מה מונע ממך כמטפלת להיות במיטבך? ומה את עושה כדי לעזור לעצמך להיות במיטבך?

[רותי בן אדיבה]

שאלה טובה.

קשה להשיב עליה בפורום פתוח…

בכל אופן-

אני חושבת שהדבר שמונע ממני להיות במיטבי זה עומס.

יותר מידי מטופלים מייצרים אצלי שחיקה וחוסר אונים.

אני רוצה להיות באמת פנויה להקשיב ולשקף

בלי ערבוב של תכנים מאחת לאחת

וזה קשה כשצפוף בין הפגישות

הבעיה שאני עובדת במרכז טיפולי

ושם ככה זה…

מכניסים כמה שאפשר

מה אני עושה בשביל זה?

מתעקשת לקבל פחות מטופלים

דואגת להפסקות ארוכות יחסית בין הפגישות

לפני כל מטופלת אני מתרגלת חימום קצר ומעבירה בראש מחשבות אודותיה.

כמו- איך היא יצאה מכאן שבוע שעבר? מה היא מבקשת ממני? מה אני מרגישה לקראת הפגישה איתה?…

בהמשך, אני מקווה, אקבל מספר מטופלות מצומצם יותר כדי להרגיש יעילה באמת.

[שיינדי פשקוס]

שלום וברכה,

היתה לי מטופלת בחורה שהרגשתי שאני לא במיטבי וכשחקרתי את עצמי הבנתי שהשעה הספציפית שנאלצתי לקבל אותה (היא הגיע אלי מיד בסיום הלימודים) -שעת צהריים, היא שעה שאני ממש לא במיטבי וקשה לי להתרכז.

המסקנה הפשוטה הזאת הרגיע אותי כי הבנתי שזה עניין טכני ולא משהו אישי בי…

דבר נוסף, כשאין שיתוף פעולה עם הורים, הם נמנעים לבוא לפגישת הורים, לא עונים לטלפונים וכו’ זה מאד מקשה עלי להיות במיטבי בטיפול. אני מאמינה שכולכן מבינות אותי….

[לאה הרשקוביץ]

שלום וברכה לכולן

אני חושבת שמה שמונע ממני להיות במיטיבי זה כשאני פתאום זזתי מהגבולות שלי כגון זמן טיפול

כגון מחיר שונה וכו’

ומה שעוזר בעצם זה להיום קשובים ליכולות ולגבולות שלנו בכדי שנוכל לתת את עצמוינו למטופל ולהיות בשבילו בצורה המיטבית ביותר

תודה לכולן נהנית מאד!

לאה

[שולמית אורלנציק]

מה שמונע ממני להיות במיטבי זה הרבה העברות שאני חווה מן המטופל, ועם כל המודעות שלי שזו העברה לדוגמא-של ביתי, שגם ככה קשה לי איתה ביום יום-עדיין אני מרגישה שזה תוקע אותי. ומה אני עושה? הרבה עבודה לפני המפגש

של הפרדה בין המטופל לבין הדמות שהוא מעביר לי .

[בריינא שטרן]

בוקר טוב
נשמע כמו צינור לא נקי….

[חנה ביין]

כמדומני שהדברים הכנים שעלו כאן לא הובנו כהלכה.

בתחום הטיפולי – אין דבר כזה צינור נקי

וגם מיינדפולנס או מדיטציות לא עוזרים לזה

אלא,

אנחנו לומדים להשתמש בטכניקה ההעברה ובעובדה שהצינור לא נקי לטובת העבודה הקלינית.

הדברים עמוקים ואין כאן את האפשרות לפרוס את הנושא לאשורו

[טובה הניג]

מטפל גדול המליץ

לעשות מיינדפולנס אישי

בין מפגש למפגש

[רבקי טייך]

מישהו אמר שהיא לא עושה?

בתור מטפלות אתן נקיות ב100%? (כמו שופטי בג”צ ?)

זה שרשור שדורש הרבה אומץ אמיתי

ופתאום כל הגיבורות נאלמו

אולי תשתפו גם?

נ.ב. אני לא נטפלת רק קראתי את השרשור עם המון הערכה לאלו שמסכימות לשתף במשהו אמיתי

ולא רק לכתוב מילים גבוהות

[נועה יחיאל]

צודקת רבקי,

אף פעם אני לא ב 100% במיטבי,

ובאמת אין לכולן אומץ והן לא מספיק גיבורות!!!

משפט חזק שקראתי:

“אני אנוכית, חסרת סבלנות וקצת חסרת ביטחון, אני עושה טעויות ולפעמים יוצאת מכלל שליטה. אבל אם את לא יכולה להתמודד איתי בשפל, את לא ראויה לי כשאני בשיא”

שאני לא מצליחה להיות עם המטופלת בשפל אני לא במיטבי

אולי אני עסוקה ברושם בלהראות שאצלי הכל טוב!!

הייתי רוצה להיות יותר כנה ופתוחה מבחינה אנרגטית, ולאפשר יותר הכלה וקבלה.

בהצלחה לכולן.

[miri f]

אני חושבת שהשאלות השבועיות צריכות להיות בפורום הסגור של המטפלות,

יש הבדל ביכולת להיפתח בקבוצה מכילה ומבינה לבין להחשף לעיני כל…

קצת כמו בטיפול- דברים אישיים מקבלים יותר מקום ויכולת לבא לידי ביטוי, דברים שאינם נאמרים בפני כל אחד ובצורה חושפנית… אולי זו הסיבה לכך שלא כולן חשות בנח להיות אותנטיות…

[רבקי אלמגור]

היי

כנראה זה סוג שאלות של – מגלה טפח ומכסה טפחיים…..

אז יכול להיות שלא נוח באמת לענות על זה בפורום מדי פתוח…

ואני חושבת שזה לא רק זה, אלא זאת שאלה שמפגישה אותי עם עצמי, עם האמת שלי, כמה אני מוכנה להיות אוטנתית ביני לביני קודם כל ולענות לעצמי תשובה אמיתית.

אז קודם כל אני שמחה שהתגובות לא רצות, כן, זה דווקא מראה מבחינתי על קבוצה איכותית, על שאלה כזאת לא עונים בשלוף….

וזה גם בסדר אם יש דברים שלא רוצים לענות עליהם בפורום😉

ולענייננו –

אני חושבת שמטפל טוב זה אחד שעשה עם עצמו עבודה (כמובן חלק מהפרמטרים) כשיש משהו בטיפול שפוגש אותי איזה חלק שלא סגור בי מספיק – איזה קושי, ספקות, תהיות וטעיות, וכן הלאה… זה מקום שיכול לערער אותי, אבל גם משהו מדהים יכול לקרות (מנסיון, הנה שיתוף לגמרי כנה…) תוכ”ד טיפול גם אני מקבלת תשובות לעצמי, ומבחינתי זה דבר יפה ועוצמתי.

ולשאלה מה עושים…? אז לפני הכל ןאחרי הכל ובאמצע תפילה, תפילה, ותפילה, מאמינה בכל ליבי.

וכמובן יש את ההשתדלות, לקחת סופר ויז’ן, ללמוד,לקרוא, לעשות עם עצמי תהליך אם צריך,(ואין הכוונה דווקא לקחת סידרה של טיפולים וכו’…) לפעמים גם לפתוח משהו עם אדם חכם שיכול לעזור…. ולא להתבייש להתייעץ, זה לא מוריד מערכי כמטפלת.

למשל, להיות חלק מהקהילה המדהימה הזו ו ל ה ח כ י םםםםםםםםםם

בהצלחה לכולנו

מצטערת על האורך, אבל חנה ביקשת פירוט, זה התוצאה😉

[רחלי]

כמו שכתבו כאן, מן הסתם אין “חיה” כזו להיות 100%, וכמו אמא טובה דיה, הלואי ונהיה מטפלת טובה דיה.

[שיינדי אייזנבך]

אני חושבת שהשאלה כללית מידי. כוללנית מידי.

וכמו שרחלי כתבה, דומה לשאלה – מה מונע ממך ליהיות אמא במיטבך?

אוהו. מלא דברים.

יום אחד אני עייפה, כי התינוק מוציא שיניים,

יום אחד אני מוטרדת ממצב הבנק / בן הארבע עשרה / הבריאות של אמא שלי / תוסיפי עוד..

ויום אחד אני אמא למופת ויורדת עם הקטנים לגינה עם ארוחת ערב מושקעת.

אין משהו כללי אחד. יום אסל יום באסל.

אולי אפשר לרדת עם שאלה לרזולוציה קטנה יותר –

מה את עושה כשאת צריכה לקבל עוד 2 נשים היום ואת ע-י-י-פ-ה…

מה נותן לך כוח?

או –

מה את עושה כשאת ממש ממש מוטרדת: (יכול להיות אלף ואחד דברים),

איך את מתנטרלת לפני פגישה טיפולית.

יתכן שלשאלות כאלה קל יותר להתחבר, לחשוב, ולענות.

אני אישית, כשאני מאד מוטרדת, ממש ברמה שקשה לי להסיח דעת,

אני ‘אורזת’ את הבעיה בתוך קופסה, מדמיינת שאני מכניסה לפריזר,

ו’אומרת’ לבעיה: אני חוזרת אליך אחרי שעה.

שבי בנחת וחכי לי.

זה עוזר לי להתנקות, לאפס את עצמי, ולהכין ‘שולחן נקי’ לעבודה שלי.

[רחל מונטג]

מסכימה עם שיינדי מאוד

[פייגי גלנט]

אחת העצות הטובות שעוזרות לי לעבור ממפגש למפגש היא ‘איוורור אנרגטי’ של החדר.

פותחת דלת, חלונות, יוצאת ממש פיזית. מאפשרת לחדר להתאוורר ונכנסת מחדש.

[ר.]

מצטרפת לכל האמור.

באמת יש הרבה דברים חיצוניים שמפריעים לנו כמו עומס רגשי או אפילו טכני, עייפות , חדר חנוק או קטן או כל דבר אחר

אבל איך שאני הבנתי את השאלה, היא מתכווננת פנימה יותר-

מה שמונע ממני להיות במיטבי כמטפלת זה כאשר יש מישהו חיצוני (הורים / צוות חינוכי) שבונים ציפיות מהטיפול וזה (בדר”כ,…) לא באמת מותאם למצב האמיתי של המטופל.

הדרך שלי להתמודד עם זה , ולא לתת לזה להשפיע על התהליך הוא הרבה הדרכה (כדי שיהיה לי ברור ובטוח שאני אכן מדוייקת) ומשתדלת להקשיב להורה/איש צוות מתוך כבוד. בדר”כ זה גורם להם להצליח להיות קשובים יותר למה שעולה בטיפול.

[רותי בן אדיבה]

חנה אין לך שאלה השבוע?

[חנה ביין]

מבחינתי מה שמונע ממני להיות במייטבי בטיפול זה כשאני חווה לחץ מצד המטופלת לעזרה לקבל “כלים” עכשיו

לפעמים זה מעורר אצלי רצון לעזור לה ולרצות אותה באופן מידיי.
במצב כזה – אני עלולה להתפתות להציע לה כלי קטן שיעזור לה עכשיו במצב שטיפולית נכון יותר לא לתת את הכלי הזה אלא לאפשר לתהליך עמוק להתרחש.

(לא מדברת על מצב בו נכון לתת את הכלים הללו, אלא על מצב שזה נעשה מתוך היענות לא נכונה לצורך וריצוי).

מה יכול לעזור לי להיות במייטבי כמטפלת?

– להעמיק ולהכיר עוד ועוד את תהליכי התפתחות הנפש –
ולהתמקד בריפוי מקדם ברמה עמוקה ולא בסימפטומים.

הכרה נפשית זו מסייעת לי להתכוונן לצרכי הנפש העמוקים ולהצמיח עם המטופלת יכולת נפשית משלה שתלך איתה ותשרת אותה בכל אשר תפנה.

[חנה ביין]

תודה לכולן על ההשתתפות הכנה והמקצועית.

אסכם את הדיון ברשותכן בציטוט של רשב”ג:

“שלמות הנפש- היא ידיעת עצמה”

מי שיודעת מה מונע ממנה להיות במייטבה

זו מי שמצליחה באמת ומתקדמת

מתוך כמה קולות כאן בדיון מרגישה צורך לחזור והזכיר את כללי הקבוצה

*אין המקום כאן לשיפוטיות או מתן עצות בנימה ביקורתית כתגובות אחת לשנייה*

אנחנו לא בתחרות

לא במקום שיכול לשיפוט/ לאבחן/ לנקוט עמדה על דברים שנכתבים כאן

יש מקום לריבוי קולות

יש מקום לקולות מנוגדים

אם לא נשכיל להבין זאת:

פספסנו את מטרת הדיון.

ואת ההתפתחות שלנו כנשות מקצוע.

(עיין ערך חוקי הסטינג שלנו)

היה כאן שיח עמוק ונכון אודות המקומות הללו בנפש

תודה לכן !!

וכמובן מוזמנות להמשיך להגיב ולפתח אותו עוד ועוד…

[ריקי אלבוים גרפולוגית]

מה שעלול להפריע לי הוא חוסר דיוק והקשבה לגבולות שלי.

יכול להיות גבולות של: זמן/ כוח/ צרכים פיזיים: אוכל/ שינה.
וכמובן גם גבולות רגשיים.
מודעת לכך שזה נושא שקשה לי איתו, לומדת ומקבלת הדרכה לפי הצורך.

בשביל להיות במיטבי אני זקוקה להיות בהקשבה לגבולות.
יש מחשבה ראשונית שאם אני שומרת על הגבול:
אני כביכול לא מספיק טובה, לא מספיק נותנת מעצמי.
המציאות היא אחרת.
כי כשיש בדיקה של הגבולות, אי בהירות, למשל אם מספר פעמים הארכתי מעבר לזמן הפגישה,

כבר “שוכחים” מה הגבול, ומשם ציפיות ואכזבות…
ענווה והקשבה פנימה למה שקורה איתי מסייעים לי להיות במיטבי.