מה עושים עם ילד שלא משתף מה קורה בגן?

[מיכל וילמן]

העצה היא : להרגיש.

וזה סוד החמלה האמיתית

קודם כל להזדהות ולהיות בכאב. לא לדבר. לא ללחוץ לשתף

כשמצליחים להגיע למקום הזה, אז בהדרגה הילד ישתף

רק כאשר הוא ירגיש שיהיה מישהו שיכיל אותו באמת (זה לא מודע בד”כ)

ולא יאמר לו לדוגמא: “עזוב, זה שום דבר…”

הבעיה היא: שזה מאד קשה לנו, אם אנחנו גם את הכאב שלנו משתדלות להדחיק

או לא להרגיש… כי זה כואב:(

וזה תלוי כמה הסביבה בילדותנו היתה אמפטית עבורנו

וכמה למדנו להרגיש ולהכיל את עצמנו בעקבות כך

ואם זה קשה לנו – זהו תהליך שכדאי מאד ללמוד

כי הוא פותח את העולם הרגשי ומעניק לנו ולילדים שלנו

אמא מדהימה 🙂

בהצלחה רבה

אפשר לפנות אלי:

[email protected]/ 050-4102924

[reut cohen]

מהמם ממש תודה,

רק רציתי לדייק את שאלתי -הילד לא בהכרח לא משתף כאב אלא כלום אפילו לא מה למדו, מה הגננת אמרה, מה אכלו בצהרון דברים טכניים

[מיכל וילמן]

לפעמים המצב של הרגישות יוצר חסימה ומופנמות

ויתכן שצריך לבדוק, איך הוא באופן כללי?

במשחק עם חברים/ אחים?

בדיבור עם ההורים והסביבה?

בבטחון עצמי ?

ועוד

[שיינדי אייזנבך]

יתכן שהוא פשוט נולד במזל מופנם

כמו עקרב או בתולה

ואין לו צורך לשתף

כי זה הטבע שלו.

והוא לא חסום ולא שום דבר.

פשוט טוב לו כך והכל בסדר.

גם אופציה.

[חני לוין]

שיינדי היקרה

לא כותבת עליך

כותבת לך מה ששמעתי פעם מאחד המרצים הגדולים שנוא חינוך ילדים – לא זוכרת כרגע מי הרב שאמר את

“אין ילד סגור – יש ילד שסוגרים אותו”

ז”א הרבה פעמים מבלי לשים לב אנחנו לא פנויות בזמן שהוא כן רוצה להגיד ואז הוא רואה את החוסר פניות ולא משתף

העיצה שנתן אז (אם אני לא טועה הרב דיאמנט)

לשתף ולשתף הרבה את הילד מכל מיני דברים קטנטנים שקורים לך בחיים, בדרך לעבודה, בעבודה, בבית, במפגשים עם חברות, משפחה וכו’ (כמובן להיזהר מלשון הרע…)

בצורה הזאת הילד רואה שזה מהמ שהאמא עושה ובד”כ מחכה אותה

אפשר גם לפתוח שיחה – מבלי לחכות לתגובה של הילד

אני רואה עליך שהיום נהנת בגן, או אני רואה שמהו קרה…. וכד’ לעזור לו לפתוח את השיחה

המון הצלחה

[בתיה ברונר]

יש עוד עצה.

לדבר על הרגשות בצורה הכי פתוחה שאפשר.

עצוב לי כשהילד שלי…

אני שמחה שסדרת את החדר…

אני כועסת אם…

אני אוהבת אותך…

אני מאוכזבת ש…

בצורה כזו הילד לומד לבטא את הרגשות שלו

ולהתייחס לנושא המורכב הזה שקוראים לו-

עולם הרגש.

לאט לאט הוא ילמד להתבטא ולספר מה עובר עליו.

בהצלחה!!

[מיכל וילמן]

אדרבה,

כשלילד יש אופי מופנם יותר בבסיס

כל קושי וכל מצוקה יגבירו את המופנמות

ז”א:

לכל אחד יש אופי בסיסי ומולד

כמו שהרמב”ם כותב

ולא נוכל לגמרי לשנות אותו, זה ברור.

אבל כאשר האדם (או הילד), נמצאים במיטבם

כאשר הם במצב מאוזן. משוחרר. בריא וצומח

אז האופי הבסיסי – לא ייתעצם לכיוון השלילי

והוא יהיה בריא ולא יפגע בצמיחה שלו.

[reut cohen]

וואו תודה רבה לכולן שהשקיעו וכתבו את העיצות הניפלאות האלה מעריכה ממש!!

[עמליה]

כדי לשתף אנחנו צריכים קודם להיות מודעים,

לכן יש אפשרות לספר סיפור, אפשר גם להמציא סיפור, ולהעלות תוך כדי סיטואציות שקורות בגן,

ולשאול שאלות כדי לפתח לו את הנושא של שיתוף. (גם סיטואציות נעימות וגם סיטואציות לא נעימ

לדוגמא משהו כמו: הארנב בגן שיחק בחצר ואז חבר חטף לו את הכדור (ואפשר להאריך כיד הדמיון עם הסיפור, זה רק דוגמא)

וכאן לתאר את רגשותיו איך שזה ממש הרגיז אותו ואפשר להמציא: שהוא אולי פחד ממנו, חשוב לדבר על ה<b style=”color: var(–bb-body-text-color); font-family: inherit; font-size: inherit;”>רגשות,

ותוך כדי לשאול: גם לך חטפו כדור? מה זה עשה לך?

אפשר להעלות בכל פעם רגש אחד, והדגש זה על: מה זה עשה לך, עם מה אתה התמודדת.

וצריך סבלנות רבה, כי לפעמים הילד ישתף, ולפעמים לא,

תהיי קשובה לילד – גם מולך – מה מתאים לו לשתף ומה לא, ולא ללחוץ ,

כשהוא ירגיש בטוח ושיש לו יכולת גם לא לשתף, הוא יבחר לשתף

בהצלחה

[EFRAT MAHARSHALL מהרשל]

הגיל הזה ראשוני אמנם, אבל תמשיכי לעקוב איך מתפתח התחום החברתי אצלו:

האם הוא משחק בהדדיות עם ילדים בני גילו? האם הוא מסוגל להתמיד במשחק משותף עם חבר לאורך זמן או עובר ממשחק למשחק? האם הוא נמשך למשחק עם קטנים ממנו?האם הוא מסוגל למצוא פתרונות לבעיות חברתיות?

וגם את התחום הרגשי: יכול להיות שהוא עובר במהירות ממצב למצב? הוא בוכה בשברון לב ואחרי כמה דקות כאילו כלום לא קרה? איך הוא מגיב למצבי תסכול? וכמה מצבים כאלו הוא פוגש ביום?

מלבד זה שהוא לא משתף כדאי לשים לב ולבדוק עוד צדדים בהתנהגות ובהתפתחות הרגשית שלו,

לפעמים הוא כל כך מתוק, חכם ומוכשר שזה מסתיר מעיננו את האיחור בהתפתחות הרגשית שלו..

אם תרצי מענה מדוייק יותר,

בשמחה,

[email protected]

[אחוה פ]

לשאלך מה אפשר לעשות כדי לשחרר

אז חשוב לי להסב את ליבך לך שהילד כבר משחרר

וזה בריא ממש

אומנם זה לא נעים כי זה בכי

ולא הדרך המומלצת-שיתוף

אבל זה כל כך משמח שהוא לפחות בוכה

חשוב מאוד להיות איתו בבכי הזה

לתת לו להיות

ולשיים לו מה הוא מרגיש

מה היתה החויה

ככל שמשחזרים יותר את האירוע
תוך כדי שימת לב לפרטים ורגשות

ומצליחים להתחבר לרגש שלו

אז הוא מוכל

ובהמשך כשיגדל יורת הוא יבוא לדבר את הכאב שלו

כי המח שלו ידע את התהליך

זה תהליך

אבל מנסיון שווה

ואת יכולה לקבל על זה עזרה מאיש מקצוע אם את מרגישה שאת צריכה הנחיה פרטנית

ולגבי השיתוף

יש שלב ראשוני של הילדים שהוא ההפנמה ועיבוד

רק אחרי הפנמה ניתן להוציא את זה החוצה

שימי לב מה קורה לך עצמך כשאת קוראת מילה חדשה

לרב את תקראי אותה כמה פעמים עד שתצליחי לומר אותה

ואם זה משפט אז זה יקח יותר זמן

ככה בדיוק זה אצל ילדים

הם צריכים לעבור תהליך של קליטה ועיבוד

כמה פעמים שוב ושוב

ורק אחרי שהחוויה מעובדת בתוכם הם יכולים לפלוט ואתה

ככל שהגיל עולה התהליך הזה קורה יותר מהר

כי יש פחות דברים חדשים

והמח כבר מיומן לעשות את העיבוד מהר יורת

וממילא יש אירגון טוב גם של השפה וניתן לפלוט את זה החוצה

ההסבר הזה בעצם מסביר יורת טוב את החלק הראשון

שבשביל לשתף בחוויות

צריך בשלות מסוימת

ולעבור תהליכים של עיבוד לפני שמצלחים לפלוט את זה נכון החוצה