חברה שצריכה טיפול דחוף

[מ פ]

יעלי איך אני פונה אליך באישי?

[יעלי שוהם]

yaelyael05832

שטורדל גימל נקודה קום

תודה

[שיינדי אייזנבך]

יעלי,

לכולנו יש נטייה להיות ‘עסקנים’.

כלומר, אנחנו רואים בסביבה דברים הזקוקים לתיקון,

ומנסים לעזור.

העניין הוא, שלפעמים מרוב שאנחנו רוצים לעזור,

אנחנו יכולים להזיק.

הכי נכון והכי מדויק, זה לא לעזור לאותה חברה,

ולסמוך על המבוגרים בסביבה שלה שידעו לכוון אותה למקום הנכון.

להתפלל בשבילה? מה יותר.

להיות ‘העסקנית’ שלה? ממש לא.

היא כבר הולכת למטפלת רגשית?

המטפלת הרגשית היא לא בחזקת פושעת,

וסביר להניח שגם היא רואה ויודעת דבר אחד או שניים בטיפול.

וגם אם לא, זה יהיה נכון להשאיר להשגחה הפרטית

להוליך אותה למקום שהיא צריכה להגיע.

הכוונה לטיפול רגשי זה לא תפקיד של חברות.

[שרה וינגרטן גולדהירש]

גם אני מצטרפת לתגובה.

[אושרת ישראלי]

ואולי הן המבוגרות היחידות בסביבה שהחליטו לקחת אחריות?

היא כתבה את זה דרך אגב אם שמתן לב,עוד מעט יתחילו לברר עליה בשידוכים,

מה היא תגיד שהכל בסדר? תפרגן ותחמיא ולא תגלה את האמת?מי התיר לה?

ובכלל אובדן וטראומה זה ענין של פסיכולוגית מקצועית,קצת פחות שייך למטפלת רגשית,

מי ממן את הטיפולים?היא בעצמה? תנסו דרך זה

להשיג לה מימון למישהי שבררתם שהיא מקצועית ממש (לפסיכולוגיות עם תואר יש מימון מכל מיני מקומות)

וככה לשכנע אותה ללכת

תשאלי אותי באישי אם את רוצה המלצות מהכרות קרובה

[ב פ]

קופצת בלהט על השאלה שהועלתה.

כבר הרבה זמן אני מחפשת עצה ולא יודעת מה נכון לעשות.

גם לי יש קרובת משפחה בגיל שידוכים

תמיד הכרתי אותה כעדינה מאוד,

אבל בשנתיים האחרונות אני רואה אותה מתקפלת יותר ויותר לתוך עצמה,

באופן, שאנחנו משוחחות, ועלי לנחש מה היא ענתה, כי היא מדברת בלחששש, ואם אני שואלת אותה “מה, מה אמרת?” אז היא ככה מגלגלת עיניים במבוכה ואומרת “טוב, לא משנה, מלמלרמשלמפלמ (מלמלול)…”

הבחורה כבר עברה את גיל 22, אך במוכרז – היא לא רוצה להתחתן. ואל תדברו איתה על זה, כי היא לא עונה לשאלות בנושא.

אני יודעת שהמשפחה הקרובה חסרת אונים, ופעם הסבתא ביקשה ממני כבת גילה וחברת ילדות של הבחורה, לשכנע אותה לטפל בעצמה. מה שכמובן היה חסר סיכוי מראש…

אולי זה פרט חשוב: האמא – דמות מאוד חזקה ועוצמתית, ותמיד, אבל תמיד רואים את הבחורה נשרכת אחר אימה, שדואגת גם לתמלל אותה לעיתים…

ועכשיו השאלה היא – מה אני, בתור קרובת משפחה, יכולה לעזור? הישועה הרי לא תגיע מהאמא…

נכון, אני לא צריכה להיות עסקנית, אבל ביקשו (לא ההורים, אבל הסבתא…) ממני לנסות לעזור

איך אני יכולה לעמוד בצד בחוסר מעש???

כואב לי עליה!!! בצורה שהיא עכשיו היא לא תוכל (ולא תרצה…) להתחתן…

מהבחינה הטכנית, חוץ מתפילות, יש לי קופה בצד לשלם בשבילה על טיפול רגשי, אם זה רק יהיה בר-ביצוע…

מה דעתכן? איך אפשר לעזור לה?

[לאה לבין]

קודם כל כל הכבוד לחברה ולבת דודה על הרצון לעזור …

בכל מקרה יש פעמים שאנחנו מהצד שלנו יכולים לעזור בתפילה וזה הרבה .
ולהפיך עם נכריח את הבנ”א לגשת לטיפול זה רק ירע את המצב ,

אני נשמעת קצת קשה – אבל ממקום של לדחוף בכח לטיפול שום דבר לא יעזור !!!

ולהפך זה לפעמים רק יכול להזיק

הבנ”א צריך לגשת לטיפול מרצונו בלבד !!! ( אלא אם כן המצב חמור מאד … – וזה לא נשמע כך …)

ונקודה למחשבה :

מבין השורות אני מצליחה לשמע טון של אני החזקה המבינה יודעת שהיא לא במקום טוב וחייבים לעזור לה מהמקום שאת כביכול מרגישה יותר ממנה חזקה ממנה .
ושימי לב אם את במקום שאת מרגישה עליונות מסוימת או נורא רחמים עליה את לא תוכלי לעזור לה זה רק ירתיע אותה היא תירתע ממך ולא תסכים לשמע ממך גם סתם דברים
אם תבואי ממקום של הכנעה ורצון כן ואמיתי היא תהיה פתוחה לשמע

בהרבה מאד מקרים אנו רואים אנשים מתמודדים וקל לנו לאמר להם מה לעשות כמו ששינדי כתבה להיות עסקנים כלפי השני זה הכי קל …

לגבי יעל על בת דודך שבשידוכים – סבתא של בחורה לא אמורה לדבר איתך כלל על הנושא של לשכנע בחורה ללכת לטיפול!!! ( במיוחד עם יש לה ההורים תקינים וגם אם לטעמך הם חזקים מידי… )

נתקלתי בהרבה סיפורים שרק נזק יצא מהתערבות של אנשים שרצו מאד מאד !!! לעזור …

שימו לב אתם משחקים בחיים של אנשים והרבה פעמים הנזק הוא בלתי הפיך !!!
אם את ממש מודאגת בשביל החברה והבת דודה פשוט תקדישי זמן של אמירת תהילים לזכותה במקום לרכל עליה עם אנשים אחרים.
ובאמת שימי לב מאיזה מקום בא הרצון שלך לעזור לה ( כי לא נח לך לראות אותה שם???? ולמה???)

אם את באמת עם רצון טוב -ה’ יעזור ואת תהיי שליחה טובה לעזור

בנזק שנגרם לפעמים קשה מאד לתקן
והלואי ונהיה כולנו תמיד רק שליחים טובים

[רחלי]

מצטרפת לדבריה של שיינדי.

מסתייגת מהאמירה של אשרת: “אובדן וטראומה זה ענין של פסיכולוגית מקצועית, קצת פחות שייך למטפלת רגשית”.

מטפלת רגשית יכולה להיות מאד מקצועית, ולעשות עבודה מעולה, לעתים אפילו יותר מפסיכולוגית. מנסיון ובאחריות!

[רבקה וינוקור]

אני מופתעת מהתגובות

אין לי ידע בנושא בכלל…

סומכת עליכן המקצועיות, אבל שואלת…

אבל אם אני מכירה בחורה בשידוכים

שברור לי שיש לה בעיה ריגשית מסויימת

הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה להגיד עליה תהילים?

מה עם ברורים בשידוכים?

מה עם לנסות לכוון בעדינות את הבחורה לטיפול? (להכריח בטוח לא, אבל לנסות לכוון?\להמליץ?)

תודה!

(גם לי לצערי זה רלוונטי, אשמח לתשובה)

[משתמש לא ידוע]

אני מסכימה עם שני הצדדים שהבאתן כאן,

אין טעם לדחוף בן אדם לטיפול אם אין לו רצון כי הטיפול לא יעזור,

אבל מצד שני, למה לא להמליץ למישהו ללכת לטיפול אם אנחנו חושבים שזה יעזור? אולי לחברה יש השפעה יותר גדולה מאשר להורים?

בכל מקרה אנחנו לא מכירות את הנפשות הפועלות, ואי אפשר לדעת כמה המשפחה תקינה או לא תקינה בשביל להחליט בפורום כזה אם מתאים להמליץ על טיפול או לא.

אני מציעה לך, יעלי יקרה, (ולחברה השניה המודאגת) לגשת למישהי חכמה שמכירה את שתיכן ובמיוחד את הרקע של החברה, ולהתיעץ מה כדאי לעשות.

[ה ה]

מסכימה איתך,

התגובות כאן די קיצוניות,

יש לך חברה / בת דודה שנראה לך שהיא צריכה ייעוץ ואין אף אחד שעוזר לה,

את צריכה לבדוק אם באמת היא צריכה ייעוץ, במקרה שכן תבדקי אם אין מישהו אחר שיותר מתאים שהוא יעשה את זה, הורים /סבים /מורה שהיתה איתה בקשר / דודה או שכנה יותר מבוגרת,

תלכי לדבר איתם והם יעשו מה שהם חושבים לנכון.

אם אין אף אחד אחר תתיעצי עם מישהו חכם אם הוא חושב שכדאי להמליץ לה על יעוץ, ותפעלי מתוך הדרכה.

אם ההורים שלה או מישהו אחר מטפל בזה , אז זה לא תפקידך ולא עניינך.

ואף פעם לא יעזור ללחוץ על מישהו ללכת לטיפול, זה יגרום לו רק נזק יותר גדול.

[עורכת דין אסתי וייסלר-בהגן]

יעל יקרה

יפה שאת דואגת לחברה שלך

יחד עם זאת מוטלת עלינו חובה לא לדחוף ולא להדחף.

אתן לה דוגמא קטנה: לבן אדם יש מנגנוני הגנה שהקבה יצר

כשדוחפים או מתערבים אפשר לעשות נזק גדול מאד.

אני מניחה שהחברה לא בקשה את עזרתך והיא גם לכאורה לא בסכנת חיים.

מנגד אני גגם מניחה שחלק מהמידע שלך נשען על שיתופים ששתפה אותך כחברה.

וגם על פרשנות שלך.

גם אנשי מקצוע מתלבטים קשות במקרים כמו מה שאת מתארת ובודאי שכשמדובר

בך, כחברה צעירה, האחריות רבה וכבדה יותר.

לכן גם אני הייתי נוקטת כאן בשב ואל תעשה ובודקת מול עצמי מה המניע שלי ועל מה זה יושב אצלי.

אם את רוצה לעזור לה- תפילות שהקבה יאיר את עיניה ועיניך הן התשובה.

שיהיה לכולנו רק טוב,

אסתי וייסלר בהגן

עורכת דין עו”ס ומגשרת

מומחית בהגנה משפטית שעושה כסף בחיוך ובאנושיות

[בת-חן כהן]

פניה לטיפול היא לא רק טכני, שמו שנוטים לחשוב.

זה לא רק להרים את הפלאפון, לחייג למטפלת ולקבוע פגישה.

זה הרבה מעבר.

כשאדם פונה לטיפול זה אומר שהוא עבר כמה שלבים משמעותיים:

ההכרה שיש לו קושי

הרצון לפתור את הקושי

ההבנה שבקשת עזרה תעזור לפתור ולקדם.

ואז-

וגם שמחליטים ללכת, עולים פחדים: הפחד להזדקק, הפחד מתלות, הפחד מקשר משמעותי…

שלפעמים יכולים גם לעצור בעדינו מלהתחיל טיפול.

כי טיפול, לצערינו, זה לא רק פגישות עם מטפלת והעניינים מסתדרים.

להיות בתוך תהליך טיפולי, זה אומר לחוות הקלה ורגיעה ושיפור,

אבל גם לעלות ולרדת ולחוות טלטלות לעיתים.

זה אומר לקבל עזרה אבל גם לפעמים להתייחס לדברים כאובים שניסינו לשכוח.

כדי להתחיל טיפול צריך שתהיה מוכנות והסכמה להיות בתוך תהליך שהוא לפעמים דורש ולא קל.

ובגלל כל הנ”ל, המלצה לחברה ללכת לטיפול,

לא תמיד תביא את התועלת ותגרום לה באמת לנקוט בצעד הזה.

לדעתי האישית, תפקידך במקום הזה, בתור חברה (בהחלט מסורה ואכפתית!)

הוא להמליץ לה ללכת, ולהסביר את התועלת שיכולה להגיע מזה.

ואז להיות חברה אוהבת ותומכת, לראות מהצד ולפעמים לנשוך שפתיים…

משתפת באופן אישי,

שהרצון שלי ללכת לטיפול הבשיל דווקא מאמירה של חברה, מעריכה באמת, שהאמינה בי ואמרה

“את אדם כל כך מושלם ומפותח, אם רק תלכי לטיפול, פשוט תעלי בעוד כמה רמות…!” .

ודווקא האמירה הזו שלה,

מתוך הערכה והכרה בבסיס בכשרונות שלי, ואמונה בטיפול שמשהו שמשדרג איכות חיים

(ולאו דווקא מספר על בעיות לא פתירות וכו’), דחפו אותי לעשות את הצעד הזה לפני שנים.

ובכלל, להיכנס לתוך עולם הטיפול 🙂

מקווה שהועלתי.

[נועה]

אנסה להציג את הצד השני…

כשאומרים למישהי לכי לטיפול, ישר זה מתקטלג אצלה: אני בעייתית, רואים את זה!
ואז הרצון הפנימי ישר מזדעק להכריז – הכל בסדר איתי!
ממילא, גם אם היא חשבה על זה לבד, זה גורר ריאקציה והיא לא תלך לטיפול.

אם את רוצה לעודד אותה ללכת לטיפול, לכי את לאחד, ואז תדברי איתה כמה זה תרם לך….

בכל אופן, לכל החוששות – עם מי היא תתחתן, זה בדיוק מה שהקב”ה עושה מאז בריאת העולם – לזווג זיווגים.
כמו שיש אותה עם הבלאגנים שהיא חוותה, יש כנגדה בעל שמחכה לה דווקא עם הקשיים האלה.
ותפילות תמיד עזרו.

[שושי ברוינר ברוינר]

לפעמים דווקא חברה טובה היא האדם הנכון להביא לטיפול!!! יש אנשים שבתודעה שלהם לא נכלל טיפול רגשי, יש אנשים שרגילים להדחיק בעיות, במיוחד כאלו שהם לא מצליחים לפתור הרבה זמן, ולא לכל אחת יש אנשים מבוגרים בסביבתה שיקחו אחריות בשבילה. בתור חברה שמכירה אותה טוב, וחושבת שיש צורך חשוב בטיפול כי היא מסתבכת בכל דבר, אפשר כאשר עולה נושא שיחה משמעותי, לשאול אותה איך היא חושבת לפעול בעניין, ולדון איתה בתוצאות של הבחירה: מעלות, חסרונות, ואיך היא היתה רוצה שיפתר הענין. אפשר ע”י כך, להראות לחברה כמה עזרה מקצועית היתה יכולה לעזור לה. להביא אדם לטיפול זהו תהליך. זה לא קורה בפעם הראשונה שאת מציעה לה. אך אם לא תלחצי, רק תציעי מידי פעם מתוך רצון אמיתי להיטיב, ועם כבוד לבחירה הנוכחית שלה, יתכן שבהמשך היא תיעזר באופציה הזו. אם עמדתך הפנימית היא ראית הטוב שבה, ואמון ביכולת הבסיסית שלה לחיות טוב, ואת מכבדת אותה באמת על ההתמודדות שלה (ולא מגיעה מעליונות, אלא מאמפטיה על ההתמודדות שקימת), יש סכוי טוב שתוכלי להשפיע בענין. ה’ נותן הזדמנויות לאנשים לעשות שינוי בחייהן. זה לא בהכרח יקרה מידית, את עושה את שלך, וה’ יעשה את שלו.

בהצלחה!

[מ פ]

שלום רב

זו שאלה עקרונית שרלוונטית להרבה אנשים, בעיקר להורים וקרובים אחרים שרואים את הבן אן הבת או מישהו אחר קרוב להם סובל ורוצים לעזור לו. זה טבעי ויפה.

העניין הוא שאנחנו יודעים לעזור מצויין לאנשים שרוצים לעזור לעצמם…

אם אדם לא מבין שיש לו בעיה ולא מעוניין לטפל בה זו נקודת פתיחה בעייתית לתהליך טיפולי.

בשביל שטיפול יתחיל ויצליח צריכים להתקיים כמה תנאים:

1. האדם צריך להבין שיש בעיה.

2. האגם צריך להכיר בזה שמשהו בו (בהתנהלות, בהתנהגות, התגובות וכו’) בעייתי.

3. האדם צריך להחליט שהגיע הזמן לטפל בבעיה שיש לו עכשיו.

תחשבי שהאישה הזו תגיע למטפלת בלחץ חברתה הטובה. ועכשיו המטפלת תצטרך לשבת מולה ולהסביר לה שיש לה בעיה ושהיא חייבת לטפל בה… מה סביר בעיניך שיקרה?

את תגידי לה את התפיסות מצד המטפלת (או של חברתה) והיא תאחז בתפיסות שלה. מה לדעתך יקרה?

כנראה שהמטפלת תשקיע הרבה אנרגיה על תוצאה דלה מאד.

אני אישית כשמתקשרת אלי צד שלישי ומבקשת עזרה בשביל הבעל, אישה, אח וכו’ תמיד מבקשת לדבר גם עם האדם השני כדי לוודא שהוא אכן מוכן ורוצה לטפל בבעיה. אחרת בעיני חבל על הזמן והאנרגיה.

ואם צד שלישי ממש לא רוצה לטפל בזה, פשוט צריך לעזור לאדם שרוצה לעזור לו, לשחרר ולקבל כרגע את המצב. לפעמים כשהאדם הקרוב משחרר גם הוא משתחרר ואז שתיהם מרוויחים

מציעה לך לבדוק ולשחרר את תפיסת עולמך הפנימי כפי שמשתקף בהודעתך, וברגע שתשחררי, חברתך יכולה לצעוד אחרייך בד בבד, זה תהליך מומלץ בשבילך ורק תרוויחי מזה בענק בלי תלות מהסביבה

כל זה שונה כמובן בטיפול בילדים קטנים ששם אנחנו מטפלים בצורה עקיפה יחד עם ההורים וכו’…

בהצלחה רבה!

[חני שידלובסקי]

אופירה. האם מטפלת רגשית בעיניך היא מי שעברה קורס מזורז בתחום כלשהו?
אני מכירה הרבה מטפלות רגשיות, מקצועיות לא פחות מפסיכולוגיות ועו”סיות
קליניות, שלמדו הרבה מאד והשקיעו הרבה מאד עד שהגיעו לתעודה שלהן.
האמירה שלך מאד מכלילה.

[רחלי]

אופירה, מצטרפת לתגובה של שידלובסקי (לא ברור מה השם הפרטי, מתנצלת), ומוסיפה, מנסיוני, כחלק מצוות של נשות מקצוע בתחום הטיפול (פסיכולוגיות, עוסיות, מטפלות באומנות), המקצועיות אינה תלויה בהכרח בטייטל של בעל המקצוע. מתוך השטח, פגשתי פסיכולוגים קליניים שהיכולת שלהם לעזור ולעשות עבודה טיפולית מורכבת היתה מוגבלת, בהשוואה למטפלים באומנות, וכן לגבי עוסי”ם, וכמובן גם להיפך. פגשתי פסיכולוגית קלינית מנוסה ומקצועית, שבקשה עזרה ממטפלת באומנות, או ששלחה את המטופלת לטיפול באומנות כלשהו, כי הרגישה שאין לה כלים לעזור במקרים מסוימים.

[שרה לרנר]

הקפצתן דיון בן חודשיים כדי לנהל ויכוח שכל דיון שני מגיע אליו.

תעברו דיון-דיון בפורום הזה, כל מה שאפשר כבר לומר בנושא של תואר/לא תואר – כבר נאמר.

[חני שידלובסקי]

השם שלי: חני.
כתבתי בעבר, ואני חושבת שרלוונטי שוב. לאחר מלחמת לבנון השנייה נעשה מחקר על
ילדים שחוו טראומה במהלך המלחמה. חלקם טופלו ע”י פסיכולוגיים וחלקם ע”י מטפלים
רגשיים. המחקר בדק את תוצאות הטיפול בשתי הקבוצות והאם יש הבדל בין סוג
המטפלים. מסקנת המחקר הייתה: אין הבדל בתוצאות הטיפול בין מטפלים רגשיים
לפסיכולוגים. הנתון שהשפיע ביותר על טיב ותוצאות הטיפול היה הקשר שנוצר בין
המטפל למטופל.

[דיתי דאל]

מלחמת לבנון השנייה הייתה ב2006.

עברו 18 שנה!

בחמש השנים האחרונות: אחת מבניין, שתיים ממשפחה ומאות אלפים בארץ – תלו תעודת מטפלת רגשית על הקיר.

הידע שלהן לא עולה בהרבה על אחת שסתם חובבת הרצאות…

המקצועיות שלהן היא בעיקר כושר שכנוע ופה גדול…

(ועכשיו תקפוצנה כל המטפלות החשובות ותבקשנה לא להכליל – אז בבקשה: איני מכלילה…)

לא חושבת שמחקר הנ”ל דומה למציאות היום.

וחוץ מזה שזה רק מחקר אחד קטן ולא מספיק ידוע אפילו.

מן הסתם אם תחפשי מחקרים שמוכיחים הפוך – תמצאי בשפע…

[חני]

מה הולך פה?

כולם פה בקשר לשואלת כמעט פה אחד שאסור לכפות על החברה טיפול וזה לא טוב (גם אני בדעה הזו)

אבל בקשר למטפלת הרגשית….

רק “להכנס” בה בכל הכוח

איפה האמונה באדם ובדרך הטבעית שהוא עושה כדי לרפא את עצמו שהייתה שניה קודם?????

[חני]

טוב לקרוא את מה שכתבת.

הנושא הזה רבות מאתגר אותי

הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית עם שם מאוד טוב שלא הצליח לצערי

ואילו אצל המטפלת הרגשית הצלחתי לעבור את השינויים המיוחלים ב”ה!

[דיתי דאל]

את חושבת שיש לה בעיה,

גם היא חושבת את זה???

גם היא רוצה לעזור לעצמה???

אולי הקושי הגדול שלה זה שהתנאים בהם היא גדלה שכנעו את כולם ואת עצמה שיש לה בעיות…

אם באמת יש בעיה – תפני לדמות שיש לה השפעה עליה, וזהו. תצאי מזה.

אם היא באמת צריכה עזרה, זה שתורידי אחריות יגרום לה לקחת אחריות.

גם אם ייקח קצת זמן והיא תשלם על זה מחירים.

רק אחריות מלאה שלה לעניין – תהיה יעילה.

טיפול רגשי מיועד לכאלה שאין להם בעיות והם רק מחפשים אוזן קשבת.

בעיה אמיתית – רק פסיכולוגית מקצועית ואפילו פסיכיאטר טוב לאבחון.

בהצלחה!

[ה ה]

על זה נאמר או שיש לך את זה או שאין לך,

לימודים לא יכולים ליצור משהו שאין – רגישות, אכפתיות סבלנות הכלה וכו..

לימודים יכולים להוסיף הבנה , ידע, כלים.

[חני]

אצלי נוצרה ההרגשה שפסיכולוגיות ‘נחות’ להן על התעודה והלימודים הקשים, לאומת המטפלות הריגשיות שמתאמצות יותר בשביל להוכיח את עצמן.

לידיעתכן

הנפש שלנו לא משתכנעת מתעודה כן או לא

יש דברים אחרים שגורמים לה להפתח ולהסגר, לעשות שינוי או להתקבע

[אתי אדלר]

התקשתי לקרוא את הנאמר כ: ככה היא לא תוכל להתחתן וכו’, היא חייבת טיפול רגשי…

מי אנחנו שנשפוט.

הרבה פעמים להציע טיפול רגשי בלי שהתיעצה איתנו היא באופן אישי זה שיפוטיות בלבד. אני הבסדר, המבינה, הבנויה והיא בגלל שלפי התנהגותה נראה לי או לסביבתי שהיא לא בסדר….

מה זה אכפת מה נראה לי? אם מישהי לא רוצה להתחתן למה אני צריכה לדאוג שהיא תרצה? היא בעלת זכויות אדם בדיוק כמוני, ןאת כליה לחיים קיבלה בדיוק ממי שקיבלתי אני.

יכולה לומר שיש כאלו שאפילו מחמאות אמיתיות אני לא אוהבת לקבל מהם כל שכן עצות וזה בגלל שנודף מהם שיפוטיות…

[אסתר פת]

דיתי סליחה, אבל המשפט הזה מאד לא נכון-

טיפול רגשי מיועד לכאלה שאין להם בעיות והם רק מחפשים אוזן קשבת.

בעיה אמיתית – רק פסיכולוגית מקצועית ואפילו פסיכיאטר טוב לאבחון.

אלא אם כן בעיה אמיתית את מתכוונת משהו שעבר את הגבול הנוירוטי לפסיכוטי

יש הרבה בעיות שהן לא הפרעת אישיות ולא הפרעת אכילה ולא סכיזופרניה ולא פוסט טראומה ולא בעיה פתלוגית חמורה

אבל הן עדיין בעיות משמעותיות שטיפול רגיש נותן להן מענה

שמת פה כאילו הגדרה מאד שחורה-לבנה:

או בעיה אמיתית-נשמע שאת מתכוונת למשהו חמור שאכן דורש פסיכיאטר

או רק מחפשים אוזן קשבת

איפה כל השאר?

[חנה ביין]

יעלי יקרה,

בשביל לייעץ משהו אמיתי למקרה הזה עלינו:

1. להכיר את המקרה ברמת המציאות והפרטים- מה קורה בפועל בחייה, מהם הסימפטומים וכו’

2. כיצד היא חווה את הדברים באופן אישי

לצד זאת אפשר גם לשמוע

3. כיצד הסביבה הקרובה שלה – שזה כולל משפחה, וגם חברות חוות את הדברים.

מה שיש לנו כאן זה רק את הסעיף השלישי – שנכתב מאכפתיות רבה, ומשלב המון פרשנות.

לגבי תעודות ותארים אני מבקשת להשאיר את השיח הזה מחוץ לדיון הזה.

באופן כללי מה אפשר לעשות כשאדם קרוב אלינו זקוק לעזרה

האם מתפקידו להעיר את תשומת ליבו לנושא? להפנות לטיפול? ואיך עושים זאת בצורה שאינה פוגעת.

אפתח על זה דיון בנפרד

בהצלחה לכולן