התלבטות האם יש מה ללכת לטיפול

[א ק]

מסתבר שאם בעלך לוחץ זה מפריע לו באישי,
אם כך, כנראה שצריך ללכת…

[ר ב]

הנקודה אליה אני חותרת היא כזו: מי אמר שזה לא האופי שלי? אני מכירה את עצמי טוב, זוכרת את עצמי כבר מאז שאני קטנה. ילדה זורמת ותוססת, אבל כן מחפשת את המקום הבטוח והמוכר. לוקח לי זמן להיפתח לאנשים וכשזה קורה זה בעוצמה.

יכול להיות שבעלי פשוט לא מבין שזה האופי שלי? כי לי מרגיש שהוא מנסה לשנות את מי שאני בכח. ואני אוהבת את עצמי ככה. אחרת לא הייתי פה. מזמן הייתי מוצאת את עצמי בעולם החילוני (ראיתי מה קרה לבנות טהורות מהכיתה שלי, עצוב)

[א ק]

נניח שזה כן האופי שלך, מי אמר שזה באמת טוב לך? את זה רק את יכולה לענות,

ארשום לך איך אני התרשמתי, סוג של: “אני יודעת שאני בבור אבל טוב לי שם…”
לא בטוחה בכלל בכלל שהרושם נכון! אבל אם כן, טבעי מאד שהסובבים ירצו לראות אותך מחוץ לבור הזה. ואם תשבי אם עצמך בלי פחד יכול להיות שכבר תרצי בעצמך את השינוי…

[ר ב]

לכן אני שואלת. האם זה בור? האם תכונות אופי הן לא מולדות? כל אדם שיש לו איזו התנהגות שפחות מקובלת עלי יצטרך ללכת לטיפול? זה לא שיש לי תכונות יוצאות דופן. אני סופר רגישה ומכילה, בעיקר בגלל העבר שלי. אפשר להגיד גם שאני בקלות יכולה להיות מוגדרת “רגישה מדי” (לא מסוגלת אוזניות, רק על הכי נמוך. לעיסות מפריעות לי. נשימות גם. לוקחת תגובות קשות של אנשים לא בקלות, גם לא כשמכוון כלפי ועוד) אבל אני לא מחצינה תמיד החוצה. בעלי כמובן שונה, אני לא מסתירה ממנו דברים. אבל יש דברים שבהחלט לא אספר לאמא שלי גם כשהייתי רווקה. סגירות זו לא תכונת אופי? זה בור?

[frida]

אגב – זה בדיוק מה שמחדד הטיפול , טיפול לא משנה את מה שאת באופן רוחבי אלא מתמקד בנקודות המסוימות שיש לטפל ולהפך הוא מאוד מחזק את האני ואת התכונות הבולטות והטובות וגם את ה-לא .
ולגבי תכונות אופי – זה משהו שדורש מודעות עצמית מאוד גבוהה כדי לקרוא לכל תכונה שנמצאת בנו תכונת אופי , ז”א יש מקום לטעון כך אם באמת בדקנו עד הסוף את האופי שלנו ברוב המישורים – במיוחד למול אנשים קרובים.
ואגב – שמעתי פעם שבסופו של דבר כיום כמעט כולם צריכים טיפול גם מי שמרגיש שעבר חיים תקינים לחלוטין , נפש האדם היא מאוד מורכבת כדי לומר שכלום לא השפיע/ישפיע עליה..
זה ענין של צורך שלך ובאמת הרגשה עד כמה המצב באמת דוחק או מפריע לך או לבעלך במקרה זה ..
בהצלחה רבה !

[ר ב]

עוד טענה של בעלי – כשאחיות שלי התחילו לפזול החוצה וההורים שלי כמובן לא ידעו מה לעשות וניסו לגרום להן לחזור לתלם, אני שימשתי עבורן קורבן. הן היו מאשימות אותי בכל דבר, דברים הזויים בלי קשר וחשבון. עד כדי כך שההורים שלי ממש לקחו אותי לשיחה – שאני אפסיק להתערב ועוד. לא אכנס לזה יותר מדי, אבל זו כן היתה תקופה קשה, שחזרה על עצמה כשהתחתנתי, כי אז אחת מהן ממש נהנתה להצית את האש הזו שוב. תחשבו מה זה לקבל שיחת טלפון בתוך אחד מימי השבע ברכות מאמא שאומרת לי כך: אין מצב שבעלך ידבר ככה לאחותך. והמקרה הזה היה כל כך שולי ומטופש. סך הכל היתה איזושהי אי נעימות הגיונית והוא זרק לה משהו בשביל להקליל את האווירה, לא לפגוע בה בכלל, להיפך. אפשר לומר שזה מאחורי. כשזה חוזר על עצמו זה מציף לי, ב”ה לאחרונה זה פחות קורה כי אחת מהן חזרה בתשובה והשניה מתחממת.

אני בקשר טוב איתן, דואגת ואוהבת. אני גדולה מהן ויודעת להכניס לפרופורציות. זה גם התחיל בגיל יחסית גדול נדמה לי י”ב או כבר סמינר

[מרים ש]

שלום יקרה,

לטפול צריך ללכת כשרוצים.

לא כי חייבים ולא כי משהו אחר רוצה.

טיפול הוא תהליך שאמור להטיב, לתת כח

לאפשר עיבוד של חוויות, ובניה חדשה

של ערוצים המאפשרים,

חיים מלאים ומחוברים.

אבל ,

תהליך טיפולי צורך כח, רצון לשינוי והתמסרות לתהליך.

כך שלהגיע בחוסר רצון-לא יעיל וחבל.

מה שכן,

הייתי מציעה לך לבדוק, למה זה חשוב כל כך לבעלך.

לפעמים זה רק בגלל אופי שונה וקושי לקבל שיכול להיות טוב גם אחרת,

יתכן ואת רגילה לחיים עם קושי(כמו שתארת את ההתמודדות עם האחיות)

ומוכנה לסבול אותו, והוא רוצה בשבילך טוב יותר, ואם כן,

מסתבר שתרצי ללכת לטיפול רק כשאת תרגישי בעצמך רצון לשינוי.

וכדאי לבדוק גם כן,

האם האמת היא שהוא מרגיש חסר בקשר, או כל דבר אחר

הגורם לו לבקש.

אם כן יתכן ואת תרצי ללכת לטיפול, כי גם אם את מרגישה בסדר

חשוב לך שגם בעלך ירגיש טוב.

בהצלחה!

[ר ב]

אני אסביר.

בעלי חושב שאני סגורה, קרירה מדי, לא מפרטת מדי על היומיום שלי (מה לעשות שלא קרה משהו יוצא דופן בעבודה?? אם היום נראה בדיוק כמו אתמול?)

אני כן מבינה את המקום הזה שהיתה לי ילדות לא קלה, אבל גם לא מעונינת לפתוח אותה. אולי זה נקרא להדחיק אבל אין לי כוחות לפתוח את זה. גם אני לא מוצאת את איך שזה משליך על האופי שלי. להבנתי כך הייתי תמיד, כל המאורעות מסביב הם לא גורמים, אלא רקע (רקע לעכשיו, לא לאז)

[מרים ש]

וכן הייתי מוסיפה, בייחס לחוסר הרצון לפתוח דברים מסוימים

אפשר להבין את החשש מלפתוח חלקים כואבים מדי, מביכים מדי, רגישים מדי.

שהרבה פעמים מונע ללכת לטיפול.

חשוב לדעת,

שאת הקצב והעבודה הטיפולית, קובעת המטופלת.

זו זכותך לבוא לטפול במטרה מסוימת ולבחור מה להביא ומה לא להביא .

יתכן מאד ובהמשך במהלך הטיפול

הבחירות ישתנו,

ובכל מקרה, זאת תהיה בחירה שלך

אם וכאשר תרגישי צורך.

[שירה אלג’ם]

תשמחי שבעלך רוצה שתלכי לטיפול ומוכן לשלם על זה כסף. פינוק של החיים….
טיפול זה פינוק שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו…

[JBV AHSKUCXEH שידלובסקי]

אם האופי שלך לא מפריע לך בחיים ואת לא מרגישה תקועה- אין סיבה שתלכי לטיפול,
בפרט אם את לא מאמינה בתהליך שיכול לקדם אותך.
כשבאה אלי מטופלת ואומרת “לי זה לא מפריע, אבל בעלי שלח אותי” אני עונה לה “אז
שילך לטיפול”.
אולי כדאי על טיפול/ייעוץ זוגי, אם זה מפריע לקשר ביניכם.

[ר ב]

ודאי שהאופי הזה תוקע אותי. אני מניחה שאף אחד לא אוהב להיות סגור הרמטית לאנשים. אבל התרגלתי לזה, למדתי לראות גם את הצדדים הטובים. אם נניח מישהי עיוורת – אז מה? היא תקטר כל היום? אולי דוגמא קיצונית, אבל גם אופי זה סוג של מציאות. ככה אני מבינה את הדברים.

[ר ב]

לא מפרע לקשר ממש, אולי קצת ליומיום. את בעלי מרגיז בעיקר שאני לא מפרגנת. אם נניח הכרתי את אשתו של חבר שלו ואמרתי לו שהיא נחמדה אז מבחינתו זה סוף העולם. כאילו נחמדה זה מילה אסורה, מבחינתי נחמדה זו בחורה טובה, היה כיף לדבר איתה וכו’. אם יצאנו לאן שהוא ואז הוא שואל אותי איך היה ואני אומרת נחמד אז זה מייבש אותו. מבינה מה אני מתכוונת?

ייכול להיות ואני חושבת על זה תוך כדי כתיבה שזה גם קשור אליו. כי הוא תמיד טען שהבתים שלנו דומים – קרירים ולא מביעים רגשות. הוא בעצמו למד לעשות את זה ולפעמים זה נשמע לי קצת מהשפה ולחוץ. הוא עבד על זה קשה, אבל אצלו המציאות אחרת לגמרי: אחות שנהיתה סיעודית פתאום באמצע החיים כשהוא היה קטן, האמא הגיעה למצב של חולי נפשי ועוד כמה דברים קטנים או גדולים על הדרך. הוא היה קטן אז, ממש פלסטלינה. הגיוני שזה השפיע עליו מאד. אבל אני לא מרגישה במקום הזה. מאד מרגישה הכלה ואהבה של ההורים שלי, גם כשהיא לא מבוטאת במעשים וגם במצבים הקשים ביותר שחוויתי.

[שירה שין]

אחרי שאת ממוקדת מה מפריע לך ללכת לטיפול רגשי

כדאי שתחשבי מה זה יתרום לך

ועוד משהו, אולי לפעמים באמת כדאי לשים לב

למה הוא חושב/מרגיש שאת קרה? שאת מופנמת?

יתכן ואם תלמדי (אפילו לבד) העמקה של נושא זוגיות

פתאום תרגישי שבקשר ביניכם האופי שלך כבר לא מפריע

גם אם בכלל לא השתנית.

וזה בסוף. מה שחשוב כנראה לו. ואולי גם לך.

[בת-חן כהן]

ר ב,

כניראה שאם פתחת כאן את השאלה, שכוללת חשיפה של חלקים מחייך, יש לך כן מחשבה להיענות לבקשה של בעלך.

מה שיכולה להגיד לך מהתנסות אישית כמטופלת וכמטפלת, שטיפול יכול לקדם אותך מאוד. מטפלת תוכל לפתוח איתך את כל השאלות שהעלית כאן, לעזור לך להתבונן בהן מול עצמך.

לעבד חוויות מילדות. להבין מה ה”אני” האמיתי, ומה ה”אני” שנוצר מתוך אילוצים בחיים.

ובכלל, תרומה מאוד משמעותית של הטיפול זה בכלל לחיים הזוגיים. וזה עצמו יכול להשפיע מאוד מאוד על איכות החיים שלך עצמך, וודאי ודאי על ילדים-שיש או שיוולדו.

מה שכן, מציינת שטיפול אכן דורש התגייסות מסויימת של הנפש לתהליך. (כמובן שמטפלת מקצועית יודעת לווסת את הטיפול לפי הקצב הנכון והמכוונן אלייך, אבל עדיין זה דורש מאמץ).

ולכן לפני שאת פונה לטיפול כיוון שבעלך רוצה, כדאי שתמצאי בעצמך:

האם יש חלקים בך ובאישיות שלך שהיית מתוסכלת מהם במהלך השנים?

היה משהו באופי שלך שהיית רוצה לשנות?

בהתמודדות עם משברים?

בקשרים עם אנשים קרובים?

בכל הנ”ל טיפול יכול לעזור מאוד!

כדאי לחשוב על זה. זה יכול לחזק את הרצון לשינוי.

(לא מכירה אותך אישית, אבל כניראה שאת אישה נהדרת ועד היום חיית מצויין עם הכלים שהשם נתן לך.

ללכת לטיפול לא פוסל אותך כאדם מתפקד, מוערך, חווה את היום יום בהצלחה.

ללכת לטיפול כן יכול לדחוף צעד אחד קדימה במובנים רבים)

הרבה ס”ד!

שד’ ינחה אותך בדרך הנכונה, ובמידה ותלכי-למטפלת הנכונה.

[ר ב]

בואי נגיד שאני מבינה שלא עברתי חיים נורמטיבים, אבל אני תוהה אם מי שאני השתנתה בגללם, כי אני זוכרת את עצמי ככה עוד לפני הכל.

אם נניח אני הולכת לטיפול וחושפת את כל הפצעים שלי אחד לאחד וזה לא ישנה אותי – אז למה? מה זה נותן?

[ריקי ריקי]

בטיפול לא חייבים לחשוף את הפצעים.

את יכולה לדבר לא על הקשיים עצמם אלא על הצורה שבה הם משפיעים על חייך היום.

אני יודעת שזה קיים ואפשרי ואם תבהירי את זה במפגש הראשון מול המטפלת, תוכלי ממש לקבל תועלת מהטיפול.

מה שמפריע לבעלך יחזור אלייך בסיבוב במוקדם או במאוחר. אולי מתחת זה בעומק עומדת תחושה שלו שהוא לא מצליח לספק את צרכייך, אולי הוא מגשש באפלה כשאת לא משדרת שאת מרוצה.

וגם אם עברת חיים לא נורמטיביים- הם המסלול שה’ קבע לך וככל שהגיל שלך יעלה כך תביני מה התיקון שה’ רוצה דווקא ממך עם הייחודיות שלך והמסלול שלך. אין כזה דבר חיים לא נורמטיביים, הצורה שבה את מגיבה לניסיונות היא מה שה’ רוצה דווקא ממך ולכן הוא ברא דווקא אותך, באופן אישי ומכוון!

[מרים ש]

נראה לי שאם תקראי את התגובות הקודמות

תהיה לך תשובה לשאלה הזו🙃.

בתהליך נכון ובס”ד, עיבוד נכון מאפשר שינוי דפוסים עמוקים,

ממקום של יכולת ובחירה.

[ר ב]

עברתי. מודה פה לכולן על התגובות.

ההתלבטות עדין לא נסגרה כי אני לא רוצה לפתוח שום דבר. מבינה שזה אולי נכון, גם אם לא ישנה אותי, אבל קשה לי עם זה.

אולי צריכה לעבד עוד קצת. לחשוב ולהמשיך להתלבט. בתקוה שלא יהיה על מה.

[ה ה]

כאחת שלא מטפלת והלכתי לטיפול כי בעלי רצה…

בעלי שלך אותי לטיפול כי הוא רצה שאני ילמד לזרום עם ידידים , מה שיצא מהטיפול שנהייתי יותר החלטית שאני לא רוצה קשר איתם…

כדאי לעשות כאן סדר את מתארת אופי מופנם שטוב לו עם זה,

תחשבי טוב אם זה כך, אם זה טוב לך אז באמת אין סיבה לשנות

אם לך קשה עם זה ולא נעים, ואת רוצה לשנות את זה – אז יתכן שטיפול יוכל לעזור לך בזה.

ועכשיו למה שלבעלך מפריע- מפריע לו שאת לא מספרת / משתפת? תנסי לראות מה מפריע לו ואיך את יכולה לבוא לקראתו וללמוד לשתף יותר, אם זה קשה לך ואת רוצה לקבל כוחות לזה את יכולה ללכת לטיפול – על הנקודה הזו של שיתוף הבעל.

גם יעוץ זוגי יכול אולי לעזור.

בעלך לא יכול ולא אמור לשנות אותך, את ורק את אחראית ובוחרת איך להיות.

אם את רוצה להשקיע למענו וללמוד כלים שלא היו לך עד היום – מעולה.

ואם את לא רוצה, רוצה להמשיך כמו שאת – זה זכותך.

[ג .]

הי יקרה

אני לא מהתחום אבל מזדהה מאוד עם מה שכתבת (עם האופי הזה)

כותבת לך מהלב

כל אחד והאופי שלו

אלא אם כן את מרגישה שזה מפריע לך אישית או בהתנהלות שלך בבית ומול בעלך

טיפול אמור לבוא ממך – ואם לא תרצי בו זה לא יעבוד

אופי סגור זה אופי ולכל אחד יש מעלות וחסרונות

אם טוב לך במקום שלך אין טעם לטיפול

אבל אחרי שפירטת עוד דברים נשמע שיש לך הרבה כאבים ואתגרים שעברת

ועלולים להשפיע על הסובבים אותך

(כמו לכולנו)

נשמע שחלק מהאופי שלך סותר כביכול טיפול

קשה לך לפתוח דברים כואבים וזה בדיוק מה שיעשו בטיפול

אז כדאי לשבת עם עצמך ולראות אם יש לך את הכוחות לזה

ואם כן ללכת על זה

טיפול לא יעבוד אם יבוא ממישהו אחר

ואת הולכת רק כי “הכריחו” אותך

הצלחה רבה!

[frida]

שלום לך ,
לגבי הענין שבעצם זה לא מפריע לך -זה נכון ! באמת יש הרבה שיכול להיות צריכות טיפול והן יודעות אולי בגלל מה -עבר קשה וכו.. אבל מסוגלות לחיות עם זה שנים רבות בלי ללכת לטפל כיוון שלא נתקלו חזיתית עם הקושי והמחסום שזה עלול לעשות .
לדוג ‘ מי שעברה עבר קשה וכעת קשה לה בגלל זה בשידוכים – תלך לטיפול כי היא נתקעה ,או עוד כמה כאלה..
אני לא אומרת/מייחלת שחייב להיתקע כדי ללכת לטיפול אבל זה אחד הגורמים שלדעתי דוחפים לעשות שינוי -המפגש עם הקושי/ המחסום.
לכן כדאי אולי לחשוב בנוסף איזה השפעה תהייה למצב הזה לעתיד הרחוק יותר , חתונות ילדים לדוג’ או סתם באופן כללי.
בהצלחה רבה !!

[ציפי פייבלזון]

כמו שאמרו פה-

לטיפול הולכים כי רוצים, לא כי שלחו אותי.

מאמינה שיעזור לך מאד טיפול, כמו שיעזור לכל אחד,

וח”ו לא בשביל לשנות את האופי שלך, האופי שלך ישאר שלך תמיד והוא מעולה! ככה ד’ ברא אותך וזה טוב!

אם את הולכת לטיפול-זה נטו בשביל להרגיש טוב יותר!

טיפול יכול להיות מפחיד לפעמים- זה יציף? יכריחו אותי לדבר על דברים שאני לא רוצה? אני יתחיל להזכר בכל הצרות של החיים לי שעמלתי לשכוח?

טיפול יכול לכאוב לפעמים, אבל טיפול טוב- לא כואב סתם! הוא כואב רק בשביל לרפא!

(כמובן שהטיפול צריך להיות ברגישות ליכולת שלך, לקצב שלך, למה שמתאים לך)

ודרך אגב- אם יעלו כאבים- זה לא כאבים חדשים- זה רק כאבים שנמצאים שם תמיד.

את מפחדת מהם, כנראה שאת יודעת שהם קיימים.

ואם הם קיימים, ולא מדברים עליהם- אז הם מדברים את עצמם! הם בהכרח מפריעים לנו בחיים!

איפה זה מפריע לך? איפה זה תוקע אותך? איפה היית רוצה לנהוג אחרת? איפה זה יוצא בלי שליטה? ואיפה יש שליטה כל-כך חזקה כדי לשמור שלא יצא?

רק את יודעת את התשובות, ורק כשתחליטי שאת רוצה לעשות את השינוי- זה הזמן המתאים בשבילך לטיפול.

לא כדי לשנות אותך ולא כדי לתקן אותך,

רק כדי לעזור לך להיות את, אבל הכי את בעולם!!! בלי כאבים שמנהלים אותך!

במקביל- אם לבעלך קשה עם המצב- באמת כדאי שילך לטפל,

וח”ו לא ממקום של- מפריע לך? בעיה שלך..

אלא ממקום של באמת הבנה, ופינוק,

כמו שדואג לך, באמת מגיע לו לדאוג לעצמו,

ושוב- לא בשביל לשנות אותו! אלא בשביל לעזור לו להתמודד עם החסר,

קשה לו עם המצב עכשיו, והקושי הזה כואב לו, כי הוא מציף אצלו כאבים שלו, שגם הם צריכים לקבל את המקום שלהם…

אני באמת מאמינה שלכל אחד בחיים זה יכול להיות טוב המתנה הזאת של טיפול אמיתי וטוב,

הבעיה שגברים פחות מסוגלים לפרגן אותה לעצמם,

אם בעלך כבר זכה במתנה הזאת- שהוא מאמין בטיפול- אז שיתן אותה לעצמו! בשבילו!!!

(ואני מאמינה שבסוף זה גם ישפיע על הקשר, והוא יוכל יותר לקבל מה שחסר לו)

ואם בינתיים זה לא מתאפשר- אולי מה שנכון לכם הוא דוקא טיפול זוגי-

כלומר לא לטפל בכל הכאבים של כל אחד, אלא לדאוג שבזוגיות תקבלו כל אחד את מה שהוא צריך.

המון הצלחות ושד’ ינחה אתכם בדרך נכונה!!

[מירי רוט]

ר ב

השאלה שלך נגעה מאוד לליבי

את לא מקבלת לגיטימציה למי שאת

כאילו שאם את לא אופי מסויים את נמצאת בבור או במצוקה

בכובעי כאסטרולוגית אני יכולה לאמר לך באופן מוחלט

שיש דבר כזה אופי מופנם ושהרגשות עמוקים ואין צורך בדיבור או שיתוף כלל

למשל מזל עקרב

גם זה שאת לא מתלהבת מדברים או מתרגשת ודרמתית

ישנם מזלות מופנמים וישנם מזלות מוחצנים

כך בדיוק ה’ ברא אותך

לא נשמע שאת במצוקה מול עצמך

נשמע שהמצוקה היא היעדר הכרה למי שאת

הייתי מציעה ללכת לשיחה משותפת את ובעלך עם יועץ זוגי שמתמחה דווקא בגישת מובחנות

[אחרת חבל על הכסף והזמן וזה יביא לך רק תסכול]

כי מי שלא טוב לו זה דווקא לא את……

בזוגיות לכל אחד הזכות להיות מי שהוא

אף אחד לא חייב להשתנות [הכוונה שלי -באופי!]ולהיות מישהו אחר כדי לחיות עם השני

ובנוגע לטיפול באופן כללי

זה אמנם סוג של פינוק למי שאוהבת זמן איכות לרגשות

אך נא לא לשכח שזה ממש לא דבר קל ומגיעים לחומרי נפש כואבים וקשים

ואם אין סיבה או קושי מיוחד או סבל

לשם מה לחפור?

לפעמים אני ממליצה לכאלה שעברו חיים מורכבים מאוד ושחיים טוב לא להתחיל בכלל טיפול

כי זה יכול לפרק נפשית וזה לא פשוט בכלל.

לטיפול מגיעה מטופלת שבחרה זאת בעצמה לאחר סבל וכאשר היא חשה שהיא זקוקה לעזרה

מקווה שהייתי לתועלת

[ר ב]

תודה לכולן! פורום מדהים!

אני כרגע עדין לא הבנתי כל כך מה לעשות. אעבד את המסקנות שעלו מדבריכן ואראה מה אני מסוגלת ומה לא…

מודה לכל אחת ואחת על זמנה והתמסרותה!

תודה שוב!

[שושי ברוינר ברוינר]

נכון שהטיפול צריך להיות מבחירה ולשרת אותך. אך חשוב בתוך כל החישובים גם לראות את המצב מנקודת ראות של בעלך.
אם הוא לא מקבל את האופי שלך- זה ענין אחד, וזו העבודה שלו. אך אם טוב לו איתך אך הוא חווה קשיים בחיים המשותפים שלכם בנקודות מסוימות שחוזרות על עצמן שקשורות לחסימות אצלך, זה מתסכל מאד. מה עליו לעשות? זה קשה מאד להכיל את החלקים הללו באופן קבוע, וזה לגיטימי לבקש ממך לנסות לעזור לעצמך (ולו), ורק מראה את האמון שהוא רוכש שיכול להיות לכם טוב יותר ביחד.
לפעמים אנחנו מתרגלים לחיות עם הקשיים שלנו, אך הנישואים מציפים אותם בשנית, ויש לנו הזדמנות לעבוד על כך ולהרוויח בכפול גם לנו וגם לבן הזוג שלנו.
מתוך מה שאת כתבת, אני קוראת שאת מזהה שיש לך קושי, רק שהתרגלת לחיות איתו , וזה שווה לך כדי לא לעבור טיפול. לבעלך קשה לחיות עם זה, והוא כן היה רוצה להתקדם משם לחיים יותר זורמים וטובים. מתסכל לחיות עם עוורת (מתוך השפה שלך) אם הוא מזהה שהיא לא עיורת, רק שהיא צריכה להוריד את המטפחת מהעיניים.
האם היית מעדיפה שהוא ילך לקבל תמיכה על מה שחסר לו בחיים המשותפים? חבל שהוא יחיה עם קביים כל החיים. תמיכה- היא לא עזרה שפותרת בעיות, מה שכן קורה בטיפול טוב.
תחפשי מטפלת טובה, עדינה, שיודעת לעשות את זה במומחיות ובמיקוד, בלי לפתוח את כל החסימות ולהשאיר אותך מעורטלת, חשופה ופגיעה. בטיפול טוב, יש תחושת צמיחה, בניה, ואמון עצמי בשינוי שיוצר חשק להמשיך ולהיבנות.
אני מעריכה אותך שהבאת את הדילמה לפורום, זה בכלל לא מובן מאליו כאשר את לא מעונינת בטיפול, ובכל אופן לא התעלמת מהרצון שלו והיית אמיצה לשמוע תגובות.

[שיינדי אייזנבך]

לעניות דעתי,,

זה בדיוק המקרה שמומלץ לבדוק את מפות הלידה של שניכם.

לבדוק כמה וכמה שאלות שעולות פה מבין השורות:

למה הוא רוצה שתלכי לטיפול?

מה חסר לו ואת לא מספקת?

מה הוא רוצה ממך ואין לך לתת לו?

האם באמת אין לך לתת לו, או יש, וצריך לפתח פה משהו?

האם יושב כאן משהו אחר מאחורי הבקשה הזו?

כשמאבחנים את מפת הלידה שלו ושלך, מקבלים פתאום תמונה מלאה:

מי הוא. מה הוא צריך. מה הוא רוצה. ומה הוא רוצה ממך.

והאם יש לך לתת לו את זה. ואם כן, למה את לא נותנת את זה?

ומה את כן נותנת? ולמה הוא לא מרוצה מזה?

ואולי הוא בכלל זקוק לטיפול, ולא את?

ואולי את זקוקה לקצת מודעות, ולא יותר?

ואולי הוא זקוק לקצת חינוך, וזה העניין?

יש כאן הרבה תהיות שמבקשות פתרון. הבנה רחבה יותר של המערכת.

אבחון רציני יכול לשפוך אור על מערכת היחסים

ולהציע פתרונות מתוך החומר הגנטי שלכם.

[אחוה פ]

לך זה מפריע? את רוצה שינוי?

או רק לבעלך זה מפריעה?

יש לך בחיים נקודות שאת מרגישה קושי בגלל כל הנ”ל?

מרגישה תקיעות?- משהו בחיים תקועה בגלל כל העבר והחוויות שלך?

מרגישה שהיית רוצה שזה יהיה אחרת והעבר מפריע לך להתקדם לשם?

או שרק את רוצה שבעלך לא יעליב אותך יותר על הסגירות שלך?

או שאת רוצה לרצות אותו ולתקן את עצמך לפי רצונו?

(האמת האמיתית שאת לא צריכה תיקון-את טובה כפי שאת וטיפול יכול להקל על קשיים בחיים)

יש כל מיני סיבות שבגללם מגיעים לטיפול

טיפול נועד לעזור להניע ולקדם בחיים דברים שאני רוצה בהם

לטיפול הולכים גם כי רוצים

וגם כי יש משהו שתקוע לנו

ויש לנו מוטיבציה להשקיע בעצמינו או בזוגיות שלנו

אם למשהו קשה עם האופי שלי

אפשר שהוא ילך לקבל הדרכה טיפול או יעוץ להתמודד עם הקושי שלו

ואפשר גם ביחד שזה יעזור לדינמיקה

משהו

שישמע את כל הקולות

הרצונות

הבקשות ההדדיות

מתחברת מאוד למה שמירי רוט המליצה

המון הצלחה!

אגב, אף אחד כאן לא תגיד לך מה לעשות בשורה הסופית

כולן כאן כדי לתת לך מניסיונם או מדעתם האישית

ואת כאן כדי לבחור

ולבדוק עם עצמך מה מכל מה שכתבו

מתאים לך

ותקחי רק אותם

כי לכל אחת מתאים משהו אחר

[מירי ירום]

ר ב יקרה!

קראתי את השאלה שלך וזה נגע לליבי.

קודם כל תבדקי: האם אני תקועה איפשהוא בחיים? (יחסים בינאישיים, מצב כלכלי, בריאותי, תוך אישי וכו’) זה קו הבסיס להפניה לטיפול.

דבר שני, מכל הדיבורים שנאמרו פה שמתי לב שאת מדברת יותר על מה בעלך רוצה ומה הוא אומר ופחות עלייך. הטיפול הזה בשבילך או בשבילו? וכמו שכבר אמרו לך, אין בעיה ללכת לטיפול, ושם להעלות את השאלות האלו, בצורה טובה ויציבה, עם עין חכמה ובוחנת שבעזרת ה’ תנחה אותך לנהוג נכון. אם את לא צריכה טיפול, מה אכפת לך ללכת? פגישה אחת עם אישה נחמדה, תגיעו למסקנה שאת לא צריכה טיפול, וגם תהיה לך חתימה מקצועית, וסיימנו עניין, אפילו תהיי רגועה יותר.

ועכשיו, בתור אחת שהלכה לטיפול, גם מתוך התנגדות בהתחלה, אני מבינה אותך מאוד. זוכרת את עצמי בפעם הראשונה בפגישה אומרת למטפלת שלי, אני פה כי שלחו אותי לפה, ואני לא יודעת למה. מכירה טוב טוב את ההרגשה הזאת, ורוצה להגיד לך שבמבט לאחור אני מבינה שדווקא המקום הזה של החוסר הבנה, מה אני צריכה את זה, הוא הסימן הגדול ביותר לצורך בטיפול. לא בהכרח, אבל יכול להיות.

ועוד דבר, ציינת שהילדות שלך לא הייתה חלקה. לא יודעת בדיוק את הרקע והמקרים והגילאים, אבל אם אף פעם לא פתחת את המקום הזה, כדאי לך. תהיי אמיצה. מניסיון, זה משנה את איכות החיים מקצה לקצה. זה גם קשה, ודורש לפעמים. זה מסע, שמעלה את החיים שלך רמה אחת מעל. כדאי לך להעז.

בעזרת ה’, הקב”ה ינחה אותך אל העצה הנכונה… ואני מחזיקה לך אצבעות!

[אסתי כהן]

אולי הפתרון הוא בכלל לא טיפול ריגשי?

אולי משהו מתחום התקשורת?

[ר ב]

מה ההבדל? ואיך אפשר לדעת אם זה מה שצריך?

[אסתי כהן]

נראה לי צריך אבחון פסיכולוג,

[ציפי פייבלזון]

למה לחשוב על תקשורת?

גם אם נראה לך שהבעיה היא בתקשורת- אז זה המקום לטיפול זוגי, שיאפשר לתקשורת לזרום בס”ד,

אין שום סיבה להפנות לפסיכולוג בשלב הזה.

[שרה וינגרטן גולדהירש]

אני נוהגת לטפל במי שרוצה טיפול.

אם בעלך מרגיש צורך בשינוי שייפנה בעצמו לטיפול.

[ר ב]

תודה לכולן,

כרגע אני מעוניינת להתמקד בעצמי, פחות בבעלי.

אולי אסביר קצת למה: אני רציתי לעשות שינוי מגורים מסוים כבר זמן רב, רוצה לגור יותר בקרבת המשפחה. בעלי מתנגד כי לדעתו אני צריכה ליצור קשרים איכותיים גם במקור זר. כששאלנו את הרב הוא הצדיק את בעלי ואמר שיש לי ענין רגשי שאני צריכה לסדר. ככה שבעלי הסכים לעבור בתנאי אחד – או שנשארים או שעוברים ואני מטפלת בעצמי.

לגבי מה שהרב אמר – הוא טען שיש ילדים שנפגעים במשפחה כאשר האחים מקנאים בהם. אני מודה, הייתי ילדה אהובה ומוצלחת, גם ילדת נס, ואבא שלי פינק אותי בעולם ומלואו, אחים שלי בהחלט קינאו (דוגמא מטופשת – למה רק היא מקבלת פלאפון בכיתה ד’ (כשר, לא היה אז מגע), בום – זה הומר בMP) וכל מיני דברים קטנים. אבל אני לא חושבת שזה השפיע עלי. להפך זה נתן לי הרבה ביטחון עצמי.

הנקודה היא שאין לי מה לומר עכשיו כנגד דבריו של הרב. כשהייתי בוגרת יותר הקנאה גברה (יחד עם הסיבות) אבל כבר הייתי בשלה ולא השתניתי מלפני כן…

[ר ב]

כרגע עדין לא החלטתי, היה לי רגע כזה שאמרתי לעצמי: נלך ואז אחר כך: ממש לא.

מה לעשות – רק מהמחשבה על דברים שאני כבר נפנפתי מאחור מקפיאה אותי. לא רוצה להקים את העבר בהווה.

[מרים ש]

זה כל כך הגיוני ומובן.

צריך הרבה אומץ וכח בשביל הצעד הראשון.

מאמינה שאח”כ יותר קל.

וזה מענין לשים לב,

שעם הפחד מלגעת בדברים מהעבר,

רק המחשבה על טיפול,

מציפה נושאים שונים הקשורים לעבר…

מאחלת לך כח לעשות את הצעד שהכי נכון עבורך

בשלב זה.

[ברכה שטיין]

השאלה הראשונה (בערך:)) בטיפול הוא:

למה באת?

והתשובה “כי הרב אמר..” “בעלי שלח אותי…”

לא קבילה…:(

אז את צריכה לחשוב עם עצמך מה התשובה שהיא בשבילך “למה באת”

ואם קשה לך להגיע לתשובה-

מטפלת טובה תעזור לך לחשוב ביחד

סתם ללכת ולעשות “וי ” לבעלך והרב- לא יקדם אותך

וחבל על הזמן והכסף

הצלחה רבה

[רבקה לוריא מאמנת אישית]

הי ר.ב. אני ממש אוהבת את הכנות שלך והחיפוש אחר פתרון.

מעניין אותי לשמוע – מה דעתך את? האם נראה לך שאת צריכה טיפול?

או שרק בעלך חושב כך?

[שולמית אלמשעלי]

היי,

היה לי קושי מורכב בקשר עם בעלי, ולא חשבתי בכלל שזה היה בגלל העבר שחויתי,

ואז החלטתי ללכת לטיפול זוגי (שמתמחה בתחום הרגשי), וגיליתי שהמון מהעבר שלי קשור לקשר עם בעלי,

והתחלתי תהליך מדהים של פתיחת הפצעים, והריפוי שלהם, והיום אני יכולה לומר על עצמי שאני במקום חדש,

אהבתי שאת רוצה להתמקד בך ולא בבעלך, אני אוהבת את הלקיחת אחריות הזאת,

מה שברור שאם אין לך משהו שמפריע ותוקע, (אפילו קצת) אני לא חושבת שזה נכון לך כרגע ללכת,

אם את צריכה עוד פרטים וכל דבר את יכולה לפנות אלי בפרטי!

אגב אני לא מטפלת או משהו, רק מדברת מהנסיון שלי…

בכל מקרה מה שתבחרי שיהיה בהצלחה!

מחזיקה לך אצבעות…