כאחת שמלמדת פסיכותרפיה, ובוגרת שלי מרכזת את הלימודים במעיינות,
אני רוצה להציג את ההבדל בין הפסיכותרפיה הדינמית לבין ההוליסטית:
הפסיכותרפיה הדינמית מבוססת על הגישה הפרוידיאנית הדינמית,
ארוכת טווח או קצר הטווח.
מבוסס על ביסוס הקשר עם המטפל כלימוד של קשר נכון ומרפא,
מהקשר הזה יש ללמוד, ולהחיל את זה על קשרים אחרים בחיים.
יש דגש רב על העבר, הילדות, הקשר עם ההורים,
הרבה חקירות על הרגשות, ודיוקים, ועבודה על ההתחבטויות הרגשיות בעבר ובהווה.
פסיכותרפיה הוליסטית היא בעצם פסיכותרפיה מבוססת CBT.
על הגישה של סי בי טי מוסיפים הרבה מאד גישות, שיטות ותיקות וחדשניות,
מהמזרח ומהמערב, מארה”ב, צרפת, גרמניה, ועוד.
אני לדוגמה שילבתי את גישת סי בי טי עם גישת המובחנות.
במעיינות משלבים את ה סי בי טי עם דברים אחרים,
הצד השווה שבהם הוא, שזו גישה שמעודדת התקדמות,
השקעה בהווה ובעתיד, דחיפה לעשיית שינויים ברי קיימא,
ופחות לנבור בעבר ובקשרים הילדיים וההוריים וכד’.
הגישה הדינמית מתאימה לאלה שאוהבים לדבר על עצמם.
ועל הרגשות. ועל העבר. וחלקור כל רגש ורגש לעומק.
הגישה ההוליסטית מתאימה לאלה שמחפשים להתקדם.
לעשות שינויים נראים לעין, מהירים, מדידים,
ולהמשיך הלאה בחיים.
בניגוד למה שחושבים, ולמה שכתבו כאן,
הגישה הדינמית איננה מבוססת מחקרים
כי בעצם טבעה אי אפשר לחקור, למדוד, לכמת שינויים,
ולכן אין על זה מחקרים בינלאומיים ידועים ומפורסמים.
הגישה של סי בי טי לעומת זאת, מבוססת מחקרים רבים,
היא מדעית לחלוטין, יש על זה מאות מחקרים אם לא יותר,
מזה 70-80 שנה,
מעצם טבעה שזה ניתן למדידה, לכימות, ולבדיקה מדעית
מה היה לפני ומה קורה אחרי.
השאלה המתבקשת היא לא: מה עובד יותר?
מה יותר מדעי?
אלא: מה אני יותר אוהבת? למה אני יותר מתחברת?
מה מתאים יותר לאישיות שלי?