טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
לדייק לדייק לדייק
-
לדייק לדייק לדייק
שמתי לב למשהו מעניין שקורה בהרבה דיונים כאן
מישהי מעלה שאלה, מחפשת הגדרה טובה למשהו, ניסוח נכון…
וכולנו מנסות להתדייק הכי מבורר, להתנסח במילים רהוטות ונכונות
וזה מעשיר, וזה מעורר השראה וזה מעלה בי תהייה
של מה הצורך הזה שלנו כנשות טיפול בפרט וכנשים בכלל
להתעמק הרבה כדי למצוא תמיד את הניסוח הכי הכי דק ומדויק.
מה יש בשיום הזה שכ”כ מניח את דעתנו וממלא אותנו בתחושה של עושר פנימי?
אוצר מילים רחב זו אכן מתנה אמיתית במיוחד כשמדובר בשיח טיפולי,
יש אינסוף רגשות וחוויות שמתחדשות מידי יום אצל כל אחת מאיתנו והמילון לא מתעדכן בהתאם לקצב התפתחות המוטציות הרגשיות.
זה תפס אותי ואני חושבת שמעניין להתבונן בזה עוד…
כשבאים אלינו לטיפול המון פעמים מספיקות רק המילים, והשיקוף נותן מענה עמוק.
מרגשת אותי לא פעם התגובה של המטופלת שנחה פתאום ומרפה רק בזכות מילים.
אודות להן נהייה לה פשוט וברור, מישהו הדליק שם בפנים את האור.
עצם הידיעה שיש מי שמבין אותי ברבדים דקים כ”כ זו מתנה אמיתית.
כוחן של מילים, כוחן של הגדרות.
וכוחו של האומץ להיכנס אל ערפל רגשי ולמצוא אותן.
וחושבת על אלה שיש להן חכמה, רבה מאוד
(מכירה באופן אישי כמה מדהימות כאלה)
שבוחרות גם כן להיכנס לערפל ולהושיט יד
אבל אין להן מילים.
המונחים, הניסוחים, ההגדרות וכל האוצר הזה דל אצלן מאוד.
וזה מייסר הרבה פעמים, כי הן באות במגע עם נשות המקצוע שמתמקמות במרכז ההשפעה וקובעות, וחורצות, ומסבירות, ומנמקות למה כך ואיך כך וכך…
והן, הצנועות, היפות מבפנים, המקרינות אהבה כלפי חוץ, מטמיעות בתוכן מסרים, מקבלות, מודות ומשתדלות בכל מאודן ליישם בשטח את המודל המוצע…
הן מבינות, מבינות יופי את זולתן והצורה בה הן מתבטאות יוצאת לעיתים גסה ומעצבנת.
כי הן לא דייקו, כי הן לא ידעו איך בדיוק נכון להתנסח.
והופתעתי לראות לפעמים שדווקא הן בעיניים ולב מצליחות להוות התקשרות מיטיבה ומתקנת למתמודדות עם המקרים הכי מורכבים.
אלה שאין להן מילים אבל יש אינטואיציה וחמלה ויכולת ספיגה מתמשכת.
אין להן מה לכתוב או מה ללמד, או לתרום לעולם המקצועי המשגשג.
הן כאן בשביל הזולת נטו, לא כבעלות מקצוע, לא כהתפתחות אישית מקצועית.
בשכר מינימום של קיום חובת השתדלות.
הן מקיימות על נקי את ‘נושא בעול עם חברו’
הן שליחות של ה’,
אתן שליחות של ה’.
אני מקנאה בכן ולומדת המון.
למי שמסתייגת או לא מבינה את כוונתי:
אין לי כל כוונה להקטין את נתינתה של אשת המקצוע
היועצת, המטפלת, המורה, המאמנת, המנחה וכד’
בחרנו להיות שליחות, בחרנו בטוב הזה, בחרנו לשנות את העולם דרך שינוי עצמנו.
אבל לפעמים, רק לפעמים מרוב עידוד להתמקצע עוד ועוד, ורצון להתפתח במטרה כמובן להיטיב יותר לזולת,
אנחנו מקדשות את האמצעים ושוכחות את המטרה.
אז פגשתי כמה כאלה שהזכירו לי למה בחרתי להיות מטפלת.
ולמדתי מהן שיעור חשוב.
תודה.
Log in to reply.