יועצת זוגית?

[לאה פישר]

שמחה על התגובות של כולן,

נכון, קשה לבטא בכתב דברים עמוקים בהרבה ממילים

ועוד יותר קשה לתמצת לכמות מילים סבירה של פורום כזה.

אכן, התכוונתי לאותם אנשים שהגדירו פה כאנשים רעים או כ 2% מהאוכלוסיה או כהפרעת אישיות

וכן, פגשתי אותם או את בן זוגם בקליניקה.

שתפתי אתכן בהצצה לצורת עבודה ייחודית שלי…

אכן, אנשים כאלה לא מגיעים לטיפול – כי אני הפרעת אישיות

בדר”כ מגיע בן זוג וזה הזדמנות להביא גם אותו (מי שבטוחה שיש אנשים “רעים” בוודאי לא תצליח להביא אדם כזה…) מדגישה אני לא מדברת על אדם שלא “יוצא ממנו” התנהגויות אכזריות … – אבל בהחלט הוא לא אדם רע! 100% לא פועל מרוע!, אני מבינה שקשה לקבל כזו תפיסה…

אבל אם את אשת מקצוע – את יכולה להעמיק בדברים – ולזכות באוצר… (או ללכת ללמוד אותם) זה ישרג קודם כל אותך ואת הכלי שלך.

אני לא מדברת בנאיביות, אני מדברת בכנות

יודעת למה קפצתן,

מכירה

ואומרת לכן – תשבור את האמונות הללו, זה מחסומים, אפשר יותר

ואם הצלת זוג אחד כזה, יותר נכון, אדם אחד כזה – היה שווה (בטח את הזמן שלי על הכתיבה שנעשת ממש בלחץ ומקוה שהייתי מובנת)

בהצלחה לכולן

שניזכה להיות שליחות טובות

[מיכל וילמן]

בד”כ התנהגות שלילית נובעת ממצוקה

ככל שאדם יותר בוגר, אנחנו מצפים ממנו שיהיה מודע למצוקה שלו ואז תיהיה לו יכולת הבחירה

לטפל בה ולהרגיע אותה.

וככל שאדם יותר מודע לעצמו – רמת הבחירה שלו עולה

ונראה שהיא התכונה לכך שהאנשים אכן טובים, אך כאשר הם מתנהגים באופן שלילי

הם לא מודעים לכך, כי רמת הבחירה שלהם קטנה מאד (עקב הדחקה של קשיים וכאבים רגשיים)

וכמובן שהתפקיד שלנו להעלות את רמת הבחירה במהלך החיים.

ויש פה כמובן עוד תובנות עמוקות…

וכמובן שלא מדברים על רשעים גמורים שעליהם אומר הרמב”ם בהלכות לשה”ר (בנושא לדון לזכות), שמצוה לדון אותם לכף חובה

אבל רוב האנשים אינם בקטגוריה הזו

[אסתר פת]

תראי לאה, מהדברים שלך אני מבינה שלתפיסתך אין בכלל אנשים רעים בעולם

תקני אותי אם אני טועה

אז כנראה שדעותינו חלוקות:) לדעתי יש אנשים רעים בעולם, באחוזים קטנים

ואני לא מדברת על הפרעת אישיות, מדברת על בחירה לעשות רע מאד

אני חושבת ש-

1. בכל בן אדם יש פוטנציאל לטוב מעצם היותו צלם אלוקים

אבל הוא יכול לבחור בחירות רעות ולהיהפך לאדם רע, כן

ויש בני אדם שבחרו להיות רעים

2. ותמיד יש לו בחירה בכל נקודת זמן לחזור לבחור להיות טוב

אבל זה לגמרי בבחירה שלו, ולא קשור לטיפול אלא להחלטה פנימית

[רות רוט]

סליחה על ההתערבות…
מבקשת להעיר:
ראשית, בואי תגדירי מהו “רע”.
“יצר לב האדם רע מנעוריו” – כן. לכל אדם יש יצר רע.
וגם יצר טוב.
פרעה היה אדם רע, (עד כדי שנשללה ממנו הבחירה, מבחינה מסוימת) – אבל הוא היה
עם נשמה של גוי! ואסור לשכוח את זה!
בלעם היה אדם רע, אף על פי שהוא קיבל כוחות מדהימים. אבל גם הוא היה גוי.
התפיסה היהודית הבסיסית היא, שאדם נברא בצלם, וכל יהודי הוא “חלק אלוק ממעל”.
האלוקים הוא טוב, וזה ברור לכולנו, לא?!
וממילא, בכל יהודי/ה יש את נקודת הטוב.
אבל יש גם את יצר הרע.
הפרעות אישיות הן יצר הרע. (וסליחה מאלה שאני מקפיצה אותן).
מחלות נפש פיזיות (נוירולוגיות, איך שתקראנה לזה) הן לא ענין של בחירה, אלא של
התמודדות. (כמו מחלות גוף), ואם אדם מתוך התקף פסיכוטי עושה דברים רעים – הוא
לא רע. ובכל אופן, צריך לשמור עליו ועל הסביבה מפניו.
אבל כל שאר הבעיות הן כאלה שיושבות על יצר הרע, ועם עבודה נכונה של ענווה,
אמונה וכל תורת המוסר היהודית – אפשר לטפל בהכל. גם בהפרעות אישיות. גם באדם
שיש שמגדירים אותו “רע”.
מאמינה שיש אנשים שרוצים לעשות רע,
אבל זה לא הם – זה היצר הרע שלהם.
תלמדי אותם להתגבר עליו, והם יחזרו (לא יהפכו, יחזרו!) להיות טובים.
רק מה – הם לא רוצים?
נכון. גם זה חלק מהבחירה שלהם. ועדיין זה לא הופך אותם לרעים בעצם.

[מרים זילברמן]

מענין החלוקה שאת עושה יצר הרע לעומת התמודדות

איפה הקו שעובר בין זה לזה? כלאמר ממתי מגיעה יכולת הבחירה של הבנאדם?

גם בהפרעות אישיות יש במידה מסוימת רמת בחירה מאד נמוכה.

[מלכה קופטייל]

בהחלט, רמת הבחירה בהפרעות אישיות למיניהן הינן נמוכה יחסית, אך קיימת.

הבחירה המשמעותית היא האם לגשת לטיפול…

וב”ה אף אנשים שחיים לצד בעלי הפרעות אישיות,

יכולים להשפיע טוב ע”י חיזוק וטיפול נכון – גם על בעל ההפרעה.

אני כותבת את זה לאור הנ”ל, ומתוך אמונה שלכל יהודי יש את האפשרות להאיר את הטוב שבו, וכל יהודי מעצם בריאתו הוא טוב. (וכמובן: כל מציאות יכולה בס”ד להשתנות!!!)

גם אני מצטערת, ובטוחה שמי שנתקלה באישיות כזו בחייה המשפחתיים, וחוותה ממנה סבל ממושך – וזה סבל נורא וקשה בהחלט, תתקשה להבליג עם קריאת שורות אלו.

ב”ה משמח לראות שיש עוד מספיק נשים שמסכימות עם הגישה הזו…

שבוע טוב!

[טובה הניג]

החלוקה בן אדם טוב לאדם רע לא מתאימה כלל וכלל.

אנחנו לא עסוקים בלהגדיר אנשים.

השאלה היא לא מה האדם, אלא עד כמה הוא גורם רע לשני.

ולכן זה לא רלוונטי אם הוא רע או לא.

ואם הכוונות שלו טובות או לא.

מה שחשוב זה האם דפוס החיים שלו גורם רע לזולתו

והוא לא מוכיח יכולת השתנות (מסיבות פתולוגיות שונות, רגשיות נפשיות או תקשורתיות – על הרצף)

אזי מצווה להציל את בן הזוג.

[מירי רוט]

אני גם סבורה שלא רלוונטי ההגדרה ולא הכוונה

וגם אם יש לו נשמה טובה [אגב למי שכתבה שלפרעה היתה נשמה…לגויים יש נפש ואין לשום יצור נשמה. רק ליהודי]

זה לא מעניין

ואם ההתנהגות רעה אז היא רעה ואין לה מקום ! לא משנה מאיפה זה בא וזה לא מצדיק לסבול!

שאלו כאן על יעוץ זוגי ובקשת עזרה

מהכרות עם השטח שמתי לב לכמה נקודות שיכולות לעזור מאד

הדבר הראשון הוא להסתכל למציאות בעיניים

להפנים את העובדות היבשות ולעכל אותן

זה נשמע פשוט אך זה הדבר הכי קשה

חושבים שיעוץ יעזור ששינוי יעזור שהרב יגיד וזה יעזור

ועסוקים כל הזמן בתקוה לשינוי ובאשליה שהולך להיות אחרת

אבל באמת , לא הולך להשתנות….

וכשמציבים עכשיו את המציאות אפשר לבחון את האפשרויות ואת הבחירה

ולמה אני כותבת שלא הולך להשתנות?

כי עיקר הסבל טמון שם

והרבה פעמים ואולי רב הפעמים כשמשלימים עם מה שיש

מגלים מה נשאר , אילו חלקים טובים יש כן בבן או בבת הזוג,

ומה שאין אפשר למצוא בעוד מקומות בחיים, כלומר תחושות ורגשות

ושם קורה שינוי מאד גדול

לא שינוי של המציאות, שינוי פנימי ומהותי באישיות, רווחה, הקלה ושלווה שבאה מהשלמה עם המציאות

ודווקא שם לפעמים קורים ניסים… לא אחת נתקלתי בזה

בכוונה אני לא ממשיכה לכתוב עוד תובנות שלי כי זה מספיק חומר למחשבה

ועבודה לא פשוטה בכלל…

ולאו דווקא בזוגיות

[A B ברנסון]

מירי יקרה שלום לך

רציתי להצטרף אליך לתובנה שבסוף יום, בואי נראה מה נשאר.

המציאות אכן כואבת אבל יש בחירה.

מנסיון טיפולי , זכיתי לעזור לאשה להבין להפנים ולבחור,

היום היא מחתנת ילדים לא בלי קושי, אבל מצליחה להנות מדברים טובים.

אשריך והצליחי מאד

פייגי אדלר

[תמי וכסלר]

מסכימה עם כל מילה של מירי. לזה קוראים פיצוח הכחשה. מנגנון ההכחשה הוא מנגנון מגן. הוא עוטף אותנו מפגיעות. אבל גם מטשטש ומעוות תמונת מציאות נכונה. מטפל טוב מביא את הלקוח לאט לאט אל המקום בו הוא מסוגל לקלוט את המציאות האמיתית ולהגיד: אני מושפל!!! אני מנודה!!! וכד’. אבל! לא על מנת להישאר רגע אחד במקום הזה! המקום שבו אדם אומר לעצמו: זוהי המציאות. הוא מקום קשה. שם מטעינים המון כח. אמון, אמונה תקוה, ובטחון שה’ עוזר, בהווה!!! וכמובן בעתיד. המטרה של הטיפול מכאן ואילך היא: להגיע להשלמה. להגיע לשלוה שבה הכל בפנים חי בשלום עם המציאות ועם האני הפנימי. ופה מקומם של כל התפילות לס”ד.

[חיה שנדורפי (בוכלהטר)]

לא יודעת למה, אבל חשוב לי מאד לשתף אתכן קצת מהמקום השני…

סליחה אם אני קצת יאריך אבל חשוב לי שהדברים יובנו כראוי.

תארנה לעצמכן אישה (או גבר) נחמדה וחיננית שנקלעת בלא ידיעתה למערכת יחסים רעילה במשפחה – (הפרעות אישיות…) לאחר תקופה מהנישואין היא מגיעה ליעוץ זוגי כי היא ב”ה מתחילה להבין שמשהו לא תקין… בד”כ המקום ממנו היא תגיע זה המקום של מה לא טוב בי שאני לא מסתדרת עם בעלי? מה פגום בי? איך הפכתי להיות כל כך דפוקה בפרק הזמן שעבר מאז שנישאתי ועד היום?

ואז תבוא המטפלת חדורת הרצון הטוב והמוטיבציה ותנסה לעזור למטופלת לבנות את הבטחון העצמי שלה, ולשפר את הרגשתה, או במקרה אחר תנסה לעזור לה להיות אישה יותר טובה ולהגיע למקום שתהיה מרוצה מהתפקוד שלה,

אבל !

כל זמן שיש במערכת אדם שפוגע (בצורה נסתרת) שמוצא בה פגמים (שאולי יושבים על בסיס אמיתי…) שמושך אותה אחורה ועוד אחורה, ומכניס אותה לבור ששנים אח”כ אי אפשר לצאת ממנו , לא יעזור כל טיפול, לא יעזור כל יעוץ וכל לווי.

אני מסייגת ואומרת שוב – אני מדברת פה על הפרעות אישיות כגון נרקסיזים, תלותית, גבולית ודומיהן.

ולכן במקרים אלו – על המטפלת לעזור לאישה להבין איפה היא נמצאת – לעמוד בעיניים פקוחות מול הקושי ולהוביל אותה להחלטה מה היא עושה עם עצמה.

בכל מקרה – במקרים כאלו הטיפול לא אמור להיות זוגי, הוא אמור להיות פרטני, לבן הזוג הבריא, ואם אפשר ובן הזוג המופרע מוכן לקבל טיפול – מה טוב (בד”כ זה לא קורה)

מה שחשוב לי מאד שנבין זה את המקום הזה שאנחנו לא מגיעות לטיפול זוגי עם מטרה אחת – להביא לשלום!

אנחנו מגיעות לטיפול עם מטרה אחת – לשמור על הנפש של כל אחד מבני הזוג, אם ביחד מה טוב ומה נעים, ואם לבד – גם טוב ואולי פחות נעים.

סליחה עם הארכתי ולא התייחסתי כאן כלל למקרים האחרים – ששם היחס אחר , אבל רואים את זה די מהר בתהליך….

[שיינדי אייזנבך]

בהחלט חיה, את צודקת.

אחת מהמטרות החשובות בטיפול, זה להוריד את ההכחשה.

לעמת את המטופל מול מה שקורה בחיים שלו.

להביא אותו למקום שהוא יכול להגיד לעצמו:

כן. עברתי התעללות מאבא. או: אמא שלי לא התנהגה אלי כמו שצריך.

ו: בעלי מתנהג אלי ברוע לב. זה הוא הרע ואני לא אשמה.

ההכרה הזו במקום האמיתי, בלי כיסויים ותירוצים,

יכול כבר להביא רגיעה ללב האדם.

“אני טובה ולא אשמה”.

ורק אחר כך ניתן להתחיל לבנות אישיות יציבה,

שמתמודדת עם הקשיים באומץ.

מצד שני, והצד השני גם לא נדיר בכלל,

ניתן לפגוש אברכצ’יק צעיר המתנהג בצורה לא מחונכת, לא בשלה,

והמטפלת של האשה כבר קיטלגה אותו כ’מופרע אישיות’.

וכבר היא רוצה להיפרד, ומקבלת גיבוי מהמטפלת.

זו הסיבה שאני בודקת מפות לידה של בני הזוג,

לפני שאני מחליטה על סמך סיפורה מי הוא, או מה הוא.

כי אז אני יכולה לדעת בצורה אובייקטיבית,

אם הוא ‘באמת’ אדם לא פשוט, או רק חסר חינוך וניסיון.

[חיה שנדורפי (בוכלהטר)]

שינדי תודה

ברור שצריך המון המון זהירות לפני כל מילה וכל הכוונה,

התיחסתי כאן באמת רק למקום הפגוע באמת ולא למה שניתן לשינוי, למידה וכו’…

רק אחרי שברור לנו כשמש בצהרים!!! שלא מדובר פה על מקום של חינוך, או הסתגלות לחיים עם בן המין השני, או קשיי הסתגלות למינהם…

[לאה פישר]

חיה יקרה!

השיח כאן מדבר בדיוק על מה שאת מדברת…

לגבי אלו שדיברו על טוב ורע:

אני מדברת על רמה גבוהה יותר מיצר טוב ויצר רע…

יש כאלו שהבינו את הדברים.

מטרת דברי לא היתה לציין חלוקה של אנשים או לתת ציונים אלה לעורר שימת לב לרעיון והצצה לצורת העבודה שלי (ובטוחה ששל עוד נשים) שרואה את האנושיות שמעבר למעטפה (מעשה) החיצונית …

{לומדת להתחבר, לאהוב לתת מקום של כבוד לכל מה שעולה שם, כי רק כשיש אמון – יש שיתוף פעולה….}

אולי זו יכולת נרכשת שמצריכה אימון? מצריכה עבודה פנימית ברמה גבוהה יותר? יתכן מאוד

ויתכן, שזה לא מתאים לכל אחת,

אבל מי שזוכה לכך- זוכה! בפן האישי וכמובן בהשפעה שלה על המטופלים (והסובב בכלל)

והאם יש 100% הצלחה? וודאי שלא! – אבל זה לא העניין והנושא