מה עושים עם זה??

[מירי]

שאלה כואבת וטובה!

אגיד לך משהו שיכול להיות שהרבה יקפצו עלי…

לפעמים, כשיש חסר גדול, יש צורך אמיתי בקשר קרוב שהוא בהחלט לא טיפולי.

כדי שהקשר לא יגיע למקום מסוכן, צריך לשים לב להיות עם יד על הדופק, אבל בעיקר- לנסות להתקדם עם הקשר. זה אומר- להשתמש בקשר כ'נותן כוחות', אבל עם זאת- להתקדם בעצמך ולנסות להגיע למצב לא תלותי, על ידי מילוי החסרים בעצמך.

איך עושים את זה? שאלה טובה! לומדים לאהוב את עצמך, לקבל את עצמך, להעריך את עצמך, להתחבר לעצמך… מומלץ באמת לקרוא על הנושא!

וכן- כדאי כמה שאת מסוגלת לשמור על גבולות וסייגים. וכמובן- אם רואים שהקשר מגיע למקום מסוכן, להתייעץ.

אני אומרת את כל זה כי אני חושבת שיש צורך אמיתי בקשר כזה, מחוץ לגבולות הטיפול. וזה באמת לא חכמה לומר רק ללכת לטיפול. כי לפעמים זה לא מספיק.

בהצלחה!

[חיה חיה]

ברור שטיפול לא מספיק. הוא לא אמור להיות מספיק!

כל בני האדם צריכים קשר וקרבה ומממשים את הצורך הזה בקשרים עם חברה, הורים/אחים ובן זוג.

טיפול נועד למי שלא מצליח ליצור קשרים בריאים וקרובים בסביבת החיים שלו.

בטיפול בעצם בונים יכולת לבנות קשר בריא במרחב בטוח שמאפשר להבין מה מונע ממנו לקיים קשרים בריאים ומשמעותיים בחיינו. עובדים לפתח את האפשרות לבנות קשרים משמעותיים במערכות חיינו האמיתיות ואז הקשר הטיפולי סיים את תפקידו.

הוא בסה"כ כלי, אמצעי, לסייע למטופל לבנות קשרים בטוחים בחייו.

מי שלא רוצה טיפול יכולה לבדוק עם עצמה ולהבין למה הקשרים נהפכים ללא בריאים? איזה צורך חסר לה? ולקרא חומר על הנושא שיעזור לה להבין את ההתנהלות שלה ואיך לשנות אותה. יתכן וזה יעזור ויתכן שלא. כי לפעמים צריך עזרה חיצונית בשביל להצליח להיות בקשר ובקרבה עם האנשים היקרים בחיינו.

בהצלחה

[רעות Reut]

אבא תודה-
אמנם אני בטיפול ועובדת על זה שם
אבל כבר כתבתי השבוע כאן באיזה דיון
שהחסר התמלא לי דווקא מתוך קשר קרוב עם מורה
שבהמשך הפך לחברות (מאד מסויימת)
חושבת שה' ברא אותנו ככה
שנצטרך את זה
ויצר עולם שמצריך מערכת זוגית
זוגיות טובה היא המענה הכי מדויק לזה

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

ככה הקב"ה ברא את העולם

הנפש לא תימלא

אנחנו מתגעגעות בשורש, בנשמה, למשהו שהעולם החומרי לעולם לא יוכל לתת לנו

מה שהעולם החומרי יכול לתת לנו
זה טעימה:) שנדע למה להתגעגע…
אשרי מי שמזהה את זה, ויכולה להתמיר את הרגשות העזים למקור- רבונו של עולם
על הרגשות האלו כתוב- נפשי חולת אהבתך, כי עזה כמוות אהבה, מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי….
כל התיאורים האלה—-אפשר לזהות את הבבואה שלהם בחיפוש הקשר האנושי

ואגב אגב
אחת מ"תופעות הלוואי" הברוכות של טיפול מקצועי ועמוק- זה קשר עם אבא
אלו מכאן שחוו- מהנהות כעת בראשן, ללא ספק😚

[חיה חיה]

החסר לא אמור להיות כואב ומשגע ואם הוא כזה זה לא תקין וממש לא מה שהקב"ה ברא באופן טבעי.

כדי להיות מחוברים לבורא עולם, כדי שנוכל לנתב לשם את הצורך שלנו, אנחנו צריכים קודם לטעום ממנו.

וזו אחת הסיבות שהקב"ה ברא בעולם קשרים של הורים וילדים, בעל ואישה, כדי שיהיה לנו אי אילו מושגים הכי קרובים שניתן לדמות, שיהיה לנו קצת הבנה למה לשאוף בקשר העוצמתי עם בורא עולם.

ולמרבה הכאב, פעמים רבות דווקא אלו שחסרות יותר מתקשות יותר לבנות קשר קרוב עם בורא עולם ולהתמלא ממנו. כמו שקשה להן לבנות קשרים בריאים בחייהן. הן חסרות את המשל שמפתח לחיות את הנמשל…

ולך פותחת האשכול אומר, תקראי חומר מקצועי ורוחני על הנושא הזה (ספרי מוסר שמדברים על הקשר עם הקב"ה, על אהבתו וגם להבדיל מאמרים על תאוריות התקשרות וכד') תבדקי את את מצליחה לאבחן את הצרכים שלך, לתת להם מענה מתוכך ולהפנים את את אהבת ה' והקשר אתו לתוכך. לפעמים צריך סטאז' מעשי וקריאה תאורטית מתקבלת על השכל אבל לא בלב…

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

זה לעומת זה ברא אלוקים

עוצמות החסר לא מורגשות זהה אצל כולם

וגם למסלול החיים יש הרבה מה להגיד בנושא

אבל

ככל שקיבלת חסר יותר גדול, דעי כי הקשר עם ריבונו של עולם בפוטנציאל גבוה יותר

זו נקודת נחמה…

לא מפחיתה את הקושי, לא סותרת את העובדה שנצרכת עבודה וטיפול בנקודה הזו

כן מנרמלת

[חיה חיה]

לא נכון. זה לא נורמלי.

יש חסר רגיל שיש לכל בני האדם כדי שימצאו דרכו את הקשר עם בוראם.

ויש חסר כואב ופועם שנובע מחסכי ילדות ומשפיע על האדם לעומק ולפעמים אפילו מפריע ליכולת להיות קרוב לקב"ה.

כמובן שבחסדי ה' יש טיפול ודרכים נוספות שיכולות לסייע ולבנות את היכולות האלו מחדש.

מצטטת מאיזה מאמר שקראתי תיאור איך זה נראה:

אנשים רבים בתוכנו מתהלכים עם סדק בתוך הלב, עם חֶסֶר באהבה וערך עצמי. זאת הרגשה שמתלווה כמו צל אל החיים, קול פנימי שאי אפשר להשתיק שאומר: "אני לא מספיק טוב / חכם / יפה / הגון כדי להיות ראוי לאהבה ולהצליח בחיים".

הכאב הזה אינו מרפה. הוא דומה לדלי מחורר שאינו מתמלא לעולם – כל ניסיון למלא אותו נידון מראש לכישלון וייגמר באכזבה. הוא שם גם אם כבר הוכחת את עצמך. אפילו אם סיימת ללמוד את כל התלמוד, או להבדיל, השלמת תואר או שניים והנפקת את הסטארט-אפ שלך באקזיט ענק – משהו בך מרגיש ש"זה לא אני".

[אבא תודה!! !!!]

תודה לכל המגיבות

אחדד את השאלה שלי

אני יודעת שזה חסר מסויים וגם כמו שכתבתם שה' ברא אותנו כך וכ'ו

הכל נכון.

השאלה שלי מה גורם לזה להיות מציק ומשגע

מה אפשר לעשות עם זה שיש משפטים/דמויות מסוימות, שבכל רגע אפשרי אחרי סיטואציה איתם המח כאילו נשטף מזה שוב ושוב בלי להרפות?

זה נראה לי משהו לא תקין

ברור שלכולנו יש חסר וזה משהו נצרך אבל אני חושבת שגם לזה אמור להיות גבול מסוים, לא?

-ובלי קשר אני מחפשת לקרוא/לשמוע מידע או הסבר על כל הנושא אשמח אם יש למישהי המלצה

[חיה חיה]

ספרי מוסר יש בשפע

ויש לי המון חומר מקצועי בנושאים האלו

תכווני אותי יותר מה את בדיוק מחפשת

[מירי]

לא לכולם יש חסר, וודאי שלא באותו רמה.

חסר מגיע גם מחסרים משמעותיים מהילדות, וגם מתפיסה ומחשבות שליליות על עצמינו- שגורמות שיהיה לנו חסר באהבה וכד' של עצמנו.

כדי שחסר יתמלא, צריך לעשות עבודה בלתת לעצמך את מה שחסר, על ידי זיהוי ופתיחה של המקומות שאת חושבת עליך רע/ לא אוהבת את עצמך וכד'. הקשר התלותי/ העמוק עם מישהו מהצד נועד כדי לתת כוחות ולעזור לך עד למצב שתהיי חזקה.

מה שגורם לזה להיות מציק ומשגע- זה או שהדמות נותנת משהו (אהבה/ הערכה/ קבלה/ חום) שחסר ממנו מאד, או שהדמות עצמה היא מודל לחיכוי, ואת נמשכת למודל הזה כל עוד את לא שם.

כל זה במקרה הטוב. במקרה הגרוע-

הדמות עצמה נמצאת בתסבוך. היא זקוקה לך לפעמים יותר ממה שאת זקוקה לה. היא זקוקה להשפיע, להרגיש מועילה/ להציל וכד', או – זקוקה לתלות שלך בה ולאהבתך.

זה גורם לשגעון כי את רוצה לרצות אותה ולתת לה מה שהיא רוצה.

נראה לי לפנינה לשם יש ספרים על הנושא.

[תמר דקל]

וואלה…

נושא חם אצלי גם:)

כיף לראות שעוד אנשים משתבללים עם החסר הזה….

אני אישה! נשואה! גדולה(מעל שלושים!!) עובדת! מצליחה! חברותית!

זוגיות מעולה, הורים מהממים, אחות וגיסות למכביר, שכנות, ידידות נפש, חברות לעבודה, ועוד…

ועדיין מרגישה כל כך לעומק את החסר הזה!

הלוואי ומישהי פה תצליח ליישב את דעתי – למה?!

האמת – נחשפתי לקשר זמני שמילא לי את החסר הזה

הקשר הסתבך לי בנשמה וחתכתי אותו מיידית

ומאז – אני כל כך מתגעגעת למילוי הזה, כמעט עד אובדן חושים…

אני אמנם מסכימה שאני הרבה "בורחת" באהבה לקשר עם השם

וגם מודעת לעוצמה שיש בתוכינו לתת לילד הקטן שלנו מה שהוא זקוק

אבל עדיין – החסר קיים, וצובט, ומגיע בגלים שפשוט הופכים אותי למין עצובה כזו, משתוקקת ומתגעגעת….

אולי לא נכון לחתוך קשרים כאלו?

אולי כל אחד מאיתנו, לא משנה באיזה שלב הוא נמצא וכמה הוא חזק – צריך משהו אחד משכבת הסמכות כדי להישען עליו? אפילו טיפה?

אולי לא?

אולי טיפול טוב כן יכול לעזור?

יש כאן מישהי שעשתה תהליך כזה וחיה היום בתחושה מלאה ורוגעה וחזקה? אנא שתפו אותי!! אותנו…

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

וואו תמר צובט לקרוא

את מתארת שיש לך ידידות נפש

מה איתן?

מה שם לא מתפתח למה שאת מתארת?

התשובה לשאלה הזו יכולה לקדם אותך צעד נוסף