טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו"סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
מובילות:
- מאורגן על ידי
-
ילדים מרגישים מידי
ילדים מרגישים מידי
רוצה לדעת כל מה שיש לכם לומר
על נוער רגיש מאד עם תחושתיות יתר?
מתי צריך לפנות לטיפול ואיזה?
וכל הדברים……
- 20 תגובות
ותיקה ממליצה לך לקרוא את המדריך שלי על הנושא, הוא גם מעביר אותך אח"כ גם לשאלון
והוא מתומצת ומובן. מתאים לכל גיל בעצם.
https://michal-vilman.ravpage.co.il/ragish1
בנוסף, אני מנחה את הפורום: "רגע בשבילך" (הפורום ללא עלות), והוא מיועד לאימהות לילדים רגישים, עדכני אם את רוצה להיכנס אליו המייל שלי: michal2lov ואח"כ שטרודל וכו'
-
פעילה בקהילה
יש את הספר אנשים מרגישים מדי!
גם לי יש רגישות יתר וזה הסביר לי המון!!
הבנתי שאני לא משוגעת או מגזימה פשוט חווה את זה הרבה יותר
והטיפול שאני הולכת ממש מחזיק אותי לא לאבד את עצמי וללמוד לחיות עם זה כי זה גם מתנה ענקית!!
(יש גם ראיון בהידברות עם אחת כזאת,אם זה לא נפתח לך אני יכולה לשלוח לך תכתבי לי בפרטי)
-
פעילה בקהילה
—————————–
—————————–
—————————–
לגבי הראיון בהידברות – צריך לשים לב שיש רמות ברגישות ,
אני מכירה אנשים רגישים מאוד שלא עונים על חצי מהתיאורים שם ועדיין הם עונים על ההגדרה של רגישים מאוד לפי המבדק של השאלות
(רק לנרמל את אלו שרגישים בהרבה פחות ועדיין רגישים מאוד )
-
פעילה בקהילה
המייל שלי LN0556735865 וכו…..
אני אשמח שתשלחו לי
ורציתי לדעת יותר איזה תחום טיפול
או איך אנשים כאלו מרגישים ביום יום וכו… -
יוזמת שיח
אני ממליצה ממש על חרסינה בחנות פילים של צבי פפר. ספר שהסביר לי את עצמי וטיפל תוך כדי.
-
פעילה בקהילה
חוץ מלהבין איך מטפלים בפועל?
-
פעילה בקהילה
שלום לאהלה יקרה
בתור אדם רגיש מאוד ומתוך נסיון חיי
חיברתי שיטה שעוזרת מאוד לוויסות רגשות
שזה הקושי העיקרי של אדם רגיש
אם את רוצה אשלח לך קטע מוקלט שאני מסבירה את השיטה.
-
פעילה בקהילה
אני אשמח שתשלחי לי
-
ותיקה
הי שולמית
אשמח מאד אם תוכלי לשלוח גם לי
תודה!!
- סטטוס תעסוקתי:
פעילה בקהילה
ממליצה על תהליך של וויסות חושי ורגשי בחדר סנוזלן. זהו תהליך אישי עם מטרות מותאמות לפרופיל של המטופל. נותנים כלים כדי לאפשר וויסות מירבי.
אשמח להרחיב יותר אחרי החג…
-
פעילה בקהילה
מי שרוצה שתשלח לי את המייל שלה באישי
-
יוזמת שיח
ממליצה לכל אחת,
לקרוא את הספר מודעות של מרים אדאהן
משנה חיים כי לפעמים אנו חיות על הסברים שאני טיפוס כזה וכזה-
אבל את האמת שאנו עשויים ממכלול אדיר
והמודעות הזו למעלות ולחסרונות פשוט משנה חיים!!!!
וכן יש הדרכה מעשית- כמובן שזה לא על רגל אחת צריך לקרוא מס פעמים ולהפנים-
אבל כל מי שעוסקת בחינוך חייבתתת
-
חברה תורמת
התגובה שלי אולי לא פופולרית ויתכן שתעורר התנגדות אצל כמה מהחברות, אבל כדאי לשים לב לרובד נוסף בנושא של ילדים רגישים מידי. לפעמים העיסוק והלגיטימציה שאנחנו נותנים לילדים מהסוג הזה, כמה (לא) מפתיע, מעצים את הרגישות. ברור שאנחנו משתדלים להתחשב בהם, לעזור להם, לטפל ולהבין אותם, ועם זאת ללמד אותם (ואותנו…) להרחיב את המיכל. כלומר-קשה לי, לא נעים, מציק-אך אני מסוגל!! במקום להפוך לילד עטוף בצמר גפן ושמור בויטרינה, אנחנו בונים כאן ילד עם עוצמות פנימיות ועם יכולת הכלה הרבה מעבר לילד שלא חווה תחושתיות יתר. אתן לכן דוגמא-הבן שלי לא רצה ללבוש את החולצה שהכנתי לו לבוקר, שאלתי אותו למה ואמר שסוג הבד הזה פחות נעים ואפילו מציק לו. ואז אחיו הקטן אמר לו-גם לי החולצה הזו לא נעימה, אבל אני מתגבר!
-
חברה תורמת
אני אמא רגישה לילדים רגישים ובת לאם ללא הרגישות הזו.
התגובות שקיבלתי והתגובות שלי לילדי שונות בתכלית ולו משום שאני מבינה עוד לפני שהם אומרים שמשהו מציק ומגרד להם נורא… אני לא יגיד תתגבר על התווית של החולצה שמגרדת ודוקרת אותך, אני מבינה שזה משגע ובמקום גוזרת את התווית.. וזו דוגמא אחת מיני… לא חושבת שיש עניין לתת לילד להתמודד עם משהו שמציק לו בלי הפסקה. לא רואה בזה שום חוסן אלא חוסר הבנה טכני כמה דברים כאלו יכולים לשגע את המוח. אני יכולתי ימים שלמים לחשוב רק על התפר בגרביון וכד', זה היה ממלא לי את המוח, איך אפשר בנוסף עוד להתרכז בחברות ובלימודים?… היום יש מודעות וחבל לא לנסות להבין. תנסי לחבר ליום אחד לפתח החולצה מאחורה צמח עוקץ, זה יעזור לך להבין יותר…
-
ותיקה
המטרה של כולם להגיע למקום של וויסות, השאלה היא אם עשינו את זה טוב, או שזה היה על חשבון משהו חשוב אחר…?
אם הילד מתגבר, ונניח שהוא סובל בדיוק כמו שאח שלו סובל (ואף פעם לא נדע את זה לאשורו),
זה יכול להיות מצוין. אבל גם עלול להיות שהוא לומד להתנתק ממה הוא מרגיש, ואם זו דרך מועדפת באופן כללי עליו בהתנהלות שלו בחיים, אז הוא ניזוק ממנה.
(וכלול הזה, כל ההיזקים למי שמתעלם מרגשותיו ומעולמו הפנימי, ואז הוא גם מתנתק מרגשותיו של השני ועוד)
תארי לעצמך שיש ילד שמרגיש בגד מחוספס, כמו קוץ בגב. והוא מוכן להתגבר. והוא ממשיך להתגבר.
האם נאמר לו – "זהו אין מה לעשות, פשוט תתגבר"?
אם נעשה את זה, אז א. אנחנו חוטאים בכך שאנחנו לא מזדהים. לא מבינים שהוא כל היום נדקר! וזה חוסר רגישות מצדנו (וכאן לא מספיק לאמר מהשפה ולחוץ, צריך באמת להרגיש שהוא סובל!)
ואז הוא חי עם תחושה של "בדידות בכאב שלו", ואין באמת מישהו שאכפת לו ממני. וזה גם גורם לו התרחקות רגשית מההורים שהוא מרגיש שהם לא מספיק מבינים את הכאב שלו.
ב. יתכן והוא פשוט ילמד להתנתק מהכאב שלו (זו דרך חכמה לסבול פחות פיזית ורגשית וזה אפשרי), אבל אז זה עלול להזיק לו, כי הוא ילמד שצריך להתנתק מרגשות וכאבים כדי לשרוד, ואת זה הוא יעביר בתקשורת שלו עם הסביבה (כמו: חוסר רגישות. אטימות. אדישות ועוד).
ולכן, ההוכחה שהבאת כאן היא לא הוכחה להצלחה, היא אמנם אופציה להצלחה במידה והאח עושה זאת בכיף והוא לא מתכחש לרגשותיו והוא ממשיך להתנהל מולם באופן בריא וזורם. וגם בל נשכח שיכול להיות שהקושי שלו הוא לא כ"כ גדול.
אם רוצים באמת להצליח ולקדם ילד רגיש, ולא להשאיר אותו חלש. צריכים במקביל לעבוד בשני מישורים:
המישור הראשון: עבודה של חמלה. הזדהות ורגישות רבה, וזו עבודה שכדי לעשות אותה טוב, אנחנו צריכים לעשות אותה קודם מול עצמנו (ואת זה אני עושה בתהליכים עם אימהות לילדים עם כל מיני רגישויות או בעיות מורכבות אחרות). והמישור השני: הוא עבודת אמון חזקה שמניעה ומחזקת אותו מאד ועוזרת לו לדלות כוחות מתוכו שקיימים. אבלללל בלי עבודת הרגישות של החמלה, עבודת האמון או שהיא לא תצליח, או שהיא תיהיה 'תלויה בדבר' והבסיס שלה יהיה מאד תלוי ומאד לא יציב באתגרים שונים שהילד יעמוד בו.
את העבודה הזו של החמלה והאמון, אני מלמדת בסדנאות קבוצתיות של התבוננות וצמיחה וכמובן גם בתהליכים פרטיים.
ככל שהמקום של האמא יותר קשה ומורכב בפני עצמו (בד"כ זה אומר שהיא עצמה יותר רגישה), או המקרה של הילד הוא מורכב וקשה, אז עדיפה עבודה פרטנית (זוהי עבודה פנימית שמקבילה לטיפול, אבל את לומדת לעזור לעצמך , להיות ה"מטפלת של עצמך"). ומי שלא ראתה את ההדרכה והאבחון שלי לילדים רגישים, מוזמנת כעת להיכנס מכאן>>
https://michal-vilman.ravpage.co.il/ragish1
ועוד נקודה אחרונה וחשובה מאד: היום בדור שלנו, הרגישויות הן הרבה פעמים גבוהות יותר ויש לכך סיבות שונות. מה שחשוב להבין ולהבחין הוא: שיש ילדים עם אופי רגיש מלכתחילה, וככל שניתן להם את צורכי הנפש הבסיסיים (מה שאני מלמדת זה גם איך לתת להם במיוחד שהם כ"כ רגישים), הם יגדלו בריאים ומווסתים יותר. אבל יש ילדים שעברו טראומות, ובמיוחד מה שנפוץ מאד זה טראומות מורכבות (שהן בעצם המשך של התנהלות שהיא טראומטית, ז"א, מערערת את הילד, וככל שהילד יותר רגיש, הוא יהיה פחות חסין לטלטלות האלו), זה יכול להיות ילד שנמצא בכיתה ששם יש רב'ה מאד ביקורתי ולילד הזה זה קשה במיוחד ואולי גם עקב העובדה שאין לו מספיק הקשבה בבית למשל, וזה מתמשך על פני שנה שלמה ועל כן זה מאד פוגע. וזה יכול להיות ילד שמתקשה בקריאה, והערך העצמי שלו נוסק לרצפה ומושפל במשך שנים! ועוד ועוד דוגמאות אין ספור למקרים רגילים ונורמטיביים שעלולים לקרות ולגרום לתוצאות מזיקות. לחלק מהילדים האלו, כדאי יהיה לתת אפילו טיפול לטראומה (אצל מי שמומחה לטיפול כזה), אבל במקביל: דוקא תקשורת מלאת חמלה – היא זו שהכי מרפאת את הכאב העמוק של הילד. וכדי לחזק אותו, צריך כאמור את האמון.
-
חברה תורמת
כמו שכתבתי-הדברים הם תוספת לדברים הנפלאים שלך. רק שלא נשכח גם את הפן הזה שמפריד טיפונת את הרגישות מעצם הנפש של הילד ונותן לו עוד מקום וזווית של צמיחה אישית בתוך הקושי שלו.
- סטטוס תעסוקתי:
יוזמת שיח
כמטפלת בסנוזלן, אני ממליצה לגשת לתהליך כאשר הרגישות מפריעה לרצף ההתנהלות ביומיום.
נבראנו שונים, ואנחנו לא מנסים לחפש בעיות,
אך ברגע שהרגישות משמעותית ועוצרת באמת כדאי לטפל.
א"א לשנות את הדפוס, אך אפשר בהחלט להפחית את הווליום של הרגישות ולמצוא כלים.
הסנוזלן הוא מעין בועה שמאפשרת יצירת מקום אידיאלי,
יש שליטה ובקרה על הגירויים כך שמגיעים לוויסות,
השלב הבא זה למצוא את הכלים ולהעביר אותם לתוך החיים.
התהליך ממוקד מטרה וכולל מספר ידוע מראש של מפגשים.
מקום חלומי שמאפשר עבודה על אתגרים ברוח טובה.
-
ותיקה
אבל העקרון עצמו עובד אחרת.
עולם הרגשות הוא לא נפרד מהזהות של הילד
הוא חלק ממנו ועל בסיס העולם הזה הכל מתפתח (כמו שכתוב: מכמ משמר נצור ליבך כי ממנו תוצאות חיים)
והלב הוא אחד מ-5 רובדי הנפש, שמשפיע כאמור באופן עמוק כ"כ.
המטרה שלנו היא לא להתנתק ממנו אלא לחיות איתו בשלום. בהבנה. ובסלחנות על מה שקשה.
כשאנחנו סלחניים לעצמנו (בצורה בריאה), דוקא אז "הפוך על הפוך", אנחנו מקבלים כוחות
צריך להבין איך זה עובד. אבל זו ממש דרך שמעניקה לי האדם, מקום של כבוד לקיום שלי
ומכאן משתחררת אנרגיה שלילית וכאובה של חוסר ערך, ומאפשרת רוגע ובסיס לצמיחה (ועל הבסיס הזה בונים אמון חזק ומעצים)
- סטטוס תעסוקתי:
יוזמת שיח
ברור, מסכימה איתך לגמרי!
חלק ראשוני בתהליך זה קבלה עצמית וחיבור לעצמי.
בלי זה לא עשינו כלום…
-
חברה תורמת
רוחי- מסכימה איתך בגדול שצריך להיזהר לא להעצים לילד וכו,
אבלללל
ניסית פעם ללכת עם חולצה שכל היום דוקרת בגב???
את סובלת בעצמך מזה?
כאמא רגישה, וכאמא לילד רגיש,
מלכתחילה אני לא קונה בגדים שעלולים להציק לו.
יש לו בעולם מספיק דברים שהוא צריך להתמודד איתם ולהתגבר עליהם וללמוד איך לחיות איתם,
אז במה שניתן- למה לא להקל? כי אין לי, כאמא, כוח להתמודד עם זה?
סליחה שאני כותבת ככה חריף,
אני פשוט די בטוחה שלך עצמך זה לא מציק, ואם לך זה לא מציק אז את לא באמת יודעת כמה זה מציק לו,
ואם את לא יודעת כמה זה מציק לו איך את יכולה לומר לו תתגבר?
תדמייני מה זה שאת הולכת כל היום עם קוצים בגב, כן. קוצים. קטנים. דוקרים,
וצריך להתגבר, על הקוצים, ואחכ עוד להקשיב יום שלם בחיידר,
וגם בחיידר יש מספיק עם מה להתמודד, רעש,, אור חזק, משימות שהוא צריך לבצע ועוד ועוד—…?
ותבדקי מול עצמך אם הרצון שלך שיתגבר מגיע מזה שאת באמת רוצה לתת לו חוסן
(אם כן בלבוש זה ממש לא המקום, ויש מספיק בגדים מבדים נעימים)
או שמא זה תירוץ (מסתבר לא מודע) למשהו עמוק יותר- שגדול עלייך להתמודד עם זה…
וזה הגיוני ומובן ונורמלי מאוד,
במיוחד אם את לא כזאת, מאוד נורמלי שתחשבי ככה…
ואם את באמת לא רגישה מאוד, ממש ממש כדאי לך לקרוא וללמוד על זה
זה יפתח לך עולם ענק שאת לא מכירה ויקל עלייך מאוד מול הילד שלך, שזקוק להרבה הרבה הבנה על העולם שלו.אני יודעת שכתבתי חריף, מתנצלת מראש. באמת כי אכפת לי על הילד החמוד והרגיש שלך.
בהצלחה!
Log in to reply.
