התנגדות בטיפול/מטופל שלא רוצה להגיע

[בת-חן כהן]

גיל?
ילד / נוער / מעל 18?
מאוד משמעותי.

[מרים ש]

גם באיזה שלב בטיפול ?

האם הגיע מרצונו?

אולי תתני עוד קצת פרטים…

[מרים ש]

אוי נכון יותר להעביר דיונים מסוג זה

לפורום מטפלות?

דעתכן?

[משתמש לא ידוע]

אם שלומית פרסמה את זה פה

כנראה היא לא יכולה בפורום מטפלות

[נעמי]

היי

אני אתיחס לשאלה של שלומית.

חסרים פה נתונים קריטים כמו גיל המטופל ומי שלח אותו לטיפול

אם מדובר בילד אני חושבת שלא כדאי ללחוץ כי זה יכול לגרום להתנגדות הפוכה לשחרר שבוע שבועיים

ואחר כך לנסות פגישה לא מחייבת באוירה מאד טובה ולראות לאן דברים הולכים,

[שלומית כהן]

בן 9.

ההורים הפנו, הוא בטיפול כבר חודשיים

בהתחלה בא ברצון כרגע בהתנגדות ולא רוצה להמשיך

ההורים לא רוצים ללחוץ

[בת-חן כהן]

במקומך הייתי מזמינה את ההורים לפגישה,
בודקת איתם
מה העמדות שלהם עצמם לגבי טיפול?
איך זה בשבילם שהילד הולך לקבל עזרה אצל אישה שהיא לא אבא ואמא?
ועוד ..
בגיל כזה ברוב רובם של המקרים זה שדר מודע או לא מודע שעובר מההורים..

[שיינדי פשקוס]

אני מסכימה עם בת חן.

היתה אצלי בעבר ילדה בגיל הזה שפשוט האמא בתת מודע התנגדה לטיפול למרות שהיא בעצמה שלחה אותה!

ואז העבודה היא עם האמא.

אז אני אומרת פשוט לאמא שאולי נעשה כמה שיחות כדי לבדוק ממה מגיע ההתנגדות של הילד ובעדינות אני מבררת אצלה מה העמדה שלה ומנסה בלי שהיא תרגיש שהעברתי את הטיפול אליה, לעשות זאת…

אפשרות נוספת, לפעמים הורים לחוצים מאד שולחים את הילד לכמה טיפולים במקביל, הגם שלא סותרים אחד את השני, הם יוצרים עומס טכני ונפשי על הילד, כדאי לברר גם את זה.

[שרה וינגרטן גולדהירש]

כמטפלת בעלת וותק של 20 שנה, אני דוגלת בגישה של “טיפול” בהורים ( אפילו רק באם) יותר מאשר בילד, בפרט בגיל הצעיר.

האמא היא מאוד משמעותית בבית וסכמות רבות קשורות ב”ה.

אם הילד מסרב להגיע וודאי שנכון להציע גישה זו, כמובן שלאמא נציג את זה כהנחיית הורים.

[יהודית שיכמן]

אני לא מהתחום,

אבל לא נראה לי הוגן להעביר אישה טיפול בלי שהיא מודעת אליו

ולהגיד לה שזו הנחית הורים,

וזה אולי אפילו מזלזל באינטיליגנציה.

כי אם היא עם מודעות היא תשים לב.

[מרים ש]

לא מתייחסת כרגע לעניין ההתנגדות בטיפול

אבל כן חשוב לי להתייחס למה שעלה מהדברים ,

ביחס לעבודה מול ההורים.

נכון שמהצורה בה זה נכתב

יכול להשתמע

שיש נסיון ‘לטפל’ בהורים.

אבל ברור ואין שאלה

שהכל צריך להיות מתוך שיקוף וכנות מלאה.

אני באופן אישי אומרת להורים בפגישה הראשונה

שמאחר והילד נמצא בטיפול פעם בשבוע

ואת רב הזמן הוא מעביר בבית,

חשוב שנפגש אחת לכמה מפגשים

כדי שיהיו גם הם שותפים לתהליך,

ובמקרים מסוימים לפי הצורך העולה

בהבנה ורצון משותף

תדירות המפגשים עם ההורים אף גדולה יותר.

לא אמור להיות בשום מצב

נסיון ‘לטפל’ בהורים בלי ידיעתם

אלא התגיסות משותפת ומשתפת לטובת הילד.

[שרה לרנר]

שמחה מאוד לראות שעלה כאן הקול שקורא לכבוד, ולענווה.

לא העליתי אותו בעצמי כי אני לא מטפלת, ולא יודעת עד כמה דבריי יישמעו במסגרת זו.

(אני מורה, והנושא הזה בוער בי בכל התחום של תקשורת בין המוסד לבין ההורים.)

[שרה וינגרטן גולדהירש]

מבינה שדברי נשמעו מאוד מקוממים, ונראה שהגבתי ממקום גבוה ומתנשא.

ייתכן שגם עוררו מתח מסויים על עצם “טיפול” באמא ללא ידיעתה.

זה באמת נשמע מפחיד.

אבל, בשטח זה עובד!

וכמובן, רוב האמהות רוצות ומשתפות פעולה, ולמיעוט שעלול להיפגע מכך ניתן להציג את זה כהנחיית הורים.

[שרה לרנר]

לא נראה לי שהבנת בדיוק את הנקודה שהפריעה למגיבות.

זה לא עניין של “מפחיד”, והשאלה היא לא אם זה עובד או לא עובד.

ו”להציג את זה” כמשהו אחר ממה שאת מתכוונת – זה חוסר יושרה, חוסר כבוד כלפי האמא ונטילת סמכויות שאינן שייכות לך.

כן, גם אם זה עובד.

שוב – אני לא מטפלת. אבל לא הייתי הולכת, או שולחת את הילד שלי, למטפלת שאינה פועלת בשקיפות ובכנות מלאה.

[בת-חן כהן]

הדיון הנ”ל מעלה כמה שאלות:
האם מטפל ומטופל נמצאים משני עברי המתרס?
האם יש זכות לאיש טיפול להביא בטיפול דברים / לטפל במטופל ללא ידיעתו?

חושבת שגם כשאנחנו מגיעים לרופא, והוא נותן אבחנה,
אנחנו לא מצפים ממנו לפרט את כל הסיבות והידע המקצועי שהוביל אותו להנחה הזו.
אבל עדיין, יש רופאים מסויימים שנרגיש איתם יותר נוחות ואמון כאשר הם קובעים
אבחנה ומציעים דרכי טיפול עבורנו.
אולי כי יש יותר תחושה של אמון ושקיפות ביחס שלהם?
כי הם יותר משתפים ורואים בנו כפציינטים פרטנרים בגובה עיניים שזכותם לקבל
מידע?

חושבת גם על התפיסה שהיינו רוצים שתהיה למטפלת כשאנחנו הולכים אליה:
מצד אחד, מטפלת תמיד תבין עלינו דברים שלא הבנו בעצמינו עדיין,
ולכן אנחנו הולכים להיעזר, אחרת היינו נעזרים בעצמינו…
מצד שני, זה יכול לעורר תחושה של אי נוחות שבמקום כל כך רגיש ועדין של הנפש,
מישהו יודע עלי דברים שאני לא יודעת.

ואולי מה שמכריע כאן זו תפיסת המטפלת?

חושבת שאולי מה שהייתי רוצה שהמטפלת תדע עלי דברים, אבל גם תשתף אותי בהם
כשאני בשלב שיכולה לשמוע ולהבין וזה יקדם אותי.

לדעתי, והפעם מכובע המטפלת, אני מבינה לפעמים דברים על מטופלים או על הורים,
אבל מחובתי לשתף אותם בשקיפות מלאה במינון ובעיתוי כשיוכולים להכיל ולקבל.
בעיניי, זה *לוז הטיפול*. זו השאיפה.

[חנה ביין]

שלומית יקרה,
הנושא התנגדות לטיפול הוא נושא רחב ומורכב שמעורר בלבול רב בקרב מטפלים ומטופלים

אשמח להרחיב עליו באחד הזומים אולי אפילו בזום הקרוב שלנו של החודש (אעלה כאן עדכון)

מעבר לכך, אני מבקשת שנסגור את הדיון כי הבקשה לנתח נושא כזה לא מתאימה לפורום מקצועי אלא להדרכה פרטנית

אם רוצים לדון באופן כללי בנושא התנגדות לטיפול זה דורש הרבה ידע מקדים ולכן לא יעיל להעלות בפורום פתוח

צריך ללמוד לעומק על אתיקה ועל סוגיות נרחבות נוספות בעולם הטיפול .