מטפלות, איך אתן זוכרות את כל מה שהמטופלת מספרת לכן?

[ה]

אצלי תמיד המטפלת רשמה נקודות חשובות אצלה,

והיא קוראת אותן לפני הפגישה הבאה

[רעות Reut]

היא אמרה לך?
איך את יודעת?

[מרים מרום]

באמת איך אתם זוכרות?

הפתיע אותי כל פעם מחדש הזיכרון שלה….

[אסתר פת]

אני מרגישה (מהצד של המטפלת) שכשאני באמת *נוכחת* בפגישה עם המטופלת, אני זוכרת לא כקצרנית או מכשיר הקלטה אלא כמישהי קרובה שאכפת לי ממנה, והדברים נחרתים אצלי

כמו שאני אזכור דברים משמעותיים שבעלי סיפר לי, או מישהו אחר שאני אוהבת ואכפת לי ממנו

זה נהיה לי חשוב ונזכר לי באופן אוטומטי

אולי לא אזכור את כל הפרטים והניסוח, אבל אזכור את הרעיון, את מה שהיה חשוב או משמעותי בפגישה

אבל אוסיף גם שיש לי בכללי זיכרון מאד מאד טוב

[בת-חן כהן]

1. כל מטפלת מתעדת או אמורה לתעד ברמה שהיא זקוקה לה, את מה שהיה בסוף כל
הפגישה. או לכל הפחות נק’ לתשומת לב.

2. מתחברת למה שאסתר כתבה.
אני אישית מרגישה שאצל מטופלות חדשות אני פחות אזכור, כי מטבע הדברים הקשר
הרגשי העמוק יותר עדיין לא נוצר.
מהסיבה הזו אני משתדלת לתעד מיד אחרי הפגישה ויותר בפירוט.
בהמשך הקשר נהיה משמעותי וקרוב לליבי, ובאופן טבעי אזכור דברים או פרטים
שנאמרו.

מתחברת למה שכתבת גם מהמקום שלי כמטופלת.
כשהמטפלת שלי זוכרת דברים שאמרתי מזמן, זה מעלה בי תחושה ממש חמימה. שאני
משמעותית ויקרה לה.
וכשהיא שוכחת משהו 😉 זה לפתוח חתיכת נושא.. לא בא לי ברגל… 🙂

[אילה]

הייתי אצל מטפלת שבפרוש אנמרה לי שהיא רושמת

זה דווקא ממש עשה לי טוב לדעת השיא רושמת וככה זוכרת בדיוק

[שיינדי אייזנבך]

זה תלוי בכמות הג’יגה שיש לאשה בזיכרון הבסיסי שלה… 🙂

לפני כ 25 שנה הייתי רושמת כל מקרה בכרטסת מיוחדת.. אחר כך במחשב..

אחר כך זה כבר היה יותר מידי.

כבר שנים ארוכות שאני לא מתעדת.

אבל אני זוכרת כל מילה שכל אחת אמרה, גם אם זה לפני שנים.

פשוט, אני מאד מרוכזת בנאמר.

‘מתייקת’ את זה במוח בתשומת לב מאד ממוקדת.

לא שוכחים דברים כאלה.

[שושי ברוינר]

בפעם הראשונה כשאני שומעת את הרקע- אני רושמת תוך כדי הפגישה, וגם מטרות שאליהן המטופלת רוצה להגיע בסוף הטיפול.
בפגישות הבאות- אני זוכרת את החוויה שהיא סיפרה שהיא עוברת, ואז זה לא פרטים טכניים, אז זה נכנס ללב.
יתכן שאשכח פרט, ואז אשאל אותה. אבל את החוויה הרגשית שלה קשה מאד לשכוח אם אני מקשיבה לה באמת בכל ליבי.

[רבקי איגר]

אני מתעדת נקודות חשובות כדי להתאים את הטיפול וגם כדי לראות בפועל את ההתקדמות. חוץ מזה שאין מצב לסיים פגישה בלי לכתוב סיכום של כמה משפטים כדי להתקדם למטרה. מבחינת סיפור החוויה של המטופלת כמובן שזה לא מתועד זה אמור להיקלט בלב שום נייר לא יכול להכיל רגשות.

[שושי ו.]

אישית,

לא חושבת שזה מה שמעיד על טיב המטפלת.

זה רק מעיד אם יש לה זיכרון טוב.

[רעות Reut]

אני לא חושבת שזה המדד העיקרי,
אבל מטפלת שלא זוכרת דברים קריטיים זה בעיני כן בעיה.

שוב, תלוי מה זוכרת ומה לא,
אבל בעיני אם היא זוכרת פרטים שאמרתי לה לפני שנה, זה וואהוו ענקק
מעודד יותר לשיתוף, ומחזק את האמון.

[מירי כ.]

אני הייתי פעם אצל מטפלת שממש לא זכרה דברים די משמעותיים שאמרתי לה.

(וזה היה מפגישה אחת לשלישית בערך)

אע”פ שכתבה…

די התעצבנתי.

בשביל מה היא שואלת אם בסוף בכלל לא זוכרת,

ואז שואלת שוב, ומתפלאת, כאילו לא אמרתי לה את זה אף פעם???

למזלי עזבתי אותה.

(היו עוד תקריות ונורות אדומות)

[רבקי אלמגור]

בפגישה הראשונה אני משתפת את המטופלת שאני רושמת נקודות עמ”נ שלפני הפגישה הבאה אקרא שוב מה היה בטיפול וכך אכנס לפגישה הבאה מוכנה….

כול המטופלים מאד שמחו לראות שאני עושה כך, זה נותן הרגשה “שלוקחים אותי ברצינות….”

כמובן שלא צריך לרשום כל מילה אבל נקודות זה חשוב

באופן אישי זה מאד עוזר כי יכול לעלות נקודה שארצה לקרוא חומר או להתייעץ…

ומי שזוכרת בלי לרשום אין ספק שזו מתנה….