להכיר בפחד שלנו לאהוב אותו

[מיכל]

אהבתי💗
נכון וכתוב יפההה

[אסתר פת]

כוכבה, זה מקסים!

אהבתי מאד מאד את השורה האחרונה-

להפוך לאדם חזק, אמיץ וחופשי.

[טלי פ]

וואו!

איזה יפה!!!

כ”כ נכון ומבטא…

[פצצת אנרגיות (כבי)]

וואו תודה על כל התגובות

זה ממש מעודד להמשיך לשתף

וזה משחרר כמו שכתוב “שיחה בלב איש ישיחנה”

[פסי פישר]

ממש יפה:)

רק דבר אחד לא הבנתי;
מילא להכיר בפחד, ואפילו לגדול ממנו כמו מכל ניסיון וקושי בחיים,
אבל לאהוב אותו? להפוך אותו לחבר?
נשגב מבינתי.

[פצצת אנרגיות (כבי)]

כן אם נברח מהפחד

אז הוא ירדוף אחרינו

והפחד גם בחלק מקומות טוב ושומר עלינו

אז במקומות האלה נהיה חברים שלו

למשל הוא שומר עלינו שלא נתאבד וכו’

[פסי פישר]

אין ספק שהפחד הגדול הוא הפחד מהפחד..

ושהפחד נועד כדי לשמור עלינו מדברים מסוכנים,

אבל עדיין, להפוך אותו לחבר נשמע לי קצת קלישאתי

הוא קיים וצריך לתת לו מקום, אבל עדיין הוא בגדר אויב, ברוב המיקרים.

אצלי בכל אופן.

[פצצת אנרגיות (כבי)]

יש כ”כ הרבה טובות שמרוויחים לפי התורה מהפחד אז למה שלא נאהב את הקטע החיובי של הפחד ונתמקד בו

(אם את כ”כ לא אוהבת את הפחד אשמח לדבר איתך משהו בפרטי כמובן אם את רוצה יש לי הרבה תובנות לגבי הפחד כי אני עצמי פחדנית בטירוף)

משלי חכמה:

[פסי פישר]

הו, הדבר שאני הכי הכי אוהבת זה שמשווים פחד שטותי לירא”ש,

לעניות דעתי אין קשר.

אני בכל אופן מעדיפה לחשוב שזה לא קשור. גם ככה פחד מוגזם מרגיש לי קטנות אמונה..

[פצצת אנרגיות (כבי)]

סבבה מה שאת אומרת
לא בקטע לריב איתך
נמשיך לחיות כידידות סבבה
סליחה אם פגעתי בנקודה רגישה וכו’
או שתקעתי השקפה לא נכונה

זה הגיע ממקום עמוק בתוכי
אבל כל אחד ותובנותיו שלו

[רבקה קרויזר]

אולי זה קטלני מידי

אבל עלול להזיק מאוד
כאשר מקשרים בין רוחניות לנפשיות כשעוד לא
היה בירור במה שקורה בנפש.
יש לעבוד על נפש בריאה- כל הרגשות למיניהם
ורק אח”כ לעבוד על רוחניות (אם יש צורך כמובן)
אחרת עלולים לחבל בין בנפש ובין ברוחניות

פחד הוא רגש חיוני ונפלא כשהוא במקומו הנכון
ברגע שמנגנון הפחד מתעורר שלא במקומו
הוא הופך להיות חרדה
זה מציק נורא ויש צורך לטפל בזה
בדר”כ הוא לא נהיה מטופל מעצמו…
והחרדה עלולה להחריף

לאמץ פחד להיות חבר נשמע כמו
לנסות לראות איך אפשר למרות הנוראות שלו
למצוא הסכמים… (תשמור עלי כשצריך ואל תתעורר כשאין צורך, כמה לשלם?…)

ברור שאדם שלא יתעורר בו תחושת הפחד במקומות שם הוא צריך לפעול-
הוא נכה!
וברגע שהתחושות האלו מתעוררות מול מעלית/ אוטובוס/ מטוס/ אוכל/ חתול
ועוד כל מיני- זו חרדה. וכמו שאמרתי כדאי לטפל ומהר.

[פסי פישר]

קודם כל לעבוד על נפש בריאה ורק אחר כך על רוחניות??

ואם יש בנאדם שלוקח לו לעבוד על נפש בריאה במשך שנים?

רוחניות זה הבייס,

לא שמעתי שנולדנו כדי לעבוד על נפש בריאה, כן שמעתי שנולדנו כדי לעבוד על הרוחניות שלנו.

[ה]

דרך ארץ קדמה לתורה,

[מרים סולובייציק]

אפשר ורצוי לעבוד על שני הדברים – רוחניות ונפש – בד בבד. מי שיש לו קשיים נפשיים ורוחניים צריך לעבוד על שניהם אחרת הוא לא יספיק בחיים שלו כלום. אני גם משתדלת לעשות את זה.

[ציפי פייבלזון]

לעבוד על נפש בריאה-זה בדיוק לעבוד על רוחניות.

נפש בריאה מתחברת למקור שלה- הרי היא חלק אלוק ממעל

נפש לא בריאה- מתרחקת מהמקור

מי שיציב בנפשו- הרוחניות שלו יציבה, ומי שהנפש שלו חלשה- גם הרוחניות שלו חלשה בד”כ

[ציפי פייבלזון]

בעקבות תגובות שהגיעו אלי באישי- אדייק את דברי:

ח”ו לא התכונתי לומר שמי שנפשו חלשה רחוק מהקב”ה!! להיפך! קרוב ד’ לנשברי לב!

אלא שכל אחד במקומו- העבודה שהוא עושה לחזק את נפשו- היא אותה עבודה לחיזוק רוחני וקרבת אלוקים.

ומאיפה הבאתי את זה?

למשל מהרמבם שקורא למידות לא מתוקנות- “חולי הנפש” “כך בני אדם שנפשותיהם חולות, מתאוים ואוהבים הדעות (=המידות) הרעות”

וכן- מכירות את המשוואה- “אם=אמון=אמונה”?

אם חוית ה”אם” היא טובה- אז יש אמון בעולם ואז יש אמונה בד’- כלומר- צריך לחזק את הנפש כדי שתוכל לעבוד את ד’.

וכל מי שמטפל בעצמו- עושה עבודת המידות, שהיא כלי לתורה- כמו שכתבו- דרך ארץ קדמה לתורה,

אז ודאי שרוחניות היא החשובה ביותר, השאלה מה זה רוחניות…

בכל אופן- זה לא נושא הדיון בכלל, בקשר לנושא הדיון-

אמרו פה הערה נכונה וחכמה-שלפעמים נתלים ברוחניות ולכן לא מטפלים בדברים, וזה מקום מסוכן מאד! ואי אפשר להצדיק בפסוקים את המצב הרגשי ולהשאיר אותו כמות שהוא, אלא קודם כל יש לטפל בו, ואז לגשת ללמוד את הפסוקים, כי אם עושים את זה אחרת-עלולים להוציא דברים מהקשרם.

רק אציין את דעתי על כך- שברור שחייבים לטפל בפחד!!! אבל בינתיים (הרי הוא לא עובר ביום)- זה מאד יפה שלומדים להתחבר אליו ולמצוא את הדברים הטובים שבו, לא כהצדקה לקיומו, אלא כקבלת המציאות הקיימת, בשאיפה לשיפורה… שינוי אמיתי מתחיל בקבלה.

ועוד הערה קטנה אם יורשה לי (סליחה שיצא ארוך)-

שמנה לב שכשבנות משתפות קטעים מלאי רגש וכאב- מן הראוי שנכבד את המקום שהביאו, ואם יש הערות- נעשה זאת לא ממקום קוטל, אלא ממקום מכבד… (לא מדברת דוקא על הקטע הזה, אלא על קטעים נוספים שבנות משתפות…)

בהצלחה!!

[מרים סולובייציק]

אם אין לאדם יראת שמים יש לו יראות אחרות.

–

דע כי יש יראות נפולות ו כל היסורין והדינים שיש לאדם כלם הם מהיראות הנפולות שנפלו לתוך זה הדבר שהוא מתפחד ויש לו יסורין ממנו (שבת ע”ז:) : חמש אימות אימת חלש על הגבור ש אף שהוא נגד הטבע, שהגבור יפחד מהחלש אך שהוא מחמת היראה העליונה שנפלה ונתלבשה באלו הדברים ועל כן הם במספר חמש כנגד חמש גבורות שהם חמש אותיות מנצפ”ך כפולים ו צריך להעלות היראות הנפולות, לשרשם למקומם ו מקום היראה היא בלב כמו שפרש רש”י: דבר המסור ללבו של אדם נאמר בו “ויראת” (קדושים יט) ו היראה צריכה להיות עם דעת כי בלא דעת נאמר (איוב ד) : “הלא יראתך כסלתך” ו הדעת צריך להיות בלב כי גם עכו”ם יש לו דעת, אך הוא בלא לב (דברים ד) “וידעת היום והשבות אל לבבך” כמו שכתוב (שם כ”ט) : “ולא נתן לכם לב לדעת” דיקא וכשמחבר הדעת שבלב עם היראה ששרשה ומקומה בלב אזי נאמר (משלי ב) : “אז תבין יראת ה ודעת אלקים תמצא”. והנה כתיב (שם כ”ט) : “מלך במשפט יעמיד ארץ” הינו על ידי משפט מעמיד ומעלה היראה, שהיא בחינת ארץ כמו שכתוב (תהלים ע”ו) : “ארץ יראה” ו משפט, הוא מה שהאדם שופט ודן עצמו על כל דבר ודבר שעושה טרם שידינו אותו למעלה ו על ידי מה שהוא בעצמו שופט את עצמו נצול מדין שלמעלה כי כשיש דין למטה אין דין למעלה (מדרש רבה שופטים פרשה ה) וכיון שאין עליו דין אין צריכה היראה לפל ולהתלבש למטה, ואין צריך לירא משום דבר ואין לו רק יראה העליונה, יראת הרוממות. [עין כל זה לעיל בהתורה, מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז, בסימן ט”ו, שם מבאר כל זה באריכות]

<b role=”heading” aria-level=”1″>ליקוטי מוהר’ן – חלק א’-קנד

[ציפי פייבלזון]

זה נראה קטע מאד חזק ועמוק,

אבל לאנשים פשוטים כמונו- מוכנה קצת להסביר מה בעצם המסר מהקטע הזה ומה התכוונת להגיד ?

לא בטוחה שהבנתי…

[ציפי פייבלזון]

אה, עכשיו אני רואה שכתבת בהתחלה,

חזק!!

[פסי פישר]

אז פחד נובע מחוסר ירא”ש?

[ציפי פייבלזון]

לא צריך להסיק כאלה מסקנות נמהרות,

באופן כללי-כולנו לא מושלמים בירא”ש…