טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
מובילות:
- Organized by
-
-
מה אפשר לעשות כשאדם קרוב אלינו זקוק לעזרה ? האם מתפקידו להעיר? להפנות? ואיך?
-
מה אפשר לעשות כשאדם קרוב אלינו זקוק לעזרה ? האם מתפקידו להעיר? להפנות? ואיך?
היום קיבלתי כמה וכמה פניות בנושא הזה
מקולגות ואז גם ראיתי את הדיון על חברה שצריכה טיפול דחוף
האמת היא שלא תמיד יש לנו תשובות הסוגיה הזו מורכבת ועדינה
אין תשובה אחת נכונה לכל המקרים, זה תמיד עניין שצריך לבחון בכל מקרה לגופו
אבל נזכרתי בהרצאה החינמית שהייתה לנו לקהילת המטפלות
על הקו הדק בין בריאות לחולי בתחום הנפש (יש הקלטה)
ושם דיברנו בהרחבה על המקומות האלה – שלא ברור אם צריך להפנות לטיפול או לא
ומתי זה כבר נחשב אקוטי וכו’
כהמשך לכל הבקשות הנ”ל, לדיון ולהרצאה הזו אני רוצה לתת כאן כמה עצות מעשיות מה עושים,
במיוחד כשאנחנו רוצים להפנות אדם לטיפול ולהעיר את תשומת ליבו לנושא:
המקרים בהם אני ממליצה להעיר את תשומת ליבו של האדם בעיני הם:
1. כאשר קיים סיכון ממשי שהוא יפגע בעצמו או באחרים
2. כשאיכות החיים נפגעת באופן משמעותי – סבל / תפקוד
3. כאשר האדם עצמו פונה ומבקש עזרה
כמו”כ אני ממליצה לפני שמציעים למישהו לפנות לטיפול, לבדוק את הדברים ברמה האישית מול אשת מקצוע
איך עושים זאת בצורה שאינה פוגעת?
1. לבחור זמן ומקום מתאימים – שקט, פתיחות ואפשרות להרחיב במידה ויצופו דברים.
2. בקשת רשות לדון בנושא רגיש – האם מתאים לך שנדבר על הנושא הזה והזה?
ולהקשיב לניואנסים שבתשובה. יש כאלה שלא יגידו לא, אבל מהמבט בעיניים יהיה ברור שלא. וד”ל.
3. להשתמש במילים “אני” ובשום אופן לא במילים “את” או “אתה” למשל – אני מרגישה ש— אני מודאגת לגבי…
ואף פעם לא “את צריכה טיפול…” “תראי מה קורה לך….” “את לא מתפקדת” – אלא “כשאני רואה שאת לא יוצאת לעבודה אני מרגישה כאב וצורך להציע לך — ויתכן ואני טועה”
4. בכל הדיון חשוב להחזיק שיש יותר מאמת אחת, ולהכיל מורכבות.
דיון כזה עליו להימנע מאמרות חזקות/ הבטחה ש”זה מה שיפתור או יעזור” / הפחדה מיותרת “מה יקרה אם לא…”
אלא להגיע ממקום מאפשר דיון, שיח, התבוננות, הכלה של קולות שונים וצדדים שונים.
5. להימנע מהאשמות או לומר לאדם הזה מה הוא “צריך” לעשות, להבין וכו’
6. להגיע לשיחה אחרי עיבוד רגשי פנימי, ויסות רגשי ולדבר ממקום של כנות ואכפתיות. באופן מאד ברור ובענייניות
(לא לבוא ולשפוך עליה את כל מה שזה עושה לך לראות אותה ככה ולהציף אותה בחרדה שלך מהדאגה אליה… וכו’)
7. ענווה וסקרנות לגלות משהו חדש: להקשיב לו / לה באמת. לא לבוא אטומים עם רעיונות מראש וידיעות מראש.
(לעיתים קרובות האדם שמפנה לא רואה את התמונה המלאה…)
8. להציע עזרה קונקרטית: לתת מספר של איש מקצוע או להציע – אם יש משהו שאני יכולה לעזור ולהוריד לעשיה.
9. כבוד. לכל אחד ואחת יש זכות להחליט אם הם רוצים לקבל עזרה או לא. נזכור גם כי כל אדם הוא ייחודי והדרך לעזור לאדם קרוב היא לכבד אותו, את נפשו ובחירותיו.
10. אמונה – יש מלך לעולם שלא עושה פשלות או טעויות, לפעמים הוא שולח אותנו כשליחים, אם אנחנו מבינים זאת אנחנו מגיעים בגישה של הכנעה וידיעה שלא אנחנו נציל את העולם.
ומכל הכול ובתוך הכול ובכל שלב – להתפלל, לקב”ה יש דרכים רבות להציל ולהושיע,
הוא לא מוגבל למטפלים או לדעת כזו או אחרת, השפע יכול להגיע מכל כיוון.
בנימה אישית כשאני מזהה מישהי במצוקה, אני אוהבת לומר לה :
“שמתי לב ש.. אני חושבת עליך ואני כאן למקרה שאת צריכה משהו, יש דרך שאני יכולה לעזור”?אשמח לשמוע מכן עוד בנושא,
למי שיש רעיונות נוספים וכו’
בהצלחה לנו
חנה ביין
-
4 תגובות
-
ברשותך, חנה, הוספה לסעיף 9 –
ואם האדם מסרב ואומר,
‘כשארצה עזרה אפנה אליך’
‘זה בסדר, אני מסתדר’ וכד’,
אז להרפות.
-
תודה חנה.
איזו רגישות, אכפתיות ומכובדות
העתקתי לי את הדברים
כל כך מדויק!
-
תודה על התגובה המדהימה!
הזכרת את כל הפרטים החשובים וגם את החוט שעובר בכל הטיפים: כבוד הכלה ואי שיפוטיות
-
אולי כדאי להוסיף שלפעמים כשאדם, ובמיוחד אישה, נמצאת במצוקה, יש עוד דרכים לעזור חוץ מלהפנות לטיפול.
רבות מאיתנו יודעות לעזור לעצמן אך נקלעות לתקופה שבה אין להן מספיק פניות, זמן ומשאבים כדי להקשיב לעצמן. וכדי לעבור את התקופה הזו, טיפול אולי יעזור ואולי לא, אבל התערבויות לא במקום- יזיקו יותר משיועילו. מי שנמצאת בתקופה כזו, שהיא ממילא מוחלשת, ושומעת מאחרים שהיא צריכה ללכת לטיפול (ויהיה זה מרומז ומכבד ומכיל ככל שיהיה), כל מנגנוני ההגנה שלה עלולים להתעורר באחת, וזה יכול להזיק יותר מלהועיל.
המלצה ללכת לטיפול שמורה למערכות יחסים שבהם ממילא יש אמון מלא: בין אחיות, חברות קרובות, אם פונים אלייך לעזרה ומחכים לעצה, וכו’.
במערכות יחסים אחרות- צריך למצוא דרכים אחרות לעזור. החל מתפילה, דרך עזרה ממשית (עם הילדים/עבודות הבית), עזרה חברתית (לצאת ביחד להליכה/לקניות/לקפה/לפטפט מדי פעם), וכן הלאה, כל פעם מה שמתאים.
רק תשימו לב אני לא מטפלת, לפי מה שהבנתי הפוסט היה מיועד לכאלה שהן לא מטפלות אלא נשים מהציבור ששואלות מתי להפנות לטיפול, ונראה לי שהנקודה הזו היתה חסרה בו.
Log in to reply.
