ילדה בת שנתיים שעברה חוויה לא נעימה במעון….

[אושרת ישראלי]

בגיל הזה זה רק שלושת המימדים

או תרפיה במשחק או באומנות

כי עדין הם לא מדברים

[EFRAT MAHARSHALL מהרשל]

אמא יקרה,

הילדה שלך צעירה ורכה מאוד מאוד..

חוויות החיים הראשונות מעצבות את תפיסת העולם שלה ואת התפיסה העצמית שלה,

ולכן כ”כ חשוב שתקבלי הדרכה מקצועית

איך להחזיר לה את תחושת הביטחון

ואיך החוויה הזאת לא תתפתח להימנעויות ולחרדות בכל תחומי החיים שלה.

בהדרכת הורים מקצועית תוכלי לטפל בה הכי טוב שאפשר

ולתת לה מענה יום יומי,

בהצלחה רבה,

אפרת מהרשל

[email protected]

[רבקי דהאן]

כהמשך למה שאפרת כתבה.

כל מקרה הוא לגופו. כתבת “עברה חוויה לא נעימה”.

קריטי לדעת מהו המקרה הספציפי, מה גרם לו, איך היתה התגובה של הילדה במקרה הזה, איך היא היתה לפני ואחרי וכו’

חסרים המון פרטים כדי לכוון אותך לטיפול הנכון עבורה ויהיה לא נכון ולא מקצועי להמליץ לך כך.

יתכן שהיא זקוקה לטיפול רגשי בהבעה ויצירה (מוסיקה, אומנות), כפי שציינו פה, אבל הגיוני גם שהדרכת הורים ממוקדת תוכל לעזור לה. בגיל הזה לעיתים מפנים דווקא לטיפול דיאדי – (טיפול משולב עם האמא והבת)

או אולי שילוב של הדרכת הורים וטיפול פרטני וכו’

ולכן, ממליצה לך ליצור קשר עם אשת מקצוע וכמובן לספר את סיפור המקרה בצורה מפורטת ולקבל הדרכה מדוייקת על הטיפול הנכון לילדה.

בהצלחה!

[מיכל וילמן]

ובנתיים, עד שתתחילי:

א. תני לה בתקופה הזו, יותר קשר וחום. ובמיוחד יותר קשב ופניות

למשל: הקפידי על זמני איכות אישיים איתה אפילו לזמן קצר

שתרגיש כמה שיותר עטופה ומגוננת.

זמנים כאלו, חשוב מאד שייצטיינו ב:

נוכחות מלאה שלך איתה, רגשית ומחשבתית

(לזמן הזה שאתן ביחד – את מקפידה על ‘חוסר ‘קשר’ עם עיסוקים שונים,

מחשבות וטרדות מגוונות, שאת מסירה כעת מליבך, זמנית)

שווה מאד להשקיע ביחס אכפתי חם וקרוב מאד – זה ממש מרפא לנפש

כמו לדוגמא, כפי שהיינו נותנים ומעניקים לילד את כל החום והאהדה שלנו,

בתקופה שהוא עובר ניתוח או חולי ל”ע.

(כמובן באופן שלא יפגע בשאר הילדים בבית)

ב. ספרי לה כמה שיותר – כמה היא נפלאה וטובה. כמה את מעריכה אותה

השתדלי לאמץ אמון פנימי זה, לפני שאת מביעה אותו – כדי שהוא יעבור ויספג אצלה

בשורות טובות

[רבקי דהאן]

ועוד משהו,

ביחס לתגובות שלנו כהורים.

מאד חשוב לכבד את המקום העכשווי של הבת, לתת לה את המרחב שהיא צריכה ואת הזמן. לא להלחיץ ולא לדחוק בה. כמובן עם עבודה פנימית של ההורה שמשדר שהוא מווסת, רגוע ומאמין בה.

– לא להגיב להימנעות/ פחד / בכי ב- “לא מתאים לך, את כבר גדולה” או – “אל תבכי כמו תינוקת”, “תראי כל הילדות שמחות במעון ואת לא” וכו’. תגובות מעיין אלו רק יעצימו את הסימפטומים ויעוררו תסכול גדול אצלה.

– כדאי לתת לילדה למצוא את המרחב הבטוח שלה לכל סיטואציה כמו – “איך יהיה לך נעים להירדם היום?” “מה יעזור לך להיות רגועה?”. אם היא מתקשה, אפשר לעזור בנתינת רעיונות. (נוכחות של אמא בזמן השינה, דובי או חפץ נעים מהבית שיהיה איתה במעון, להשאיר אור נעים לשינה וכו’).

– לתת את התחושה ש’זה בסדר שאת פוחדת, זה באמת מפחיד אותך /לא נעים לך’ וכו’

מאמינה שבס”ד היכולת שלה להתווסת ולהיות בטוחה יותר תשתפר אם תרגיש שההורה נמצא איתה, מבין ולא שופט.