טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
התלבטתי באיזה קהילה לשתף ולהוציא לאור התמודדות שלי כאמא לילדת ASD
-
התלבטתי באיזה קהילה לשתף ולהוציא לאור התמודדות שלי כאמא לילדת ASD
ולבסוף החלטתי לשתף גם בקהילה זו, כי כאן יש משוב, נראה לי יותר מכל הקהילות, ואני זקוקה לזה כדי לקבל דירבון להמשיך לכתוב פרקים נוספים בהתמודדות כאמא לילדה על הרצף בתפקוד גבוה,
משחררת לכם טעימה קטנה, ואם זה יטעם לחיככם, אשמח לשמוע ולהטמיע אתכן עוד.
-
<b class=””>מסע ברצף/טור שיתוף מאמא לילדה על הרצף האוטיסטי.
קודם כל הקדמה,
“מה זה בכלל רצף? “אוטיסטית?” “אמאלה..היא נושכת?”
אלו חלק מהתגובות שאני מקבלת כשאני מספרת שהבת שלי אוטיסטית. או בהגדרה המקצועית: ASD על הרצף בתיפקוד גבוה.
נעים מאד, שמי אסתי.
עד לפני שנתיים הייתי אישה רגילה,
עומדת בכל הסטנדרטים של החיים. זוג עם שישה ילדים,
עובדת כמורה, מחנכת דגולה.
אמא גאה למלי הבכורה, ילדה רגילה ואפילו מוכשרת מעל הממוצע
אמנם היו קשיים, במיוחד מול מלי שניסתה אותנו,
אך גם אנחנו ניסינו עליה בחזרה שיטות שונות.
וכיאה להורים חינוכיים שכמונו. גם התייעצנו במהלך השנים עם דגולות וגדולות.
והיו פה ושם הצלחות, אמנם יותר כישלונות.
עד אותו היום. שהשמיים נפלו עלינו.
היום שבו התקבלה האבחנה.
שינתה לנו את ההגדרה
מרצף של ילדה נורמלית אולי קצת מאתגרת, לקצה הרצף:
א ו ט יס ט י ת.
בינתיים מלי המשיכה את התנהגותה הרגילה,
התפרצויות הזעם היו ונמשכו
הסירוב לקבל הוראות בלי להבין עד הסוף
הקיבעון והקושי להתגמש
חוסר ההבנה לנהוג כמקובל
והשתיקות הארוכות שמתחלפות בפתאומיות להתלהבות לא מאוזנת.
אך מאותו יום, שנודעתי.
פתאום הבנתי שאני לא עוד אמא מבולבלת,
שמחפשת את השיטה הנכונה מול המתבגרת.
נפל בי כרעם ביום בהיר, ההבנה הפשוטה ש..
שהילדה שלי מתמודדת
ומאז התחלתי לחיות
אחרת.
כי ידע שווה כלים
שמובילים למסע
רצוף בתובנות.
מוזמנות להצטרף אלי למסע מרתק
שבו נכיר אנשים שונים
שחושבים אחרת
ומתנהגים בייחודיות משלהם, אנשים ברצף.
אזהרת מסע:
יהיו נפילות לצד הצלחות, תסכולים לצד חיוכים(אמנם,הומור שחור לפעמים), יציאה מהכלים לעומת הבנה והכלה.
הכל יש שם, ובקיצוניות השמורה לאנשים על הספקטרום האוטיסטי.
מתחילים בפרק הראשון.
-
פרק – “בעוד שעה, חמש דקות ועשרים שניות אני יוצאת לבית הספר…”
מלי כל בוקר אוהבת לצאת מהבית לבית הספר דווקא 5 דקות ו: 20 שניות לפני שמונה.
ואם תחשבו שזה סתם דקות מזדמנות שהיא בחרה באקראי,
טעיתן, מן הסתם שאינכן עדיין מכירות מקרוב ילדת חמד ברצף.
שעה זו נבחרה בקפידה לאחר מחקרים ובדיקות,
אין ספור מעקבים אחר שעונים שונים ועד למסקנה הסופית וסיכומו החגיגי של המחקר,
נבחרה השעה שצריך לצאת מהבית על מנת להתייצב בשמונה אפס אפס בכיתה,
ואז אין אפילו אחוז אחד של סיכוי לאיחור.
איך מבצעים מחקרים מסוג זה? למלי הפתרונים:
ביום הראשון מלי יצאה מן הבית 4 דקות לפני שמונה, אך גילתה שלעיתים ההמתנה בכביש אורכת עוד כחצי דקה
ביום השני כשיצאה 4 וחצי דקות לפני, הלכה בהליכה איטית יותר כי הייתה עייפה ובשביל לא לקחת סיכון לימים של עייפות היא הוסיפה עוד חצי דקה,
ומה בקשר לתוספת של ה: 20 שניות?
זה כי הדלת של הבית לעיתים נתקעת,
ולאחר בדיקה מדוקדקת מול סטופר של שניות, נמצא כי זמן ההיתקעות אורכת עד 20 שניות.
ומכאן הגענו לזמן זה.
שהחיינו וקיימנו…
רגע, א”א עדיין לברך ולהודות
הצרות ממש ברגע זה מתחילות.
כי אם התפספס בטעות 20 שניות , ולא עלינו נותרו רק 5 דקות לפני שמונה
מלי דורשת שנכתוב לה פתק איחור, למרות שאני מנסה ללכת בדרכה, (עם פלספן תתפלסף, עם רצפית, תתרצף..)ומוכיחה לה שתשעים אחוז שהיום הדלת תחליק, והמכוניות לא יעכבו אותה ושעדיין נותרו לה לפליטה 2 דקות ב”ספייר”,
לא את מלי תנסו לסובב, היא האחרונה שתתפשר ותיקח סיכונים מרחיקי לכת (כהגדרתה המדוקדקת)
ובתוך הדקות הלחוצות של הבוקר, נלווה לשם לחץ וצעקות נוסח מלי,כרקע חדגוני ושיגרתי, עד שפתק האיחור מוכן והדלת בשעה טובה שוב נפתחת.
ועכשיו אפשר כבר לברך בשם ומלכות:
“שהגענו לזמן הזה.”
-
Log in to reply.