טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
מובילות:
- Organized by
-
-
חברות – עזרה..
-
חברות – עזרה..
פתקא טבא!
אולי יהיה לכן איזה כיוון חשיבה או אולי עצה בשבילי.. גם אם “רק” תזדהו זה יעזור לי מאד!
אני בטיפול דינמי כשנה, מטפלת מהממת, אוהבת ומחוברת אליה, נותנת לי מרחב, הכל מרגיש מצוין.
ה בעיה – אני לא מצליחה להיפתח אליה.. אני קבוע מבטיחה לעצמי שזהו, הפעם אני מספרת לה את זה ואת זה וכו’ ובסוף, גם קבוע, די בתחילת הפגישה אני יושבת ונאלמת (פשוט נהיית אילמת) במצבים היותר מורכבים אני “מברברת בשכל” מגלה טפח ומכסה 10 טפחים… מעסיקה אותה טוב טוב בשטויות וככה יוצאת מהפגישה.. חוסכת מכן איך מרגיש לצאת מכזו פגישה… עוגמת נפש אמיתית.
יש לי שאלה שמעסיקה אותי בקשר לזה, האם באיזשהו שלב ה”הגנות” אמורות לרדת וזה יעבור? ואז אני אגיע למצב שאני מסוגלת לשתף אותה?
מדובר בדברים באמת לא נעימים שעברו עלי/מחשבות ש”פדיחות איומות” לספר אותן וכו’..
יש נורות אזהרה בכזה מצב? כלומר, משהו לא בסדר ואני לא שמה לב?
איך אני בתור מטופלת יכולה לתרום לצאת מהמצב הזה?
העסק מדובר ולעוס בינינו, אבל מהרגשתי, אין התקדמות..
תודה לכל אחת שמקדישה מזמנה.
בשורות טובות!
-
56 תגובות
-
א. אם תדפדפי בדיונים, תוכלי לראות בערך את אותו רעיון של שאלה שאני שאלתי….
מוכר לי מאד מקרוב והבנתי ממטופלות אחרות שגם אצלם המצב דומה.
זה מאד טבעי ולגיטימי שזה ככה.
לי מאד עזרה ההבנה שכל המחשבות האלו ש”פדיחה לספר אותן” הן לא פדיחה בכלל.
בדיוק בשבילן המטפלת ישובה על כורסתה, עליהן היא למדה ובשבילן היא מאומנת.
ומוכנה ומצפה להם.
אחרי שיחות עם עוד בנות כמוני, הבנתי שכולנו אותו דבר עם אותם מחשבות פחות או יותר ככה שזה לא באמת ראוי לבושה כלשהיא.
מנסיון, אומרת לך שהצלחתי לאחרונה לומר דברים שהיה לי קשה מאד לומר.
וואו איזה סיפוק היה לי אח”כ, לרגע לא התחרטתי.
לפני כל מפגש תסדרי לעצמך מה את רוצה לומר ותבטיחי לעצמך שלא משנה מה קורה את אומרת לפחות ענין אחד.
השחרור וההרגשה הטובה שמרגישים אחרי זה, שווים את הקושי ובגדול!! מנסיון………..
שיהיה לך בהצלחה!!! את ממש לא לבד……. -
א. מזדהה, מבינה, מרגישה את תחושותייך ממש.
זאת חוויה לא נעימה בכלל, תחושת הפספוס הזו כשיוצאים מטיפול והמח ‘ממשיך’ לתאר מה הייתי צריכה לומר, איך הייתי צריכה להגיב, איך אני יאמר את זה בפעם הבאה, אם אני לא יאמר מה אני ארגיש…. ועוד שלל מחשבות מעין אלו..כתבתי כאן בעבר שלי מאד עוזר לצפר את עצמי אחרי שיתופים כנים, קניתי לעצמי משהו, הלכתי למקומות שעשו לי טוב כ”פרס” על זה שהצלחתי לשתף, יחד עם זאת השיתוף עצמו נותן סיפוק אדיר, אין לי איך לתאר לך את החוויה הזו, וזה בכלל לא סותר את הכאב, את הפדיחה והמבוכה בחדר, אבל אח”כ התחושה היא שזה היה שווה הכל.
לי עוד עוזר להביא לפעמים מראש דברים כתובים.
הכי חשוב שתדעי שאת לא לבד, המטפלת שלך תיתן לך את התחושה הכי טובה ונעימה כשתגידי את אותם דברים שתקועים לך, היא מחכה להם יותר ממך, ותזכרי שלא תתחרטי על זה!!
מחזיקה לך אצבעות,
ותודה שהעלת את תחושותי גם הכתב ולדיון,
תצליחי.
-
אני אוסיף גם כמו שאביגיל כתבה לך, לי עוזר גם לעשות רשימת נושאים שהייתי רוצה לפתוח בעתיד שם, לפני כל טיפול אני קוראת אותה וכשאני יוצאת אני מוחקת את מה שדובר שם..
טכני למדי אבל מסדר בראש -
היי,
מוכר לגמרי לגמרי
קודם כל – מנסיוני – כדאי לפתוח איתה את זה ולהבין מה מפריע לך להיפתח
אצלי למשל ראינו בסוף שקשה לי לומר דברים מסוימים כי מאוד מאוד חשוב לי הקשר איתה
ואני פוחדת שתכעס/תחשב מחשבות שליליות וכו…
עשינו על זה עבודה – ואז היה יותר קל להיפתח
וגם אצלי – היו תקופות שכתבתי המון והבאתי איתי/שלחתי לה למייל קודם הפגישה
ואז כשזה היה אצלה – היא כבר ידעה לפתוח את זה בעדינות
המון הצלחה!
את עושה את הדבר הנכון…
-
בוקר טוב ופתקא טבא,
האם את מרגישה שאת רוצה לספר לה אך מתביישת?
או שאת מרגישה שאת לא רוצה לספר לה?תנסי לדייק את זה עם עצמך בשעה של שקט והתבוננות פנימית.
אם את מרגישה שאת רוצה לספר לה, כנראה שיש ביניכן מספיק אמון, והבושה חוסמת. במקרה כזה, במקומך הייתי פותחת את הנושא קודם כל ביני לבין עצמי, ומנסה לשחזר מה הרגשתי ולתת מקום לרגשות (בלי לעבד אותם, רק לתת מקום), ורק במפגש שלאחר מכן לספר לה.
אם התשובה השניה היא הנכונה, יכול להיות שאין לך מספיק אמון בה, ואז לא משנה כמה היא נהדרת, כדאי לך למצוא מישהי שתוכלי לתת בה אמון.
*** גילוי נאות: אני לא מתחום הטיפול ***
-
לפעמים יש משהו שאני לא מסוגלת/רוצה לדבר.
ואז אני פשוט מדברת על זה.
למה אני לא רוצה,
למה זה מפדח אותי,
האם אני מפחדת מהתגובה שלה,
איך זה מרגיש לשבת ולהחזיק משהו בבטן. (אני החזקתי משהו שנה שלימה!!!! ודיברנו על הסוד שמרחף בחדר ושאני עדיין לא מסוגלת לספר אותו. וזה שנה שלימה לא מתחילת הטיפול אלא שנתיים לפחות…)
ושבוע שעבר אמרתי לה שנורא מוזר לי לשבת מולה ואפילו מפחיד כשאין לי משהו שהיא לא יודעת אותו….😇
גם נושא בפני עצמו… 🙂
-
נתקלתי בזה לא פעם ולא פעמיים (מהכיוון השני…)
אז בערך כמו שכתבו כאן
מאוד עוזר לכתוב בפגישה עצמה, במקום לדבר לקחת דף ולשפוך…
אח”כ כבר הרבה יותר קל להמשיך לדבר, בתחילה מדברים כאילו מלמעלה
ולאט לאט מעיזים לגעת בדברים ממש…
בהצלחה גדולה!!
-
המטפלת היא כמו רופא, שגם כשהוא מבקש להרים את החולצה, לא אכפת לך, כי את מחפשת רפואה, ככה גם ברפואת הנפש – מאוד יעזור אם תפתחי נושאים “בעייתיים” כדי לטפל בהם. אני יודעת שזה לא קל, אבל אם תעשי את זה למרות זאת, תרגישי אחר כך הקלה.
זה גם כמו להקיא, עד שעושים את זה יש לחץ פיזי על הבטן ואחרי זה יש הקלה.
-
וואו אהבתי ממש את הדוגמא שלך!
תודה מרים, עזרת לי.לא חשבתי שיוכלו לחדש לי משהו………
-
-
אתן פשוט מדהימות ונותנות כח!
אני נתרמת מכל אחת ואחת שכתבה,
תודה! אין לי ספק שיעזור לי ..
-
תנסי לחשוב שבהתחלה זה קשה ומרגיש פדיחות אבל אם תקחי משהו ספציפי ותבטיחי לעצמך שהפעם את משתפת בזה ותראי תגובה חיובית זה יעזור לך גם הלאה להעז
תזכירי לעצמך שאחרי שתסיימי את הטיפול לא תמשיכי להיות איתה בקשר אז ה”פדיחות” ישארו אצלה ולא שזה יפגוש אותך פתאום איפשהו…
-
רק רוצה להוסיף שהרבה פעמים לא נכון “להכריח את עצמך” לספר.
צריך להיות קשובים לקצב של הנפש.
-
-
הרבה מהמטופלות פגועות דווקא בנושא האמון והקשרים הבינאישיים,
לכן בעיניי זו התנהלות טבעית מאד בטיפול דינאמי.
חשוב מאד להעלות את הרגשות שעולים סביב זה, לספר על זה בכנות ובפתיחות ולתת לזה מקום.
מעריכה אותך על העבודה המאומצת. זה לא קל כשרוצים וקשה כל כך.
-
סתם שאלה למטפלות: אתן לא אמורות להעלות קצת בעצמכן?
אני יודעת שבסופו של דבר האחריות היא על המטופל.
אבל זה קשה!
למה המטפלת שלי לא מנסה לשאול קצת בעצמה על הקשר?
היא הרי יכולה לפתוח ואני אזרום,
ומה שבשבילי זה לחצוב סלעים יכול להפוך להרבה יותר קל.
אני כן מעלה בעצמי ועובדת על זה ברוך ד’, אבל שגם היא!!
יש איזה כלל שאוסר את זה?
ואל תגידו לי עכשיו להעלות את זה מולה, את זה אני יודעת.
רק שואלת טכנית.
ואני יודעת שזה יצא מתוסכל למדי. סליחה……….. -
אביגיל, נגעת בנקודה חשובה מאד בעיניי,
מצטרפת לשאלתך,
וגם אני יוסיף, שהרבה פעמים בסיום טיפול המטפלת אומרת נדבר על זה,
לפעמים הנושא כל כך כאוב שקשה להעלות אותו שוב,
אז למה האחריות חוזרת אלי שוב? למה שהמטפלת לא תעלה את זה מעצמה בפעם הבאה??
למה זה נשאר פתוח אחרי האמירה נדבר על זה?
אל תכתבו לי תדברי איתה על זה,
אני שואלת מהצד הטכני, אולי קיימת בעיה מבחינת הטיפול להעלות נושאים שוב מצד המטפל???
אני לא למדתי טיפול לכן אני שואלת אתכן מטפלות יקרות,מקווה שהובנתי נכון (אני ממש לא חושבת שקהל המטפלות הן מלאכיות וכל יכולות…)
-
kedem.ew1.rapydapps.cloud
דיונים - טיפול יעוץ אימון והנחיה |
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו"סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! בואו נדבר על הסטינג שלנו
-
המטפלת שלי פעם שאלה אותי- את רוצה שאני אעלה את הנושא בפעם הבאה או שאני אזרום איתך?
-
-
הבן שלי היה בטיפול רגשי, הוא די מהר נפתח למטפל והתחיל לספר לו דברים פרטיים אישיים, המטפל עצר אותו ואמר לו אתה לא מכיר אותי מספיק ואני לא מכיר אותך מספיק, כדאי לחכות עם השיתופים האלה,לזמן יותר מתאים. הוא לא יצר אמון ביניהם, הבן שלי נסגר מאז, והוא לא מספר כלום, תמיד “הכל בסדר, ב”ה, אין צורך לדאוג”. והוא לא מסוגל לשתף כלום, בינתיים הוא סגור ומסוגר ולא מסכים לשום טיפול.
לדעתי זה לא היה מקצועי מצד המטפל, כי אם הילד פתוח לספר לו, התפקיד של המטפל להקשיב ולא לחסום אותו.
-
וואו, האמת שאם זה היה קורה לי הייתי לגמרי נחסמת.
-
-
אני מאד מסכימה איתך מרים
המטפל טעה פה בגדול
-
מועדים לשמחה יקרה!
כאשר את פונה לאיש מקצוע ומעונינת לקבל מענה לנושא כלשהו, מסתבר שאת בוגרת וזו החלטה שלך להגיע להתרפא,
(אם זה לא הגיע מתוכך לרוב לא יזוז שום דבר כי מישהו ‘דחף’ אותך או אמר לך שאת חייבת ללכת…) וזה אומר שהבשלת בתוכך מספיק להבין שבכאב הזה את הולכת לטפל…
קודם כל כדאי לוודא שיש אמון מלא במטפלת שמולך, את סומכת עליה ומרגישה שהיא האישה שהיית מעונינת לספר לה נוח לך ונעים לך, והיא ונאמנה עליך.
חשוב שתדעי שאסור למטפלת לדחוק בך לספר משהו שאת לא רוצה לספר, מותר לה לברר איתך אם את רוצה לשתף, זה בידיים שלך!! לא מכריחים מישהו לעשות משהו שהוא לא מעונין!! הנזק יכול להיות גדול הרבה יותר!!
אנסה להסביר לך ולעזור לך להבין למה כדאי לך להחליט לשחרר, אולי אז תבוא ישועתך:
אם עדין לא השלת מעליך את ‘ההגנות’ שאינן משרתות אותך ואף ‘תקועות’ בפנים ומחוללות שם ‘מחשבות ופחדים’…. תדעי שהפחד לפרוק ולספר נוצר ומתגבר מזה שלא פרקת והולך ומתעצם ככל שעובר הזמן, ברגע שתשחררי את ה’סודות הכמוסים’ כל התחושות הקשות יעלמו ותחושי תחושת הקלה עצומה!!!
תסתכלי על זה כמו במאזניים –
כאשר כמות הסבל מזה שאת לא משחררת ומפרקת לעומת הסבל שיגרם לך מלספר תגדל למצב בלתי נסבל את תפרקי את זה, כנראה שלא הגעת למצב שזה גורם לך סבל מספיק חזק, ומחילה, אינני מזלזלת בסבל שיש לך כבר….ואפילו כואבת איתך…
הייתי מציעה לך לברר עם עצמך איזה רווח יש לך מזה שאת מחזיקה את ה’סודות’ האלו בפנים… לעיתים לא באמת רוצים לשחרר אותם כי יש איזשהו רווח …מה בעצם את מקבלת מזה שאת לא מספרת?
ועוד משהו נסי לדמיין איזה עונג יהיה לך כאשר ירד מעל הכתפיים ומעל הראש שלך שק של 100 ק”ג שסחבת אותו שנים, איזו קלילות תחושי, אילו יכולות תקבלי כאשר תהיי במקום הזה וכמה תגליות מדהימות של עוצמות תגלי …
הרווח שווה!! ודעי לך שאת המטפלת הכי טובה של עצמך!!
אף אחת לא יכולה לעשות כולם במקומך, אפשר לשאול אותך, לכוון אותך לברר איתך, לתת לך כלים, לעשות איתך תרגילים ועוד…אבל בסוף את זאת שעושה בעצמך את התהליך….
כדאי שתשתפי את המטפלת גם בתחושות הללו אולי יהיו לה כלים לעזור לך לרצות לשחרר הגנות?
מאחלת לך להצליח להגיע לתובנה ולאמונה שהאמת משתלמת ומרוויחה הרבה יותר מלאגור כל מיני ‘חפצים’ שתופסים לך את הראש את הלב וכמובן מפריעים את מנוחת נפשך!!
(נסי לתאר בית שלא ירוקנו את פחי הזבל או חפצים ישנים ונותרים מה יקרה שם…איך זה יראה… ולהיפך…)
אם תחשבי על זה בטוחה שבע”ה תצליחי להגיע לטוב הזה ולעוף גבוה!!
בהצלחה!!!
-
מביאה שיתוף שלי כמטפלת מטיפול שגם הצליח וגם נכשל ולכן גם צרוב חזק בזיכרון.
הייתה אצלי נערה, בת להורים גרושים בגירושין טראומתיים. לא נכנסת לפרטי הטיפול שהיה מורכב מאד. היו תהליכים שבהם התקדמה אך בחרה לסיים כשעוד הייתה הרבה עבודה. בסיום אמרה לי שהרבה פעמים הרגישה שנפתחה ושיתפה אותי בכל מיני דברים ואני לא מספיק החזקתי אותה.
ייתכן מאד ולא הייתי מדויקת מספיק. לגמרי יש לי במה להתקדם. אבל בנוגע אליה ספציפית היא קימצה במילים מאד, והתיאורים שלה היו מאד מינימליים. שבוע אחרי שנפתחה הרגשתי מעיין קרירות מצידה דבר שגרם לי להיות יותר זהירה באשר ראיתי שצריכה מינונים קטנים ומדויקים של שיתוף. אז נכון שלא הייתי האם המושלמת, אבל מאד ניסיתי, הטיפול ההוא זכור לי יותר מכל הטיפולים כאחד שממש התאמצתי לדייק ולהיות רגישה ודווקא שם היא הטיחה בי את ההפך.
שאף אחת לא תנסה לתת עצות על אותו תיאור מקרה, כי באמת לא פרטתי, מה שאני מנסה להגיד למטופלות שאין ספק שמטפלת צריכה להיות הכי מדויקת ומכווננת שאפשר, מצד שני היות והמטופלת בחרה להשקיע זמן אנרגיה וכסף כדי להתקדם אז אם את מרגישה שדברים תקועים תדברי עליהם. מי אמר שהטיפול נתקע באותם דברים שלא דיברת עליהם ולא בכאן ועכשיו ועצם היכולת להביא את התקיעות לתוך החדר?
-
שלום לך,
אני לא מכירה אותך כדי לדעת מה נמצא מאחורי התקיעות בטיפול והקושי להניח את הדברים שמפריעים לך באמת, אבל אני אנסה ואביא לך משהו ממקום שלי כתרפיסטית באומנות, כך אני עובדת ורואה תוצאות מדהימות והלואי וזה יעזור גם לך.
הטיפול לא נמצא דוקא במילים שנאמרות או לא. הוא הרבה יותר עמוק מעבר לזה.
אולי הסיפור שלך הוא הקושי להביא את עצמך? הצורך להביא רק חלקים יפים? הפחד שלא יקבלו את העצמי האמיתי שלך כולל החלקים הפחות שבו ולכל אחד יש חלקים של פחות…
אולי הטיפול יהיה להניח דוקא את הקושי שלך לדבר על הדברים שכתבת שלא נעים לך לדבר עליהם.
כלומר יתכן ואת לא צריכה לדבר על הדברים הלא נעימים אלא על הקושי שלך להביא אותם למטפלת, אולי לדבר על הבקשה הכמוסה בתוכך להיות יכולה להיות את באמת ושהיא תהיה שם לקבל את זה, להכיל להחזיק ולהמשיך להיות איתך בקשר חיובי.
מקוה שהצלחתי קצת לכון אותך,
ואם משהו לא ברור אוכל לפרט לך יותר: 0548561970 / *** אין לפרסם מיילים בציבור, השתמשנה בהודעות הפרטיות לשם כך ***
בהצלחה.
יהודית ברסלר. -
שלום יקרה!
אומנם הגיבו הרבה לפני, אבל לא יכולתי שלא להזדהות איתך מאוד מאוד. מהמקום של המטופלת, שגם אני עמדתי בו, יודעת שהדרך אל הבריאות חייבת לעבוד דרך החשיפה הלא נעימה הזו, אבל לא מסוגלת, זה לא יוצא, כי איך תספרי ש…
אבל אחרי שפתחתי את הפה גיליתי שהדבר הזה שאני מתמודדת איתו, וזה לגבי כל דבר, הוא עולם שלם, ופתאום למטפלת יהיה כל כך הרבה מה להאיר ולהסביר לך, והקלה כזאת מדהימה של שיתוף ותמיכה תבוא אלייך, באמת, זה שווה את הכמה רגעי חוסר נעימות האלה. וואו, כל כך שווה!
ומהצד של המטפלת, היא נתקלת בכאלה דברים יום יום, והיא כאן כדי להכיל אותך, ולא תיפול מהכסא משום דבר. היא מחכה לעזור לך.
דברי איתה על זה. תראי כמה טוב יהיה לך.
בהצלחה ענקית! אני איתך!
-
למרות הדיון הארוך אני אמשיך
האם המושג “חסימות רגשיות” לא מתקשר לשאלה שלך?
ואם מישהי יכולה לפרט להרחיב ולהסביר עליו
אשמח!
-
רוצה רק לומר כתבת שאת נאלמת-אם זו תחושה ממש ברמה הפיזית
יכול להיות שזה מצב שהוא כמעט דיסוציאציה- ז”א רמז של הגוף לעצור
לא אשת מקצוע אבל אצלי כך זה התחיל
והיום אני יודעת שזו פוסט טראומה מורכבת
לא יודעת אם אפשר להקיש למקרה אחר
רק רוצה לבקש- תהיי קשובה לקולות הפנימיים שלך ולחשוב- כשאני נאלמת זה כי??
-
רוצה להוסיף משהו לגבי “נאלמת”
כמו שכתבה אפרת שטרן- תחושה של אילמות היא פריז
צורת התמודדות של מערכת העצבים עם סכנה
ככל שהטיפול מתקדם, המיכל מתחזק, הפריז (הכללי) משתחרר
האילמות אמורה לאט לאט להתפוגג
שימי לב אם יש שינוי אפילו קל וזעיר ממש מתחילת הטיפול לעכשיו
אם יש- בד”כ זה בסדר… לגוף יש את הקצב שלו…
-
וזה לא באחריות המטפלת לטפל?
-
הכוונה שלך היא שבאחריות המטפל שהמטופל יפתח?
אחריות המטפל היא לתת למטופל תנאים להיפתח.
המטופל- צריך להיות קשוב לעצמו ולשתף במה שהוא רוצה ולא במה שהוא “אמור”
-
אני חושבת שבאחריות המטפל – ליצור רצף טיפולי,
לעלות את הנקודות שצריך לעבד ולעבוד עליהם,
ממש לא הוגן לתת למטופלת את האחריות לעלות ולסגור את מה שמפריע לה
מטופלת מגיע לטיפול כי אין לה כלים וידע לטפל בבעיה,
אז המטפלת צריכה לקחת אחריות להנחות אותה , לעלות ולסגור את כל הפינות..
-
אני מבינה את ההגיון שלך-
אבל הגישה הזו מאוד מעמתת את המטופל עם הנקודות הרגישות שלו
והרבה פעמים הוא עוד לא מוכן לזה.
כמובן שזה תלוי מטופל וקשר טיפולי-
אבל בגדול טיפול (דינאמי) הוא לא תהליך מובנה מראש
-
אז טיפול דינמי זה לשבת לברבר 50 שנה עד שהמטופלת תפתח לבד?
חייב להיות כלים לעזור למישהי להפתח, כי אם לא בשביל מה צריך מטפלת? אפשר לנייס עם חברה או שכנה..
-
לא הייתי מגדירה את זה ככה..
אבל לא מכריחים אף אחד לבוא לטיפול.
-
לא עניין של להכריח
כשאדם מגיע לטיפול הוא בא כדי שיטפלו בו – כן? שידריכו אותו איך לצאת מהקושי
אם למטפלת אין שיטת טיפול להביא את התוצאות – אז בשביל מה הטיפול?
אני מצפה שמטפלת מקצועית תדע לראות מה הקשיים של המטופלת ולכוון אותה לדבר עליהם ולתת לה כלים להתמודד איתם,
לא לזרום רק עם מה שהמטפלת מעלה, כי חלק מהקושי של המטופל זה להבין ולהגדיר היכן הבעיה
-
אז את לא מתחברת לטיפול דינאמי…
זכותך…
-
לא עניין של מתחברת,
השאלה אם זה יעיל,
אני הלכתי לטיפול,
המטפלת על כל מיני דברים שהעליתי אמרה נצטרך לטפל בזה בהמשך,
אבל בהמשך היא לא העלתה דברים שלא נסגרו
בסוף ראיתי שיוצא לי רק נזק מזה, שום דבר לא טופל באמת, אלא נשאר באויר…
-
ה ה
ממש קשה מה שאת מתארת.
למה לקראת סוף הטיפול לא הזכרת את הנושאים שהיא אמרה שצריך לסגור בהמשך??
נראה לי שהיה כדאי באיזשהו שלב לכתוב לה מכתב איזה סוגיות להרגשתך עלו בטיפול ולא הגיע לבירור ולסגירה
ושאת לא מוכנה לסיים ככה את הטיפול…
זה דבר שאפשר לעשות גם בטיפול דינמי להבנתי.
אבל בגדול, גם בטיפול דינמי הייתי מצפה מהמטפלת לנהל את התהליך ונראה לי שבאמת זה מה שקורה מאחורי הקלעים, אין מצב שזה אלהבבלה כמו שמתארים פה, נראה לי שזה הרבה יותר מתוחכם ומנוהל ממה שזה נראה…
-
-
-
-
-
-
תודה לכל אחת ואחת שהגיבה, מעריכה מאד!
מרגש לראות את התמיכה, ההזדהות והרצון לעזור ולתרום מהידע הענק שלכן,
כל כך עוזר שאתן “מנרמלות” אותי ומספרות כמה שווה לפתוח, נותן קצת חשק לקפוץ ראש חחח
חשוב לשמוע מכן כמה המטפלות חשופות להכל ולא ‘יפלו מהכסא’ מהסיפורים…
(אפילו שברור לי מאד בהרגשה שהיא חזקה ולא תיפול משום כסא גם אם אני אספר ה-כ-ל)
העניין שאני ‘נאלמת’ שהמילים לא מצליחות לצאת לי מהפה, ממש ככה, לפעמים אני מתקרבת לספר דברים והקול שלי רועד, מרגישה ממש חנק ולא מסוגלת להמשיך.. מוזר לגמרי..
-
למרות הדיון הארוך אני אמשיך
האם המושג “חסימות רגשיות” לא מתקשר לשאלה שלך?
ואם מישהי יכולה לפרט להרחיב ולהסביר עליו
אשמח!
-
‘חסימות רגשיות ‘ הם בעצם קשיים רגשיים היכולים להיגרם מחוויות, אירועי חיים ומצבים רגשיים שאדם חווה במהלך חייו.
לא תמיד קל להצביע על הסיבות בשלהן נוצר המחסום הרגשי, וברוב המקרים המחסום הרגשי שאדם חווה לא מגיע לאחר אירוע טראומטי אחד, אלא לאחר כמה אירועים שיצרו רגש או דפוס התנהגות מסויים עמו הוא פועל, ואינו מצליח להשתחרר ממנו.
כך כמו בלופ הוא חוזר שוב על אותם דפוסי פעולה והתנהגויות מסויימות, ואינו מבין מדוע הוא לא מצליח לבצע את מה שצריך לבצע באופן פשוט כל פעם מחדש.
זה בעצם לחזור כל פעם על אותה התנהגות ולרצות תוצאה אחרת שלא תגיע כל עוד אין הבנה היכן הטעות ותיקון הטעות לפעם הבאה….
כמובן שהפער בין הידיעה למה שצריך לקרות ובין מה שקורה בפועל = תסכול גדול שגורר אחריו עוד קשיים המגבירים את המצוקה.
ברגע שהמחסום הרגשי יפרץ, הכל ישתרר ויצא החוצה, אז יתגלו ההפתעות – הכישורים והיכולות ובעקבותיהם יגיעו גם ההצלחות!!
בטיפול הרגשי – לעיתים צריך לחזור אחורה ולהגיע לנקודת הזמן של ארועי החיים לפרק אותם בעזרת כלים שונים ולהבין מה קרה שם, לתקן לפרוץ ולהתקדם!!!
לשאלתך – יתכן בהחלט שמדובר בחסימה רגשית, חשוב מאוד להציג את הקושי בפני המטפלת הרגשית על מנת שהיא תוכל לתת מענה לחסימה הזו ולפתור את הבעיה אחת ולתמיד!
Log in to reply.
