

לפי מה שסיפרת כאן מכלי שני-שלישי, אם אלו הפרטים הייתי נותנת לו להמשיך את
המפגשים.
אבל כיוון שלא על זה, שאלת משאירה את הבמה לאחרות לענות קונקרטי על ביטול
ההסכם.
אולי בדיון נפרד אפשר לדבר על התקדמות בטיפול, אם ואיך רואים..

[חני י]

הוא טוען שכל המפגשים האחרונים רק דיברו על איזה עבודה מתאימה לו ולא הגיעו לשום מסקנה…

נשמע הגיוני??? הוא דיי מתוסכל מזה.

יכול להיות שהוא היה צריך 5 מפגשים (גם אם נגיד שהוא באמת עזר לו) ועכשיו סתם מורחים אותו כדי להגיע ל20?

[מירי רוט]

בטיפול מדברים על מה שהמטופל מביא איתו

לא המטפל החליט על מה לדבר, נכון?

וכשאת אומרת הוא התקדם בזכות העבודה העצמית שלו וזה לא קשור לטיפול

זה קצת מגוחך

יש לך דרך להוכיח את זה?

את לא חושבת שהתהליך הטיפולי הוא זה שמאפשר לו לעשות את העבודה עם עצמו?

ככה זה טיפול

לגבי ההסכם

אם זה החוזה והסכמתם לכך

מה בעייתי בזה?

זה כנראה משהו ממוסד ולא פרטי

מול מישהו פרטי זה נשמע מוזר

[חני י]

הוא לא התחבר לשיטה, ככה הבנתי ממנה.

כך שזה לא מתאים לכתוב שזה מגוחך, צריך להבין שלא כל הפרטים נכתבו כאן.

אבל לא על זה הדיון – יותר על הקטע שמחייבים אנשים למספר מפגשים מסויים (רק הוספתי קצת רקע), גם על הצד שבהתחלה זה כן קצת הועיל לו, זה לא זכותו של מטופל להרגיש שמיצה?

לגבי ההתחייבות שהם חתמו – היא אמרה שההורים היו קצת לחוצים וחתמו בלי הרבה זמן לחשוב (הוא לא אמר על ההתחייבות בשיחה הטלפונית אלא רק אחרי שכבר הגיעו לשם).

[ה]

זה בהחלט קורה כשיש אנשים שמאוכזבים קשות מהטיפול,

הם מבינים שמשם לא תצמח להם הישועה ופונים לנסות לפתור את הבעיה בכוחות עצמם,

זה לא מגיע בזכות הטיפול , אלא למרות הטיפול,

אלא אם כן תגידי שטוב שיש טיפולים דפוקים הם גורמים לאנשים לפתוח את העיניים,

ועל זה אני לא יתווכח איתך…

[חני י]

את ממש צודקת!!!

זה נראה שזה בדיוק המצב שם.

[מרים סולובייציק]

היא כתבה שזה מטעם איזה מרכז.

[רבקי איגר]

מוסיפה כאן הרבה פעמים כשושאלים את המטופל איך זה הסתדר הוא לא ידע להצביע על הנקודה רק יאמר סייעתא דשמייא , הסתדר מעצמו וכו’. כך שאין לכם אפשרות ממש לבדוק את הדברים הנ”ל אלא אם לא הייתם רואים שינוי בכלל.

[חני י]

לא על זה הדיון…

כבר כתבתי באחת התגובות.

(וסתם מהצד – אי אפשר להתעלם ככה מהרגשה של מטופלים שחוזרת על עצמה. קצת מפליא אותי שזה נראה לכן ברור שזה מחוסר מודעות. אבל בבקשה, אם אתן רוצות לדבר על הנושא תפתחנה דיון נפרד כי זה לא קשור לכאן, פה מדובר על חרדה קלה והתחייבות לרצף גדול של מפגשים).

אף אחת לא יודעת להגיד אם זה חוקי לחייב?

[סירי גולדמן]

חוקי?

אני מניחה שהחוק לא מתערב בהסכמים בין בעלי עסקים לבין הלקוחות שלהם.

אבל האם זה אתי או מקצועי?

בעיני לא,

ולכן קראתי לזה ‘בעלי עסקים’ ולא מטפלים…

(גם לשיטת אלו שכן מאמינים בקביעת סידרה, וזה בסדר גמור שכל אחד מאמין במשהו אחר,

איזו סיבה יש לא לאפשר תחנת יציאה כשאדם מרגיש שמיצה, נניח בניכוי אחוז מסוים או אחרי פגישת סיכום או בהודעה מראש או לא יודעת מה, חוץ מאשר בגלל צורך דחוף למלא חשבון בנק?

ואם זה השיקול – אז זה לא מטפל אלא בעל עסק.

האמת? לא יפה מצידי, יתכן שיש שיקולים שאני לא חשבתי עליהם. עזבתי.)

אבל אם באמת לא מאפשרים להם לצאת – הייתי אומרת ששווה להם לעזוב בלי מאבק שעלול לגרום נזק ואולי גם לעצור את ההתקדמות של הבן שלהם.

אולי משמים נגזר עליהם ההוצאה הזו כחלק מההשתדלות,

ועכשיו כשעשו את ההשתדלות שנגזרה הגיעה הישועה. תודה לד’,

ואם מישהו היה כאן לא בסדר הוא זה שצריך לעשות כאן חשבון נפש,

הם מבחינתם – ד’ ימלא חסרונם.