את יכולה ליצור קשר עם סטודנט/ית. להתחיל בקטעים מורכבים יותר, שיש לך ספקות לגביהם, ולראות איך הוא עם זה.
אני יצרתי קשר עם אנשי מקצוע (אחת מהתחום הפסיכולוגי, והשניה אמנית) שהייתי צריכה כדי לבסס את הדמויות שלי באופן אותנטי.
שוחחתי איתן הרבה לפני שהפרק הראשון נכתב, כדי לקבל רקע (אחרי שעות של מידע, קריאה, ושיחות עם סובבים של מתמודדים עם התסמונת). הגעתי לחדר העבודה של האמנית, כדי להכיר את הכלים מקרוב, ולראות איך הם עובדים.
ועד היום (קרוב לפרק 70) כל שאלה שיש לי – אני שולחת להן את הטקסט במייל, שיקראו וידייקו/ יאשרו.
באופן הזה אני לא זורקת להן למסה גדולה של טקסט, אלא חלקים חלקים, שניתנים לעיכול ואפשריים לתגובה קצרה וממוקדת.
בתכנון לקראת הוצאת הספר: לשאול אותן אם הן מעדיפו לקבל את הטקסט כולו ולעבור עליו, או רק את הקטעים הרלוונטיים לתחומן. זה אולי ידרוש ממני עבודה, אבל מהן ידרוש הרבה פחות.
הרבה אנשים שמחים לעזור ולחלוק את הידע, אם זה לא גובה מהם מחיר גבוה מדי. יכולה לומר שקיבלתי פידבקים דווקא מאנשי המקצוע, שביקשו שאכתוב על התופעה וינגישו אותה לציבור. רתמתי אותם לעניין, כך שהם מונעי שליחות ושמחים לסייע