טיפול דינמי

[שיינדי אייזנבך]

אחת הטענות שלי על הטיפול הדינמי.

מי אומר שאת צריכה לחפור בעצמך עמוק כל כך?

מי קבע שעליך לטלטל את הנפש במידה כזאת, שיומיים בשבוע תהיי מושבתת?

ולאורך שנים?

מי אומר שזה בריא? מי אומר שזה נצרך? מי אומר שזה רצוי?

מה המטרה שלך בזה? מה התועלת המעשית שיש לך מזה?

תבדקי בצורה אובייקטיבית הפסד מול רווח. תועלת מול נזק.

אולי תגידי לעצמך – התועלת המעשית היא 1.2.3… וזה שווה לי,

ואולי המסקנות יפתיעו אותך.

אני יודעת שיהיו פה כאלה שיאכלו אותי עכשיו,

ועם זאת, אני אומרת – תשקלי את זה מחדש.

[ר. טייך]

קשר של כמה שנים?

יותר משנתיים נניח?

זה קצת הרבה לטעמי
ושיינדי

יום אחד נפתח על זה דיון
אבל גם היום פסיכולוגים כמעט ולא מטפלים בדינמי טהור
הדורות הצעירים יותר (טווח של למעלה מעשור )
בד"כ משלבים שיטות מהגל השלישי

[בביה''ס של החיים]

מעניין לשמוע תגובות בכללי על הטיפול הדינמי,

אני מתנסית בזה גם עכשיו [בתור מטופלת] וזה באמת חפירה ארכיאולוגית

מצד שני זה מביא למקומות שאין לדעת מתי ואם בכלל היינו מגיעות לשם בכוחות עצמינו

ואם בסופו של דבר זה מביא לשיקום פנימי ותדמית מתוקנת זה שווה את זה? אליה וקוץ בה.

[סירי גולדמן]

טיפול דינמי הוא דבר שיש מי שצריך דוקא אותו – אני מדברת על דינמי 'טהור', וזה מיעוט שבמיעוט,

ויש מי שזה יכול לעזור לו, או זה או טיפולים ממוקדים יותר (לאו דוקא קוגנטיבי התנהגותי אלא רגשי ממוקד, שזה שונה לגמרי), וזה תלוי בעיקר במשיכה ובנטיית הלב.

פגשתי בעבר מישהי שלא היתה לה שום סיבה ללכת לדינמי, חוץ מזה שזה פשוט משך אותה – זכותה! אבל מי שלא מחפשת דוקא את זה ואפילו מעדיפה שלא, בגלל האורך בעיקר (כי גם שיטות ממוקדות עשויות להגיע עמוק פנימה, אם זו הבעיה…), אז יכולה לבדוק האם זקוקה דוקא לשיטה זו.

[בביה''ס של החיים]

מה זה טהור? בלי זיקות לשיטות אחרות? ולמה המיעוט שבמיעוט? זה לא מקובל? \טיפול מיושן?

[סירי גולדמן]

דינמי טהור הכוונה דינמי שנשען רק על הדינמיקה הטיפולית ללא שילוב של שום שיטה נוספת, לא סיביטי ולא שיטות רגשיות מקדמות ומהירות יותר, ויש מיעוט של מטפלות שנשענות נטו על החלק הזה.

ולא, זה לא טיפול מיושן בכלל, אבל מכיון שאחוז גבוה מאד של אנשים יכול להעזר בשילוב שיביא תוצאות מהירות יותר – רוב המטפלות תשלבנה.

אמנם יש מי שצריך דוקא את האיטיות והיסודיות של הטיפול הדינמי, ואולי הגדרה מדויקת יותר – את הבנייה מאפס של הטיפולצ הדינמי, ולהם לא יעזור לשלב כלים אחרים, כמו כן ישנ מטפלות שיודעות לעבוד מאד טוב עם הטיפול הדינמי דוקא ורואות בו תוצאות טובות כל כך שאין להן סיבה לשלב, מי שירצה כלים נוספים ילך למישהי אחרת, ומי שירצה את מה שיש להן יגיע אליהן. לכן טוב שיש מזה ומזה:)

[suuzi]

בקיצור, על המטופל חל הבחירה לאיזה שיטה לשאוף? נשמע לי היפכא מסתברא….

מה שנראה כדאי בכל מקרה, הוא שילוב הגל השלישי.

ומעניין איך בכל זאת ישנם אנשים השואפים לטהור…לא חופרים בור לעצמם? עולם הפוך ראיתי…

[סירי גולדמן]

בחלק המקצועי של 'מה כדאי' אפשר להתייעץ עם איש מקצוע כמובן. אבל בחלק של 'מה נמשכים'? ברור שרק האדם עצמו יכול לענות על השאלה הזו!

ולמה שלא יהיה מי שירצה דווקא את הדינמי? אני מכירה כאלו, בהחלט.

למה זה עולם הפוך?

[suuzi]

פשוט כי זה נראה לי בור בלי תחתית. ולמה אני אומרת את זה? כי לצערנו בד'כ אנשים מגיעים לטיפול

אחרי שכבר נפל דבר,והם צריכים תוצאות מיידיות, או אז מתחילים לדשדש בעבר ולהרוס על מנת לבנות כמובן….

אבל עדיין זה הרס, והמטופל נמצא גם כך בשפל, ואולי לכן זה באמת לא מתאים לכל אחד.

או שרק בתקופות פורחות בחיים?

[ג. א.]

כמובן שטיפול טוב מתקדם בקצב של המטופל ובהתאמה למה שהוא מסוגל כרגע

מטפלת טובה תדאג קודם כל לאיסוף, הכלה, החזקה, חיזוק ועוד ורק אז תתחיל את התהליך האמיתי

[סירי גולדמן]

נשמע שפגשת, בעצמך או אצל אנשים שאת מכירה, חוויה מאד קשה של טיפול דינמי.

ממה שאני מכירה ופוגשת, לא המון אמנם כיון שאני עובדת בשיטות אחרות, טיפול – גם דינמי, לא אמור בד"כ לפרק אדם בכזו רמה שאת מתארת.

ישנם אנשים שיחוו אותו כמשהו מאד מיטיב ואפילו מפנק וישנם שזה גם יסעיר ויטלטל אותם, אבל גם אז זה לא מוכרח להגיע לרמה של התפרקות.

יתכן שככל שפוגשים בתהליך יותר חוויות קשות שהיו מודחקות עמוק יותר זה עשוי להיחוות יותר מפרק, וגם זה רק אולי ולא בטוח…

[ald]

סירי, מעניין אותי מי זה המיעוט שבמיעוט שצריך דינמי טהור? למה הכוונה? כי כשביררתי בתחילת הדרך אמרו לי רק דינמי קלאסי… אשמח גם שתפרטי מה זה טיפול רגשי ממוקד ואיך עובד, תודה!

[סירי גולדמן]

בשמחה.

מי שאמר לך רק דינמי קלאסי אמר לך את זה מתוך הכרות איתך ועם המקום המדויק שלך, רגשית ומבחינת השינוי שאת מעוניינת בו?

מכיון שלייעץ דוקא ככה זה תלוי אדם, לא תלוי שיטה.

טיפול דינמי 'טהור' יכול לעזור לכל אדם שמעוניין בו, אבל מי שצריך דוקא אותו זה מי שפחות יכול להעזר בשיטות ממוקדות ומהירות יותר.

הטיפול הדינמי נשען על הדינמיקה בין מטפל למטופל להבניית מקומות פנימיים בנפש, כמו קבלה, הכלה, אהבה, יצירת תחושת ערך ועוד. הטיפולים הממוקדים נשענים, מי יותר ומי פחות, ובצתורות שונות, על כוחות שכבר נמצאים ברמה זו או אחרת בכמעט כל אדם. גם אם הוא חווה, לדוגמא, התנגדות וחוסר קבלה – האם זה טוטאלי או שיש בו כן מקום קיים כזה? לאחרים – הוא כן מסוגל לתת תחושת הכלה וקבלה? אם כן – יש בו בסיס כזה, ואין צורך בהכרח לבנות את זה מאפס. ואם אין צורך לבנות מאפס יש הרבה דרכים לסייע באופן מהיר יותר 'להשלים' את ההכלה הפנימית שלו, בלי להזדקק לדרך (הארוכה יותר) של הטיפול הדינמי הנקי.

איך עובד טיפול רגשי ממוקד? תלוי מאד על איזו שיטה מדובר: ממוקד שינוי קצר מועד, גשטאלט, טכניקות כמו NLP או ביירון קייטי ועוד, אבל בשורה תחתונה טיפול רגשי חותר (בשונה מCBT למשל) לעבודה מול המקום הרגשי והעומק של יצירת חווית האדם, ושם לעשות שינוי, בתהליך בו יש התבססות על האישיות הבנויה של האדם.

לכן במקרה של אדם שמבחינה אישיותית לא הגיע לבנייה מספיקה טיפול דינמי יהיה לו נכון יותר בכל מקרה, לעומת מרבית המקרים – בהם זה בעיקר תלוי העדפה.

אם את רוצה לדעת לגבי שיטה ספציפית – תכתבי לי ואנסה לענות בל"נ.

[ald]

סירי, פירטת כאן, ותודה!

עם זאת, אני מסתייגת ממה שנשמע מהתשובה שלך, (ומעוד תשובות כאן)

את כותבת –

"לכן במקרה של אדם שמבחינה אישיותית לא הגיע לבנייה מספיקה טיפול דינמי יהיה לו נכון יותר בכל מקרה, לעומת מרבית המקרים – בהם זה בעיקר תלוי העדפה."

נשמע כאילו אדם שצריך טיפול דינמי – לדעתך, אין לו מספיק מרכיבי אישיות להתבסס עליהם? אין לו מספיק כוחות שכבר מובנים באישיות שלו?? הוא צריך הכל מאפס? באמת את חושבת שיש מצב כזה ב"א (מבוגר, עובד, נשוי, עם ילדים וכו') שאין לו כוחות/מרכיבי אישיות להתבסס עליהם? ולגבי האישיות שלא הגיעה לבניה מספקת, למיטב ידיעתי כל טיפול, גם ממוקד נוגע ו"משפץ" דברים באישיות שלא מספיק מתפקדים/גורמים לסבל…

האם המשפט הזה מספיק מדוייק לגבי הטיפול הדינמי? (ואחראי??) אשמח ממש להסבר.

[סירי גולדמן]

אני מנסה לוודא שהבנתי את השאלה,

את שואלת שלוש דברים בעצם?

א. האם יש מצב שאדם (נשוי והורה וכו') לא תמיד מגיע לבנייה אישיותית שתאפשר לו להתבסס על המקום הפנימי שלו בתהליך? אם כן התשובה היא למרבה הצער – לפעמים כן. אבל – למה זה משנה? זה ממילא כל כך נדיר שמה המשמעות של זה בכלל? זה משנה רק לאדם שעומד בצומת של הכוונה לטיפול, ששם הוא צריך לזהות את המקרים הללו ולדעת לא להפנות אותו לטיפול ממוקדים אלא לטיפול דינמי. לא יותר מזה לכאורה.

ב. האם אדם שצריך טיפול דינמי הוא אדם כזה? אם זו השאלה – אז ממש לא! אדם שעוד לא נבנה זקוק דווקא לטיפול דינמי, זה לא אומר שאדם בנוי ומעובד לא עשוי להיתרם המון מתהליך טיפולי מכל סוג שהוא – כולל טיפול דינמי!

ג. האם לא כל טיפול נועד 'לשפץ' חלקים באדם? בעיני – אף טיפול לא נועד לעשות את זה. זו הטרגדיה שעלולה לקרות בטיפול, מחשבה שהוא נועד לשנות לשפץ ולתקן 'חלקים תקולים'… ומטפל שהוא 'קבלן שיפוצים' אנושי – הייתי בורחת ממנו. אדם הוא בריאה אלוקית! מיוחדת, מופלאה, הכי הכי מושלמת שאפשר. הסיבה היחידה שמותר לנו לעבוד על שינויים היא בזכות ההיתר 'ניתנה רשות לרופא לרפא' – כשאדם סובל יש 'היתר לשינוי וריפוי' כדי שיהיה לו טוב יותר, אחרת זו פגימה בבריאה אלוקית!

ממילא נקודת המוצא של תהליך היא אף פעם לא מה 'לא מספיק' באדם אלא מה מכאיב לו, וזה שמים וארץ…

ואם לא הבנתי מספיק את אחת מהשאלות או את כולן תכתבי לי:)

[ald]

תודה סירי על הדיוקים, הם ממש חשובים! ומעניינים!

[סירי גולדמן]

את מתארת תהליך שנשמע על פניו מיטיב איתך, ואומרת שבחודשים האחרונים קרה משהו?

עוד לפני ה'לדבר על המטפלת' – את עצמך יודעת מה קרה עכשיו שלא היה לפני כן? מה השתנה בחיים שלך או בתהליך, שגורם לך פתאום להרגיש כל כך קשה אחרי פגישות?

ולגבי ה'לדבר' המדובר – חוץ מלדבר על זה מה יש לה לומר על זה? היא רואה הסבר כלשהו? ניסתה להבין מה קורה כאן, יש לה סיבה שנראית לה שגורמת לזה?

אם יש סיבה, את יכולה לבדוק בהקשר שלה מה נכון לך לעשות.

אם על פניו לא השתנה כלום – אולי, זה נשמע קצת רחוק אבל אולי, הקשר מיצה את עצמו? מרגיש לך שיש בזה שמהו? מתחברת לזה ברמה זו או אחרת? רק אם אין סיבה אחרת שאת יכולה לראות, ומרגישה שיש סיכוי שהגיע הזמן לשינוי, אולי כדאי לך לבדוק את זה. לסכם על הפסקה מסוימת ולראות איך היא משפיעה עלייך, או על דילול המפגשים וכד'. נוטה יותר להניח שהתפרון נמצא בחצי הראשון של התשובה אבל את תדעי יותרטוב מכל אחד אחר איפה הכי נכון לך לבדוק.

בהצלחה והרבה ס"ד!

[מרים ש]

יקרה,

את כותבת שמדובר על קשר של תקופה ארוכה. והתופעה של היותך מושבתת אחרי כל מפגש

התחילה בחודשים האחרונים.

את צודקת שזה מאד קשה מתסכל ואולי אפילו מתיש ומייאש

להרגיש רמות הצפה משמעותיות כל כך.

ועם זאת,

זה הגיוני מאד בעבודת עומק

שדווקא בשלב זה אחרי שהיה ריפוי וחיזוק של הנפש

נוצרה בך היכולת לפגוש תכנים מורכבים יותר שעולים עכשיו.

מזכירה לך שאם יש לך כמו שאת מתארת

מטפלת מקצועית שיש לך בה אמון

זהו מצב תקין וזמני, לא תישארי כך לעולם.

ובעזרת השם בסיום השלב הזה תצאי חזקה ומחוזקת יותר.

מאחלת לך הרבה הצלחה וכח עד אז:)

[מרים ש]

ומשהו קטן ששמתי לב אליו

כמטפלת דינמית שהוספתי עוד כלים של הגל השלישי

אני מאד מאמינה בסוג זה של עבודה. מחוברת רואה ב"ה תוצאות יפות ומודה על הכלים שבהם אני זוכה לעזור ולהטיב.

עם זאת פעמים רבות בעיקר בשאלות שעלות פה בפורום,

אני זקוקה להזכיר לעצמי שיש גישות שונות שנכונות לא פחות

ונס שיש מגון רחב של גישות שיכול להתאים לצרכים שונים של מטופלות שונות.

שמתי לב שפעמים רבות עולה שאלה על סגנון טיפול מסוים ובמקום לענות עליו ועל השאלה

מהר מאד התשובה עוברת להסבר למה הגישה בה כל אחת עובדת יעילה ונכונה יותר.

ואולי נכון לנו להחזיק את הגם וגם.

כי

נכון שלא כל אחד זקוק להגיע לעומק, אבל פעמים רבות עבודת העומק נצרכת ומאפשרת חיים מלאים וטובים

לעיתים כשמתמקדים רק בעבודה נקודתית הפתרון מהיר יותר וזה חשוב, אבל תכנים משמעותיים שהקושי שעלה יכול היה לפתוח להם חלון, ממשיכים להפעיל ויוותרו ללא מענה.

וגם נכון שפעמים רבות כשבאים עם מצוקה מסוימת הקושי בלהיוותר זמן ארוך מדי בתוך המצוקה עד שתיפתר בעבודת עומק , לא אפשרי.

וגם לא תמיד נצרכת עבודה כזו וקיימים קיצורי דרך יעילים מאד.

ויש עבודת עומק ממוקדות ויש רחבות יותר. ויש דרך אבחונים שמדייקים ויש דרך התבוננות הוליסטית

ואין פה נכון או לא נכון כל עוד מדובר במטפלת מוסמכת שעברה הליך הכשרה מקצועי

בקיצור,

אולי הארכתי מדי ולא דווקא בהקשר של השאלה…

אבל כן היה לי חשוב להניח את זה פה.

[ald]

תודה מרים וכל מי שמעודדת ומנרמלת את מה שאני עוברת, זה ממש חשוב ונותן כח!!

אתן מדהימות! אין מילים!

לגבי השילוב של כלים מהגל השלישי – איך אפשר לדעת אם היא אכן משלבת אותם?

איך זה "נראה" כשמוסיפים כלים אלו?

[מרים ש]

אענה לך באישי

יותר ממוקד

[רעות Reut]

אני פשוט שאלתי אותה באיזה גישה היא עובדת,
ומה היא משלבת,
ולפעמים היא תוך כדי טיפול אומרת לי היום נגענו קצת בCBT… או משהו אחר וכו'..

[רותי בן אדיבה]

חושבת שרוב המטפלות היום בגישה דינמית משלבות את גישות הגל השלישי.

גם בלימודים זה כבר נהיה משולב ולא רק אנליזות ופרשנויות התייחסותיות.

יחד עם זאת זה לא תמיד מונע הצפה רגשית ולא מדויק לומר שזה לא בריא לנפש.

כאשר מתחולל שינוי פנימי מהותי אך טבעי שיש מנגנוני הגנה והתנגדויות אליו.

לפעמים האמירה "לא רואה שום שינוי" היא חלק מההתנגדות לשינוי שכבר מתחולל (נתון לבדיקה).

ובכל מקרה, חושבת שטיפול דינמי (ולא רק) אמור ליצור בתוכך תחושה מיטיבה של ריפוי ברוב הזמן ולא להיפך. אם מדובר בקושי תקופתי ממוקד – הגיוני,

אבל אם כל התהליך מלווה בתסבוכת רגשית מהסוגים הידועים יש לחשוש…

אולי באמת כדאי לפתוח דיון מקצועי על כלל הגישות.

בגדול–

טיפול דינמי- עוסק בהבנת התכנים הלא-מודעים ובעיקרו סובב על דינמיקה ויחסים אינטרסובייקטיבים (בין מטפל- למטופל) ומתבסס על חוויות עצמיות שנולדות כתוצאה מהתרחשויות עבר. מטרתו- העמקה בגרעין המוליד את הסימפטומים ההתנהגותיים והרגשיים. והבנת עולמו הפנימי של המטופל מבפנים לבחוץ. הצידוד- כאשר נוגעים בשורש קל יותר לעשות שינויים מהותיים, להשיג שיפור ברווחה הנפשית ובאיכות החיים. הטיפול כולל התבוננות בחלומות, אירועי ילדות, וכן בקשר שנוצר בין המטפל למטופל.

כשמישהי חושבת שטיפול דינמי מכוון להאשמת ההורים…- היא טועה. הרעיון הטיפולי מתעסק בחוויות עבר לא כדי למצוא אשמים אלא כדי להבין את התנהגותו ומחשבותיו של המטופל שמתבסס באופן לא מודע על זיכרונות סובייקטיבים מהתקשרויות ראשוניות שלו (אבא- אמא) וכאשר עוסקים בזיכרונות האלה עולות לא פעם חוויות מאשימות מול ההורים שלא עובדו דיין.

וכל אחת בתחומה אולי מוטב שתסביר על גישתה וכך לקוראות יהיה קל יותר לעשות סדר.

[רעות Reut]

את מתארת שהטיפול טוב,
וקודם כל על זה שאפו ענק,
כי זה חתיכת אומץ טיפול דנאמי, לדעתי יותר מכל שיטה אחרת.

דבר שני אני חושבת כמו שכתבו כאן שזאת תקופה שתעבור גם לי זה היה והיום כבר לא, ב"ה,
אני כן יוצאת סחוטה לפעמים ואפילו זקוקה למנוחת צהריים אבל אח"כ עוברת איזשהי התאפסות,
ואפילו יותר מזה אני יגיד לך, כשהסכמתי לעצמי לחוות את הקריסה הזו ההתאוששות אחריה הרבה יותר קצרה.

ואני חושבת שחלק מהתגובות כאן אולי עדיף לך לא לקרוא, כי אני נאבקתי בהן,
גם אני בדינאמי וזה דורש הרבה מאד,
ופתאום אני קוראת כאן את התגובות ונחלשתי, אפילו מאד..
אני מצטרפת למי שכתבה לפני שאף אחד לא ביקש כאן חוות דעת על הסוג טיפול אם הוא יעיל,
אותי אישית מאד החליש לשמוע נגד השיטה שאני נמצאת בה,
הרגיש לי אפילו קצת חסר אחריות,
כי באמת רוב המטפלות הדינמיות בדורינו משלבות עוד שיטות בין לבין,
זה לא עשה לי טוב.

וכאב לי לקרוא את זה במיוחד שתארת שהטיפול כן עובד.

אל תכעסו שכתבתי את זה..

[בת-חן כהן]

מגיבה לך כמטופלת וותיקה (יותר משנתיים 🙂 בטיפול ​ד​ינאמי, וגם כמטפלת בגישה הזו (גם יותר משנתיים :).

לא​ כל​ אחד​ יכול​ להיות​ מטופל​ בטיפול​ דינאמי.

לא לכל אחד זה מתאים כלכלית, רגשית, לא כל אחד יכול​.

זה דורש ​נ​כונות לתהליך ממושך יחסית, לגעת במקומות מאוד עמוקים וכואבים של הנפש, ואז להצליח להיאסף בחזרה.

​מ​ש​תפת, שבעבר עוד לפני לימודיי כמטפלת הייתי מתוסכלת. חברותיי היו יוצאות מהמטפלת שלהן, זורחות ומאירות כפרח רענן, ואני הייתי יוצאת לעיתים מוצפת,​ ואפילו מפורקת.

בעוד הן הגדירו את הטיפול שלהן כ"​איז​ה כיף! יש מישהי שמבינה אותי, הבנתי סוף סוף דברים על עצמי"​, אני הייתי יוצאת ואומרת, שאפשר לקרוא לטיפול שלי בכל מיני שמות. "כיף" זה בטוח לא…

​היום, עם הוותק והמקצוע, אני קצת יותר מבינה את המשמעות של הטיפול הזה-שכאמור לא מתאים לכל אחת.

מדובר על תהליכי עומק, ​ש​יכולים להיות משני חיים ממש. על קשר טיפולי משמעותי ועמוק מאוד-עם כל המעלות, ​אך כל המורכבות והמסתעף…​ שמ​ביא לשינוי עמוק מהשורש ממש. שינוי שמחזיק מעמד לכל החיים…

​הסיטואציה שתיארת, שיש ​ת​קופות בהן את יוצאת מפורקת יותר, זה הגיוני​ ונורמ​אלי וקורה.

כתבת שפתחת מול המטפלת.
אבל מניסיון אישי, לפעמים המטפלת יכולה לעזור ​'להוריד הילוך', לנסות קצת למתן ולהרגיע. ולפעמים-לא. הנפש פשוט צריכה עכשיו להעלות את התכנים האל​ו ולהתייחס אליהם, לפעמים אחרי שנים שהם שכבו והעלו עובש. ואין מנוס​ 🙁

אני לא יודעת אם זה יעודד אותך, אבל ממה שאני רואה בשני הכובעים, דווקא א​חרי התקופות האלו, מרגישים התקדמות משמעותית יותר-פשוט משתנים!

ויש לי גם כמה עצות טכניות ולא דינאמיות בכלל​:) כמו-

ללכת לישון ​א​חרי הפגישה לכמה שעות איפוס (לקבוע מראש את הטיפול לזמן ​שמאפשר את זה..)

ללכת לקניות ​/​ ​להסתובב בין אנשים-לפעמים המעבר החד הזה נותן לנפש את​ ההרפיה ​שהיא צריכה

​או כל דבר אחר שאת מכירה מע​צ​מך שעושה לך טוב ורגוע…

​והשאר-אין ברירה, לנשום עמוק, לזכור שזה זמני-תקופתי, ולחכות שיעבור.

כל הכבוד לך על האומץ-לעשות כזה תהליך, וגם לשאול עליו כאן.

ולשאלתך-מי יוכל​ לעזור, מאמינה שמטפלות שמכירות מקרוב את השיטה. תבררי לפי אזור מגורים, שתקבלי המלצות ממוקדות.

אבל ממליצה לקבוע פגישת ייעוץ אחת ולא יותר, כדי למנוע מצב של כפל טיפולים. וכמובן-לשתף את המטפלת בתכנון. חשוב להחזיר לשם הכל.

​(כן חושבת, שרוב המט​פלות הדינאמיות פחות יתחברו לרע​יון של מה שאת מחפשת​-ייעוץ חד"פ… צריך​ מישהי עם ראש פתוח יחסית…)

בהצלחה לך!

הרבה כח!

[תמר תמר]

לי דווקא התיאור של פותחת האשכול נשמע מעורר סימן שאלה-

טיפול טוב אמור לעזור, את אומרת שאת כבר כמה שנים בטיפול

וכבר כמה חודשים מושבתת ליומיים כל פעם,

מי אמר שהטיפול מועיל לך? אולי הוא מפרק? האם את מרגישה

טוב יותר? ואגב טיפול דינאמי לא בהכרח מתאים לטיפול בטראומות

ולמי שהוא לא מתאים הוא עלול גם להזיק מאד.

אין גישה אחת שמתאימה לכולם. אין שיטה אחת שמתאימה לכולם.

ועוד משהו, גם בתוך הדינאמי יש המון אסכולות, והמון גישות,

וזה משתנה ממטפלת למטפלת.

ההמלצה שלי אלייך עזבי רגע מה אומרים כולם. תקשיבי לעצמך.

רק לעצמך. לאינטואיציה שלך. לקול הפנימי שלך.

מה הוא אומר? מה את אומרת? איך זה מרגיש לך? מרגיש לך שאת מתקדמת?

מרגיש לך שהטיפול מוביל אותך למקום טוב או לא? טוב לך יותר או לא?

טיפול טוב גם אם הוא נוגע בנקודה כואבת הוא לא מפרק. הוא בונה.

טיפול לא טוב, עלול אפילו להיות טראומתי.

את מרגישה שאת נבנית? שאת צומחת? או הפוך?

תקשיבי לקול שלך ותאמיני לו כי כל התשובות הכי טובות נמצאות אצלך

כמומחית מספר 1 לחייך. מי? את. את המומחית של חייך, ואת יודעת מה נכון לך ומה לא.

המון הצלחה וסיעתא דשמיא.

[shirs]

שאלה שאולי לא קשורה

איך בכלל יודעים שצריך ללכת לטיפול?

אני קוראת פה על כל כך הרבה נשים שהולכות לטיפול

אז- למה? רק בעקבות טראומה או משהו?

או סתם ככה, כי בא לי לפתוח את הלב?

ואם החלטתי שאני הולכת לטיפול, לפי מה אני בוחרת את השיטה?

[מירי כ.]

שלום לך שיר,

(איזה שם יפה!)

אני חושבת שכשמרגישים שהחיים לא "זורמים"

אלא "תקועים" בגלל רגשות מודחקים,

או שאר דברים שמציפים, או מפריעים לשגרה הבריאה,

אז פונים לטיפול.

או שעוברים טלטלות כלשהן, וצריך לפרוק.

מקווה שהועלתי…

[סירי גולדמן]

זו שאלה חמודה שיר:)

למעשה זה פחות 'יודעים' ו'צריך', אלא 'מרגישים' ו/או 'צריכים', וזה אדם יודע לבד,

להרגיש 'צריך' או 'רוצה'…

ולפי מה בוחרת את השיטה – הלואי והיה צומת בה עומדים כאלו שמכירים ומבינים בכל השיטות, ויכולים לשבת לפגישת שעה פלוס עם כל אחד כדי לשמוע אותו להציע לו את מה שעשוי להתאים לו, אבל בד"כ אין את זה (יש כאלו שיש להם בסביבה מישהו במקצוע שיכול לכוון, אבל זה מיעוט יחסי) אז מה התשובה האמיתית? כל אחד מגיע לאן שבורא עולם שולח אותו.

ולפעמים הוא יקבל מענה מלא בכתובת הראשונה, ולפעמים – נגזר עליו לעשות עוד השתדלות, כי הוא הגיע לכתובת לא נכונה בכלל או נכונה אבל שהצליח להעזר בה חלקית.

לפעמים אנשים מגיעים להרבה מאד אנשי טיפול, וכבר קרה שפגשתי כאלו שהיו אצל עשר אנשי מקצוע ויותר! הכל מה שנגזר… אבל לדעתי יש ס"ד מיוחדת לאנשים שלא מוותרים על עצמם, ואחת כזו שהיתה כבר באינסוף מקומות התהליך שלה רץ בצורה מפליאה – היא חשבה שזו אני, אמרתי לה שלא – זו הס"ד שלה, אחרי שכל כך הרבה השקיעה…:)

[שיינדי אייזנבך]

שיר,

תכתבי לי מייל באישי

ואשלח לך מדריך קצר:

איך אדע שעלי לפנות לטיפול?

[suuzi]

אני גם רוצה להוסיף ולשאול, מה בוחרים אצל מטפלת; בין דינמי[טהור, טהור חלקית;] רגשי ממוקד, הזזת עיניים, היפנוזה, דמיון מודרך או נובע, CBT, NLP, ITT, הוליסטי, ומזה הגל השלישי??? ועוד ועוד.. הלכתי לאיבוד טוטאלי.

ועכשיו למטפלת, רגשית? פסיכולוגית? בעלת כמה תארים היא צריכה להיות? חמה יותר? ממוקדת מטרה ותו לא?

ועכשיו אלינו, לחכות שהגל יעבור, שב ואל תעשה אולי? לפנות כמה שיותר מהר? מהו התפקיד המכריע שהטיפול יישא פירות?

[Yael David]

אני יודעת שאם רוצים מישהי טובה באמת צריך מישהי שלמדה עבודה סציאלית

ואני אומרת רק מידיעה אישית שלי… יכול להיות שיש פה טובות מאוד שלמדו טיפול ריגשי בלי עוד מסגרת…

ולרוב המטפלת בוחרת את השיטה לפי העניין

[ג. א.]

מוסיפה גם מנסיוני כמטופלת

באחת התקופות שחוויתי גם סוג של התפרקות ואחרי המפגשים היה לי מאוד קשה לחזור לעצמי –

בהשגחה עליונה נקרא לידי מאמר על אנליזה וסינטזה בטיפול שממש התחברתי אליו

אני כרגע לא מוצאת אותו – אבל הפנמתי אותו חזק ואני אנסה לתמצת פה:

הרעיון של טיפול דינמי טוב מהשורש – הוא באמת החזרה לעבר והחפירה לעומק

ואז מתבצע שלב האנליזה – פירוק

כל מה שידענו חשבנו הרגשנו, כל ה"אני מאמין" שלנו, הדעות שלנו על עצימנו, התפיסות שלנו – על עצמינו ועל הסביבה – הכל מתפרק, זה קשה ולא קל ומעורר הרבה הצפות וסימני שאלה ובריחה מהקשר ומהתהליך

אבל עם אומץ וסבלנות – מגיע אחרי כן שלב הסינטזה – הבניה

לאט לאט הנפש בונה את עצמה בצורה מיטיבה, בצורה שנכונה לה ומותאמת לה ואז כל התפיסות וההסתכלות על העולם ועל עצמך נהיית ברורה פתאום, מתהווה תודעה שלמה ומורכבת יותר, מתרחש תהליך של אינטגרציה – חיבור בין רגשות, תפיסות וזהות

תני צאנס, תני לעצמך להתפרק, להישבר, לחוות את השברים, להבין שזה חלק מתהליך,

ותדעי שבסוף יבוא התהליך של הסינטזה, של הבניה בעזרת ד!

נ.ב.

כן חשוב לי להדגיש כמו שאמרו כאן – את ורק את יודעת את נפשך

תשאלי את עצמך את השאלות הנכונות, תעני לעצמך את התשובות הנכונות

האם סימני השאלה אמיתיים?או אולי בריחה מהתהליך ומהכאב?

אולי זה דפוס מסוים שישתחזר בתהליך אחר גם?

ואולי באמת הם כן אמיתיים….למרבה הכאב לפעמים זה גם אופציה.

[suuzi]

תודה👍🏽

ואם יש עוד איזה אגודה ארצית למען תשלובת והתאמת טיפול בין נתמכות לתומכות ופירוט דרכי טיפול מותאמים לפונה

אשמח לדעת.

[מרים מרום]

כל טיפול ממוקד מטפל בבעיה ספציפית

יש חרדה – מטפל בחרדה עצמה

טיפול דינמי מטפל בסיבה שביגללה הגיעה החרדה…..

כמו שאם קיבלנו מכה וזה מתחיל להזדהם

אפשר לשים פלסתר וזה נותן הקלה מידיית והכי מהיר פשוט ונוח…….

ואפשר להוריד את המוגלה , לשטוף את הפצע , לשפשף……. זה הכי כואב וזה לא פשוט בכלל אבל זה מונע זיהום….

[suuzi]

אבל אז שמים גם חומר הרדמה…ובנפש היא אפשר להרדים!!

[מרים מרום]

נכון

וזה באמת כואב

כואב מאד

יש משפט שמאד אהבתי – "אין קיצורי דרך למקומות שמשתלם להגיע אליהם"

וגם כדאי לזכור שעכשיו כואב , שורף , אבל אני חותרת למטרה שהיא תהיה לי הכי טובה!

ובאמת אולי כדאי לשלב עוד משהו (מהצד) שיתן הקלה מידית….

[שושי ו.]

וואו.

אבל לא כל אחת מסוגלת לזה

[suuzi]

זה הולך ומסתעף…אין ספק, הדינמי זו אחת הסוגיות..

[רעות Reut]

לדעתי כמו שכתבו כאן,
כל אחת צריכה להכיר את עצמה ולבדוק אם מתאים לה הדינמי,
זה באמת עבודת עומק אמיצה מאד וכואבת, ולפעמים מאד.
אבל עלי אני חושבת שלא הייתי מסתדרת עם משהו אחר..
כשהגעתי לטיפול לא באמת ידעתי מה זה דינאמי והיום אחרי שקראתי והשתלמתי הרבה בשיטות אני מבינה שהייתה לי סיעתא דישמיא מופלאה שהגעתי בדיוק אליה ולשיטה שלה (היא כן משלבת עוד.. אבל הבסיס זז דינמי).

האמת אחרי הרבה תפילות..

[בת-חן כהן]

אני הגעתי לדינאמי באמת מחיבור שהרגשתי למטפלת עצמה, בלי לדעת באיזה גישה היא
עובדת ומה המשמעות.
למפרע התברר שהשיטה הזו ממש מתאימה לי ובההחלט היתה משנה חיים בשבילי.
בסוף… השם מכוון אותנו בס"ד לדבר הנכון. גם כשאנחנו לא יודעים בכלל מה
מתאים לנו…

[טליה שיינפלד]

מעניין, חשבתי שמי שכבר הולכת לטיפול מודעת לפחות על השיטה של הטיפול שלה..

ככה לסמוך? טוב…יוסיף דעת יוסיף מכאוב…ועל דינמי בפרט😉

[בת-חן כהן]

לי אישית היה יותר חשוב לסמוך על הבן אדם, יותר מאשר על השיטה. בטח שאז בתור
מטופלת לא הבנתי בשיטות טיפול יותר מידיי..
יותר סומכת על האבחנה שלי בעניייני אנשים, יותר מענייני שיטות.. עד היום,
למעשה 🙂
אבל נשמע גם לגמרי הגיוני ומובן שיש שמחפשות שיטה ולפיה את הבנ’’א..

[ליבי]

מקווה שהתגובה שלי תעזור למישהי מתוך מקום של מטופלת שעברה דינמי ארוך (לא טהור) אחרי ניסיונות רבים ומרים בטיפולים ממוקדים:

לגבי העניין של השבתה אחרי טיפול, תלוי איזה סוג של השבתה. בתחילת הטיפול הייתי יותר מוצפת מהעניין של הקשר הטיפולי והיה לי קצת קשה לנחות לחיים בבית, בחוץ, כאילו הייתי צריכה איזה מרחב מעבר, מסדרון בין חדר הטיפול לחיים בחוץ. הרבה פעמים נסיעה ארוכה באוטובוס בחזור הביתה היתה עושה את העבודה טוב. בשלבים מתקדמים יותר אחרי שנתיים טיפול בערך, הרגשתי מושבתת דווקא בפגישות שנגעו במשהו עמוק ומקדם, ואז ידעתי שאני פשוט צריכה לפנות לעצמי זמן להכין שיעורי בית. להיות עם עצמי ולנסות להבין מה אני מרגישה באמת (מה שעד היום שכב בתת מודע), לא מה שאני רגילה לשדר. זה באמצעות כל מיני שיטות שלמדתי תוך כדי הטיפול, אצלי זה בעיקר כתיבה וציור. יש גם את הקטע של לכתוב חלומות ולנתח אותם, זה ממש ניתוח לב פתוח ללא הרדמה…

זה מאד קשה. מאד מאד אפילו, אבל בגלל שאני יודעת ששם מונח עניין מודחק, שאליו אני חותרת, אני מרגישה כמו לפני אתגר. סוג של לקפוץ למים. זה קשה, אבל אחרי כל "אישו" כזה, אני מלאת סיפוק על עוד גילוי שגיליתי על עצמי. עוד נקודה שהבנתי יותר.

ואם זה נשמע שהטיפול ממש היה לי כיף, ואת מרגישה שלך זה לא כיף. אז לא. הוא ממש קשה. אני אדמה את זה ללידה (בלי אפידורל), אני יודעת שהנה עוד קצת, עוד רגע, כל ציר מקרב את הלידה, וכמה שהציר כואב, הוא משמח גם. כי בלעדיו זה לא ייגמר. אותו דבר, מצד אחד זה קשה מאד (חוויתי גם קושי בזיכרון, בלבול, קשיי ריכוז, מוסחות, שתיקות ארוכות כשפשוט לא הצלחתי לדבר וכל זה בגלל הקושי להעלות נושאים מודחקים) אבל כשכן הצלחתי לדבר בסוף אחרי עבודה קשה ומאומצת מאד, עד שמצאתי דרכים שונות שמקלים עליי את המשימה, בסוף יש סיפוק. בסוף אין שמחה כהתרת הספקות. ובסוף גם יש שינוי קל ומתוק וכיף ומשמח. וכן, כמו שנכתב לעיל, זה שינוי לכל החיים. זה משהו שנראה שלעולם לא יוכלו לקחת ממני.

אחרי כל הסיפור הזה אוכל אולי להמליץ לפותחת האשכול, תחשבי עם עצמך או עם המטפלת שלך, מה יעזור לך להתמודד עם ההשבתה הזו. האם יש משהו שאת יכולה לעשות שיקל על ההשבתה הזו. בעצם, משהו שיעזור לך לפרוק בבית את כל הרגשות שצפו לך בעקבות הפגישה.

וכשתמצאי את הטכניקה הזו שמתאימה לך, תראי שגם תמצאי בך כוחות לחכות עם הפירוק הזה עד לזמן המתאים לך. זאת אומרת, אם חזרת מטיפול בארבע בצהריים ואת צריכה לתקתק את הבית ואין לך זמן עד 9 בלילה, את תצליחי למצוא בך כוחות להחזיק את עצמך ולהתנהל בבית עד 9. כי תדעי שבתשע יש לך זמן להשתמש בטכניקה שמצאת, כמו "פת בסלו". כשאת יודעת איך להקל על עצמך, את יכולה גם לחכות עם זה קצת.

מקווה שהועלתי. בהצלחה.

[ליבי]

אחרי מחשבה שניה, נראה לי שההבדל בין החלק הראשון של הטיפול שעבד בעיקר על לבנות אמון וחיזוק פנימי, לבין החלק האחר שהעלה סוגיות מודחקות אחרי שהייתי כבר עם חוסן פנימי, כלים ויכולת להתמודד איתם, לא היה מדויק בהודעה הקודמת. לא יודעת לדייק את זה כרגע. מקווה שהייתי מובנת למרות זאת.

[טליה בן שושן]

הועלת זה ודאי.

קראתי את מה שכתבת וממש הרגשתי שכתבת אותי

הזדהתי עם כל מילה.

הרגשתי שיש עוד מישהו שחווה את זה כמוני.

לגבי ההשבתה- אני שמתי לי מההתחלה גבול שאני לא הולכת לטיפול בוקר / צהרים או כל זמן אחר עד שלא מחשיך

(למה עד שלא מחשיך? סתם כי אני לא מצליחה להיכנס לזה כשיש אור, בהשראת הלילה זה עובד נפלא, הכל מתעורר)

הכרתי את עצמי שזה קשה לי אח"כ להמשיך בתפקוד של היום

וכשאני באה בערב לטיפול מעלה ומציפה רוחות ושדים תת מודעים אני יודעת שהמיטה קרובה

אז אני הולכת לישון.

היו פעמים שזה לא הסתדר בערב וכן הגעתי בבוקר, לי זה היה נורא! בפרט אם אותו יום לא היה עמוס במיוחד.

דבר נוסף, המטפלת שלי מאד רחוקה ממני (נסיעה של שעה וחצי כל צד)

בהתחלה לא רציתי ללכת אליה בגלל המרחק, מפונקת שכמוני 🙂

עכשיו אני רואה שזה ממש טוב לי, יש לי שעה וחצי לעשות איפוס עד שאני חוזרת הביתה.

ואם גם זה לא מספיק- אז יש מיטה, ומחר יום חדש.

תנסי לחשוב מה טוב לך

אולי סיבוב, הליכה, ריצה, סיבוב באוטובוסים…

אולי שעה של הטיפול שונה,

את יודעת מה עושה לך טוב ואיך את מצליחה להירגע

מקווה שתצליחי למצוא מה עושה לך טוב, ושתרגישי שהטיפול עובד כמו שצריך.

בהצלחה לכולנו ❤

[אביגיל]

אני קוראת את השרשור

והוא קצת קורע לי את הלב

כי נשים פה כותבות וכותבות על טפול קשה, קורע, משבית, ועוד- פשוט לדפדף למעלה ולהמשיך את התיאורים ההזויים.

בשביל מה? בשביל שאולי עוד שנתיים יהיה לך טיפה יותר טוב?

זה מרגיש קצת שיטה שנובעת מאינטרסים

אולי מישהי תעזור לי להבין את ההזייה הזאת..

[ליבי]

אני אנסה להסביר, ראיתי פעם אדם שנחתך עמוק מאד ביד. כאב לו נניח רמת כאב 5. זה כואב, מציק. מאד. אבל דרגה 5. כשרצו לחבוש לו, הרופא נאלץ להזריק לו זריקת הרדמה כדי שהוא לא ירגיש את הכאבים שללא הזריקה יעלו וודאי ל10, בשעה שהוא מחטא לו את הפצע. (רק מלראות את החיטוי הזה הרגשתי שאני מתעלפת. יצאתי החוצה והתיישבתי על כסא באפיסת כוחות. זה מזעזע). אז אפשר לומר: למה שהוא יסבול בדרגה 10 אם עכשיו הוא סובל 5? התשובה היא, עדיף לסבול עם הרדמה במשל, ליווי בנמשל, למשך תקופה קצרה, ולחסוך סבל ארוך וממושך ללא הטיפול.

בנוסף, בדרך כלל הכאב לא נוצר בעקבות הטיפול. הוא היה שם קודם. ומרוב שהוא היה גדול, האדם לא יכל לסבול אותו ולכן הוא השתמש במנגנוני הגנה כאלו ואחרים. מנגנוני ההגנה אמנם מגנים מהכאב הבלתי נסבל, אך יש להן תופעות לוואי לא נעימות שמקשות על החיים. ועלולות להפוך את החיים לגיהינום עלי אדמות. במצב כזה, האדם מעוניין להיפטר מתופעות הלוואי, לשם כך הוא חייב להיפטר ממנגנוני ההגנה ולשחרר אותם מההשפעה על אזורים בחיים בהם הם לא רצויים. כדי לשחרר את מנגנוני ההגנה, צריך להוריד את האיום שנוצר על ידי הכאב. וכדי שהכאב לא יאיים יותר, אין ברירה אלא לפתוח אותו ולראות כמה הוא קטן ולא מפחיד. ברגע הראשון זה משתק, האדם הרי יודע שזה איום ממשי על חייו והוא נכנס במו ידיו ללוע הארי. אבל אחר כך מגיעים לרווחה הרצויה.

מקווה שזה לא תיאורטי מידי. לא אאריך בדימוי אם אין צורך.

בכל אופן, המסקנה, אדם שלא סובל גם ככה בחיים כי פשוט אין לו כאב מודחק כזה, שלא ילך לטיפול. וגם אם ילך, זה לא יכאב לו. כי הכאב לא קיים. מי שבכל מקרה כואב לו במהלך החיים, שילך לטפל בכאב האמיתי הגדול, ממילא הוא ייפטר מהכאבים הקטנים שנולדים ממנו.

שבת שלום.

[ald]

יש אנשים כאלה, בהחלט,

רק שימי לב שהדיון לא היה אם יש אנשים כאלה או לא, הדיון הוא האם נכון לומר שטיפול דינמי הוא רק לאנשים כאלה? ושהם המיעוט שבמיעוט?? ומי שצריכים טיפול ממוקד הם אנשים שיש להם כוחות ו"יותר בנויים"??

כאן, במילים האלה אני מזהה חוסר אחריות/הבנה…. זה חתך גס מידי.

איך אפשר לשייך סוג טיפול לדברים כאלה? הייתי מצפה שיתייחסו למרכיבים אחרים כמו מה הב"א עבר או איזה עבודה היא מעוניינת לעשות עם עצמה וכן הלאה.

זה כל כך מורכב, ונראה לי שמטפלות אמורות להחזיק את המורכבות הזו.

[בביה''ס של החיים]

הדרך לגהינום רצוף כוונות טובות….

בואו נכניס פרופורציות. מי שמעוניינת שתלך!!

ומי שזה מאיים עליה? שתחפש אלטרנטיבות אחרות!

מה הסיפור?

[מרים מרום]

אהבתי מאד את מה שכתבת!!!!

מסכימה עם כל מילה!!!!

(וזה לא עמד לי קודם בראש…)

וגם הגדרת והמחשת ממש טוב איך לזהות מתי צריך!

עוד משהו בשביל אחרות שחוששות

טיפול דינמי הוא לא רק כואב!

הוא גם כואב, והוא גם כיף וטוב ומנחם ומרגיע ומשחרר (מנסיון)

אני שמחה על הצעד שבחרתי בו!

(במבט לאחור כנראה שהייתי משלבת עוד משהו מיידי להתחלה שאז הייתי ממש נואשת ותוצאות התחלתי לראות רק אחרי כמה חודשים ארוככככככככככככככים…….)

אולי לא כולם צריכות את זה

אבל מי שצריכה זה הדבר הכי טוב שהיא יכולה לעשות לעצמה!!!!!!

[בביה''ס של החיים]

הגבתי על זה שנאמר כאן שזה כואב ושורף ובכל זאת צריך להמשיך כי זה לטובת המטופל

שאני ממש חולקת על זה. כי רק המטופל יודע מה טוב לו ולמה הוא מסוגל.

ולתת לו להשתכנע שהכאב רק זמני וזה יגיע להפי הנד, מי לוקח אחריות שהדרך הזאת סלולה ובטוחה

למטופל והוא מסוגל לצעוד בו? מטופל חייב בטחון ואמונה בשיטה 'שלו'

רק רציתי לחדד שמי שמרגיש לה עם זה בטוח. כמובן שזה כבר מפתח להצלחה שלה

ומי שלא, אין טעם לשכנע אותה. פשוט להקשיב לקול הפנימי

[סירי גולדמן]

לפי תוכן הדברים את מתייחסת למה שאני כתבתי לגבי טיפול דינמי, נכון?! אז-

את צודקת לגמרי!!

ואם זה מה שהובן מדבריי אז כנראה שלא דייקתי בהם מספיק.

חלילה לומר שטיפול דינמי הוא לאנשים בנויים פחות – מחילה, זו שטות מוחלטת, אבל מילא שטות – היא פוגענית לגמרי כלפי כל מי שנעזרת בטיפול הזה, וזה חמור פי כמה:(

טיפול דינמי יכול לעזור לכל אחד שזה מתאים לו!!

שמעוניין / שרוצה (ואם אני לא טועה זה דבר שדוקא כתבתי – שיש מי שאוהב ומתחבר דווקא לשיטה זו) / שסתם ככה הגיע לשיטה זו- גם בלי לרצות דווקא בה…

מה שהתכוונתי בחלק של ה'בנויים יותר או פחות' זה למי, בסבירות גבוהה, שיטות אחרות לא יעזרו! מכיון שהן מתבססות על משהו שיהיה קשה לגייס אצלו. אבל האם רק הוא יכול להיתרם מהן? ממש לא!

הסיבה לזה שנדיר לפגוש כאלו שמטפלים רק דינמי נקי היא מסיבה אחרת – רוב האנשים מחפשים היום שיטות מהירות יותר, ומכיון שטיפול דינמי נקי הוא תהליך ארוך מאד אז רובם יעדיפו מה שיוכל לעזור מהר יותר – והמטפלים פשוט מתאימים את עצמם למה שאנשים מחפשים (בשילוב עם נטיית הלב שלהם – גם מטפלים הם בני אדם. אישית אני מכירה מטפלת שעובדת דינמי נקי בגלל שזו השיטה שהיא נמשכת אליה, לעומתי – שניסיתי ללכת לטיפול דינמי כדי לחוות אותו כששקלתי באיזו שיטה נכון לי להתמקצע, וכשלא התחברתי כמטופלת – לא בחרתי את זה כמטפלת…)

ולגבי איזו עבודה אדם רוצה לעבוד עם עצמו – זה יותר החלוקה בין טיפול רגשי לקוגניטיבי-התנהגותי, ויש עוד שיטות ספציפיות יותר שמותאמות לצרכים מסוימים (כמו עבודה נוירולוגית או עצבית וכד'), אבל בין השיטות הרגשיות השונות אין בהכרח הבדל במטרות התהליך ובעבודה עצמה, כמו בצורת העבודה בדרך אליו.

ושוב, חוזרת להתחלה כי היא הכי קריטית – חשוב לי להדגיש הכי שאפשר: טיפול דינמי מתאים לכל אדם שמעוניין בו, ממש ממש לא רק לאנשים 'פחות בנויים' – חלילה!!!

וסליחה שהובנתי ככה.

[CHANI LEVI]

די הפחדת אותי😟

זה עד כדי כך???

[only_daughter]

לא מסכימה!

זו לא חייבת בכלל להיות עלות מטורפת, אני עוברת טיפול דינמי ומשלמת סכום לגמרי סביר. ואני גם נפגשת כל שבוע, רואה תוצאות מדהימות, ואפס תלות במטפלת.

[suuzi]

מצטרפת לפחד …😱

[only_daughter]

גם אם תלמדי טיפול רגשי לבד, לא תוכלי לטפל בעצמך

[only_daughter]

מעניין. אבל זה לא במקום טיפול.

[only_daughter]

כנראה זה מה שהתאים לך, כי זה מה שהיית צריכה. אבל מי שבאמת זקוקה לטיפול, זה לא יכול להיות במקום.