לעזוב את המטפלת?

[ה]

היא יודעת שאתן חברות?

השאלה היא גם כמה החברה הזו משמעותית בחייך ובנושא שבו את מטפלת.

כי אם זה דבר שולי אז למה זה אמור להפריע לך בטיפול?

[יעל כהן]

היא יודעת שאנחנו חברות.
זו חברה טובה מאד והיא משמעותית כרגע בחיי (אני רווקה אם זה רלוונטי)

תכלס, אני מרגישה שזה כן משפיע
לדוגמא: החברה נמצאת אצלה כבר הרבה זמן לפניי וגם מכירה את המשפחה, היא היתה מספרת לי עליהם כל מיני דברים מה שגורם לי להתאים את עצמי למטפלת.
אני יודעת שהדבר הזה קיים אצלי בלי קשר (אחד הנושאים בגללם הגעתי לטיפול) מצד שני, יש נושאים מסוימים שזה ממש משפיע עלי, סיפורים שאני מרגישה צורך לברור ולסגנן (למרות שהמטפלת לא שיפוטית בכלל, אבל עדיין…) אולי אצל מטפלת אחרת זה היה שונה והטיפול היה רץ הרבה יותר מהר?

[ה]

אז אולי כדאי לך לנסות לעשות הפרדה עם חברה שלך כלפי המטפלת,

כלומר לא לדבר על הנושא הזה בינכם,

ולמטפלת לספר על דברים שקשורים לחברה הזו כעל חברה אחרת, למשל אצל המטפלת תכני אותה ורדית

[חיה חיה]

אולי תנסי לפתוח את זה מול המטפלת? שקשה לך להיפתח אליה ונראה לך שזה בגלל שאת אצלה בו זמנית עם החברה ואולי זה לא טוב… טיפול אמור להיות המקום שאת יכולה לפתוח הכול, אולי היא תוכל לעזור לך כן להיפתח ושלא תצטרכי לסגנן. כשמרגישים בטוחים בטיפול, היכולת להיפתח אמורה להתפתח עם הזמן ואם אחרי שנה וחצי את עדיין מסגננת אז כדאי לבדוק למה…

[פרח]

לפני שהתחלת את הטיפול ידעת שחברה שלך מטופלת אצלה?

איך התוודעתם שאתם אצל אותה מטפלת?

[עדיה מרים פריימן]

יקרה,

אם המטפלת אכן שומרת על הפרדה ביניכן ואובייקטיביות,

אז יש אפילו משהו יפה בכך ששתיכן מטופלות אצלה- לא בטוחה שזהו היתה טעות מלכתחילה (כמו שכתבת…)

כשאני מטפלת לעיתים במקרה שיש לו יותר מצד אחד הנוסע בדבר, אני יודעת עד כמה זה יכול לעזור כשאתה מכיר מכלי ראשון גם את הצדדים האחרים….

על כל פנים,

אם היא מצידה שומת על ההפרדה,

מכאן זה שלך.

מה זאת אומרת?

אם העובדה שהיא מכירה את שתיכן, מביאה אותך לרגשות לא נעימים (קינאה, תחרותיות, רות עין, תקיעות בהבעה ובפיתיון לב, חשש ואפילו חשד) אז גם אם המהלך הכללי נכון, ייתכן שלך לא נכון להיות מטופלת לה. ייתכן שאת צריכה ׳מרחב מוגן׳ וסטרילי כדי להיפתח ולהיות מטופלת בצורה מתאימה לך.

* אפשרות נוספת היא שתעשי עם עצמך מעין ׳טיפול עצמאי׳ ותפתרי מול עצמך את הדברים שמפריעים לך.

כך תרוויחי פעמיים- גם ניקיון הלב מול אותה חברה, וגם טיפול ממטפלת טובה מבלי שהיית צריכה לוותר עליה בגלל רגשות צדיים שאינם קשורים לתהליך הטיפולי שלכן……

דורש מודעות גבוה וכנות- אבל בהחלט אפשרי.

אם את רוצה קצת עזרה והכוונה לגבי האפשרות האחרונה- בשמחה אתן מה שביכולתי בפרטי.

מלא הצלחות יקרה!!

[תמר דקל]

חושבת שזה אתגר טוב לעבודה טובה יותר ומקדמת יותר – אם את מסוגלת

נסי לפתוח את זה מול המטפלת, משערת שתופתעי כמה חומר ועומק הקונפליקט הזה טומן בחובו וכמה את יכולה ללמוד ולעבוד על עצמך דרכו,

אבל שוב – רק אם את אמיצה ומסוגלת

אבל משתלם ומקדם, מנסיון…

[אפרת M]

אני לא מבינה
המטפלת מברת איתך על החברה שלך?
זה נושא בטיפול?

[שירה בר]

לכתחילה, בעיני ממש לא אתי לטפל בשתי חברות טובות (אם זה ידוע מראש כמובן).

אם זה מתגלה תוך כדי הטיפול זו שאלה אחרת, ואז יש מורכבות אתית כי הרי הן לא אמורות לדעת זו על זו, נכון? יש חיסיון, אז זה מקרה שהמטפלת אמורה לנסות לעשות הפרדה במידת האפשר. כי אחרת למה המטפלת מפסיקה את הטיפול לשתיהן או לאחת מהן?

אם אחת מהן או שתיהן מגלות זו על זו צריך לפתוח את זה בטיפול ולהחליט מה לעשות.

אבל שוב, לכתחילה זה מאוד בעייתי, ואת צודקת שזה מפריע לך. טיפול אמור להיות מקום אובייקטיבי שבו את צריכה להרגיש פחותה וחופשייה, ושאת יכולה להעלות מה שאת רוצה.

[שירה בר]

אני רוצה להדגיש, עצם זה שהמטופלת מודעת לכך שחברה שלה בטיפול, גם אם זה לא מדובר בטיפול, זו בעיה.

[שיר צור]

היי!

לא קראתי את כל תגובותיכן..

משתפת שגם אני הייתי בסיטואציה דומה,

המטפלת לא ידעה לפניי, וזה לא מומלץ בכלל!

קרה עם זה המון טריגרים, מול המטפלת ומול החברה,

זה לא פשוט בכלל—-

שיהיה לך בהצלחה!

[יעל כהן]

היי,
תודה לכולכן על התגובות. אני מחכימה ממש.

אולי אפרט יותר. מדובר בחברה שהתחילה אצל המטפלת בזמנו בתור סטאז' (היא מכירה אותה מעוד מקום, ופליז אל תכנסו עכשיו לשאלות בענייני אתיקה כי זה לא הנושא) היא היתה אצל המטפלת כמה שנים ועברה איתה כברת דרך משמעותית מאד, הן קרובות מאד היום.
אני ניסיתי בעבר כמה מטפלות שלא התאימו, ואחרי ששמעתי מחברה שלי על המטפלת שאלתי אותה אם אכפת לה שאלך אליה (לא חשבתי שאמורה להיווצר בעיה) התניתי עם החברה שזו לא אחריות שלה בשום אופן אף פעם והיא גם הצהירה שלא לוקחת אחריות.
מבחינתי, הטיפול התקדם ברמה מסוימת, אבל לא רץ בכלל והיו גם תקיעויות. לא הצלחתי להיפתח בחלק נושאים (לחשוף ולספר על עצמי – הצלחתי, אבל לדבר עם המטפלת על הטיפול למשל, להעלות את מערכת היחסים שלנו על השולחן – לא הצלחתי מעולם) ממש לאחרונה חשבתי שאולי זה קשור לעניין של החברה (היא למשל היתה מספרת לי כמה היא פתוחה איתה ועושה מה שבא לה ומעיזה להגיד לה הכל, הייתי מתה מקנאה… וגם מרגישה דפוקה שאני לא כזו, והכי – זה היה עושה אותי עוד יותר לא מסוגלת להיפתח, זה הדגיש לי את הדיסוננס ביני לבין חברה שלי, וכל פעם כזו הגיתי במה המטפלת חושבת עלי, איך שהיא חושבת שאני ביישנית ועצורה – מה שחסם אותי יותר.

המטפלת לא ראתה כלום (הזדהיתי עם מה שאחת כתבה באחד השרשורים שהיא שחקנית טובה בטיפול. גם אני)
בפעם האחרונה החלטתי פשוט להעלות את הספיקות שלי מול המטפלת, כמו שהמלצתן כאן. זה היה מפחידדד אבל עשיתי את זה.
המטפלת שמעה אותי, חזרה על מה שהעליתי וסיכמה שבעצם זה כבר בעיות מוכרות שעלו הרבה פעמים בטיפול (הצורך שלי להתאים את עצמי, הקושי להגיד מה שאני מרגישה, וכו') ושאלה על מה אני הכי רוצה לדבר הפעם…
תכלס, חשבתי שאצא עם תחושה טובה וסיפוק.
בדיוק הפוך.
יצאתי הכי גרוע מכל הפעמים שהלכתי לטיפול. הרגשתי נוראאאא. פתאום התביישתי ממנה הרבה יותר.
וגם – אח"כ חשבתי על זה שאני רציתי לשמוע האם זה תקין. אובייקטיבית. ועל זה היא בעצם לא ענתה לי (לא שאלתי בפירוש, קיוויתי שתבין מבין השורות…)

אז שואלת אתכן כאן-
שני בני משפחה מקרבה ראשונה שהולכים לאותו מטפל – כולם מסכימים שזה לא תקין ונוגד את האתיקה, נכון?
אז שתי חברות מאד טובות
לא?
במה זה שונה?

ולמי שהמליצה לי לעשות 'טיפול עצמאי', זה נשמע טוב, אבל בעצם בשביל מה אני הולכת למטפלת אם לא בשביל זה?

תודה רבה לכולכן!

[שירה בר]

את צודקת. זה באמת לא מאוד שונה. הדברים מדי מעורבבים, וזה לא מאפשר לך מרחב "סטרילי" לעבד את הרגשות האלו, וגם לא למטפלת שלך, גם אם היא לא מראה כלום.

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

יעל יקרה

זה מרגש שהצלחת להתחיל

יצאת בהרגשה פחות טובה….אבל זה די צפוי

מציעה לך בחום להמשיך כך

ולצפו. בתהליך בפרספקטיבה גדולה יותר- חודשיים שלושה

מציעה לך גם בחום לקחת 10 דקות אחרי המפגש

ולשפוך על הדף כל מה שאת מרגישה בלי לסנן

קחי בחשבון שלפעמים העט כותבת אחרת ממה שאנחנו חושבים שאנחנו מרגישים

וזה גם בסדר

מאמינה שאחרי 8-10 פגישות תהיינה לך תשובות מדויקות יותר

כפי שתיארת את זה כאןבהרחבה- שה נשמע תהליך נפלא שמחכה לפיתחך

ואני ממליצה לך בחום לתת לזה צ'אנס

[פרח]

טובי מסכימה להרחיב קצת על המשפט שכתבת :

"קחי בחשבון שלפעמים העט כותבת אחרת ממה שאנחנו חושבים שאנחנו מרגישים"

למה זה ?

ואיך מגיעים לאמת בסופו של דבר – האמת מבחינתי זה מה שאני מרגישה ולא מה אני חושבת..

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

פרח יקרה

שאלה חשובה ומשמעותית שאלת

כל כך משמעותית, שהשקעתי בתשובה ארוכה ומפורטה

ואת מוזמנת לשאול עליה:)

אז…

למרות שאנחנו חווים את עצמנו אנשים אחידים

אנחנו לא…:(

בשפה מקצועית קוראים לזה 'מצבי עצמי'

בגס את יכולה לראות את זה בפערים של האופי שלך בבית לעומת עם חברה

ואם תרדי לדקויות- יכול להיות שאת מרגישה X כלפי המטפלת/הטיפול/החברה בשעה 16.00

ואילו ב20:00 את כבר מרגישה אחרת

ככה זה. וזה תקין פלוס. זה לא פיצול אישיות

פשוט בכל רגע נתון יש בפרונט מצב עצמי כלשהו שמושפע מהמוווון דברים

תחשבי על זה כמו כדור עשיר בהמון צבעים וצורות

את זורקת אותו לרצפה ומצלמת אותו

בכל זריקה תראי חלק אחר בכדור

אין בנמצא בדיוק בדיוק אותו דבר…..

אז כן, אנחנו אנשים עגולים וזה נפלא

עד כאן לגבי מי זה 'אני'

זה לא רק מחשבות וגם לא רק רגשות

זה הרבה מעבר

והחוכמה בכתיבה היא שאת 'מצלמת' את המצב הנוכחי

ואם לא די בהסתבכות עם מצבי עצמי

אנחנו גם עשויים שכבות שכבות

כך שברגע נתון יש מצב שאת חושבת שאת מרגישה X

אבל בתת מודע או בפחות מודע יש גם Y ונגיעות של Z

שיכולים להיות אפילו סותרים…

ובכך שאת כותבת- את מאפשרת גישה לקולות הנסתרים הללו

[ה]

מרשה לי להוסיף,

בכתיבה אנחנו כותבים את מה שאנחנו מרגישים באמת, לא רק את מה שאנחנו מעדיפים לחשוב.

יש דברים שהרגלנו את עצמינו להאמין שאנחנו עושים כי…

אבל באמת רגשות אחרות גורמות לנו לפעול בצורה כזו,

בכתיבה משוחררת יוצא הרבה אמת חבויה.

יש עוד שיטה מעניינת להתדיין עם עצמך בכתיבה ב 2 ידיים, יד אחת ( החזקה) כותבת את השאלה והיד השניה את התשובה

[פרח]

תודה טובי

הסברת את זה כל כך יפה ומופשט.

היו פעמים אחרי שכתבתי הייתי מסתכלת בזמן אחר על מה שנכתב

והייתי מתוסכלת מזה שאני מרגישה משהו אחר עכשיו..

בהרגשה שלי תהיתי אולי כשאני מוצפת אני מרגישה דברים לא אמיתיים ..

אבל מהתשובה שלך אני מבינה שאנחנו בני אדם עגולים ומושפעים בכל זמן נתון מדברים נוספים.

נתת לי חומר למחשבה, תודה.

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

רוצה להוסיף-

זה ממש נורמלי להרגיש בושה

בושה היא מנגנון הגנה מאד מאד חזק

וגם זה נורמלי לרצות 'לנרמל' כל מיני תחושות בטיפול

טיפול טוב לא ינרמל לך במילים מפורשות….

אלא, עם ההתקדמות את תרגישי לבד את ההתנרמלות

וזה קורה בחשאי…בלי שתשימי לב

אז—- סבלנות וסקרנות יכולים להיות לך בני לוויה יעילים מאד בדרך לגאולה

[תמר דקל]

@toby.musicartist כל מילה כאן זהב, כאן ובעוד כמה שירשורים

משערת שאת מטפלת דגולה מעבר לניהול תזמורות? ככה זה נשמע….

מוסיפה גם שאצלי בתהליך, ברגע שהפנמתי את ענין הסקרנות – הרגשתי ממש מפנה

לפעמים צריך לקחת קצת זום אאוט מתוך הערבוב של הרגשות ופשוט לצפות בתהליך כמו בסרט, עם סקרנות אמיתית וסבלנות לכל התפתחות

במבט חוקר ומתבונן ו…רגוע וסבלן

זה יכולת יפה ומומלצת מאוד לטיפול

הצלחות….

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

חן חן:):):)

[שולמית אלמשעלי]

היי מציעה לך לעשות הפרדה ולדבר על זה עם חברה שלך שלא תדבר איתך כלום בנושא המטפלת!!!! כדי ליצור הפרדה כרגע זה לא השלב לדבר איתה על זה

וכן לדבר על זה שוב עם המטפלת וגם אם מרגישים בושה זה נורמלי וכמו שמשהי כתבה כאן לפעמים זה תוצאה של המנגנון הגנה

[חיה חיה]

נכון שבושה זה הרגשה נורמלית אבל אני הייתי מצפה שאחרי שנה וחצי בטיפול יהיה קל יותר לדבר עם המטפלת על הקשר והתקשורת בינה לבין המטופלת

[ה]

נכון,

ולכן כזה לא קורה זה מראה שמשהו בטיפול / בקליק בין המטפל למטופל לא טוב,

אלא אם כן זה מישהו שתמיד חסום מאוד גם לאחר שנים של קשר.

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

בושה היא רגש מתחדש

יכולה להגיע גם אחרי 5 שנים…

[יעל כהן]

תודה רבה לכל אחת שהגיבה כאן ובאישי.

קראתי בעיון והחכמתי מכל תשובה.

טובי וינברג, אהבתי מאד את התיאוריה על הכתיבה. תודה שפירטת.

תכלס, מסקנה,
יש כל כך הרבה דעות בענייני טיפול, חלקן סותרות לחלוטין
בסוף אני צריכה לדאוג לעצמי לפי מה שמרגיש לי נכון…
גם סוג של טיפול:)

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

זה נכון….

וכבר שנינו בפרקי אבות 'אם אין אני לי מי לי'

זו לא סיסמא

זו דרך חיים

בסוף בסוף לא מספיק שתהיה הדעה ה'נכונה' (מתכחשת להגדרה נכונה….)

היא גם צריכה להגיע במקום הנכון ובזמן הנכון

אז תלכי עם מה שאת מרגישה כאן ועכשיו (מקום, זמן)

והעיקר, והכי הכי חשוב- התפללי לסיעתא דשמיא ולהארת פנים.

בהצלחה

[דינה ו]

את האמת, להשוואות זאת לבני משפחה, זה לא נכון.

כי הם מגיעים מאותם סיפור חיים, אותם הורים, קהילה וסביבה. כך שבנוסף להרבה בעיות, זה גם גורם לכך שהמטופל כביכול יודע מאיפה אתה ומה עברת, איך חינכו אותך וכו'. והמטופל כבר לא נמצא בעמדה שמבין אותך מהזווית שלך. ואצל חברות זה לא כך.

אם את אומרת שהיית במטפלות אחרות ולמרות הקושי בחשיפה, אז המטפלת הזאת היא הכי טובה ממה שמצאת, יכול להיות ששווה לך להישאר. תנסי גם לחשוב כמה זמן יקח לך ליצור קשר כזה שכבר קיים בינך לבין המטפלת, עם מפלת אחרת שאולי כן תתאים יותר.

וכן בתור מטופלת עם מודעות רבה לחשיבות השיח עם המטפל על הטיפול (אני לומדת טיפול). הקושי בשיתוף מטפל על הקשר הטיפולי הוא קשה מאוד. והכן לא תמיד יוצאים בתחושה טובה לאחר שפותחים דברים כאילו עם המטפל, אך תמיד ניתן לחזור על הנושא ולהגיד שהמענה הקודם לא הרגיע/ החמיר את המצב, או גרם לתחושה לא נעימה.

וכן, אני חושבת שכמעט כל מטופלת יכולה לתת לך אישור על כך שהכן קשה להיפתח בשיח עם מטפלת על הקשר הטיפולי.

[מירי כ.]

עדיין בהשראה של אדר:

המטפלת שלי כבר הודיעה לי

חצי ברצינות…

שאת חברה שלי היא לא תקבל לטיפול אצלה!

גם אם אבקש…😉

(לאור הנכתב בשרשור זה)

[אסתר פת]

יעל,

מנסיון אישי דומה, אני מאד מזדהה עם הקושי וחושבת שהוא גם אובייקטיבי, כלומר-זה מזמין השוואות ותחושות לא נעימות.

מצד שני, נשמע שיש לטיפול גם מעלות שחבל לך לוותר עליהן.

במקומך הייתי מנסה לחשוב ברצינות:

האם יש סיכוי שבהמשך אפתח מול המטפלת, ברמה של לדבר על הקשר שלנו ומה שמתעורר לי מולה בהקשר לחברה שמטופלת אצלה גם כן,

או שתמיד יהיה איזה מחסום בגלל זה?

אם יש סיכוי שבסוף תצליחו להגיע למקום פתוח וטוב, הייתי מנסה להמשיך.

אם מרגיש לך שבסופו של דבר תמיד יישאר מחסום משמעותי-הייתי למרות הקושי, מוותרת ומחפשת מטפלת אחרת.

הרי כל הרגשות האלה של קנאה השוואות וכו', הם חלק מהנקודות הרגישות אצלך, שיעזור לך מאד לפתוח ולעבד. ולפעמים-הן הנקודה של החיים שלך. (לא באמת יודעת, אבל אצלי זה היה ככה)

ואם אין לך אפשרות להעלות אותם מול המטפלת הזו, הטיפול יהיה מאד מוגבל במקרה הטוב, או יפספס את המטרה שלו במקרה הרע, וחבל.

מאחלת לך המון סיעתא דשמיא, שזה ההתחלה והסוף (והאמצע) של כל דבר טוב בחיים💜

[אסתר פת]

חשוב לי להדגיש, שאם את חושבת שכן תתגברי על המחסום הזה מתישהו ותצליחי לפתוח את התחושות האלה מול המטפלת, זה עשוי להיות הקפיצה הכי משמעותית שלך

[שרי פ]

אני חושבת שאם את מודעת לכך שיש לך מחסום מסויים וקשה לך בכללי להיפתח (כפי שציינת) אני לא בטוחה שלעבור למטפלת אחרת יהיה הפיתרון

אולי כדאי לך לבדוק עם עצמך אם הייתה לך מטפלת בעבר שכן היה לך יותר קל לשתף ולעלות נושאים שהם יותר רגישים כמו לדבר על המערכת יחסים בינכם או משהו אחר

אם הייתה אחת כזו אז בהחלט יכול להיות שאצל המטפלת הנוכחית יותר קשה לך בגלל החברה/ההשוואות

אם לא, אז יכול להיות שזה משהו שקשה לך בכללי וספק אם יעזור לעבור מטפלת

ולגבי מה שכתבת שהחלטת כן באחד הפגישות להעלות את כל הספקות שהיו לך..

תסמני לעצמך וי גדול! את אלופה שאזרת אומץ ופשוט הלכת על זה עם כל זה שידעת כמה זה לא יהיה קל

וכן מאד נורמלי שאחרי שפתחת משהו שכל כך היה לך קשה לפתוח תרגישי את מה שהרגשת

כותבת לך מנסיון אישי, שדווקא המשהו שהכי לא היה לי נעים ונוח לדבר עליו, כשהוא נפתח מול המטפלת הלכתי הביתה בהרגשה דפוקה היו לי מלא חרטות למה פתחתי ומה היא חושבת עלי עכשיו, וגם בפגישות שאחרי מאד נסגרתי והיה לי הרגשה של אי נעימות והרבה בושה מולה

אז תדעי שזה נורמלי וזה קורה בפרט אחרי שעושים משהו שלא רגילים לעשות(!)

מאחלת לך מלא הצלחה וס'ד

ה' יהיה בעזרך בכל החלטה!!

[עדיה מרים פריימן]

נאמרו פה ים דברים ולא אוסיף עוד (החפירה קצת מיצתה את עצמה:):)

אבל כן רציתי להתייחס לנקודה קטנטנה שנאמרה למעלה למעלה וכאילו ברורה לכולן- אני לא מסכימה איתה:

אני מטפלת גם בקורובות משחפה מקירבה ראשונה (אמא-בת, אחיות, כלה- חמות) ויש טיפולים נהדרים עוצמתיים ומקדמים לפעמים דווקא בזכות זה.

צריך לדעת לעשות את זה נכון מעצים. אבל זה הרבה יותר מאפשרי.

זה לא קשור לאתי או לא אתי. זה אם את יודעת לעשות את זה או לא.