טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
מובילות:
- Organized by
-
-
חרדת גמילה…
-
חרדת גמילה…
על סף יאוש…
אשמח לעזרת המנוסות –
מה עושים עם ילדה שמפחדת משרותים ברמה של חרדה
התחלנו תהליך גמילה, בהתחלה זרמה, אבל בנקודת זמן כלשהי הילדה התחילה ל-פ-ח-ד משירותים
וזה כולל: שירותים עם מדרגות מקטינות, אפילו סיר…
רק מתקרבת לשרותים ומתחילה לצרוחחחח
מדובר בילדה חכמה במיוחד (הגננת שלה טוענת שזה תופעת לואי של עודף שכל…)
יש טיפים מתאימים? איש מקצוע שיכול לעזור? (עם קבלות! לא המלצות על אחות של חברה של בדודה ששמעתן שמתעסקת בתחום, אין לנו לא זמן ולא כסף מיותרים בשביל ניסויים כושלים…)
אשמח לכל מידע!
-
51 תגובות
-
לאה כהן!
יועצת גמילה מקצועיתגם אני נעזרתי בה
ולאחרונה ממש היתה לנו שיחה מקצועית יחד לפודקאסט
הוא עדין לא מוכן, בקרוב הוא יתפרסם בעז”התוכלי לפנות אלי ואתן לך פרטים שלה
המייל שלי rivkakroizer11 שטרוגל גי.. וגו’
בהצלחה!
-
תודה!
אם יש כאן עוד מישהי שנעזרה בלאה כהן ויכולה להמליץ – אשמח לשמוע
-
-
בת כמה הילדה?
לאחרונה היה לי ילד כזה
חיכיתי. (השתדלתי שזה יהיה בסבלנות)
עד גיל שלוש ושמונה חודשים.
עד שהוא ביקש מעצמו להוריד את הטיטול
(זה בהחלט היה אומץ, אבל הרגיע אותי שאמרו לי שזה טבעי עד גיל 4)
-
הילדה בת 2.7
אבל עולה לגן עיריה בתחילת אלול… (ילידת סוף דצמבר)
אם היא לא היתה עולה לגן, לא הייתי ממהרת
אבל העיתוי קצת מורכב…
-
היא ילדה ממש צעירה
חבל ממש להכריח אותה
גמילה זה תהליך טבעי שאמור לקרות מעצמו בין הגילאים 2-4
כמו שאנחנו לא מכריחים ילד ללכת בגיל שנה אם הוא מוכן לזה ואם לא.
אותו דבר בגמילה.
לפי החוק, בגן עירוני גננת חייבת לקבל גם ילדה עם טיטול.
נכון שזה לא נעים. ונכון שהכי כייף להיות אמא חבל”זית
שהילדים שלה ראשונים בכל תחום… אבל מה לעשות…
לפי הניסיון שלי, ילדים לא צריכים החלפה בד”כ עד שעה אחת.
אם יש צהרון זה יותר מורכב.
-
תודה על התגובה
מתייחסת דווקא לחלק האחרון שלה –
הילדה הולכת לצהרון, וזה בדיוק מה שהופך את הענין למורכב יותר
(אם כי, ילדה עשויה ללכלך טיטול גם במהלך הבוקר, ואז זה לא ככ נעים לא לה ולא לסביבה
במיוחד הבננה שלי שבשניה שהיא מלכלכת היא חייבת שיחליפו לה. מפריע לה מאוד!)
-
-
-
אבל מה עשית עם הילדה בגן?
איך הכנסת אותה לגן עם טיטול?
הילד שלי בן שלוש וחודש, צריך להיכנס לגן.
הוא לא גמול ולא ממש משתף פעולה ואני ממש בלחץ מזה
-
הכנסתי אותו עם טיטול.
ולא קרה שום דבר.
גיליתי שהיו בגן עוד כמה ילדים עם טיטול.
ניסיתי שוב באזור החגים, וראיתי שעדיין יש חרדה והוא לא בעניין.
ניסיתי בחנוכה, ועדיין לא היה באזור.
בסביבות שבט הסייעת אמרה לו שאם ילך לשירותים יקבל כדור
באותו יום, הוא אמר לי שהוא רוצה ללכת
הורדנו את הטיטול
ובזה הסתיימה הגמילה.
אני מודה לד’ על כל רגע שלא גמלנו מידי מוקדם. וחסכתי בעיות רגשיות לכל החיים.
-
הגננות החליפו לו טיטול בגן?
-
לא.
כתבתי כבר למעלה שילד בד”כ לא צריך החלפה עד השעה אחת בצהריים.
יש גיל שילד מרגיל את עצמו לעשות את הצרכים במקומות ובזמנים שנוחים לו.
ובכל מקרה, כיון שרוב השבוע אני עובדת מהבית וגם בעלי באזור הגן
יכולתי להגיד לגננות שאנחנו כאן.
ואם צריך נבוא להחליף
תכל’ס בפעם הבודדת שהיה צריך להחליף הסייעת עשתה את זה מכל הלב, ולא רצתה לקרוא לנו.
לפעמים כדאי לשלם לגננת או סייעת שיסכימו להחליף
מאשר לשלם לטיפול רגשי….
-
טוב
אז זה לגמרי שונה
אני שולחת עד 4
וממש לא זמינה בשטח כדי להגיע
אין לי בעיה לשלם לסייעת בשביל זה
אבל טכנית, סייעת בגן של קרוב ל-30 ילדות
הפניות שלה מוגבלת
וכשאנחנו מדברים על ילדה שמתחילה לצרוח ברגע שהטיטול שלה לא יבש ב-100%
זה הופך את הסיפור לקצת יותר מורכב 🙁
-
אני ממש מסכימה איתך מליון אחוז שזה מורכב.
אבל גם ללכת לטיפול רגשי זה מורכב.
אם הייתי מבטיחה לך למשל שתוך חצי שנה זה מסתדר קומפלט
בלי שום התערבות מצידך.
היית יותר רגועה? או שהיית לוקחת אותה או אותך לטיפול רגשי?
אז כן. בעז”ה זה יעבור מעצמו כשהיא תהיה בשלה
אף אחד לא התחתן עם טיטול וגם לא עלתה לסמינר….
לא יודעת מה התשובה המוחלטת
תעשי מה שליבך לב של אמא אומר לך…
וסתם שאלה, היא בכורה?
-
ועוד משהו, אני באמת מכירה יותר מאישה אחת
שהשאירה ילדה בגן פרטי מכיון שהיה לה טיטול
אח”כ הילדה עלתה ישר לגן השני, ב”ה היא התחתנה והיא נהדרת במיוחד.
-
ברור לי שהיא לא תתחתן עם טיטול
וגם ברור לי שאני לא הולכת להתעלל בילדה בשביל שתעלה לגן כשהיא גמולה
אבל כן מחפשת ובודקת האם יש דרך לפתור את הענין בלי להתעלל בה
רשמו פה למשל על טיפול מסוג מח אחד, הייתי הולכת על זה אולי רק שהלכתית / השקפתית זה ירד מהפרק
פתוחה לכיוונים נוספים בסגנון
ולשאלתך – היא השלישית במשפחה
וגן פרטי לא רלוונטי
אלא אם אני עוזבת את העבודה
למרבה הצער זה רכיב חשוב בתכנון הלו”ז שלנו
ועם כל הרצון הטוב, אין לי את הפריבלגיה לשלוח לגן פרטי שעובד עד 1:30, חופש כל שני וחמישי וכו’
-
-
-
-
-
-
זה באמת מלחיץ מאד!
אבל דוקא לכן, הלחץ הוא בד”כ בעוכרינו:(
כי קשה מאד לפעול באופן מושכל ורגיש
כאשר נושפת לנו בעורף השאלה:
איך היא תוכל להתחיל גן? ואיך אפשר יהיה לללת לעבודה? וכו’ וכו’…
לצערנו , אנחנו והילדים שלנו, יותר מדי מוכתבים מלמעלה
מה אמור להיות ומתי…
מכניסים היום את הילדים ל’תבניות’
וקצת מאבדים את היחס האישי והנכון לכאן ועכשיו.
לגבי מה שכתבת – על רצון למצוא מענה בטוח:
אז… אף אחד לא יכול להבטיח לך בדיוק כמה זמן זה יקח
ומה יהיה, בטח לא לפני שבוחנים לעומק את הענין.
אבל בודאי שאפשר לראות התקדמות עצומה והדרגתית,
כשבאים לטפל ולקבל הדרכה, ובמיוחד – ככל שמטפלים בגיל יותר צעיר
(בכלל באופן כללי, לכל קושי אחר).
ובאופן כללי:
בד”כ, קושי כזה – לא יושב רק על גמילה,
אלא על רגישות – עם פער גדול בין ההבנה השכלית כפי שאת מתארת
ולכן זה באמת מעצים את הקושי שלה + חרדתיות.
יתכן ויש כאן גם תקשורת שצריך לשפר מולה (באופן ספציפי) ועוד.
מקוה שתצליחו בעז”ה במהרה!
מיכל וילמן – מדריכה הורים לילדים רגישים ונפיצים, עורכת קורסים וסדנאות. 0504102924 michal2lov שטרודל וכו’
מצרפת לכאן קובץ עם דיון בנושא הרטבה. אמנם, הוא לא קשור במישרין לגמילה בגיל הזה
אלא לילדה שחזרה להרטיב (בערך בגיל 6 אולי), אבל, יש בו קטנים והמלצות מאד חשובות
שאפשר וכדאי ליישם גם במקרה הנידון.
-
תודה מיכל!
לא ציינתי קודם – אבל זו ילדה מפותחת מאוד, גם שכלית וגם רגשית
(הגננות שלה מציינות את זה כל הזמן – הראשונה שתשים לב איזה ילד עצוב ותדאג לו…)
והיא מותק של ילדה בכל המובנים
הענין הזה עם הגמילה הוא הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים במשהו שלא זורם לה חלק…
וכאן בדיוק השאלה שלי –
מי הכתובת המתאימה שיכולה לתת מענה לקושי מהסוג הזה?
-
-
מנסיון אצלינו עם סיפור כזה-
שלושת המימדים עזר.
-
היי דבר ראשון בהצלחה רבה, אני מנתחת התנהגות ומומחית לגמילה מטיטולים לילדים רגילים ועל הרצף, לצערי כרגע אני בעומס ולא אוכל לקבל, מה שאני כן יכולה להגיד לך, לפנות אלי באישי ואמליץ לך על כמה תותחיות בתחום, היום בדר”כ מנתחי התנהגות עוסקים בגמילות
והעיקר שיהיה בהצלחה, הרבה הורים עוברים את זה וזה מאתגר -
ומניסיון שלי, אל תקחי טיפים! רק מישו מקצועי שרואה את כל התמונה, הליך מסויים יכול להרוס לילדה אחת ולשנייה להועיל, זה תלוי בהרבה גורמים, בהצלחה רבה
-
היא כנראה מאד רגישה ומאד זקוקה להבנה עמוקה וגם לסבלנות
(ויתכן ואתם זקוקים להדרכה כיצד לתת לה את זה ברמה גבוהה)
וגם: לחץ אולי מאיים עליה, ובמיוחד במצב הזה, שהוא בהחלט מצב רגיש
כמו כל תקופת גמילה כזה.
יתכן ושלושת המימדים באמת יוכל מאד לעזור
זה מתאים לדברים נקודתיים וספציפיים וכמובן ללכת רק לאחר המלצות
-
גם מהניסיון שלי,
טיפול קינזיולוגי יכול לעזור:
מוח אחד, שלושת המימדים או נתיב הא’ ב’.
-
תודה לכולכן!
טיפול מסוג מח אחד / שלושת המימדים וכד’ –
כמה זמן לוקח?
סדר גודל של עלות?
לא מבינה בזה בכלל, רוצה לקבל מושגים…
-
קבלו עדכון –
הרב שלנו מתנגד לשיטות האלה
אשמח לכל מידע לגבי פתרונות אחרים
-
-
אמא יקרה,
מאוד מבינה את הקושי והלחץ שאת מתארת אני מניחה שלך כאמא זה לא פשוט בכלל. נשמע שהילדה מאוד חרדה ולכן הייתי מציעה להרפות ולתווך לה עיבוד ושחרור החרדה באמצעות משחק
ד״ר אליטה בולטר מציעה משחקים פרקטיים ויישומיים לילדים שמתמודדים עם קשיי פרידה מחיתולים.
מניסיון אישי כאמא ותרפיסטית בילדים זה מאוד יעיל ועוזר.
אשמח לתת לך הדרכה טלפונית קצרה ללא עלות
זה המספר שלי: 0507295571
בהצלחה רבה
-
אחיינית שלי היה לה אותו סיפור בדיוק והיא ילדה חכמה מאוד שאלה שאלות באמונה כבר בגיל ארבע🤦♀️ כנראה זה באמת נובע מהרבה שכל
היא רעדההה מהשירותים לא הסכימה להכנס ממש נכנסה לחרדה
אם את רוצה לדעת מה באמת עזר בסוף תכתבי באישי…
-
בעז”ה מעבירה קורס להורים ומטפלים על גמילה מטיטול במחיר אפסי
בחודש הקרוב , מאחורי ב”ה עשרות גמילות מורכבות לילדים רגילים ועל הרצף, בדגש שהמומחיות שלי בעיקר לילדים מגיל 2 וחצי ל7
מי שמעוניינת יכולה ליצור קשר -
לבת שלי עזר פרחי באך,
היה נראה לנו שהשורש הוא פחד מאיבוד שליטה, וקיבלה פרחי באך שאמורים לעזור לזה (מכינים פורמולה בהתאמה אישית לפי אבחון שורש הבעיה)
היינו סקפטיים מאוד, אבל לא יכולנו להתכחש… תוך יום יומיים זה פשוט עבר
לא יודעת אם תמיד זה ככה, אבל משתפת מהנסיון שלנו
הרבה הצלחה
-
תודה!
אם יש עוד שהתנסו – אשמח לשמוע
ועניינית לגבי התהליך – איך זה עובד?
מה העלות של אירוע כזה?
יש שמות מומלצים? (ירושלים)
-
-
שלום לכולן
מירי, תודה שהעלית את השאלה, ברשותך אני קופצת עליה…
יש לי תינוקת בת שנתיים וחודשיים, קטנטונת עוד,
אבל ממש עם רגישות מפותחת כמו שמירי מתארת אצל ביתה…
לפי הרגישות הזו, אני צופה שיהיה קושי בעניין הגמילה (אבל אלוקים גדול…)
השאלה אם יש משהו שאני יכולה לעשות עכשיו, בגיל צעיר יחסית,
כדי להכין את הקרקע לגמילה בטוחה וחלקה בעוד כמה חודשים?
-
תינוקות חכמים – הפיתרון לגמול אותם מוקדם.
לא אומרת זאת באופן מוחלט, כמובן, אבל הרבה פעמים זה יכול לעזור.
גיל שנתיים וחודשיים הוא לא מוקדם כדי לנסות. את הבת שלי גמלתי בגיל הזה. עם היציאות היה קשה לה, והיא פחדה, ולכן – רק כשהיתה צריכה ללכלך, ביקשה טיטול וזה עבד מצוין. אחרי חודשיים הפחד עבר לה והכל עבר לשירותים.
-
הבעיה שהבחורונת לא מסכימה להסתכל לכיוון הסיר.
זה מלחיץ אותה נורא, למרות שאנחנו מנסים להביא אותו בקטע הקליל והכיפי
מציינת, שהיא הבכורה שלי. עוד לא עברתי תהליך גמילה עם ילדים…
-
גם אצלי היא הבכורה.
ולמה צריך סיר? יש מקטין אסלה וזה מעולה. צריך הטרמה טובה (עוד מעט X תעה בשירותים כמו ילדה גדולה, רק גדולים עושים בשירותים וכו’) שבועיים של טפטופים כאלו. מראין את הבגד שתלבש אחרי הטיטול ומתרגשים מזה נוראות.
-
יש ילדים שסיר נותן להם תחושת שליטה מסויימת, בהשוואה למקטין אסלה
ו-לא תמיד הטרמה + עסק וטררם וכו’ עוזר
עם החרדתית שלי זה פשוט לא-לא-לא עבד
חודש לפני התחלנו לטפטף לה
והיא גם מכירה את התהליך מחברים במעון
אבל בזמן אמת – נאדה
-
-
-
-
-
גם לי יש ילדה רגישה מאד (לא בכורה) שפחדה לעשות בשירותים והייתי חייבת לגמול אותה כי היא עלתה לגן למרות שהיתה קטנה יחסית. היא ילדה כ”כ חכמה וכ”כ מודעת לעצמה ובכ”ז זה היה סרט מתמשך. התחננו אליה שתלך לשירותים והבטחנו הפתעות וכו’ וכו’… וכלום! היא היתה פשוט צורחת!
הייתי אובדת עיצות עד שחברה חכמה (שהיא גם יועצת במקצועה) אמרה לי : פשוט תרפי! תורידי לה את הטיטול ותתני לה לפספס. ממש תהיי מוכנה לזה שהיא הולכת לפספס, וכל פעם שהיא מפספסת תגידי לה ברוגע: “הנה, זה… ואת זה עושים בשירותים”. תנקי אותה ותגמרי סיפור. והכי חשוב ברוגע ובשלווה טוטלית. לא להזכיר לה ולא לקחת אותה לא לסיר ולא לשירותים.
לא האמנתי אבל יום למחרת היא כבר ביקשה לעשות בסיר. ואחרי עוד כמה ימים היא עשתה בשירותים (עם מקטין אסלה, כי היא היתה באמת קטנטונת). עדיין היו פספוסים פה ושם אבל החרדה עברה וזה הכי חשוב!
בילד הבא (שהוא גם מאד רגיש וממש מזכיר אותה באופי) עשיתי ככה מהתחלה ועבר חלק!!!
-
תודה על התגובה
הבעיה היא שאנחנו כבר אחרי כמה ימי ניסוי מהסוג הזה
ובינתיים אין התקדמות 🙁
-
-
תודה חיה על הרעיון
באיזה גיל עשיתם את זה?
תמי, מה שאת מתארת, נשמע באמת אידאלי
אבל אצל ילדים רגישים (קריסטליים) הכל יותר מורכב ועדין…
מדהים לראות כל מיני תהליכים שאצלה עברו בקושי ובשימת לב מוגברת – אצל אחותה הקטנה – זורם כאילו כלום…
אבל מה – אין כמו הילדים הרגישים האלו, עם עולם פנימי עשיר כ”כ… כן, רואים את זה כבר בגיל שנתיים!
-
עשיתי את זה בגיל 2.8 עם הבת, ועכשיו עם הבן עשיתי את זה בגיל 2.5! (הוא עולה למעון ולא לגן ובכ”ז העזתי לנסות) והוא ילד סופר רגיש!!! המטפלת חשבה שהשתגעתי שאמרתי לה שאני רוצה לגמול אותו . ואחרי ששיתפתי אותה בתהליך היא הסכימה לשתף פעולה בדרך שלי (כמובן שחייב כאן תיאום מלא עם המטפלת) והופתעה מהתוצאה.
הרעיון הוא פשוט לא להכניס טיפת לחץ וציפייה מהילד בתהליך הזה של הגמילה.
זה קודם כל עבודה עם עצמך כאמא להיות מוכנה להכל, אפילו שהספה תתלכלך, ולא להגיד לילד “אוי” או “התפספס לך, חבל…” ואפילו לא “לא נורא” (כי אם את אומרת “לא נורא”, הוא מבין שהוא עשה משהו קצת לא בסדר ומייד הוא נלחץ) ולא “פעם הבאה תעשה בשירותים”.
להתייחס לזה בפשטות כאילו זה הכי טבעי שבעולם שהוא יפספס. אח”כ להצביע על התוצר ולהגיד בטון רגוע “הנה, זה קטנים/ גדולים ואת זה עושים בסיר/ בשירותים”. לנקות (אפשר ביחד איתו) ולעבור הלאה.
הילדים הרגישים האלו, שמכונים קריסטליים, צריכים כמה שפחות דרמות. קשה להם השינוי הזה ומפחיד אותם שמישהו מצפה מהם לעשות משהו שהם לא בטוחים בו.
אמרתי את השיטה הזו לעוד שתי אמהות שעברו סרטים עם הילדים שלהם, הן לא האמינו אבל ניסו והצליחו.
בהצלחה!🙂
-
חיה, אני מתחברת לתהליך שאת מתארת.
אבל כשאני מנסה לדמיין אותו קורה,
עולה בי חשש כבד שהילדונת תיבהל עד היסטריה בפעם הראשונה לגלות פתאום את עצמה רטובה (היא מאווווד איסניסטית)…
איך באמת היו התגובות מצד הילדה שלך?
-
קודם כל, אולי לא ציינתי אבל כמובן שלפני שאת מורידה את הטיטול את אומרת לה (בשלווה ובלי דרמות ובלי להתרגש מידי) שמהיום לא צריך טיטול כי היא גדולה והיא יכולה לעשות בשירותים. את מראה לה את השירותים ושואלת אותה אם היא רוצה לנסות לשבת. אם לא, לא צריך. זו ההכנה שאת אומרת לה וזהו.
אח”כ לא מזכירה לה ללכת לשירותים ולא שואלת אותה אם יש לה. היא פשוט לומדת את התהליך תוך כדי תנועה והפספוסים עצמם הם הלמידה הכי טובה כי אחריהם את מסבירה לה מה קרה כאן.
ולשאלתך, איך היא הגיבה: אז עם הילדה זה היה אחרי כמעט שבועיים של גמילה, כך שזה לא היה לה זר ומפתיע, רק ששיניתי את הגישה כדי להפחית את החרדה. אבל אצל הבן התחלתי כך, וכן, הוא נבהל בהתחלה ואפילו התחיל לבכות בהיסטריה אבל מייד באתי אליו ואמרתי לו בקול הכי רגוע בעולם “הי, הנה קטנים. את זה עושים בשירותים” ומייד החלפתי לו וניקינו הכל.
התגובה הראשונית שהיא תראה ממך זה החוויה שתישאר לה. וזה לא הוקוס פוקוס. היא תפספס פעם ועוד פעם ועוד פעם עד שבסוף היא תעשה את זה. העיקר בלי לחץ ובלי לצפות ממנה.
הכי טוב להתחיל את זה בבית לפחות בימים הראשונים (אני התחלתי ביום חמישי והשארתי בבית בשישי ורק ביום ראשון הוא התחיל את הגמילה במעון) ובכל התקופה הזו לא להתארח ולא להגיע למקומות לא מוכרים כי זה יותר מלחיץ. גם אותך זה מלחיץ ואוטומטית זה עובר אליה כי ילדים כאלה יש להם חיישנים, אני בטח לא צריכה לספר לך. הם חווים את העולם חזק ובכל העוצמות.
-
תודה רבה חיה על הפירוט 🙂
-
חיה,
ניסינו ליישם היום
עם ילדה שכבר יודעת מה זה שירותים וכו’
בשעה ארבע אחר הצהרים, הטקס התחיל בחגיגיות רבה
הורדנו טיטול, הראינו את השירותים, ו-יצאנו לדרך
אני במטבח, מכינה ארוחת ערב, לא מתערבת לה בעניינים
והילדה – “על קוצים”
מסתובבת עם יד על ה…
הולכת לאזור השירותים, חוזרת למטבח
הולכת לחדר, חוזרת
מידי פעם פולטת (בטעות…) אני צריכה לשירותים
וכשהאחיות החמודות שלה שאלו אותה אם היא צריכה עזרה אז היא נבהלה ו-לא, מה פתאום
מידי פעם מבקשת אמבטיה (אמבטיה = ראשית טקס ההשכבה שמן הסתם אחריו היא תקבל טיטול, אמרתי ילדה חכמה, כן?)
אחרי שעה וחצי של סבל ויסורים נ-ש-ב-ר-ת-ייייייייי
קילחתי אותה, שמנו טיטול
והעצוב מכל היה שגם עם הטיטול לקח לה זמן להשתחרר מרוב לחץ שאסור לה לפספס 🙁
הזיה 🙄
-
וואו מירי אני כ”כ מזדהה איתך! ככה בדיוק היה גם לי ביומיים הראשונים. הבן שלי התאפק ש-ע-ו-ת וכבר התפללתי לה’ שיפספס כבר. בסוף הוא פיספס, לא היתה לו ברירה, וגם אח”כ הוא המשיך להתאפק שעות עוד פעמיים-שלוש ולאט לאט הוא נהיה יותר משוחרר בפיספוסים ומשם הדרך לשירותים היתה קלה. ברגע שאין חרדה, זה צ’יק צ’ק. עכשיו המטרה שלך היא לא לגרום לה לעשות בשירותים אלא לגרום לה להשתחרר מהלחץ.
הכי חשוב שתפגיני מולה את כל הרוגע בעולם. תנסי לגרום לה לנשום רגוע בלי לחץ בלי להזכיר בכלל שירותים. לספר סיפור, לשחק, לשיר שיר. היא בסוף תשחרר. בדוק. אל תתייאשי!
תתחילי בבוקר, היא לא תוכל לחכות למקלחת 😄
ותזכרי שהתגובה שלך אחרי הפספוס הראשון מאד משמעותית לה.
ועוד משהו- תתפללי על זה. זה הכי עוזר!
-
חיה – תודה!
רוצה רק להבין –
התאפק שעות, אבל מה היה כל השעות האלה? הוא היה רגוע? בכה? צרח?
כמה אני יכולה לתת לילדה להסתובב סביב עצמה סובלת ובוכה???
ו-בבוקר אני עובדת—
-
הוא היה בהחלט לחוץ. מידי כמה דקות הניח את היד ואפילו הוציא גניחת בכי כזו. זה באמת מעורר רחמים. אני הכי מבינה אותך. אבל תהיי שם בשבילה. תנסי כמה שיותר להרפות את הלחץ שלה ע”י הסחת דעת. היא תפספס בסוף, כן? זה הרי ברור לך… ואחרי יומיים כאלה בעז”ה לא יהיה זכר ללחץ, היא תבין שהעולם לא מתמוטט גם אם היא מפספסת (כמובן אם תקפידי על תגובה כנ”ל) ואז היא תהיה פנויה רגשית לעשות בשירותים.
ואם היא חכמה, זה ילך לך מהר בעז”ה ברגע שהחרדה תעלם.
ולגבי זה שאת עובדת, אני באמת לא יודעת מה להגיד לך. אם יש מישהו שאת סומכת עליו שיוכל ללוות אותה בתהליך הזה אז מצויין, אבל אין כמו אמא לדעתי.
בשישי את גם עובדת? אולי תתחילי בסופ”ש?
-
אז אצלי זה לא הסתיים בגניחות בכי אלא בכי של ממש
ובכנות? גם בשעות אחר הצהרים אני לא ב-א-מ-ת יכולה להיות 100% איתה
היא לא בת יחידה…
תודה בכל אופן
ננסה לראות מה ואיך אנחנו כן יכולים לנסות ליישם…
-
-
-
-
-
-
שבוע טוב,<div>
כעיקרון, בגילאים האלו אני מטפלת דרך האמא.
פנתה אלי אמא עם בעיה של ילד בן 3 שעדיין לכלך.
בשיחה עם האמא התבררו חרדות שלה שקשורים לילדותה, שהשפיעו על תהליך הגמילה של הילד.
אחרי שיחה אחת! עם האם… למחרת הילד ביוזמתו התיישב בשרותים.
מעשה שהיה….
</div>
-
שרה, נשמע מענין
אני רק שאלה, ברשותך –
זה נכון גם לגבי ילד שהוא לא ילד ראשון?
-
-
בהחלט!
-
מה נשמע?
ב”ה הייתי שותפה בעשרות גמילות של ילדים על הרצף ורגילים, הקורס הבא שאני מעבירה הוא להורים/מטפלים בחודש הקרוב, מי שמעוניינת לדעת פרטים יכולה לפנות אלי בפרטי, העיקר שיהיה לתועלת
גמילה מטיטול היא תהליך שדורש רגישות סבלנות עיקביות ואסטרטגיה טובה, אין גמילה שדומה מאה אחוז לחברתה כל ילד הוא שונה!
בהצלחה רבה -
כמו שכתבו כאן,
זה מרגיש לי שהלחץ הגדול מגיע בעיקר ממך מירי יקרה,
תעשי לעצמך הרפיה עם מנגינה מתאימה, תשחררי את הלחץ הזה ממך,
תדמייני שאת פורקת אותו החוצה.
כשתהיי רגועה ושלווה גם הילדה תשחרר.
גם לי היה בן ובת שמתאפקים ופשוט לא עושים,
כשפחות התייחסתי והם היו עסוקים במשחק כלשהו,
הם פשוט פספסו…
-
ברור שלסביבה יש הרבה השפעה אבל יש מקרים רבים בהם האמא הרפתה וזה לא עזר אלא החמיר את הבעיה….צריך תוכנית מדויקת לכל אחד כל מקרה לגופו
Log in to reply.
