טיפול רגשי לשכלתנית? יש כזה דבר?

[מיכל וילמן]

אולי עדיף אימון לשידוכים

יותר ממוקד

וגם אימון

בעלות נסיון בתחום:

חני מזרחי: [email protected]

שרה סתיו: [email protected]

[משתמש לא ידוע]

את יודעת מה הטלפון שלהן?

או מה התואר שלהן?

[חגית ב]

הייתי אומרת שהעניין הוא מה מפריע לה..

ולא מה מפריע לבחורים..
הרי היא מטפלת בעצמה ולא בהם..

ולדעתי אימון המשלב טיפול זה הדבר האידיאלי

[מיכל וילמן]

ממליצה אישית אבל לא יודעת יותר מדויק

כדאי ליצור קשר במייל

[אתי -הפקות וידאו]

טיפול CBT-מתאים פעמים רבות לאנשים שכלתניים.

ואולי במקרה זה’ מתאים טיפול בסכמה תרפיה שהוא מהגל השלישי של הCBT

בהצלחה!

[א ק]

לא מהצד של אשת מקצוע אלא מהצד השני,

למה את מתעקשת על תואר?

[מלכה קופטייל]

א ק יקרה,

יש כל-כך הרבה שטיפות מוח לגבי הנושא:)

היו כאן דיונים הלוך-ושוב,

בגדול – מצד המטופלות:

מסתבר שמי שיצא לה להיפגע/להתאכזב מאשת מקצוע בעלת תואר – בדר”כ תתנגד ל”בעלות תואר”,

ומי שלהיפך – תתנגד לאלה ש”אינן בעלות תואר”.

מבחינת השפעת הטיפול – כמו שציינה שיינדי אייזנבך כאן (בשם חני שידלובסקי ?) – במחקר שעשו אצל חיילים שלחמו במלחמת לבנון, לא מצאו הבדל בתוצאות של אלו שהיו מטופלים אצל פסיכולוגים קליניים לבין של אלו שהיו מטופלים אצל מטפלים רגשיים שאינם רשמיים (-שאינם בעלי תואר). ככל הנראה, ישנם פרמטרים חשובים ומהותיים יותר…

זה וויכוח שחוץ מהדעות החלוקות בו, אני בטוחה שיש בו גם הרבה נגיעה אישית (של שני הצדדים)

לרוב, מי שהשקיעה את כספה, זמנה ומרצה בתחום מסוים,

תתקשה להודות שזה לא היה הדבר הנכון / מועיל לעשות.

אכתוב את דבריי כמטפלת שאינה בעלת תואר ב”ה:

בפועל, יצא לי לשמוע יותר מפעם אחת, פסיכולוגיות שהביעו את הכאב שלהן והמסקנות השליליות מלימודי התואר.

נשים אמיצות שהיו מוכנות להודות באמת, למרות ועל אף הכול.

(כששאלתי פעם חברה פסיכולוגית: את הרי למדת כל כך הרבה תיאוריות והתנגדויותיהן, תאוריות הסותרות זו את זו וחוזר חלילה. החוקרים האלו הם בסה”כ בני מאה וחמישים שנה בהיסטוריה (פלוס-מינוס), איזו תועלת צמחה לך מהלמידה הזו? [אני בטוחה שיש עוד הרבה למידה נחוצה הקשורה ושייכת בדיוק לטיפול בפועל. דיברתי נקודתית על התאוריות והתנגדויותיהן, שהן חלק משמעותי]

אז היא ענתה לי:

את צודקת, באמת לומדים הרבה דברים שהם בכלל לא רלוונטיים. אבל – הדבר החזק ביותר שקיבלתי מהלימודים שם – זה ענווה. הענווה שאני לא יודעת הכול, שאני בעצם לא יודעת כלום…

ואז הרהרתי לעצמי:

האם שייך לומר שע”מ לקבל ענווה בטיפול (ובכלל) יש לעבור דרך לימודי תואר במכללה כלשהי?

נשמע לי מופרך. -ואני לא רואה שזה גורף, עם כל הכבוד. היות שאני מכירה את הנ”ל היטב, מכירה את הענווה הטבועה בה בדר”כ, היא חיננית ולא מתנשאת, חשבתי: טוב – שהחלק הזה לא נפגע אצלה אחרי הלימודים שם….

כמובן שיש קורסים שאינם מספיק מקצועיים, מקיפים או אחראיים, וכו’ – זה לא סותר.

אני זוכרת שהגיעה אלי פעם אישה מבוגרת, ואחרי השיחה אתה, הראתה לי כרטיס ביקור שלה – מטפלת באומנויות בעלת תואר שני, וביקשה – שהיות שבוודאי יוצא לי לפגוש מטופלות שצריכות טיפול רציני יותר (ברור לה שאם אין לי תואר – אז הטיפול אינו רציני מספיק, כן?) שאפנה אותן אליה.

<b class=”” style=”background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>(כמובן שיש מקרים שאני מפנה הלאה, אני לא מתמחה בכל נושא, ולא כל טיפול אני מוכנה לקבל ולגעת בו, אבל ברור לי שלא אפנה אליה אם אני יודעת ומכירה מטפלות מצויינות שעובדות בסגנון העבודה שאני עובדת אתו)

זה היה לי מוזר, ש”בעלת התואר” הנחשבת, פונה אלי – הקטנה, בבקשה כזו. זו היתה בקשה ולא המלצה…

ומאז, התחלתי לבדוק – ולגלות – שלאו דווקא בעלי התואר הם אלו שמצליחים לסייע, שיודעים לדייק ולהביא תוצאות טובות בסופו של דבר, שהמטופלים יוצאים מהם מרוצים וכו’. זה פשוט לא קשור.

אדם שלא מספיק בנוי ומתאים לטפל בנפש, יכול גם כן ללמוד, לעשות תואר ולהצליח במבחנים שם!

בדיוק כמו בכל מקום אחר!

אבל,

כמו שכתבתי בתחילה, אני חושבת

שיש הרבה שטיפות מוח – שימו לב שהגופים החזקים הם המכללות ולא האחרים, וד”ל.

(כמובן, יש גם שטיפות מוח כנגד, מהפן הרוחני)

בכללי – יש נטייה להאמין (לפני שמכירים או שומעים מקרוב) שבעלי תואר מצליחים ועושים עבודה טובה יותר.

(מבחינה מקצועית – מסתבר שהעבודה של בעלי תואר יכולה להיות בסופו של דבר זהירה יותר מאלה שאינם בעלי תואר ואינם זהירים מספיק, אבל לא מבחינה רוחנית.)

תודה שקראת עד כאן:)🙂

מקווה שיהיו דבריי אלה לתועלת ולא לסערה—

[משתמש לא ידוע]

יש היום מרכזי הכשרות שאפשר לשטוף כלים ולהקשיב לקורס בטלפון…

וכמובן… לקבל תעודה ולהיות “מטפלת”

העיקר שיהיה לנו בסוף גרפיקאית טובה
למודעה עם ציור של 2 כורסאות ויונה צחורה עפה

לימודי תואר הם הרבה יותר מעמיקים והרבה יותר על רמה ומי שלא מתאים מעיפים אותו לא כן במכללות החרדיות שעושים הכלללללל אבל הכל כדי שתיהיה לך תעודה!!!

[יעל – בודקת שכר]

יש לך טעות חומורה!

יש הבדל ענקקקקק בין מטפלת שיש לה תואר לבין מי שאין לה תואר
למודי תואר הם קשים ןמעמיקים ואין אפילו לנסות להשוות אותם ללמודים של תעודה כלשהי

לתואר ראשון (בהנחה שיש בגרויות ועמדת בתנאי הקבלה...) לומדים שלוש שנים של חמישה ימי לימודים בשבוע.
לתואר שני שנתיים נוספות של לימודים – וכתיבה של תזה. (צריך להתקבל בנפרד לתואר השני – גם אם סיימת תואר ראשון בהצלחה).
לאחר תואר שני יש התמחות של של שנתיים

לצורך ההשוואה , [אם ניתן בכלל להשוות— ) לקבלת תעודה של “מטפלת” לא צריך משהו מיוחד (להפך כל מרכזי ההשתלמויות רודפים אחריך כדי שתבואי ללמוד דווקא אצלם) היקף הקורס הוא של שנה (1-2 פעמים בשבוע [במסלול הארוך)

[מלכה קופטייל]

תודה יעל על התגובה,

אולי לא הבנת נכון את מה שכתבתי:

ב”ה אני יודעת היטב כמה קשים הם לימודי התואר, יש בסביבתי הקרובה כאלו שעשו את זה (אני לא חיה במאדים),

אבל:

רמת המשכל של אדם, יכולה להיות גבוהה מאוד, הוא יכול להיות גאון ולעבור כל מבחן בקלות (או בקושי) –

אבל עדיין – לא להתאים להיות מטפל…

יצא לי לפגוש יותר מאישה אחת

בעלת תואר שני

ועם גישה מאוד לא נעימה, לא מבינה ולא סימפטית. (בלשון עדינה)

מיותר לציין אלו נזקים עלולים לנבוע ממטפלת כזו.

אם יש לה אופי לא מתאים, אם ההבנה הבסיסית שלה לנפש האדם לקויה או חסרה, מה יועילו הלימודים המפרכים???

אז נכון, היא השקיעה והקיזה את דמה על לימודי התואר, עדיין – לא זה מה שהופך אותה למתאימה לעסוק במקצוע טיפולי!

יש לה המון ידע, המון גישות ותוכן שקיבלה בלימודים (שחלק גדול מתּוֹכֶן זה, מהווה סתירה מדויקת לגישה התורנית)

כמו המושג של חמור נושא ספרים…

לא ארחיב יותר מדי, משום שזו אכן מלחמה רצינית של דור אחרון, והיא יכולה להימשך זמן ארוך, אין לי עניין לשכנע אותך בזה (וסביר להניח שגם אם ארצה – לא אצליח)

זה מזכיר מלחמות דומות בהיסטוריה היהודית, וד”ל.

בדיוק לאחרונה כתבה לי מישהי שסיימה תואר שני בפסיכולוגיה, לגבי השיטות המסתמכות על התורה: “בחדר הטיפולים אי אפשר להכניס תורה. זה לא שייך. בחדר הטיפולים צריך להיות רק טיפול מקצועי” ואני בטוחה שיש עוד מלאי של מצדדות בזה.

(והיא הסבירה את העדפת המטופלים לגשת למטפל חרדי – “כי הוא מביא את האמונה שלו בבייסיק” לא אכתוב כאן את מסקנתי לגבי זה)

אותי המשפט הקודם זעזע רק בהגדרה הפשוטה של המילים, ועוד יותר בהתעמקות בהן.

הבנתי שאלה כמו שני קוים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

אז אני כותבת את הדברים רק עבור אלה שקוראות, ועדיין לא מצדדות בשום צד. (או מתבלבלות בתוך כל הכאוס הזה)

תואר שני ושלישי לא הופך את האדם להיות מתאים לטפל.

כשאת הולכת לקרדיולוג, פחות משנה לך האופי והיחס שלו (כמובן שזה מאוד יוסיף אם הוא יהיה נחמד, אדיב ומתחשב). את צריכה ממנו את הידע המקצועי, ויכולת לעשות את הדברים בפועל (שנרכשת אכן עם הלימודים. אבל אם יש לו רעד בידיים הוא לעולם לא יוכל לנתח!!!).

כמה רופאים עם יחס פחות סימפטי את מכירה? הם יכלו לעבור באותה מידה את לימודי הפסיכולוגיה, פסיכיאטריה, וכו’… לעשות דוקטורט ולהישאר אותם אנשים לא נעימים…

אלא אם כן את חושבת שעבודת המידות עיקרה באוניברסיטה, ואז – חסל ספרי מוסר, חסידות ועבודת המידות המוכרת לנו משנות דור.

פסיכולוגיה היא לא רפואה רגילה!!!! היא עבודת הנפש!!!

יחי ההבדל הקטן.

בהצלחה לכולן,

שלא נזדקק לקרדיולוגים מכל סוג שהוא…:)

בריאות איתנה לכולן!!!

שוחרות התואר, מוזמנות לשטוף אותי בעגבניות

🍅🍅🍅🍅🍅🍅🍅

עד כאן נאומי הדל

[משתמש לא ידוע]

יש לך טעות רצינית!!

לא כל אחד יכול לקבל תואר במקצוע טיפולי… ההכשרות כוללות הרבה שעות סטאז’ ארוכות

ומי שלא מתאים – לא ממשיך

לא כן בלימודי תעודה כל מי שרוצה מתקבל והופך ל”מטפל”

מטפלת היא לא חברה טובה שמקשיבה לך, מבינה אותך ועושה לך “שיקוף”,

התפקיד שלה [קצת] שונה

[שרה שלזינגר]

אשמח לעזור לי

למדתי ואני עובדת בשיטה מצוינת

לעזור לבחורות המתקשות להחליט/לסגור

או אולי ליחצן נכון את עצמן בשידוכים

למקד את הבחורה, מה היא רוצה/מחפשת

מה מפחיד/מאיים עליה.

המפגשים פותחים את המוח מרחיבים את הלב.

זוהי סדרה של כעשרה מפגשים

יעילים מאד לחיים, פותחים את השכל והרגש

ומפנים אותה להצליח, בעז”ה בבחירה נכונה

מוזמנת בחום

[שרה שלזינגר]

תיקון:

אשמח מאד לעזור לה

[מלכה קופטייל]

ולחילזון קטן..

בהחלט חושבת שיש לה מה לגשת לטיפול רגשי, מניסיון זה מועיל מאוד ויכול בס”ד לשנות אף את מרקם התקשורת מן הקצה אל הקצה.

היא משיימת את הבעיה שלה במילה “שכלתנית”, אך יתכן מאוד (ואף מסתבר) שיש דברים מעט יותר עמוקים… או מדויקים יותר לעבודה פנימית.

לכן טיפול מתאים מאוד, אני מאמינה.

בהצלחה!

[לאה פישר]

חילזון יקרה😉!….

כל אדם מורכב משכל ורגש

ואם קיים שלום פנימי – לא יווצר שום קושי

קושי נוצר כאשר יש התנגדות לרגשות שבי,

או רצון להסתיר אותם, פחד לבטא או קושי לבטא ועוד

אם הבחורה מרגישה שזה מה שמפריע לשידוך,

כדאי מאוד לתת לה עזרה,

כי גם אם זה לא נכון, בתוכה יש משהו לא פתור בנושא

וזה, סביר להניח, שהציק לה בעבר וימשיך להציק בעתיד

בהצלחה רבה

לאה פישר (מקבלת בבני ברק 054-8447484)

[נועה יחיאל]

מכירה את התופעה הזו אישית,

וגם טיפלתי בבחורה כזו- ממש לא הצליחה לרדת לרמה הרגשית,

וב”ה היה אצלה שיפור מדהים!!

בבית שאין רגשות, דוגלים רק בשכל – זה מאד משפיע מערכתית.

אבל ואדי שיש מה לעזור,

תוכלי ליצור איתי קשר בשמחה,

אני מקבלת בבני ברק

נועה יחיאל 0527189934

[email protected]

[משתמש לא ידוע]

איזה תואר יש לך?

[נועה יחיאל]

אין לי תואר,

יש לי ניסיון אישי,

ותעודה של מטפלת מוסמכת

אני מטפלת אינטגרטיבית במיגון רחב של שיטות,

לכן היעילות מאד גבוהה,

והתוצאות מדהימות בתוך זמן קצר,

כדאי לנסות לבוא לפגישת ניסיון.

בשמחה רבה!!😀

[ג .]

אני מכירה מקרוב מישהי שהייתה לה אותה בעיה

היא הייתה בחורה חכמה, שכלית ולמדנית

ורוב הבחורים שפגשו בה את הפן הזה נרתעו

בחורים מחפשים באשה בד”כ חום וביתייות, אשה טובה

ולא אוהבים מישהי שיודעת יותר מהם (למרות שהרבה פעמים הבחורה יודעת הרבה יותר)

מה שחשוב הוא פשוט לא להבליט את החכמה שלה יותר מידי

לדבר פשוט, בגובה העיניים ולהיות ברמה של הבחור.

גם אם את חכמה. ענווה היא מה שחשוב כאן.

אחרי שהבחורה קלטה את זה (מעצמה כי היא באמת חכמה…)

היא למדה לדבר בשפה שמתאימה לשידוכים והפסיקה להבליט את כל הידיעות שלה

היום היא נשואה באושר לבחור חכם ולמדן והם נהנים אחד מהידיעות של השני..

[חגית ב]

מצטערת… הגישה של “מה בחורים מחפשים “היא עיוות!!!

יש מללללא סוגי אנשים, ואפחד לא צריך למצוא חן בעיני כוווווולם.. גם עם יש חתך כללי זהה

נא לא ליפול לשם!! זה לא גישה טיפולית!

בחורה ששמה לב לדברים ומתחת לפני השטח הכל חלק.. פשוט משנה גישה, אבל זה חייב להיות קיים בה!!

מי שיש לו חסם כלשהו או הגנות,= השכל לבד(ההבנה) לא יעזור פה!!

חובה לעקוף אותו כדי להגיע ללב שלה

ואם היא בכ”ז ריאלית ותכליתית בלי מחסומים ללב.. היא תצליח!!

לא רוצה לתת פה פרטים שלי

כי זה לא הסיבה שהגבתי

הסיבה היא שלפני השידוכים- תהיה אתה באמת!!!

כשאת מחוברת-תמצאי את החצי שלך בע”ה (לפחות תכווני נכון יותר)

ורק אסיים שבית בונים מהשכל, משפחה לא!!!

בהצלחה וחיבוק ממני<b class=””>💗

[חני שידלובסקי]

דיוק: המחקר נעשה על ילדים ולא על חיילים, שגרו בצפון במלחמת לבנון השניה ושהו
הרבה זמן במרחבים ממוגנים וכו’, וסבלו מחרדות. חלק מהמטפלים היו פסיכולוגיים
וחלק מטפלים רגשיים. לא נמצא הבדל בינהם. אבל כן נמצא שמדד הקשר שנוצר בין
המטפל למטופל הוא שהשפיע על הצלחת הטיפול.

[טובה הניג]

מנסיון שלי (אני מלווה כבר 22 שנים בחורות רווקות בשידוכים) מה שנראה כשכלתנות מבטא פעמים רבות קושי בהבנת תקשורת. כשאני מדריכה את הבחורות בתקשורת נכונה הן לרוב זוכות מיד בס”ד לתשובה חיובית.

[מלכה זיכרמן]

אהבתי את המשפט של חגית בית בונים מהשכל, משפחה לא!!!

מהניסיון שלי עם בחורות ויש לי ניסיון רב שנים

מתחת לשכלתנית מתחבא פרפקציוניזם שמזמין הגנות שכלתניות

[לאה פישר]

מלכה,

אהבתי את התגובה שלך! מסכימה לגמרי!

הייתי מגדירה את זה: הגנות, רק הגנות.

כי גם לפרפקציוניזם יש סיבה או יותר מדויק מטרה מסוימת…

[יפה מנדלזון]

לנוירופידבק דינאמי יש מעלה גדולה בטיפול לאנשים מסוג זה

ניתן לפנות לפרטים במייל: [email protected]

[רחלי]

תסלחו לי שאני חוזרת שוב לנושא התואר שהועלה פה די בהתחלת השרשור. יצא לי עכשיו לקרוא שוב את הדיון בנושא, בעיקר בין יעל, מלכה וחילזון קטן, וכבוגרת שני תארים טיפוליים, עשיתן פה קצת “סלט”, והבאתן עובדות לא מדויקות. מתנצלת מראש על אורך התגובה, רוצה להעמיד דברים על דיוקם, ולעשות קצת סדר, ומרגישה צורך להתיחס לנקודות חשובות, מנסיוני בשטח ובשדה הטיפולי.

ראשית, יש הבדל בין תואר ראשון לתואר שני. ללימודי פסיכולוגיה הדרישות שלו, וללימודי טיפול יש את הדרישות שלו. תואר ראשון כלשהו, ואפילו תואר ראשון בפסיכולוגיה, עדיין אינו נותן הכשרה לטיפול, ואינו כולל בד”כ הכשרה מעשית. תואר ראשון בעו”ס כן מקנה תעודה מוכרת לטיפול, לאחר הכשרה מעשית (וגם פה הייתי מבררת מהי הרמה המקצועית, מהי הגישה הטיפולית – דינמית או לא וכו’).

תואר בפסיכולוגיה דורש יכולות לימודיות גבוהות, והשקעה של זמן. וכן ההתמחות לאחר התואר, שלא כפי שכתבו פה, דורשת כ-4 שנים, מלבד הסטאז שעושים במהלך למודי התואר השני.

שלא כפי שכתבו פה, תואר שני לא מחייב בהכרח כתיבת תזה, כתיבת תזה נועדה למי שרוצה להכשיר לעצמו את הקרקע לקראת דוקטורט לאחר התואר.

אני עשיתי שני תארים טיפוליים. התואר הראשון אכן היה דורש ולא קל, אלא שמדובר בלימודים תיאורטיים בלבד, שעדיין אינם מכשירים לטיפול מעשי, יש בהם צורך ביכולות לימודיות גבוהות וזהו, או כפי שהתבטאו פה – מנת משכל גבוהה, שלא בהכרח מעידה על יכולות אישיות בתחום הטיפולי.

למרבה ההפתעה, התואר השני היה בלי שום יחס ללימודי התואר הראשון, ואפילו מאכזב מבחינה זו, ולמי שכתבה פה שאין שום השוואה בין לימודי תואר ללימודי תעודה כלשהי, עושה הכללה לא אמינה. אולי בתחום של מנהל, חשבונאות, מחשבים וכדו’ לימודי התואר השני קשים ודורשים יותר, אולם לימודי התואר השני בטיפול הם בעיקר לימודים חוויתיים, והדרישות הלימודיות ממש לא קשות.

עיקר הלמוד הוא בהכשרה המעשית במקומות צבוריים המוסמכים לכך, בתוספת הדרכה צמודה פרטנית והדרכות קבוצתיות שונות, בנוסף להעשרות מקצועיות נוספות. יש דרישה למספר שעות הכשרה מסוימות במהלך לימודי התואר, ועם השלמת המחויבות הלימודיות ושעות ההכשרה זכאים לקבלת תעודת תואר שני. בנוסף, לאחר לימודי התואר השני יש דרישה לשעות הכשרה נוספות ורבות יותר, שוב במקומות צבוריים המוסמכים לכך, עם הכשרה צמודה פרטנית וקבוצתית ועוד, שמקנה תעודת מטפל מוסמך.

לימודי הפסיכולוגיה הם לימודיים תיאורטיים בעיקרם, ומקנים ידע נרחב בתורת הפסיכולוגיה, והם נדרשים ליותר שנות ושעות הכשרה. תואר שני טיפולי נותן יותר למידה מתוך החוויה, עם קצת פחות לימודים תיאורטיים, ואף הוא דורש שעות הכשרה לא מעטות, אולם פחות מפסיכולוגים.

ככלל, וגם מנסיוני האישי, גם שעות ההכשרה וגם העבודה לאחר ההכשרה שנעשית במקומות צבוריים, מאגדת בתוכה פסיכולוגים לצד מטפלים רגשיים מתחומי האומנות והעו”ס, שבסופו של דבר עושים אותה עבודה טיפולית, וכל אחד מביא איתו את היתרונות של התחום שלו, לצד האישיות.

אני עובדת במרפאות צבוריות נחשבות, לצד פסיכולוגים, מטפלים ועו”סים, דתיים וחילוניים (ואפילו ערבים), (שכמובן כולם מוסמכים ומקצועיים, כפי הדרישות של משרד הבריאות), והציטוט שהעלו פה בשם פסיכולוגית על כך שבחדר הטיפול א”א להכניס את התורה, ושאם לא כן הטיפול אינו מקצועי, הוא מעוות בעליל, ואינו תואם את חוויתי בעבודה הטיפולית לצד פסיכולוגים, מטפלים ועוסי”ם מכל המגזרים. להיפך, משתדלים לבנות צוות מגוון, שיוכל לתת מענה לכל המגזרים, ומשתדלים להתאים את המטפל למטופל, כשהרציונל הוא שכדי להפיק את היעילות מהטיפול חשוב מאד שכל אחד יקבל טיפול תואם מבחינה תרבותית.

ואגב, יש גישות טיפוליות-פסיכולוגיות מוכרות, המבוססות על ההבנה הזו, ובבסיסן הן מנחות את המטפל לבדוק את את מקורות החוסן של המטופל, הכוללות גם מרכיבים דתיים, ערכים, אמונה וכדו’, כדי לחבור אל המטופל דרך מה שהוא מביא איתו, ולחזק אצלו את תחומי החוזק שהוכיחו את עצמם, על מנת לעזור לו בהתמודדויות. כך שהאמירה שהבאת פה היא ממש לא אופינית, ולפי דעתי זו אמירה אישית של אותה פסיכולוגית שאת מכירה, שלעתים מאפינת לצערי דוקא אנשי מקצוע מהחברה שלנו, שהזהות הטיפולית שלהם (ואולי גם הדתית) עדיין אינה ברורה לעצמם, ויתכן שזה נובע מבלבול ומקונפליקטים פניימיים שיש להם לגבי השילוב בין עבודתם הטיפולית לבין היותם שומרי תורה ומצוות, וכביכול מיצגים את החברה החרדית.

לגבי לימודי תעודה – אמנם, יש מקומות בהם לומדים מקצוע טיפולי באופן חובבני, במשך זמן קצר, וללא הכשרה מספקת, ומי שיוצאת מלימודים כאלה והופכת מיד למטפלת, אין ספק שעושה מעשה חסר אחריות לחלוטין. ואנו נתקלים לא פעם בתוצאות ההרסניות של טיפולים כאלה במרפאות בהם אני עובדת, ומלבד הנזק שנעשה למטופל, זה גורם לא פעם לנזק תדמיתי לחברה שלנו ולחילול ה’.

יחד עם זה, א”א לקבוע בהכללה כי לימודי תואר מעמיקים יותר וברמה גבוהה יותר מלימודי תעודה. יש לימודי תעודה שתכנית הלמודים שלהם מקבילה לתכנית לימודי תואר שני, ולפעמים אף עולה עליה. וזה לא נכון שכל לימודי התעודה נמשכים שנה, אני מכירה מקומות מספר בהם הלמודים דורשים שנתיים ואף 3, כמו לימודי תואר. במקומות האלה עושים הכשרה דומה להכשרות שעושים בתואר שני עם הדרכה צמודה ומקצועית. אני מכירה לא מעט מטפלות שעשו את המסלול הזה, והן עושות עבודה אחראית ומקצועית, בתנאי כמובן שהן ממשיכות לקבל הדרכה ולהתפתח מבחינה מקצועית. הלמודים הם רק הבסיס ההתחלתי, ועיקר הלימוד הוא ההתנסות בשטח+הדרכה, וזה המסלול שנדרש לעשות כל פסיכולוג, מטפל, עו”ס, וזו גם הדרישה במקומות מסוימים בהם לומדים לימודי תעודה.

ואגב, גם בקבלת תלמידים ללימודי תואר שני טיפולי מעורבים שיקולים כלכליים, כל אוניברסיטה ומכללה ללימודי תואר מעונינת למלא את המכסה כי זה משתלם לה, ולכן גם בלימודי תואר נתקלים בתלמידים שאינם מתאימים לתחום. ככלל, לכולם יש אינטרסים ואין בן אנוש שהוא אוביקטיבי לחלוטין.

וכפי שעלה גם פה, האישיות של המטפל חשובה לא פחות, ומי שלא מתאים לתחום הטיפולי, גם אם עשה את כל התארים, והוא דוקטור ופרופסור, זה לא הופך אותו למטפל/פסיכולוג טוב ומקצועי.

[רותי בן אדיבה]

רחלי-

הבהירות, הדיוק, הכנות והמקצועיות,

ווא!!!

צריך לשכפל את זה לעוד כמה דיונים שעלו פה בפורום…

[ציפי פייבלזון]

אמנם זה לא הנושא שלשמו נפתח הדיון,

אך אם כבר עלה הנושא (שעולה פה הרבה אגב…)

אומר את דעתי:

יש הגיון בלחפש מישהי עם תואר, כי יש היום כל כך הרבה שרואים את עצמם מטפלים רק מאיזה קורס…

ושלא נדע איזה נזקים הם עלולים לעשות

אבל התואר זה לא באמת מה שמבטיח טיפול טוב.

בעיני, מה שצריך אצל מטפל זה:

גישה לנושא, (שכוללת מכלול רחב של תכונות כמו: הכלה, עומק, כנות רגשית, מודעות, נפרדות ועוד)

אומץ וכנות לגעת בכאבים של עצמו,

ובנוסף על כך: שלמד במקום מקצועי ,

ע”י כמה מטפלים, (ולא רק מטפלת אחת שנותנת את הגישה שלה, אלא כמה מרצות שיתנו כל אחת את הזוית שלה)

לפחות שלוש שנים,

שכוללות בתוכם גם הרצאות תיארטיות מקצועיות, וגם הרבה סדנאות טיפוליות כחלק מהלימודים.

וזה לא מחיב דווקא תואר, אלא מקום שעונה לדרישות…

והכי הכי חשוב: שהוא בעצמו עבר טיפול!!!! כי בלי זה קשה מאד להגיע לעומק הרגשות של השני, כי יש הגנות,

וכן קשה להגיע להפרדה מקצועית נקיה.

ועוד פרט קריטי: שהמטפל יקבל הדרכה ממישהו מקצועי!!

ושידע מתי הטיפול לא מתאים לו, ולהעביר את המטופל למקום אחר אם צריך! (גם באמצע טיפול)

פחות או יותר אני חושבת שזה תנאים בסיסיים למטפל טוב,

וחוץ מזה צריך גם התאמה אישית בין המטפל למטופל, שבשביל זה צריך לנסות כמה פגישות

ולפני ואחרי הכל- סיעתא דשמיא להצלחת הטיפול, כי עם הכל זה לא מובן מאליו

ותואר או לא תואר- בעיני פחות רלוונטי

(אולי מבחינת ירא”ש שמאד משפיע בתת מודע, כמובן לא בתור נושא שאמור להיות בטיפול בתור הטפה…)

[רחלי]

מסכימה מאד עם התוספת והחידוד של ציפי.

ורוצה גם להוסיף, כי כמו שכל מטפל/פסיכולוג מביא עמו לחדר את האישיות שלו, גם מטפל/פסיכולוג חרדי, בין אם הוא רוצה ובין אם הוא לא רוצה, בין במודע ובין שלא במודע, מכניס עמו לחדר הטיפול – בעצם אישיותו והחזות שלו – את ה”תורה” לחדר הטיפול. גם אם לא מדברים את זה זה משהו שקיים בחדר, ויש לו משמעות והשפעה על הטיפול.

[לאה פישר]

רחלי היקרה!!!!!!!!!!

מצדיעה לך על האומץ לומר את האמת

(שלכאורה כולם כאן יודעים זאת, אבל לא מודים בכך…)

לא מובן מאיליו!

מעריכה את דברייך ואהבתי אותם מאוד.