מה עושים עם רגש כזה?- עזרה.

[הילה Hila]

וואהו,
כל כך מביע, כואב ונוגע.
כתבת מאת מקנא באנשים כנים,
אני חושבת שאת אישה כנה, יודעת לספר לעצמך איך ננעלת ובנית חומות הגנה סביבך,
יש בך הרבה כנות ואומץ להודות בזה

[sariaaronson]

וואווו אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת!

מהניסיון שלי כמי שעברה משבר אמון מאוד גדול בהתחלה נשברתי ונשבעתי לעצמי שיותר לא אספר לאף אחד כלום. יצא לי לקרוא ספר בשם “האומץ להעז” של ד”ר ברנה בראון ספר מאלף שמדבר בעיקר על אנשים שעברו משברי אמון איך לשקם את האמון. זה מאוד עזר לי לשקם האמון ולא להשבר לרסיסים מזה ולאבד לגמריי. להתחיל מדברים קטנים ולא משמעותיים ולאט לאט לרכוש אמון בבני האדם. מאחלת לך שתמצאי את הבן אדם הנכון שתוכלי לשתף אותו ויתן לך עזרה אמיתית ותמיכה שאת צריכה

[ריקי אבנהר]

בכנות,

זה נורא.

נורא.

ליבי איתך,

מקווה ומייחלת בשבילך לטוב!

😙

[משתמש לא ידוע]

עצם הדבר שאת מסוגלת לכתוב פוסט כזה ברבים

על אף שאת מאחורי מסך, ולא מדברת ישירות לאנשים

זה מראה שאת כבר בכיון הנכון

אני טועה?

[דיתי דאל]

לדעתי, מנסיון, זאת דווקא בריחה מסוימת.

[משתמש לא ידוע]

למה את חושבת ככה?

[שולמית אורלנציק]

איזו יכולת הבעה!

ממש שמת את כל חלקי הלב על השולחן, זו יכולת מקסימה!

אכן, כמה קשה לתת אמון אחרי שנפגעים..

מבינה אותך מאוד מאוד!

תחשבי רק האם המחיר של להישאר לבד ולהרגיש נורא, שווה לך?

האם לא שווה יותר להתאמץ, לעבור תהליך של בניית האמון מחדש ולהרגיש טוב יותר?

מברכת אותך בחיים מאושרים ומאמינים!

[נעמה מזרחי]

כמה כנות

ומודעות…

התחברתי לכתיבה לתאורים לכל מילה.

כל בניה מתחילה מחורבן והרס

בעז”ה את בדרך הנכונה

[פייגי פלדמן]

מקווה שתקבלי את תגובתי ממקום שמזדהה וכואב מאד את כאבך,

ולא חלילה מטיף או מתנשא.

מענין למה בחרת לך כזה שם…

זה בטוח בגלל שאת יודעת שבאמת אין חוק מרפי!!!

זה בטוח בגלל שרצית להזכיר לעצמך

שיש מישהו אחד למעלה שאוהב אותך

ורוצה בטובתך

ומכוון ומתאים את כל חוקי השמים והארץ בדיוק מושלם למסלול חייך.

והוא לבדו עשה עושה ויעשה את כל המעשים- בשבילך!

<i style=”background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>וגם כשהפרוסה נופלת על הצד המרוח,

זה פשוט בגלל ששם היא יותר כבדה.

לא בגלל שעושים לך דווקא…

ואם כבר דווקא, אז-

דווקא ברגעי החושך הכוחות הפנימיים מופנים לגלות את האור שבתוכנו.

דווקא ברגעי בדידות מתפנים מרעשי רקע ומוצאים ידידות אמת-

ידיד נפש אב הרחמן.

ידיד אמת שאפ’פעם לא ישאיר אותך לבד!

הוא מאמין בך

וסומך עליך

שתחזירי את האמון

קודם כל לעצמך.

לכן אומרים ‘רבה אמונתך‘ ולא ‘רבה אמונתנו בך’

מתפללת שתצליחי לאסוף את עצמך

ןלהפוך את הבדידות הכואבת

להתבודדות מצמיחה

ולידידות מרפאה!

[אפרת שטרן]

וואו, נוגע מאוד.

אני מזדהה איתך ממש,

ומכירה את התחושה הזאת היטב- לצערי.

זה רק שיתוף- או שאת באמת שואלת מה אפשר לעשות?

[אתי אדלר]

הזדהתי איתך כ”כ.

היה לי מקרה לאחרונה שהרגשתי רגע מבכי ורציתי לברוח כדי להתגבר.

לא להרגיש חשופה…( דווקא בבמה זו וכתיבה אני מסוגלת, וגם זה תלוי בנושאים)

לפעמים אחרי בגידה חזקה או פגיעה באמון ואפילו מבחינה טכנית של כשל אנחנו מוסיפות הגנות וחומות עבות.

אני חושבת שזה קורה כמעט לכולם בנושאים מסוימים.

הקושי הגדול הוא לפתור את זה כי אנחנו מוגנות גם מבקשת עזרה.

מחבקת אותך ומתפללת עליך

[מירי]

מצטרפת לכולם- האומץ, הכנות והמודעות שלך מפליאים וזה כבר חצי פתרון.

עצתי היא שתמשיכי להיות מודעת לעצמך- מה גורם לך לברוח? מה גורם לך להרתע מהמושגים שקשורים בנפש,

ולעשות קודם כל שינוי בזה- להסכים להעז לדבר על נפש, לקבל את זה שזה לא מפחיד/מגונה וכד’

חיבוק והצלחות!

[ליבי]

וואו. הזדהיתי.

אם הלב של הרבה אנשים עובד אותו דבר, אז אני הרגשתי ככה כבר באמצע תהליך החלמה, כשנפלתי וקמתי יותר משבע פעמים…

לפני כן אפילו לא ידעתי שיש לי חומות כי הם חסמו אותי גם מעצמי…

אמון נבנה לאט ובטוח. ואם לא אז עוד יותר לאט. אל תדחקי בעצמך. תחפשי את המישהו שיתן לך תחושת בטחון ויאפשר לך את המרחב, כך שתאפשרי לעצמך לתת אמון בקצב שלך.

כנראה שהלב שלך לא בטוח לא סתם.

מאחלת לך שלא שהיאוש לא ישיג את ההצלחה.

[מירי כ.]

וואי…

עמוק, נוגע, כואב, ועצוב נורא!!!

[מירי ירום]

כואב לי ביחד איתך.

המשבר הזה הוא נורא.

אבל לרגע אל תשכחי את האחד, שאת יכולה להאמין בו ובכל מצב. תפתחי את הלב שלך לשמוע כל בוקר איך הוא מבקש ממך לעמוד בניסיון הקשה הזה שהוא שלח לך. ובטח זה הזמן שלך לבנות איתו את מערכת היחסים הכי מדהימה שיש בעולם. כי לא סתם זה הגיע אלייך. את תשכחי להרים עיניים לשמים, ושם לשפוך את כל מה שיש לך.

ותדעי שבקרב בני האדם, אני איתך בכאב, אחותי.

[enhokmerphi]

תודה לכל המזדהות… ואולי קצת המסתן לי את האבן עם ההבנה שלכן…אולי.

ודיתי דאל- את אולי צודקת אני לא מספיק מבינה עד הסוף מהו הרגש הזה… לא יודעת מספיק לשיים אותו וממה הוא בא…לצערי אני מזהה את הרגשות שלי דרך מה שנכתב לי… לא מצליחה לשיים לפני ש’נכתב’ לי מה אני מרגישה… אז אולי את צודקת… אבל לאחרונה כל מה שנכתב לי סובב סביב זה…ואלי באמת זו בריחה…

פייגי ומירי-, וואי אני כל כך מעריכה את התגובה שלכן… מקווה מאוד שאני מזדהה איתה… כל כך קשה לי לפעמים להרים עיניים גם אליו… זה אולי הקטע הכי עצוב פה… לא אולי. בטוח. לפעמים אני פשוט מדברת איתו בגובה העיניים שלי… איפה שנמצאת האמונה שלי באמת… מאמינה שגם זה נקרא קשר… מערכות יחסים עוברות כל מיני תהפוכות לא? זה לא רק נצנצים ולבבות תמיד…

ואפרת שטרן- אני באמת קצת חסרת אונים מול הרגש הזה, כאילו רוצה לפרק את החומות אבל לא מאפשרת לאף אחד להתקרב אליהן באמת… אם יש לכן דרך לעזור לי בזה… או תובנות מחכימות שיכולות לעזור לי בזה-(ברגישות פליז… אין לי כח להתאכזב שוב אחרי שככה פתחתי…) אני ממש אודה לכן…

[חני]

תודה לך על השיר היפהיפה!

הוא נגע גם לי בלב ושיקף הרבה מהרגשות שהיו מנת חלקי תקופה מסויימת בחיי

וגם הדיבורים שנוצרו בעקבותיו עזרו לי להבין את עצמי מכל מיני כיוונים

אז תודה

תהי בזה

בע”ה זה יעבור

שמעתי פעם ממישהי

החומות האלו עשויות מאבני קרח

אהבה היא חמה ובכוחה להמיס את החומות האלו

נסי להכניס אל ליבך אהבה בכל צורה שהיא

זו התרופה….

[רות .]

וואו הכאב נוגע בי !

אולי אפשר למצוא משהו שאת אוהבת

ללמוד איזשהוא תחביב ולפתח אותו?

לתת מקום לדברים אהובים שיעשו לך טוב.

[מירי]

אני חושבת שהקשר עם ה’

עובר דרך- לתת לעצמך להרגיש את כל ‘קשת’ הרגשות

אח”כ לנסות להכניס ללב-

שה’ אוהב בכל מצב

שומר ומגן…

[אפרת שטרן]

אין לי דרך לפרוץ את החומות,

אני יכולה רק להגיד לך מה שאני למדתי מהטיפול שלי-

אם יש חומה- יש סיבה, חומה לא מפרקים,

אפשר להסתכל עליה, לנסות להבין אותה..

לזכור שאפשר ללכת לטיפול ועדיין להיות בשליטה- את לא מעבירה את השליטה לידי המטפלת.

והגנות כ”כ מוחלטות הרבה פעמים מגיעות מהמקומות הבסיסים יותר בנפש,

מקומות ראשוניים, וצריך להיות איתם עדינים וחומלים,

לא לבוא בשיפוטיות לחומה-

אלא בהבנה- שבעצם הימצאות החומה הנפש מלמדת אותך שיש צורך בהגנה-

וצריך לבדוק איך אפשר לשדר לה (לנפש) את המסר שעכשיו היא בטוחה.

ואני מדגישה- אני באה מעולם המטופלים.

[מרים סולובייציק]

שאלת חכם חצי תשובה.

אם את שואלת על זה, זה כבר חצי פתרון.

אומרים ב”עלינו לשבח”

“וידעת היום והשבות אל לבבך”.

לפעמים רק יודעים וזה שלב מסוים והשלב הבא זה והשבות אל לבבך – להרגיש.

בק”ש אומרים “והיו הדברים האלה… על לבבך”. למה לא בלבבך אלא על לבבך?

התשובה היא שהדברים יהיו על הלב, גם אם לא בתוך הלב, יגיע שלב שהלב ייפתח וכל מה שעליו ייכנס לתוכו.

זה פשוט שלבים בתהליך הזה.

אז גם את, את כבר יודעת על הקושי והחסימות ואת יודעת שזה גורם סבל, וזה ידיעה בראש.

בלב – יגיע זמן והכל ייכנס פנימה.

[מירי]

נראה שנגעת חזק פה בכולן…