למה רב המטפלות חוזרות על אותה טעות???!!!!

[בתא-ל טשיטיד מדריכה זוגית לכלות ונשים]

לא יודעת על איזה טיפול את מדברת,

אני הייתי שנתיים בטיפול כאשר למדתי את לימודי הפסיכודרמה,

מעולם מעולם מעולם לא שאלו אותי שאלה אחת!

אם לא דיברתי יכולנו גם לשבת במשך חצי שעה ולשתוק,

גם כשסיפרתי משהו מעולם מטפלת לא שאלה על פרטים טכנים

מה קרה או מה היה שם וכו’

רק מה הרגשת? מה היית רוצה שיהיה אחרת? עם מה היית רוצה לצאת מכאן היום?

שום שאלה חופרת ושום שאלה חודרנית ,

מטפל עובד עם מה שהמטופל מביא ותו לא.

גם אם הוא חושב שהוא יודע משהואו מבין משהו מהנאמר

אף פעם הוא לא אומר את דעתו האישית רק מה שהמטופל מביא

נפגשתי עם מטופלים שלי ושל אחרים זה לא נשמע שזה ככה….

[נחמי כהן]

ברוררר את ממש צודקת!
כאן הנקודה היא כאשר המטופל לא מספר למטפל דברים אז מגיעות יותר השאלות הללו…
באמת שכחתי לציין את זה?….

וזה ששתקת וגם היא זזה משהו אחר….
לא כולם שותקות

[רחל פישביין]

כי הן קלטו את השיטה של המטפלות ויודעות כבר להתנהג אליהן בהתאם ולא משתפות פעולה…..
יכול להיות שהחברות שאת מדברת עליהן מרגישות שהן עושות טובה למישהו בכך שהן הולכות לטיפול?
איזו סיבה יכולה לגרום לבנאדם שבא לטיפול במטרה להפיק ממנו תועלת, להתנהג בצורה שתגרום את התוצאה ההפוכה?

[רבקה טייך טייך]

אני אישית כחלק מהלימודים שלי הלכתי לטיפול …

ואכן – כפי שבתאל אמרה אף פעם לא שאלו אותי רגשות

חלק מהעניין של הטיפול זה שהמטפל זורם עם התכנים של המטופל

“לא צריך לחלוב את המטופל ” אלא זורמים עם מה שהמטופל רוצה

גם לשתוק זה בסדר ומסייע לתהליך הטיפולי .

השאלות בדרך כלל של המטפלות

זה גג אז מה עושים היום , איך עבר עלייך השבוע וכו

ואז מה היית רוצה שיקרה , איך היית רוצה להרגיש , מה היית עושה כדי …

וגם תיקוף של רגשות

אבל אף פעם לא חקירת רגשות

זה ממש מעניין מה שאת אומרת נחמי

[יהודית שיכמן]

אולי הן באו עם רצון לשינוי,

אבל כשהתעוררה בהן התנגדות- ניסו להפעיל עליהן כוח ( עדין… אבל מורגש)

וזה הבריח אותן?

[רחל פישביין]

זו אותה שאלה – למי יש אינטרס להפעיל כוח על מטופל?

ועד כמה שידוע לי מטפל נורמלי לא אמור להפעיל כוח בשום צורה שהיא ולשום מטרה שהיא.

אלא אם כן לא מדובר כאן בטיפול רגיל אלא בטיפול במסגרת בית הספר או משהו דומה, שאז אולי אפשר להבין את זה יותר.

[יהודית שיכמן]

אני מסכימה שזה לא אמור לקרות.(כח התכונתי בצורה של שאלות כן? )

אבל על זה הבנתי שהיא מדברת.

ויש כאלה.

למה במסגרת בית ספר אפשר להבין?

[רחל פישביין]

להבנתי, במסגרת בית הספר היחסים בין המטפל למטופל שונים מיחסים רגילים בין מטפל למטופל.

במסגרת בית ספר בת עלולה לראות את המטפלת קצת כמורה (בפרט אם היא באמת גם מורה), והמטפלת עלולה לראות את הבת קצת כתלמידה.

[יהודית שיכמן]

לא יודעת איך זה באמת מתנהל בבית ספר,

אבל זה נשמע לי חבל.

כי נראה לי שככה יש הרבה מה להפסיד בטיפול- כשזה סוג הקשר.

[ה ה]

אני הלכתי לטיפול,

והמטפלת שאלה אותי על המשפחה שלי, ההורים ההתנהלות שלהם עם הילדים וכו.. לא רציתי לענות,

אבל היא הודיע שזה ממש חובה בשביל לקבל תמונה שלמה,

זה היה חפרני וממש לא נעים!!!!!

אתן יכולות להגיד שלא הייתי חייבת לענות לה ואתן צודקות, אבל הייתי במצב כ”כ נואש שהייתי חייבת עזרה אז לא היה לי פריבילגיה להתנגד.

הטיפול לא הצליח סתם יצאתי משם עם הרגשה רעה של חשיפה מיותרת.

[נחמי כהן]

את ממש צודקת!
באמת זה לא נעים!!!!!
אבל אני דבר ראשון מתכוונת לטיפול ממחוץ למסגרת בי”ס
ונגיד שהמטופלת לא משתפת פעולה מרצונה
וזה לא נדיר-יש המון בנות שהולכות לטיפול שלא מרצונם
בלי לסתור את זה שהם צריכות אבל לא רוצות….
אז אני חושבת שהדרך של המטפלת הוא לנסות בעקיפין לגרום לדבר
לא לנסות לשאול לדוג’ איך היה המחנה והיה לך כיף ואז היית בחדר עם חברות שלך?!
ונגיד שהתשובה היא לא…
אז מייד המטפלת כבייכול תקפוץ על המצאה ותשאלאיך היתה התחושה שלא היית עם חברות ?!
או קשה לך עם זה?!
ואולי זה הגיוני אבל בתכלס זה יוצר ריחוק!!!!! למה בדיוק -זה לא קשור אבל זה מציאות….

[יהודית שיכמן]

מסכימה,

וחושבת שבאופן כללי טיפול מתוך הכרח יהיה פחות יעיל

ואולי זה אפילו מיותר

[רחל פישביין]

גם מההודעה הזאת וגם מההודעה הפותחת נשמע (בכל אופן לי) שמדובר בבנות שמחפשות את המטפלת בסיבוב, הסיטואציה שתיארת לא בעייתית משום כיוון והתיאור כאילו המטפלת קופצת על המציאה הוא לחלוטין פרשנות.

המטפלת לא אמורה לנסות לשכנע את המטופלת להיענות לטיפול. במצב נורמלי מטופל בא לטיפול מתוך רצון לעזור לעצמו. אם המטופל לא רוצה לעזור לעצמו אז שום דבר לא יעזור לו.

אם בסיפורים שהזכרת יש בעיה, היא בטח לא במטפלת. אולי במטופלת או במי ששלח אותה למרות רצונה.

[מנגו ❤]

עצוב.

[מירי ירום]

קראתי את התגובות של כולכן, היה ממש מעניין…

נחמי, קחי בחשבון שאת לא יודעת מה באמת היה בקליניקה, יכול להיות שחברה שלך קלטה את הסיטואציה בצורה קצת אחרת. מטפלת לא אמורה לחפור, בכלל בכלל לא. אבל, אם יש צורך גדול להבין סיטואציה מסוימת ולעזור במקום, לפעמים המטופל יצטרך לחשוף פרטים שהם אולי לא נעימים אבל הכרחיים, באמת צריך רגישות גדולה בשביל סיטואציות כאלה, ויכול להיות שהמטפלות האלה עשו את זה בצורה פחות רגישה. אם מישהי רואה את הטיפול כמקום של קרב, והיא צריכה ‘לקלוט את הרעיון של המטפלת’ היא כנראה שם בהכרח, והיא לא בכיוון הנכון. מבינה? גם אני בטיפול שהייתי הייתי צריכה לחשוף דברים פחות נעימים, אבל זה היה ברגישות ולגמרי לגמרי לטובתי.

אני יכולה להגיד, שבאמת, בשטח הקליניקה צריך מלא רגישות ומחשבה, בכל צעד.

[בת-חן כהן]

נחמי,

כדאי לחברות שלך לבדוק מול עצמן למה פעמים רבות קשר עם מטפלת מרגיש חודרני ומשהו שצריך להתגונן מפניו.

והאם כשמטפלת שואלת שאלה שלא מתאים לי לענות, אני מרגישה יכולה פשוט להגיד לה את זה?

וכשאני הולכת לטיפול, עם כמה פחד וחרדה אני מגיעה איתי לפגישה הראשונה והשניה,

והאם אני יכולה פשוט לספר את זה למטפלת.

חושבת על זה שגם כשאנחנו הולכים לטיפול, אנחנו לא משוללי בחירה.

אנחנו יכולים להגיד כשמשהו לא מתאים לנו ולבקש שהמטפלת תהיה מכווננת למה שכן מתאים בשבילנו.

חושבת שמטפלות אמינות, מקצועיות וותיקות, לרוב מודעות לצורך של המטופל לשמור על מנגנוני ההגנה שלו ועל הפרטיות שלו. ולפתוח דברים בקצב ובמינון שיהיה לו טוב.

בתפיסה שלי, זה תפקידי כמטפלת. להחזיק מצד אחד את זה שאני צריכה לשמור על המטופלת שלי, שתרגיש בטוח ומוגן בחדר, ומצד שני לעזור לה לגעת בדברים שקשה לה להגיע אליהם לבד ושם היא צריכה את העזרה שלי.

זה ריקוד דק כזה, בין להתקדם ולאתגר את המטופלת, ומצד שני לשמור על מקום בטוח ומוגן.

החשיבה שלי היא, שבבסיס להכל חדר טיפול צריך להיחוות למטופלת כמרחב מוגן ומגדל. וזה הכי חשוב מהכל.
ועל בסיס זה אפשר לגעת בדברים כאובים, לעבד דברים שקורים או קרו-ולגדול.

ובתפקיד המטופלת-גם אם קורה שמשהו לא מרגיש מותאם ומוגן, מה שחשוב זה לדבר את זה עם המטפלת, לנסות לדבר לפני ששוברים את הכלים והולכים למטפלת אחרת.

(נ.ב. הסתייגות קטנה, כשקשר עם מטפלת מרגיש מאוד פוגעני ולא מותאם מההתחלה, לעשות חושבים. ללכת להתייעץ אם אנשי טיפול אחרים מוסמכים. קורה שנכון להפסיק קשר כי משהו בדינאמיקה לא הולכת טוב, או שלא סומכים כלל על הגישה והמקצועיות של המטפלת)

בהצלחה!

[ריקי ריקי]

מטופל מגיע לפסיכולוג עם תחושות קשות של חוסר סיפוק ודיכאון.

הפסיכולוג: “בטח כשהיית ילד חווית איזו טראומה, תאונה קשה או פיגוע…?”

המטופל: “לא, דווקא לא, היתה לי ילדות נהדרת וחלקה.”

הפסיכולוג: “אז בטח ההורים שלך היו הורים גרועים ונשארת עם צלקות עד היום…”

המטופל: “דווקא הם אנשים מדהימים והיו הורים מצויינים.”

הפסיכולוג: “אז אולי מישהו פגע בך בילדותך, השפילו אותך בכיתה? חברים, מורים?”

המטופל: “ממש לא. היית אהוב ופופולרי.”

הפסיכולוג (בזעף קל): “טוב, אם אתה לא רוצה לשתף פעולה, אין לי איך לעזור לך”…

[רבקה טייך טייך]

זה אולי היה אמור להצחיק

אבל כך לא מתבצע טיפול נכון

[ריקי ריקי]

לא רק שכך לא מתבצע טיפול נכון, אלא שכך לא מתבצע טיפול בכלל

זו בדיחה שמגחיכה את המטפלים שבמקום להקשיב למטופל באמת, מחפשים בעיות ופתרונות מתחת לפנס

[ה ה]

צחוק צחוק,

הייתי עם ילדה אצל נוירולוג בגלל כאבי ראש מתמשכים,

הוא ניסה לברר כמה פעמים ביום זה כואב לה ובאיזה שעות, וזה לא הסתדר לו עם הידע שהיה לו,

אז הוא הסביר לי – תקשיבי, אם תגידי לי שזה כואב לה כל יום אז אוכל לשלוח אותה לMRI.

אבל אם זה בא והולך אז אני לא יכול לעזור לך.

😂

[רבקה טייך טייך]

זה בגלל שהוא רופא

ויש פרוטוקל מסודר מהקופת חולים מתי אפשר להוציא לMRI ומתי לא

[ה ה]

לא,

זה בגלל שהוא לא היה מספיק מקצועי בשביל להחליט- לא נשמע לי שיש בעיה אמיתית.

והוא פחד לקחת אחריות.

באמת לאחרונה נפל לי האסימון שהילדה פשוט מתייבשת, היא אמנם שותה במהלך היום אבל לא מספיק, ביום שהיא שותה בקבוק שלם בבוקר – אין לה כאבי ראש.