טיפול רגשי או אימון רגשי?

[משתמש לא ידוע]

מה זה אימון רגשי? אני יודעת שיש אימון שהוא למטרה מסוימת שמגדירים מראש ועליה מתבסס האימון, בלי להכנס לעומקה של הנפש. אימון מתמקד בהישגים ובמטרות, וטיפול ברווחה נפשית.

אם זאת, יש טיפול קצר מועד שמראש מוגדר לבין 12 עד 16 מפגשים והוא יכול להיות יעיל במקרים מסוימים. לפעמים דווקא הזמן הקצר שמוגדר מראש מזרז תהליכים ומאיץ הישגים בטיפול,

[אהובה מליח]

אלה שיטות טיפול, כל אחד מה שמתאים לו.

האימון הוא סוג של (!!) טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הוא מתמקד בכאן ועכשיו. יש לו את היתרונות שלו, אבל גם את החסרונות שלו. הוא ממוקד מטרה. ברגע שצריך פתרונות וזרימה עם החיים הוא מעולה.

לעומת זאת הטיפול הרגשי (הפסיכואנליטי ודומיו) הוא טיפול המצריך הוצאות מוגלה, עבודה על משקעי עבר, התחבטויות, עסקים בלתי גמורים וכו’. במקרה כזה אין המטיפול של כאן ועכשיו עשוי לסייע, כי יש צורך לנקות את המוגלה לפני שחובשים והולכים לעבודה.

[נעמי]

תודה על התגובות

אהובה לא הבנתי מה ההבדל בעצם בצורך

כתבת שאימון הוא טוב כדי לשחרר סוגיות על הפרק

אבל גם כתבת שטיפול הוא טוב להתחבטויות\ ספקות

זה לא אותו דבר בעצם?

[חגית ב]

בהגדרה- אימון, בעיקרו, הוא לוקח אותך אל חויות העתיד.. הגשמת מטרה.. מלמד להתמקד ולנצח מכשולים בדרך אל..

-טיפול בעיקרו, לרפא חויות עבר, ילדות, וכו’ כדי שהשפעתם השלילית תפסיק להשתלט על ההווה..

אני למדתי שיטה שנקראת “אימון טיפולי” והיא משלבת את שניהם, כך בעז”ה אפשר להתנקות ולהגשים מטרות גם יחד!

(בהתמקדות על המטרה וטיפול בסיבות שמקשות עלינו להגיע אליה..)

פרטים באישי בשמחה:)

הצלחות 💗

[חני שידלובסקי]

קצת סדר. פסיכודרמה היא כלי טיפולי, כמו אומנות, מוזיקה, ביבליותרפיה וכו’.
כולם הבסיס שלהם הוא טיפול פסיכודינמי. טיפול פסיכודינמי אכן יותר חופר בעבר
מאשר אימון, מתוך הנחה שדפוסי חיים ותפיסות שלנו התקבעו בנו בשנות החיים
הראשונות.

[רחלי]

בהזדמנות זו, אציג את שאלתי: אני מטפלת, בנוסף לעבודתי בבית ספר בתפקיד לא טיפולי. למעשה, אני רואה שמחנכות ויועצת עושות אף הן סוג של עבודה טיפולית. כשאני נשאלת מה ההבדל בין יועצת/מחנכת למטפלת, קשה לי בעצמי לראות את ההבדל. אני יודעת שיועצת איננה מטפלת, ועליה להפנות במקרה הצורך. ובכ”ז, בשטח חלק גדול מעבודתן היא עבודה טיפולית, והיא אינה שונה ממש ממה שאני עושה בטיפול. אני גם שומעת מהן מושגים טיפוליים שהן למדו, וגם התלמידות בחלקן מתיחסות לשיחות עם יועצת כאל שיחות עם פסיכולוגית…

[מרים זילברמן]

הי רחלי

יש כל מיני סיפטומים שנראים אותו הדבר אבל המניע שלהם שונה ובכדי לטפל בהם צריך לגעת בשורש. יצירת הוויה חדשה יש לה כללים מאד ברורים שהוכיחו את עצמם בטיפולים מקצועיים מוכרים ומורשים, והעבודה שמחנכות עושות לא הייתי קוראת טיפול, הן תורמות הרבה אבל לא מטפלות(בתקווה שלא מזיקות)

כשיש בעיות וקשיים שמצריכים יחס אבל לא אקוטיים אז המענה שלהן די יכול לעזור, אבל ילדה שבאה למשל מבית מאד בעייתי של אלימות, הנחה, פגיעותוכדו’ או שעברה טראומות רציניות, זה ממש לא יעזור וקשה לקרוא לזה טיפול. הן יכולות להיות קצת תומכות שזה טוב אולי לליווי של טיפול אבל לא כתחליף לטיפול מהותי שצריך להיעשות.

[דינה רייכמן רייכמן]

לגבי ההבדל בין מורה תומכת למטפלת – הוצעו כאן כמה נקודות מבט, וחשבתי להציע עוד דרך לראות את הדברים.

אני חושבת שהשאלה לגבי המחנכות תלויה מאוד באיך שמבינים טיפול.

דמויות היקשרות קרובות לילד יש להן השפעה מהותית על התפתחות הנפש. אז כמו שכשמטפלים בילד עובדים עם ההורים, מתוך הבנה שהשינוי בילד ייעשה דרך ההורים, וזה מה שיאפשר את הריפוי לנפש, כך גם דמויות היקשרות מיטיבות אחרות, כמו מורות, שמספקות בסיס בטוח, שמהוות כתובת למצוקות, ש”רואות” את התלמידים, לא פעם מחוללות שינוי מהותי ומשמעותי ביכולת של הילד לתת אמון ולהרגיש בטוח.

יתירה מזו, לעיתים ילדים/נוער לא רוצים ללכת לטיפול, ונוח להם יותר לשתף דמות מיטיבה שפגשו בסביבה הטבעית. במקרה כזה אפשר בהחלט שהדמות המלווה והמיטיבה תיקח הדרכה טובה ותהווה בעצם ה”צינור” ו”הזרוע המבצעת” של הטיפול. הכרתי מורה שעשתה את זה. החשיבות של ההדרכה מאוד משמעותית כי לא פעם הילד מביא איתו לקשר רגשות לא פשוטים, וכדי שיהיה אפשר להכיל את זה בצורה מיטיבה נדרשת הדרכה. (אם לא, כאן בהחלט עלולה להתרחש פגיעה).

עם זאת, יש הבדל בין טיפול לקשרים אחרים במחויבות של 2 הצדדים לתהליך. לרציפות שלו, לקביעות שלו, לסיום המוסדר שלו. תלמידה ששיתפה מורה במשהו אישי – האם יהיה המשך רציף ועיבוד של הדברים? אולי הבת לא תרצה יותר לדבר עם המורה אחרי ששיתפה אותה? (תרגיש אי נוחות)? אולי המורה התכוונה לעשות שיחה אישית תקופתית עם התלמידה אבל לא ממש התכוונה לעמוד לרשותה באופן קבוע (יש עוד 30 תלמידות בכיתה). מה עושים כשעולים רגשות מסוימים בקשר? (התלמידה ששיתפה והתקרבה פתאום מתנכר מכעיסה ויוצרת מרחק? על זה צריך מענה יותר מקצועי. מטפלת שמקבלת תשלום היא מחויבת לתהליך כולל התמורות והתנודות שעלולות להיות בו – וזה מה שמאפשר בסיס בטוח לטיפול.

המורה המיטיבה שנחשפה לקושי של התלמידה יכולה לעזור לתלמידה להגיע לטיפול, לכוון אותה, לעודד אותה לזה, או לחילופין אם יש בה מוטיבציה ויכולת להשקיע בקשר קבוע עם התלמידה – לקחת הדרכה מקצועית ולעשות את זה נכון.

[רותי בן אדיבה בן אדיבה]

הי רחלי, אני מרגישה חובה גדולה לדון בנושא הזה כיוון שיש הרבה בלבול אצל מורות שמצליחות לתמוך ולהיטיב עם בנות והן נכנסות לקשר כאילו ”טיפולי” עם התלמידה מה שאסור לעשות מבחינה אתית ועלול להזיק מאוד.

יש מושג שנקרא יחסים מקבילים- אין למורה או אשת חינוך שבאה במגע עם התלמידה להעמיד את עצמה כמטפלת מולה. מורה היא מורה וכשממירים קשר קרוב ותומך לטיפול הוא עלול לגרום לבלבול גדול הן אצל התלמידה והן אצל אשת החינוך.

קשר טיפולי שנרקם בין מורה לתלמידה עלול להיות הרסני מכיוון שמורה אינה מוסמכת לטפל ואינה יודעת כיצד ללוות תהליך טיפולי יציב ומוחזק-

לעבד תכנים

לשמור על סטינג ברור- גבולות של זמן ומקום ועוד.

לזהות העברות, דפוסי התנהגות תת מודעים

לקבל הדרכה במקביל

גם אם המורה למדה כלי טיפולי מסוים אסור לה לטפל בתלמידתה. מורה פוגשת את התלמידה מהצד הסמכותי והמחנך, היא חייבת להיות נאמנה לדרישות לימודיות ועקרוניות של המסגרת החינוכית. אם היא תעשה כל מיני ”הנחות” לתלמידה/מטופלת שלה היא עלולה ליצור אצל הבת תחושת מחויבות וכניעה לדעותיה של המורה כהכרת הטוב על כך ממקום לא מאוזן בכלל!

אני מכירה אישית סיפור כואב של מחנכת מאוד חכמה עם אינטואיציה טובה שיצרה קשר עם תלמידה והחליטה לקבל אותה לטיפול אחת לשבוע (מדובר על מורה שלמדה איזשהו כלי טיפולי) בשיעור חלון שלה…

הקשר הלך והסתבך עם דרישות גבוהות של המורה ואיומים להפסקת הטיפול באם התלמידה לא תעמוד בדרישות הלימודיות והחינוכיות.

בהמשך המורה שיתפה את התלמידה בפרטים מאוד אישיים בחייה והמצוקה של הנערה הייתה נוראית.

מדובר במורה שכביכול ידעה מה זה טיפול ואף על פי כן אסור היה לה להיכנס לקשר טיפולי במקביל לתפקיד החינוכי. הנערה נתנה בה אמון והפקידה בידה את צפונות ליבה ובמקרים שהנערה רופפה את הקשר המורה השתמשה בתכנים טיפוליים כואבים כדי להחליש אותה ולגרום לה להבין שהיא זקוקה נואשות לטיפול שלה.

היא הגיע אלי לטיפול שלוש שנים מאז נרקם הקשר והיא עדיין שבויה בתוכו גם כשכבר איננה בין כתלי המוסד.

אין לתאר את הנזק האישי, המשפחתי, החברתי והלימודי של אותה נערה- כאב של ממש.

חייבת לציין שהמורה היא אישה מקסימה ואשת חינוך מעולה שמעדה בהחלטתה להיכנס לקשר מהסוג המסוכן הזה ויש לי עוד סיפורים כואבים של מטופלות שנפגעו בקשרים כאלה.

אנא מכן מורות ונשות חינוך אל תתיימרו גם אם אתן בטוחות שבכוחכן לטפל בעומק הבעיה…

אתן יכולות להיות אוזן קשבת, נשות סוד, להניע, להרגיע, לייעץ ממקומכן, לעודד ולדחוף ואפילו להציל נפשות.

אבל—

אסור למורה לחשוב או לומר שהיא מטפלת בתלמידה שלה- זה ממש בבחינת ‘לפני עוור לא תיתן מכשול’

התלמידות נוטות לסמוך עליכן ועל שיקול דעתכן ולקבל השראה מעוצמתכן החינוכית. אסור לנצל את ההערכה הבריאה הזו ולהכניס ילדות ונערות לתסביכים נפשיים שקשה לצאת מהם.

*סליחה על האריכות, זה נושא שנוגע בי.

[חנה ביין]

מכירה את שתיהם גם מתוך התנסות אישית

ויש לי דברים טובים לומר על שתי השיטות

השאלה היא מה הסיבת הפניה?
ומהן המטרות שלך?

[נעמי]

שבוע טוב

תודה לכל העונות

אני באמע לימודי טיפול

נתקלתי במושג הזה של אימון רגשי לא מזמן ועניין אותי מה הבידול שלו מהטיפול הרגשי

לפי מה הבנתי ממכם:

האימון מתאים לאנשים עם תקיעות מסוימות ספציפית שמונעת מהם משהו…?

לדומא שידוכים, עבודה, וכו…?

[רחלי]

למרות שנדחפתי לדיון הזה עם שאלה בנושא קצת אחר, ברשותכן, אני רוצה בבקשה להמשיך וללבן את הסוגיה שהעליתי: מרים, ברור שלגבי “בעיות” רציניות כמו טראומה וכדו’, חובה לקבל טיפול מקצועי, ויועצת ומחנכת אינה יכולה ואסור לה להיות תחליף לטיפול. ובמקרים אקוטיים מהסוג הזה גם לא כל מטפלת יכולה ורשאית לטפל. אני מדברת על נושאים פחות אקוטיים, שאף הם מגיעים לטיפולינו, ובקשר אליהם אני רואה שיש מחנכות ויועצות שמצליחות ליצור “שיחות טיפוליות” יעילות מאד, למרות שאילו לא היה לתלמידות האלו מענה בתוך כתלי ביה”ס מהצוות החינוכי, היה מומלץ שילכו לטיפול. במקרים האלו אני מרגישה די מבולבלת ונבוכה, ואפילו לא בטוחה במקום שלי כמטפלת. מקוה שהובנתי, כי הנושא הזה מעסיק אותי.

[נעמי]

אולי תפתחי דיון חדש

אשמח לתגובות לגבי השאלה שלי בהודעה קדמת

תודה לכולן

[רחל הלפרין]

מועדים לשמחה,

אכן זו שאלה חשובה ומקצועית. מאחר ובכל המקצועות שמסייעות למטופל/מתאמן לעבור תהליך משתמשים גם בכלים זהים… יש טיפול קוגנטיבי/התנהגותי/רגשי ויש אימון כזה. ויש הרבה שטח אפור בבידול בין המקצועות השונים.

לכולנו יש מנגנונים קוגנטיביים/התנהגותיים/רגשיים שבאופן טבעי שגורמים לנו לחיות חיים מאוזנים להתקדם ולגדול. כאשר המנגנון הטבעי לא מספק אנו מחפשים מקצוע שיעזור.

יש סף מסוים של המנגנון הזה שדורש התמחות מיוחדת. לא הסיפור. אלא מצב המנגנון.

למשל, אימנתי מישהי שפחדה מחתולים. זו לא הייתה הסיבה המוצהרת של האימון אבל הנושא עלה בהקשר. פחד זה רגש. ולאימון יש כלים. אולי לא כל שיטת אימון אבל בוודאי שיטות כמו nlp וכד’. לעומת זאת למתאמנת אחרת שספרה על פחדים מחתולים, הסברתי שעל הנושא הזה אין לי הכשרה לאמן אותה.

וההסבר לכך:

יש מאפיינים ברורים של המנגנון ששייכים לבריאות הנפש, היינו מקצועות הטיפול לדרגותיהם. כל העוסקים במקצועות הטיפול/היעוץ/האימון (שלומדים בקורסים עם פיקוח) לומדים על המאפיינים הללו. בכל אופן, בתחילת הדרך המקצועית חובה מוסרית (אתית) להיות תחת הדרכה מוסמכת.

הנושא הוא ארוך ודורש מקצועיות… הנושא של הגדרת מקצוע הוא בסיסי ביותר. גם כדי לשווק מתוך יושרה וגם לעבוד באופן הגון ומדויק. מי שמעוניינת ביותר תוכל לפנות אלי בפרטי.

בהצלחה לכולן,

רחל הלפרין

מאמנת וסופרוויזרית

[רחל הלפרין]

הוספה:

בהמשך למה שכתבתי.

את שואלת על יעילות. לאור הנ”ל תלוי בצרכים/רצון של הפונה… לא תמיד אפשר לדעת מה יותר יעיל: אימון רגשי או טיפול רגשי… גם לא תמיד אפשר לדעת מי המטפלת שתעזור.

הצלחה בס”ד במקצועות של התהליך (מלבד אנשים עם המאפיינים הנ”ל) מבחינת ההשתדלות שלנו תלויה ב..:

1. התאמת השיטה למטופל/המתאמן

2. כימיה בין המטפל/מאמן לפונה

3. המקצועיות של המטפל/מאמן כולל הבנה מקצועית מה זה נקרא הצלחה

4. העיתוי בחייו של הפונה

5. המוטיבציה ו/או הקצב של הפונה

[מרים זילברמן]

לדעתי חלק ממקצועיות של כל מטפלת זה לדעת מתי אין כלים בידיו לעזור.

מגיע אדם למאמן והסיבות לסיפטומים הרבה יותר מורכבות וקשות ממה שזה נראה וזה מקרה לטיפול , הוא חייב לזהות את זה ולשלוח אותו לשם. הטיפול בו לא יעיל ולא מקדם ויכול אף להזיק.

שמעתי פעם איזה דעה שאומרת שיכול להיות וזה יקדם לטיפול, בהתחשב במציאות שלעיתים אדם מתקשה להגיע לטיפול. המטרות ,המניעים, הכרת הבעיה בהגדרות שלה שעולות באימון לעיתים מזרזות ומאפשרות אותו להגיע לטיפול בקושי שהוא נמצא.

[ריקי שפיצר]

אני משלבת באימון האישי למטרות בהווה ובעתיד עם כלים יעילים לשיפור תוצאות, גם טיפול רגשי בNLP בחיסמות רגשיות שיושבות על טראומה בעבר. זהו טיפול יחסית קצר ממוקד ומביא לשינויים מפליגים ומרגשים.

ההקלה היא מיידית ומוכיחה את עצמה מהר מאוד.

מתאים למי שאין לה זמן לבזבז בקליניקות עד 120.

[email protected]

[ריקי שפיצר]

תדעו לכן שבאימון או טיפול במאותגרי קשב ולא רק. יש כמה כללים שאנשי טיפול ואימון רגילים לא יודעים ולכן הרבה פעמים המצב רק מחריף עוד יותר. ומה שקורה זה גם המטפל או המאמן יוצאים עם ערך עצמי נמוך ומתייאשים מיכולת הטיפול שלהם. וגם הילד כבר לא רוצה יותר לנסות טיפול וחושב שהמצב שלו בלתי הפיך כשיש הרבה הרבה מה לעששות. הוא כבר מיואש מלכתחילה ואז שובר את כל הכלים. בפרט במאותגרי קשב שבכל דבר הם חושבים קיצוני. אז אם הם מרגישים החרפה אז הם הולכים הכי רחוק שאפשר.

במיוחד לכן בניתי סדנא שבהתחלה לקחתי עליה תשלום מלא של 250 ש”ח, אבל עכשיו כיון שאני רוצה לעזור לכמה שיותר הורים ואנשי מקצוע לדייק כמה שאפשר, אני מזמינה את כולכן לסדנא מאוד מושקעת, עם כלים מאוד חשובים. ואני גם חושבת שזו תהיה מצוה להעביר להורים ואנשי מקצוע נוספים, כי לא נראה לי שאני הולכת לחזור על סדנת הזום הזו בעתיד הקרוב שוב. אלו כלים שעלה לי הרבה מאוד כסף ללמוד אותם.

אז זה הקישור להרשמה ולהפצה באהבה ממני

https://rikispitzer.minisite.ms/avoda1?ref=kedem