למה רב המטפלות חוזרות על אותה טעות???!!!!

[בתא-ל טשיטיד מדריכה זוגית לכלות ונשים]

לא יודעת על איזה טיפול את מדברת,

אני הייתי שנתיים בטיפול כאשר למדתי את לימודי הפסיכודרמה,

מעולם מעולם מעולם לא שאלו אותי שאלה אחת!

אם לא דיברתי יכולנו גם לשבת במשך חצי שעה ולשתוק,

גם כשסיפרתי משהו מעולם מטפלת לא שאלה על פרטים טכנים

מה קרה או מה היה שם וכו’

רק מה הרגשת? מה היית רוצה שיהיה אחרת? עם מה היית רוצה לצאת מכאן היום?

שום שאלה חופרת ושום שאלה חודרנית ,

מטפל עובד עם מה שהמטופל מביא ותו לא.

גם אם הוא חושב שהוא יודע משהואו מבין משהו מהנאמר

אף פעם הוא לא אומר את דעתו האישית רק מה שהמטופל מביא

נפגשתי עם מטופלים שלי ושל אחרים זה לא נשמע שזה ככה….

[נחמי כהן]

ברוררר את ממש צודקת!
כאן הנקודה היא כאשר המטופל לא מספר למטפל דברים אז מגיעות יותר השאלות הללו…
באמת שכחתי לציין את זה?….

וזה ששתקת וגם היא זזה משהו אחר….
לא כולם שותקות

[רחל פישביין]

כי הן קלטו את השיטה של המטפלות ויודעות כבר להתנהג אליהן בהתאם ולא משתפות פעולה…..
יכול להיות שהחברות שאת מדברת עליהן מרגישות שהן עושות טובה למישהו בכך שהן הולכות לטיפול?
איזו סיבה יכולה לגרום לבנאדם שבא לטיפול במטרה להפיק ממנו תועלת, להתנהג בצורה שתגרום את התוצאה ההפוכה?

[רבקי טייך]

אני אישית כחלק מהלימודים שלי הלכתי לטיפול …

ואכן – כפי שבתאל אמרה אף פעם לא שאלו אותי רגשות

חלק מהעניין של הטיפול זה שהמטפל זורם עם התכנים של המטופל

“לא צריך לחלוב את המטופל ” אלא זורמים עם מה שהמטופל רוצה

גם לשתוק זה בסדר ומסייע לתהליך הטיפולי .

השאלות בדרך כלל של המטפלות

זה גג אז מה עושים היום , איך עבר עלייך השבוע וכו

ואז מה היית רוצה שיקרה , איך היית רוצה להרגיש , מה היית עושה כדי …

וגם תיקוף של רגשות

אבל אף פעם לא חקירת רגשות

זה ממש מעניין מה שאת אומרת נחמי

[יהודית שיכמן]

אולי הן באו עם רצון לשינוי,

אבל כשהתעוררה בהן התנגדות- ניסו להפעיל עליהן כוח ( עדין… אבל מורגש)

וזה הבריח אותן?

[רחל פישביין]

זו אותה שאלה – למי יש אינטרס להפעיל כוח על מטופל?

ועד כמה שידוע לי מטפל נורמלי לא אמור להפעיל כוח בשום צורה שהיא ולשום מטרה שהיא.

אלא אם כן לא מדובר כאן בטיפול רגיל אלא בטיפול במסגרת בית הספר או משהו דומה, שאז אולי אפשר להבין את זה יותר.

[יהודית שיכמן]

אני מסכימה שזה לא אמור לקרות.(כח התכונתי בצורה של שאלות כן? )

אבל על זה הבנתי שהיא מדברת.

ויש כאלה.

למה במסגרת בית ספר אפשר להבין?

[רחל פישביין]

להבנתי, במסגרת בית הספר היחסים בין המטפל למטופל שונים מיחסים רגילים בין מטפל למטופל.

במסגרת בית ספר בת עלולה לראות את המטפלת קצת כמורה (בפרט אם היא באמת גם מורה), והמטפלת עלולה לראות את הבת קצת כתלמידה.

[יהודית שיכמן]

לא יודעת איך זה באמת מתנהל בבית ספר,

אבל זה נשמע לי חבל.

כי נראה לי שככה יש הרבה מה להפסיד בטיפול- כשזה סוג הקשר.

[ה ה]

אני הלכתי לטיפול,

והמטפלת שאלה אותי על המשפחה שלי, ההורים ההתנהלות שלהם עם הילדים וכו.. לא רציתי לענות,

אבל היא הודיע שזה ממש חובה בשביל לקבל תמונה שלמה,

זה היה חפרני וממש לא נעים!!!!!

אתן יכולות להגיד שלא הייתי חייבת לענות לה ואתן צודקות, אבל הייתי במצב כ”כ נואש שהייתי חייבת עזרה אז לא היה לי פריבילגיה להתנגד.

הטיפול לא הצליח סתם יצאתי משם עם הרגשה רעה של חשיפה מיותרת.

[נחמי כהן]

את ממש צודקת!
באמת זה לא נעים!!!!!
אבל אני דבר ראשון מתכוונת לטיפול ממחוץ למסגרת בי”ס
ונגיד שהמטופלת לא משתפת פעולה מרצונה
וזה לא נדיר-יש המון בנות שהולכות לטיפול שלא מרצונם
בלי לסתור את זה שהם צריכות אבל לא רוצות….
אז אני חושבת שהדרך של המטפלת הוא לנסות בעקיפין לגרום לדבר
לא לנסות לשאול לדוג’ איך היה המחנה והיה לך כיף ואז היית בחדר עם חברות שלך?!
ונגיד שהתשובה היא לא…
אז מייד המטפלת כבייכול תקפוץ על המצאה ותשאלאיך היתה התחושה שלא היית עם חברות ?!
או קשה לך עם זה?!
ואולי זה הגיוני אבל בתכלס זה יוצר ריחוק!!!!! למה בדיוק -זה לא קשור אבל זה מציאות….

[יהודית שיכמן]

מסכימה,

וחושבת שבאופן כללי טיפול מתוך הכרח יהיה פחות יעיל

ואולי זה אפילו מיותר

[רחל פישביין]

גם מההודעה הזאת וגם מההודעה הפותחת נשמע (בכל אופן לי) שמדובר בבנות שמחפשות את המטפלת בסיבוב, הסיטואציה שתיארת לא בעייתית משום כיוון והתיאור כאילו המטפלת קופצת על המציאה הוא לחלוטין פרשנות.

המטפלת לא אמורה לנסות לשכנע את המטופלת להיענות לטיפול. במצב נורמלי מטופל בא לטיפול מתוך רצון לעזור לעצמו. אם המטופל לא רוצה לעזור לעצמו אז שום דבר לא יעזור לו.

אם בסיפורים שהזכרת יש בעיה, היא בטח לא במטפלת. אולי במטופלת או במי ששלח אותה למרות רצונה.

[מנגו ❤]

עצוב.

[מירי ירום]

קראתי את התגובות של כולכן, היה ממש מעניין…

נחמי, קחי בחשבון שאת לא יודעת מה באמת היה בקליניקה, יכול להיות שחברה שלך קלטה את הסיטואציה בצורה קצת אחרת. מטפלת לא אמורה לחפור, בכלל בכלל לא. אבל, אם יש צורך גדול להבין סיטואציה מסוימת ולעזור במקום, לפעמים המטופל יצטרך לחשוף פרטים שהם אולי לא נעימים אבל הכרחיים, באמת צריך רגישות גדולה בשביל סיטואציות כאלה, ויכול להיות שהמטפלות האלה עשו את זה בצורה פחות רגישה. אם מישהי רואה את הטיפול כמקום של קרב, והיא צריכה ‘לקלוט את הרעיון של המטפלת’ היא כנראה שם בהכרח, והיא לא בכיוון הנכון. מבינה? גם אני בטיפול שהייתי הייתי צריכה לחשוף דברים פחות נעימים, אבל זה היה ברגישות ולגמרי לגמרי לטובתי.

אני יכולה להגיד, שבאמת, בשטח הקליניקה צריך מלא רגישות ומחשבה, בכל צעד.

[בת-חן כהן]

נחמי,

כדאי לחברות שלך לבדוק מול עצמן למה פעמים רבות קשר עם מטפלת מרגיש חודרני ומשהו שצריך להתגונן מפניו.

והאם כשמטפלת שואלת שאלה שלא מתאים לי לענות, אני מרגישה יכולה פשוט להגיד לה את זה?

וכשאני הולכת לטיפול, עם כמה פחד וחרדה אני מגיעה איתי לפגישה הראשונה והשניה,

והאם אני יכולה פשוט לספר את זה למטפלת.

חושבת על זה שגם כשאנחנו הולכים לטיפול, אנחנו לא משוללי בחירה.

אנחנו יכולים להגיד כשמשהו לא מתאים לנו ולבקש שהמטפלת תהיה מכווננת למה שכן מתאים בשבילנו.

חושבת שמטפלות אמינות, מקצועיות וותיקות, לרוב מודעות לצורך של המטופל לשמור על מנגנוני ההגנה שלו ועל הפרטיות שלו. ולפתוח דברים בקצב ובמינון שיהיה לו טוב.

בתפיסה שלי, זה תפקידי כמטפלת. להחזיק מצד אחד את זה שאני צריכה לשמור על המטופלת שלי, שתרגיש בטוח ומוגן בחדר, ומצד שני לעזור לה לגעת בדברים שקשה לה להגיע אליהם לבד ושם היא צריכה את העזרה שלי.

זה ריקוד דק כזה, בין להתקדם ולאתגר את המטופלת, ומצד שני לשמור על מקום בטוח ומוגן.

החשיבה שלי היא, שבבסיס להכל חדר טיפול צריך להיחוות למטופלת כמרחב מוגן ומגדל. וזה הכי חשוב מהכל.
ועל בסיס זה אפשר לגעת בדברים כאובים, לעבד דברים שקורים או קרו-ולגדול.

ובתפקיד המטופלת-גם אם קורה שמשהו לא מרגיש מותאם ומוגן, מה שחשוב זה לדבר את זה עם המטפלת, לנסות לדבר לפני ששוברים את הכלים והולכים למטפלת אחרת.

(נ.ב. הסתייגות קטנה, כשקשר עם מטפלת מרגיש מאוד פוגעני ולא מותאם מההתחלה, לעשות חושבים. ללכת להתייעץ אם אנשי טיפול אחרים מוסמכים. קורה שנכון להפסיק קשר כי משהו בדינאמיקה לא הולכת טוב, או שלא סומכים כלל על הגישה והמקצועיות של המטפלת)

בהצלחה!

[ריקי ריקי]

מטופל מגיע לפסיכולוג עם תחושות קשות של חוסר סיפוק ודיכאון.

הפסיכולוג: “בטח כשהיית ילד חווית איזו טראומה, תאונה קשה או פיגוע…?”

המטופל: “לא, דווקא לא, היתה לי ילדות נהדרת וחלקה.”

הפסיכולוג: “אז בטח ההורים שלך היו הורים גרועים ונשארת עם צלקות עד היום…”

המטופל: “דווקא הם אנשים מדהימים והיו הורים מצויינים.”

הפסיכולוג: “אז אולי מישהו פגע בך בילדותך, השפילו אותך בכיתה? חברים, מורים?”

המטופל: “ממש לא. היית אהוב ופופולרי.”

הפסיכולוג (בזעף קל): “טוב, אם אתה לא רוצה לשתף פעולה, אין לי איך לעזור לך”…

[רבקי טייך]

זה אולי היה אמור להצחיק

אבל כך לא מתבצע טיפול נכון

[ריקי ריקי]

לא רק שכך לא מתבצע טיפול נכון, אלא שכך לא מתבצע טיפול בכלל

זו בדיחה שמגחיכה את המטפלים שבמקום להקשיב למטופל באמת, מחפשים בעיות ופתרונות מתחת לפנס

[ה ה]

צחוק צחוק,

הייתי עם ילדה אצל נוירולוג בגלל כאבי ראש מתמשכים,

הוא ניסה לברר כמה פעמים ביום זה כואב לה ובאיזה שעות, וזה לא הסתדר לו עם הידע שהיה לו,

אז הוא הסביר לי – תקשיבי, אם תגידי לי שזה כואב לה כל יום אז אוכל לשלוח אותה לMRI.

אבל אם זה בא והולך אז אני לא יכול לעזור לך.

😂

[רבקי טייך]

זה בגלל שהוא רופא

ויש פרוטוקל מסודר מהקופת חולים מתי אפשר להוציא לMRI ומתי לא

[ה ה]

לא,

זה בגלל שהוא לא היה מספיק מקצועי בשביל להחליט- לא נשמע לי שיש בעיה אמיתית.

והוא פחד לקחת אחריות.

באמת לאחרונה נפל לי האסימון שהילדה פשוט מתייבשת, היא אמנם שותה במהלך היום אבל לא מספיק, ביום שהיא שותה בקבוק שלם בבוקר – אין לה כאבי ראש.

[חנה א]

היה מאד מעניין לקרוא את השאלה ואת מגוון התגובות..

לדעתי, יכול להיות שמדובר פה פשוט בכאלה שרצו לעזור לעצמן, אבל פחדו לגעת בנקודות הכואבות, הגיעו לטיפול- אבל בפועל לא היו מספיק מוכנות לכל מה שהוא כולל.. ומטפלת מקצועית באמת יכולה לנסות לכוון ולגעת בנקודות בשביל לנסות לעזור- הרי בשביל זה הן באו.. אבל המוגלה כל כך כואבת אז הן צעקו “איי” וברחו..

מי שמגיעה מוכנה לגעת בכאב, לחשוף את עצמה ברמה מסוימת בהחלט, לעשות עבודה, (ואגב, יכול להיות שכמה פעמים כאלה של ניסיון לטפל, ועזיבה ובחירה חדשה של מטפלת מביא את המטופלת לאט לאט להיות מסוגלת… וכן תהליכים שהיא עוברת עם עצמה בינתיים..) יכולה גם אחרי שניים שלושה טיפולים להיות מסוגלת ישר להגיע לשורש ולהיכנס חזק לעבודה.. (בדרך כלל זו לא מישהי שמגיע ומכירה פעם ראשונה מה זה טיפול) לוקח זמן גם למטפלת וגם למטופלת להבין את כוחות הנפש והמסוגלות שלהן לכל התהליך ולהתאים טיפול, וכל זה כל הזמן דינמי ומשתנה…

ונקודה נוספת שאני חושבת עליה היא נושא האמון- מטופלת שמגיעה עם פגיעה קשה באימון שלה בבני אדם זקוקה לטיפול מאד מדויק בכדי להסיר את כל ההגנות הללו, לא כל מטפלת מתמחה במסה כזו של פירוק הגנות ובניית אימון מחדש, שיש בשביל זה כל מיני שיטות… זה עדיין לא פוסל אותה כמטפלת בהרבה קשיים אחרים..

[א ק]

מענינת המסקנה שהגעת אליה, שמעת רשמים מכמות מאד מסוימת של בנות, פירשת את זה כהבנתך/כהבנתן והגעת למסקנה שכל המטפלות חוזרות על אותה טעות. מכליל מאד. שיפוטי מאד.

[הדסה בלוי סטודיו הדסים]

היית בחדר? לפעמים מוצאים דברים מהקשרם…

(במיוחד מי שהולכת לטיפול כי הסמינר חייב אות או משהו כזה)

ושאלה נחמדה של אז איך הרגשת עם זה, או איך את מרגישה היום

הם תירוץ לפסול את המטפלת…

[NeverGiveUp]

קודם כל זה ממש לא בסדר מבחינת הבנות להכניס את המטפלות לכזאת מסת אחריות מטורפת שהן צריכות לדעת שהן בוחנות אותן על כל מילה !!
דבר שני אני לא רואה משהו פסול בשאלות הללו , אני מכירה טיפוסים סגורים ומסוגרים חסרי אמון , שבשיחה הראשונה נפתחו לדברים שמעולם לא אמרו וזה משום שהמטפלת הייתה מלאת לב חם ויחס (שזה מה שהם היו צריכים !) ולכן הרשו לעצמם קצת לפרוק , כמו שכתבו כאן גם בטיפול לא נשללת הבחירה ולמי שלא רוצים לפרט לא נפרט. כל אדם הוא בר דעת במיוחד אנשים שנפשם רגישה , ידעו לזהות ולהרגיש מי חודר לפרטיות שלהם ומי לא -ולעצור בזמן .

ולגבי איזה מטפלת להיות – פשוט רגישה ומכילה (כמובן עפ”י כללי האתיקה) לדעת לזהות ולהריח את הרגשת המטופל, לפעמים יש מטופלים שצריכים שמישהו דווקא ישאל את השאלות האלו בגלל שאף פעם לא ענו עליהן…

בהצלחה !

[ה ה]

זה מעולה שהמטפלת שואלת אך היא חייבת!! לתת למטופלת את המרחב שלה, ואם היא לא מעוניינת לא להכריח אותה ולהגיד לה חייבים את זה לטיפול, אלא למצוא דרך אחרת עוקפת, או להסביר בצורה ברורה למה זה יתרום וכו…

ותמיד להשאיר למטופלת את זכות הבחירה.

מטפל לא יכול לבוא ממקום מעל למטופל.

[NeverGiveUp]

זה וודאי !
אבל זה לא נשמע בכלל שהכריחו אותן , כמו שהיא כתבה “הן קלטו את השיטה “…
זה נראה שמנסים לדחוק את המטפלת לפינה ולתפוס אותה על טעויות שיכול להיות שהיא עושה …
יותר מזה – אם הן הרגישו שאין להן מרחב אז שהיו אומרות לה ואז התגובה שלה הייתה משנה לגמרי את כל הדיון …
טיפול זה בעצם מעין חדירה לפרטיות – אבל מורשת ומבוקרת ע”י המטופל . אם זה לא היה כך זה לא היה חוקי !

[ה ה]

פרידה – בהחלט יכול להיות אצל החברות של זאת שפתחה את הדיון,

אבל אני הייתי אצל מטפלת שדרשה!!! שאני יספר לה על הרגשות שלי מול ההורים שלי וצורת ההתנהלות שלהם, היא הייתה צריכה את זה לפרוטוקול, אבל לי זה היה חודרני ולא מתאים בכלל והיום ממרחק – לא היה קשר בין זה לטיפול בכלל!!!!!!

זה הבעיה במטפלות יתכן שיש מטפלות טובות ואמינות,

אבל יש כאלו שלא (ובהחלט יש!!!)

ואי אפשר לדעת את זה עד שמנסים ונכווים.

[NeverGiveUp]

את צודקת ! בכלל – כל התבטאות של דרישה חד משמעית לא מתקבלת לא משנה ממי ,
רציתי לחדד באמת ולומר שאני לא מצדיקה בכלל שכל המטפלות אכן מתנהלות כמו שצריך ,
בהחלט שיש מטפלות שחוצות את הקווים ולכן יש לשים לב לזה ולקבל המלצות מאנשים אמינים שאכן המטפלת טובה דעתי נכתבה מנקודת הנחה שאכן יש מטפלות מנוסות וטובות שלא נוהגות כך .
אמינות וטיב המטפל נבדקת ע”י המטופל , אפשר לבדוק בבירורים מעמיקים או בהתנסות עם המטפל. כמו בכל התעסקות עם בעל מקצוע בחיים .

[רותי בן אדיבה]

בעייני הדיון מאוד לא מקצועי

כותבת מישהי את הרגשתה בעקבות שיתוף של כמה מחברותיה.

ומקבלת על עצמה מן החלטה של ”לא אעשה את הטעות של כל המטפלות”

איזו טעות? מנין לך מה היה שם באמת בחדר, האם קיבלת תמליל של הפגישה? איך כבר ברור לך איזו מטפלת תהיי?

למי שלא יודעת מה זה טיפול ואיך הוא מתקיים מבפנים קל לתת הגדרות שטחיות ולמצוא את ”הבאגים” של העולם הזה.

מי שמכירה את השפה, למדה את הסאבטקסט מאחורי המילים, יודעת לזהות העברות, השלכות וכד’ לא תמהר להכליל, לשפוט ולהגיע למסקנות כלליות ולא מעובדות.

ממליצה לכולנו לפתח דיונים מתוך ענוה והכרה בחוסר הידע שלנו. כמו שבהייטק אין לי שום מושג ולכן לא אביע את דעתי בענייני המקצוע כך ראוי שייעשה גם פה.

[בלה]

מצטרפת לדברייך רותי.

הדיון הזה הוא אחד מההוכחות עד כמה הפורמט הזה של קהילה ציבורית לדיונים בענייני טיפול, הינו בעייתי.

ויכול אף לגרום לנזקים ולחששות לא תואמות מציאות למי שלא בתחום.

טיפול טוב ומקצועי לא מתנהל באופן חודרני. הוא מותאם למטופל ולצרכיו.

טיפול גרוע ושרלטני יכול להתבטא באלף ואחד טעויות.

אבל—-

מורכבויות רגשיות כאלו ואחרות של מטופל, יכולות להחוות בהרבה אופנים.

והנכון ביותר להתמודד עימם, זה בשיח מול המטפל.

וודאי שציטוטי דברים וחצאי אמירות כאלו ואחרים, הם לא התמונה השלימה.

ובנוגע ללימוד טיפול, מבחינת היכולת הרגשית, מומלץ בגיל ובשלב בוגר של החיים.

לא ממליצה בכלל להתחיל לימודי טיפול בגיל עשרים.

בעיני אין בשלות לכך עדיין.

הצלחות לכולן!

[אסתר פת]

אני דווקא בעד שיח פתוח בנושא

נכון שבדרך יש טעויות, שיפוטיות, ראיה מכלילה ועוד

בסדר, בכל תחום

בעיני זה דווקא חשוב מאד הגשר הזה בין מטפלות למטופלות/לקוחות

בלי להתגונן או לומר שאי אפשר להסביר…

יש לכן תשובות – תנו אותן בבהירות ובטוב טעם

תמיד אפשר להסביר באופן חלקי גם

אני רואה את זה כמשהו מבורך, שיש אפשרות להידבר על זה בפורמט שלא קיים ‘בחוץ’

ואני חושבת שמטפלת שברור לה מה שהיא עושה, והיא משתדלת לעשות מה שהיא מרגישה לנכון עם מחשבה ותפילה – שאלות לא מלחיצות אותה

יכולות רק לתרום לה ואפילו לפתוח כיוונים חדשים

יש הרבה מה ללמוד משאלות של לקוחות/מטופלות

ואם מישהי נשארת עם תהייה מסוימת או תפיסה מסוימת ואי אפשר להסביר את זה בפורום כזה (ויש דברים שאי אפשר) אז לא נורא, היא תישאר כרגע בלי תשובה או תחפש אותה

לא חושבת שזה אמור להפריע למטפלות

ואומרת את זה כמטפלת בסטאז שנה שניה (לימודים שנה שלישית)

וגם כמטופלת