כשרואים משהו תמוה

[מ פ]

אני מתחילה בהבנה ושיקוף, מתערבת כשאפשר, מפנה כשצריך,
ומכבדת את קצב ורצון המטופלת – כל עוד זה לא מסכן אותה.

כשמטופלת חווה משהו לא ברור – איך מגיבים?

זיהוי והבנה – מקשיבה, משקפת, עוזרת לה לדייק את החוויה.

התערבות – אם יש לי כלים, אני מסייעת. אם לא, מפנה הלאה.

מעורבות גורמים אחרים – רק אם יש צורך, בהתאם למצב ולרצון המטופלת.

למי מפנים? – פסיכולוגית, רופא/ת משפחה, מטפל/ת מומחה בהתאם למצב.

אם היא מסרבת לעזרה? – מחזקת, מציעה גישות עדינות,

[חני שידלובסקי]

חשוב לזכור את חובת הסודיות. אם היא בגירה אין לנו רשות לערב אף אחד מבלי
רשותה. אם היא קטינה רק ברשות ההורים (או אפוטרופוס).
כמובן, כל זה רק במצב שלא מסכן חיים, כאמור לעיל.
נתקלתי במקרה ממש מכעיס והרגשתי צורך להתערב. בהתייעצות עם הפסיכיאטרית יחד עם
המטופלת, היא קבעה שהיא לא מוגדרת כחסרת ישע, ומשכך, היא תבחר מה מתאים לה
לעשות. למרות שכביכול יש לי מה לעזור לה.